מי הבוס? שי האוזמן על ניצחון מכבי תל אביב מול אלבה ברלין

משחק די מוזר היה לנו אמש (חמישי) בנוקיה. אם רוצים, אפשר לחלק אותו לשניים ולסמן את הקו המפריד איפשהו באזור הדקה ה-34 (וחצי). במצב של 72:76 לאלבה ברלין, מיד לאחר עוד החטאה של יוגב אוחיון שהובילה לעבירה חמישית של ביג סופו, הלך מאמן מכבי תל אביב לספסל, החליף את אוחיון (משחק מצוין אתמול, חרף אחוזי קליעה רעים מהשדה), והחזיר את ג'רמי פארגו + אלכס טיוס.

מהשלב הזה ועד לסיום קלעו המקומיים 23 נקודות לעומת 13, כשברוב הדקות הם עם הרכב הנגיחות של טיוס-רנדל-סמית'-פארגו וגם לנדסברג. הריצה של מכבי תל אביב התחילה עם שתי נקודות קלות במעבר, המשיכה בג'אמפר בלתי נתפס של רנדל בתוך פרצוף של השומר שלו (לאחר שטיוס כמעט ואיבד את הכדור בכדרור, בהמשך להתקפה תקועה ואבודה), עברה דרך שתי שלשות ענקיות של פארגו ועם שיתופי פעולה יפהפיים של הצמד רנדל את סמית'. לחמש דקות וחצי, אלופת אירופה נראתה שוב מוכשרת ואקספלוסיבית, עם יכולת לעשות הרבה נקודות בזמן קצר. אבל רק לחמש דקות וחצי.

מכבי תל אביב עלתה לטופ 16 עם 89:95 ביתי על אלבה ברלין

גודס: "צריך להשתפר". פארגו: "הייתי חייבל שמור על הביטחון"

עוד אמש ביורוליג: פנר הביסה את פאו, מלאגה הפסידה ללימוז'

ובינתיים ב-NBA: בלאט הרגיז את אירווינג אבל ניצח בגארדן

מכבי תל אביב הגיעה למשחק מול אלבה ברלין עם החלטה מהבית לצמצם את הרוטציה. חמישיה של אוחיון-פארגו-סמית'-רנדל-ביג סופו. שלושה מחליפים: היינס, לנדסברג, טיוס. סה טו. הידוק החגורות ניכר במיוחד ברבע הראשון, עם שיתוף כל שחקני החמישיה 8 דקות ומעלה. כולל סופו. רק כדי להשוות, נספר שברבע הראשון שיתף סשה אוברדוביץ' 10 שחקנים ששיחקו 4 דקות ומעלה. הפקת הלקחים במחצית הובילה את גודס להציג רוטציה של 7 בלבד במחצית השניה. כלומר כל מי ששיחק במחצית הראשונה מינוס פארגו. והעניין הזה נמשך קצת פחות מ-15 דקות במחצית השנייה, כאמור, עד שגניבת הזריקה של אוחיון עשתה לכך סוף.

עם כל הכבוד לתכנית המשחק עמה הגיעו הצהובים למשחק, דווקא אלבה נראתה מוכנה יותר. אוברודוביץ' ידוע כמאמן שיטתי ודוגמטי. מתוך הסיסטם, הוא דווקא הראה אמש לא מעט תעוזה ונכונות לשינוי. כולל וראיציות שונות של סמול-בול (לרבות דקות של מקלין בעמדה מספר 5). כולל שיתוף 2 הרכזים שלו, המונדס ורנפרו, ביחד. כולל הגנה אזורית 3-2. כשהיא עדיין סוחבת את טראומת הקליעה לשלוש מהסיבוב הקודם מול מכבי (3 מ-24), ניכר שאלבה עשתה מאמצים עצומים לתת דגש על בחירת זריקות טובה יותר. זה הוביל, אגב, לסטטיסטיקה בלתי שגרתית כבר במחצית הראשונה, כשהגרמנים זורקים 5 פעמים מהצבע + 4 שלשות + 9 זריקות ממרחק הביניים (כלומר זריקות ל-2 שאינן מהצבע). כיום, כשכל העולם מודע לחוסר הרלוונטיות של זריקות ארוכות ל-2 נקודות, נדיר לפגוש קבוצה שאלו הן 50% מהזריקות שהיא מרימה. תכניות משחק זה נחמד. המשחק אתמול הוכרע ברגע שתכניות המשחק הסתיימו והכדורסל החל.

בכל מקרה, את המחצית הראשונה סיימה מכבי תל אביב עם הראש, איכשהו, מעל למים, וזאת בזכותם של שלושה שחקנים: רנדל, סמית' וביג סופו. היא הציגה מדד יעילות קבוצתי של 48 בסיום 20 הדקות הראשונות. 34 מהן הגיעו מהשלושה האלה. ארבעת הגארדים של הצהובים, כדי לסבר את העין, הצליחו לייצר מדד משותף של 8 (!!). התמונה לא השתנתה באופן משמעותי (למעט השיפור במשחקו של אוחיון והירידה אצל היווני הגדול) עד שנותרו חמש דקות וחצי לסוף.

בתכניתנו משחק מקדים דיברנו על חוסר הרלוונטיות של דווין סמית' ליכולת של מכבי תל אביב לנצח או להתפרק. העונה מתייצב סמית' לכל משחק (למעט מול לימוז' בחוץ) ומספק מספרי קריירה. הוא קולע 16.4 נקודות למשחק, הכי הרבה מאז עונת הסיניור שלו באוניברסיטת וירג'יניה, לפני 10 שנים. הוא לוקח הכי הרבה ריבאונדים בקריירה (7 למשחק). הוא מוסר 2 אסיסטים למשחק, הישג שמעולם לא הגיע אליו במסגרת אירופית. בתוך כל הברדק ההתקפי של קבוצתו, דווין סמית' מוצא את הדרך להרים את עצמו.

ואם סמית' נותן עד כה את עונתו הטובה בקריירה, אז מה שקורה עם רנדל כבר שייך לתחום המיסטיקה. פוזשן אחד במהלך המחצית הראשונה הזכיר, לשניה אחת בלבד, את הרנדל שמרבית האנשים ציפו לראות בצהוב. זה שמחטיא זריקה קלה של קרש-סל במתפרצת – ומיד לאחר מכן נראה כמי שנפצע. אבל זה היה רק בפוזשן אחד. בכל שאר הדקות נראה הפורוורד מאילינוי לא פחות ממדהים. רנדל התחיל את המשחק עם חטיפת כדור כשהוא מגיע בתזמון מצוין מהצד החלש, וקינח באותו המהלך בדיוק בדקות ההכרעה של המשחק, עם עוד חטיפה משמעותית. את זה עוד אפשר להסביר. אי אפשר לתת שום הסבר רציונלי לעוד הצגה של 2 מ-3 לשלוש (מסכנים הגרמנים האלה. רנדל קלע העונה 5 שלשות ביורוליג. כולן על הראש של אוברדוביץ'). אין שום דרך להסביר את האופן שבו מצליח רנדל לייצר לעצמו נקודות בכדרור. אלה דברים שהשחקן הזה לא הראה בשום שלב של הקריירה שלו. מעולם.

בכל מקרה, כשסמית' ורנדל נראים ככה, הם צוות ה 3+4 הכי טוב שהיה למכבי תל אביב מאז סיום השושלת האחרונה של פיני גרשון. כן. עד כדי כך.

אם כבר גרשון, עושה רושם שההחלטות במכבי תל אביב הופכות להיות שלו, לאט לאט ובטוח. ואלה לא רק תחושות שמתחזקות עם עדויות מהשטח, לפיהן גרשון הוא זה שניהל את המשחק במחצית השנייה. החליט על חילופים. ביטל חילופים אחרים שלא נראים לו. אין החלטה יותר גרשונית מאשר לייבש את פארגו במחצית השנייה ועוד להרים אותו למגרש 7 שניות לסיום הרבע השלישי, כדי להראות לו מאיפה משתין הדג. אין כיוון מחשבה יותר גרשוני מאשר לבוז לשחקן שלא נראה לו מספיק אינטיליגנטי. מצד שני, אין כמו פיני גרשון בזיהוי השחקנים שיכולים לנצח עבורו משחקים, ופארגו ניצח עבור מכבי תל אביב את שני משחקי היורוליג האחרונים שלה. כשהוא רע. עכשיו צריך למצוא את הדרך לאפשר לו להיות טוב. זה מתחיל בהבנה של הצוות המקצועי שעם כל הכבוד לכולם, פארגו חייב להיות האיש. זה ממשיך בצירוף שני שחקנים, אחד בפנים ואחד בחוץ, כדי לחזק את הצוות המסייע שלו.