יש דברים בג'ו: על ג'ו אינגלס, שסיכם במכבי תל אביב

איך ייראה הסגל של מכבי תל אביב? ניתוח לאחר הגרלת היורוליג

כשהיה בן 15, ג'ו אינגלס הגיע לברצלונה לראשונה. המטרה: להתקבל למחלקת הנוער של מועדון הפאר הקטלאני. במשך שבוע התאמן הנער האוסטרלי תחת עיניהם הבוחנות של צוות המאמנים. בעיקר נבחן תחת זכוכית מגדלת על ידי מנהל העל של מחלקת הנוער בברצלונה. קראו לו צ'אבי פסקוואל.

"הוא שחקן מעניין, יש לו הרבה כישרון. כרגע אני ממליץ להמשיך לעקוב אחר ההתפתחות שלו בשנים הבאות, זה כל מה שאנחנו יכולים לעשות". כך חרץ בזמנו פסקוואל, מאמנה הנוכחי של קבוצת הבוגרים בברצלונה, את דינו של הנער ושלח אותו חזרה למלבורן. היום, גם בחלוף עשר שנים, נדמה שהסיפור הזה מייצג נאמנה את תפיסתו של המאמן המוערך את אינגלס. הגורל זימן להם מפגש נוסף כשאינגלס חתם בברצלונה ב-2010 והתאמן שוב תחת פסקוואל, אך דעתו של האחרון עמדה בעינה ונותרה אמביוולנטית כשהייתה. הוא תמיד ראה את הפוטנציאל הגלום בו, אך לעולם לא באמת אזר אומץ כדי להעניק לו את המושכות. נתן לו דקות משחק, אך כמעט אף פעם לא את הכדור ביד.

אולי זו דרכו של עולם שבו את המשבצת שאתה אמור למלא תופסים שניים מהטובים באירופה בתפקידיהם – פיט מייקל וחואן קרלוס נבארו. אולי זו הדיאגנוזה של פסקוואל שהתבררה כנכונה: לאינגלס אכן כישרון בשפע, אך ישנם אי אלו עניינים לא פתורים המונעים ממנו להגיע למיצוי יכולותיו. האם העיכוב בפריצה בברצלונה היה רק תופעת לוואי של חוסר התאמה, או שמא היה בו כדי להצביע על ליקויים ממשיים? את הערפל סביב השאלות הללו מכבי תל אביב תנסה להסיר כעת.

דיווח: ג'ו אינגלס סיכם במכבי תל אביב

מישהו אמר פארגו? הכירו את טייריס רייס

יהודי טוב: הכירו את ג'ייק כהן

סופו, מעשה במחשבה תחילה: על החזרה של שחורציאניטיס למכבי תל אביב

אלכס טיוס: "הוכחתי שאני שייך למכבי תל אביב"

דבר אחד בטוח – אף שמדובר בניסוי, הימור אם תרצו, הוא מהמושכלים שביצעו הצהובים בשנים האחרונות. בניגוד לשלל החתמות של שחקנים שכישרונם היה מוטל בספק, הרי שאינגלס דווקא סומן זה שנים רבות כפרוספקט נהדר. בשנים האחרונות בציר ההחתמות של הצהובים הסתכם באופף גורף למדי בשחקנים אנונימיים יחסית שטרם שיחקו בקבוצות גדולות. אינגלס נמצא שלב אבולוציוני אחד מעליהם. מחד, גם הוא אמנם טרם ביצע את הפריצה אך מאידך כבר צבר ניסיון ברמות הגבוהות ביותר באירופה ואין עוררין על התאמתו לשם.

מכבי תל אביב ממש לא הייתה הראשונה לזהות: בגיל 15, כאמור, יצא אינגלס לסבב בספרד ולמעט ברצלונה, נבחן בעוד מספר קבוצות והרשים את כולן. הפעם, החליט על דעת עצמו שלא לעזוב את אוסטרליה. הוא שב לאקדמיה הלאומית בקנברה, ממנה יצאו בשנים האחרונות מיטב ספורטאי אוסטרליה. גם כשקיבל הצעות למלגות בכמה מכללות בארצות הברית, היה נחוש בדעתו להמשיך לפתח את יכולותיו באוסטרליה, הרחק מאור הזרקורים. כבר בגיל 18 רשם עונת בכורה ככדורסל מקצועני ועשה שמות במדי סאות' דרגונס בליגה האוסטרלית. אז החלה להיווצר סביבו תהודה.

זו תהיה הפעם הראשונה (וכפי שהתברר בהמשך, גם לא האחרונה) שבה אינגלס סומן על ידי קבוצות NBA. כהרגלם, האמריקאים הפריזו בהשוואות והזכירו אותו בשורה אחת עם טוני קוקוץ' – לא פחות – בשל גובהו שהתאים לשחקן פנים ויכולותיו שדמו הרבה יותר לאלו של גארד, בדיוק כמו הקרואטי. עבור אינגלס ה-NBA היה ועודנו חלום ילדות ישן נושן שעבורו יעשה לא מעט ויתורים.

אך אז שגה היכן שרבים שגו לפניו: במקום לרכב על גלי ההתלהבות הראשוניים ואולי למנף אותם לכדי חוזה ב-NBA, משך את שמו מהדראפט והצהיר כי ימשיך לפחות עוד עונה באוסטרליה. כעבור שנתיים, כשבאמת ניסה בכל כוחו להגיע לליגה הטובה בעולם, נוכח לדעת שהמצב השתנה. אחרי שהציג עונה מאכזבת יחסית באוסטרליה ואכזב במחנה קדם הדראפט בטרוויזו, המנייה שלו צנחה באחת. הדראפט עבר מבלי שקראו בשמו, וגם כשהתעקש להגיע לליגה מהדלת האחורית – ליגת הקיץ – לא מצא את עצמו. באחד המשחקים פגע בעינו של ג'ון שייר, במה שהתברר בדיעבד כפציעה שחיסלה לו את הקריירה. חוץ מזה, לא הותיר חותם. וכך החל הפרק האירופי בקריירה.

האימפקט של אינגלס בגרנאדה היה כמעט מיידי. הפורוורד הגיע לאנדלוסיה ב-2009 בקול תרועה רמה וערב פתיחת העונה סומן במשאל המסורתי של מאמני הליגה הספרדית כמי שיהפוך לתגלית העונה. אחרי שבועיים לא קלים בפתיחת העונה, הילד השתחרר והתרחיש הזה לא היה רחוק ממימוש, עד שדווקא חברו לקבוצה, העונה לשם ריצ'רד הנדריקס, קטף את התואר. "היה לאינגלס חלק חשוב בהצלחה של גרנאדה בעונה ההיא", נזכר העיתונאי הספרדי פבלו מלו דה מולינה. "הוא אמנם לא היה המנהיג, אבל הראה ניצוצות של שחקן גדול ממש. הקבוצות הגדולות יותר בספרד שמו עליו עין ועדיין לא קפצו עליו בסיום העונה רק משום שהיה קצת צעיר מדי".

בתחילת העונה הבאה אינגלס כבר נראה מוכן לקפיצת המדרגה. הוא פתח בסערה, זכה לאשראי בלתי מוגבל ונראה לרגעים כמו החבילה המושלמת: פעם קלע בצרורות. פעם ניהל את המשחק וחילק אסיסטים לסלים קלים. פעם נלחם בריבאונד מול שחקני פנים פיזיים ממנו. ב-7 משחקים העמיד ממוצעים מצוינים (13.3 נקודות, 4.6 ריבאונדים ו-4 אסיסטים). בקטאלוניה התבשרה ברצלונה על פציעה של ג'יאנלוקה באזילה שתשבית אותו לתקופה ארוכה וחיפשה אחר מחליף. אינגלס היה נראה כמו חלופה הוגנת בהחלט.

אך גם כשברצלונה שילמה סכום נכבד עבור שחרורו (475 אלף יורו) והעניקה לו חוזה לשלוש שנים, התברר כי אינגלס היה אך ורק תוכנית ב'. אולי אפילו אופציה שלישית ורביעית. קודם לכן ניסו הקטלאנים להחתים את מרטינס פוצ'יוס, סימאס יסאיטיס ובויאן בוגדנוביץ'. כך זה נמשך כמעט לאורך כל הקדנציה של אינגלס בברצלונה, שנמשכה שלוש שנים. כשפיט מייקל נפצע ואינגלס סוף סוף היה יכול למצוא מקום בחמישייה, הנחית צ'אבי פסקוואל את אלן אנדרסון. כשחואן קרלוס נבארו סחב דורבן ברגלו ונעדר אחת לכמה שבועות, בארסה מצאה פיתרון חיצוני בדמותו של בראד אולסון. פסקוואל האמין בו, העניק לו דקות משחק, אך התייחס אליו במידה של חשדנות. הוא ייעד לו תפקיד של שחקן משלים, וציפה לקבל ממנו תרומה בשני אספקטים עיקריים: הגנה וקליעה מבחוץ.

"התפקיד שהיה לאינגלס בברצלונה התאים לו, אבל רק עד גבול מסוים", פוסק העיתונאי הספרדי פבלו מלו דה מולינה. "הוא שומר לא רע בכלל, ובימים מסוימים יכול להתפוצץ עם כמה שלשות ברצף. אבל באופן עקרוני, הוא שחקן שבא לידי ביטוי טוב יותר כשהכדור בידיים שלו, כשיש לו חופש פעולה. את זה לא היה לו בברצלונה, כי הוא חי משאריות של שחקנים אחרים. במכבי תל אביב הוא יוכל לקבל צ'אנס להיות שחקן מוביל ולשחק את המשחק שלו. אם בגלל זה הוא החליט לעזוב את בארסה, זה טוב, כי עד עכשיו זה לא ממש הטריד אותו. הוא נהנה בברצלונה וקיבל בשוויון נפש את המעמד שלו בקבוצה".

וזה צידו השני של המטבע: לאינגלס היו הרבה הזדמנויות לנפץ את תקרת הזכוכית שהציב לו צ'אבי פסקוואל. היה בידו לשנות את גורלו, אך בכל פעם משהו התמסמס בדרך. לפתיחתה של העונה שעברה הגיע לאחר שהציג יכולת נהדרת במדי נבחרת אוסטרליה באולימפיאדה, אך התפוגג ככל שהעונה התקדמה. הסיבה לכך נעוצה, בספרד משוכנעים, בפשרנות או הרכות שלו על המגרש ומחוצה לו. ולא פחות מכך: חוסר יציבות משווע.

"כשאתה מחתים שחקן צעיר על חוזה ארוך טווח, אתה מצפה שיילחם על כל דקה, שינסה להצדיק את האמון של המאמן בו כדי לקבל עוד דקות", אומר העיתונאי פראן מרטינס. "אינגלס היה שלוש שנים בברצלונה, והמעמד שלו נותר כמעט זהה. הוא לא הצליח לפלס את הדרך שלו מעלה. זה קצת כמו סגנון המשחק שלו – יש לו יכולת מצוינת ליצור לעצמו מצבים, יש לו חדירה לסל וראיית משחק, ובכל זאת הוא תמיד יעדיף את האפשרות הקלה יותר ויזרוק מבחוץ. חסרה לו מידה של אגרסיביות והוא חייב להיות יציב יותר".

על דבר אחד אין עוררין: אינגלס לא היה ולא יהיה פאוור פורוורד. מכבי תל אביב מודעת לכך. אינגלס לא מגיע כמחליף לליאור אליהו, אלא כעוד נדבך שמאשרר את הריזיקה שהצהובים מוכנים בשלב זה לקחת על עצמם – להעביר עונה שלמה ללא שחקן טבעי בעמדה מספר 4. למעשה, אינגלס קרוב הרבה יתר לעמדה הסקנד גארד. הוא שיחק בעמדה מספר 4 פעמים ספורות בקריירה רק בעיתות מצוקה של שחקנים הפנים. פעם אחת בגרנאדה זה עבד לא רע, ואינגלס נבחר לשחקן המצטיין של המחזור בליגה הספרדית, אך זה בוודאי לא פיתרון לאורך זמן. נכון לעכשיו, מתגבשת תוכנית לפיה דווין סמית' – גם הוא לא 4 טבעי – אמור למלא את החלל שהותיר ליאור אליהו. גורם במכבי תל אביב

"יש לו את הפוטנציאל להיות הגניבה של השנה. אם במכבי תל אביב רק ישתמשו בו בצורה נבונה ואם הוא יעשה צעד נוסף כדי לתת תפוקה יציבה, זה יכול לקרות", מצהיר פראן מרטינס. "הוא בטח לא פאוור פורוורד, אבל בעמדה 3 הוא יכול לחולל פלאים. מבחינת תפקוד על המגרש, הוא יכול להיות לב ההתקפה של מכבי תל אביב. זה שהכול עובר דרכו. הוא סקורר ברמה גבוהה ואחד שיכול ליצור מצבי קליעה גם לשחקנים אחרים. הוא מגיע למכבי תל אביב בסיטואציה שקצת מזכירה לי את זו של ספוקליס שחורציאניטיס ב-2011. אינגלס רחוק מלהיות אדם מסובך כמו סופו. אבל לאינגלס, כמו סופו בזמנו, יש פוטנציאל גדול שעדיין לא מומש. חוץ מזה, שניהם אנשים חביבים ומצחיקים בחדר ההלבשה".

גורם במכבי תל אביב מוסיף: "הוא שחקן מאוד ורסטילי שיכול לשחק בכמה עמדות, בעיקר 2 ו-3. הוא אתלטי, מתאים למשחק המהיר, יכול לעזור בהובלת הכדור ויש לו יד טובה. חוץ מזה, יש לו ניסיון ביורוליג שזה יתרון גדול. בברצלונה הוא היה רול פלייר, אנחנו מאמינים שאצלנו יכול להתפתח עוד יותר. התפקיד שלו אמור להיות יותר דומה לזה שיש לו בנבחרת אוסטרליה, שם הוא בעל תפקיד מרכזי ועושה זאת בהצלחה רבה".

בחודשים האחרונים ההתעניינות באינגלס מצד קבוצות NBA הולכת וגוברת. אינדיאנה, ממפיס, מילווקי ולוס אנג'לס קליפרס כבר גיששו. חלקן הציעו חוזה לא מובטח, אחרות רצו לבחון אותו באימונים אישיים. את כולן אינגלס דחה. לא בגלל שהוא ויתר, חלילה, על החלום מימים ימימה. הוא פשוט רוצה להגיע לשם מהדלת הקדמית.

לדלת הזאת קוראים יד אליהו. ולמכבי תל אביב יש את המפתח.