ג'רי סיינפלד אמר פעם שאוהדי ספורט הם בעצם אוהדים של חולצות. הרי אף אדם שמחשיב את עצמו כחובב כדורגל/כדורסל או כל ענף קבוצתי אחר לא צועד אחרי שחקן בודד. סמלים גדולים יבואו ויילכו, וביציעים ימשיכו להריע לאלה שבאים אחריהם, החומר האנושי מתחלף במועדונים אבל החולצות נשארות. ומי כמו אוהדי מכבי תל אביב, שאת הדרך לאליפות החלו לפני שנתיים כשמיטש גולדהאר פיטר בשיחת טלפון מקנדה את אבי נמני, יודעים את זה.
את החולצות הללו לבשו רבבות אוהדים אתמול ברחובות תל אביב. עבורם זה היה יום חג. אבל גם אם לא יודו בכך, האוהדים הצהובים אוהבים קודם כל כדורגל. הענף הוא שחיבר אותם למכבי תל אביב, לא להפך. כל אלה שבאו לכיכר רבין במוצ"ש נאלצו לבחור בסדר הפוך. המועדון שלהם כפה זאת כשקבע חגיגות אליפות בשמונה בערב. אתם יודעים, בדיוק בעיצומה של הדרמה הכי גדולה שהתחוללה פה בשנים האחרונות.
כשמכבי תל אביב החליטה בתחילת השבוע שעבר על המועד שבו יתקיימו חגיגות האליפות, כולם, ובוודאי אנשי האלופה, ידעו מה קורה בתחתית. הם היו מודעים היטב לכך שמדובר ביום השני או השלישי הכי מקודש בליגת העל, אחרי ההכתרה ואולי גמר הגביע. מחזור שבו נקבעת יורדת הוא קליימקס שמחייב את כל מי שקשור למותג הזה. כמעט את כל מי שקשור אליו, בעצם. כנראה שלא את מכבי תל אביב.
מותר היה לצהובים לחגוג במוצ"ש אם, נניח, העימות עם קרית שמונה היה הופך למשחק ההכתרה הרשמי שלהם. חגיגות ספונטניות, גם אם המילה לכאורה מוצמדת אליהן לאור ההפרש הגדול, הן אירוע מבורך. אלא שהסיפור נסגר כבר לפני שבועיים ברמת גן. שבועיים היו לכם כדי לתאם מועד ראוי ואתם נופלים על סכנין-בית"ר במשחק שבו המפסידה עלולה לרדת ליגה?
אין דרך אחרת לפרש את העניין הזה מאשר זלזול. מכבי תל אביב נקטה בגישת האני ואפסי עוד אנחנו המועדון הכי גדול, הכי מושך קהל ובמקרה, אחרי עשור, גם הכי אלוף בואו נשים קצוץ על מה שקורה בחוץ. זהו חוסר כבוד, בעיטה בוטה לאשכים של ענף שלם. באוזניי העידו במהלך השבוע שני אוהדים, חברים ותיקים, שהם הולכים בלב כבד, כי "מה, פעם בעשר שנים, לא נחגוג?", אבל הם יהיו צמודים לסמארטפון ("מיליון איש יהיו שם, רק מקווים שתהיה קליטה"), כי מעניין אותם מה קורה בסכנין, קורץ להם הברדק בנתניה, הם מחכים לשמוע אם הפועל חיפה ועכו עשו איזו קונספירציה מעניינת.
זה לא סקסי כמו הצמרת, אבל לעזאזל, זה חם, זה מסקרן. זו המהות של ליגת העל. זה, ולא חגיגות של אליפות שנחתמה רשמית לפני שני מחזורים.
כל זה לא חשוב. לא למכבי תל אביב. עד עכשיו לא מצאנו שום דופי במקצוענות של גולדהאר, קרויף ואנגלידיס, אבל הנה, דווקא כשנראה שהכול כבר מאחוריהם, הם החליטו לעשות פשלה ביודעין. בארצות הברית לא מתקיימים משחקי NBA בזמן גמר המכללות, באנגליה פלייאוף העולות לפרמיירליג הוא סוג של יום חג. הבמות המרכזיות מפנות את מקומן לטובת אירועים שביומיום נדחקים הצידה. ובישראל? פה יש אלופה וכל השאר לא חשוב.
העיקר שיש למכבי תל אביב צוות ניהול זר. כזה שמגיע מתרבות אמיתית של כדורגל.
על הירידה של מכבי נתניה כבר אין כל כך מה להגיד מבחינה מקצועית. ענבל מנור כתב על האפשרות הזו לפני המשחק עם באר שבע, שלום תקווה סגר את הקצוות בניתוח מעמיק אחריו. ובכל זאת, יש אספקט אחד שאולי כן ראוי להרחבה.
בשנה שעברה, כזכור, נפתח אצטדיון המושבה ושתי הפתח תקוואיות נשרו ללאומית. השנה זה קרה למכבי נתניה. זה אולי נשמע מקרי ונראה כמו קוריוז, אבל למען האמת יש בכך לא מעט היגיון. מכבי והפועל פתח תקווה ומכבי נתניה היו רגילות לשחק על משטחים לא איכותיים, מגרשים ישנים שבהם הדשא היה הופך לעיסת בוץ אי שם באמצע דצמבר. קבוצות איבדו נקודות באורווה ובקופסה (שני שמות לא מאוד מחמיאים לאצטדיוני כדורגל) לא מעט בגלל התנאים האיומים שם.
נתניה, כמו המלאבסיות, לא ידעה להסתגל למעבר הזה, לא הצליחה להכיל את המשמעות של כר דשא משובח, של יציעים משוכללים, של אתר תיירות. אומרים לך שזה האצטדיון הכי משוכלל במדינה, מכתירים את העיר שלך בתור "עיר הספורט של ישראל" ואתה עולה לכר הדשא ורואה ביציע 6,000 אוהדים של מכבי חיפה, שחלקם ניצל את ההזדמנות רק כדי לראות את הפלא החדש. במגרש הזה נתנה בני יהודה הצגה וכבשה חמישייה, עירוני קרית שמונה הבקיעה רביעייה ובית"ר ירושלים יצאה עם שלישייה. הפועל באר שבע, קבוצת חוץ גרועה ביותר, הפגינה שם את משחקה הטוב ביותר העונה.
בעוד קבוצות אורחות קיבלו מוטיבציה מיוחדת מהמתקן המשוכלל, מהדשא הירוק ומהיציעים הנוצצים, מכבי נתניה נלחצה. היא מעולם לא הרגישה בבית באצטדיון החדש, מלבד במשחק החניכה שלו מול הפועל תל אביב. מאז, היא ניצחה בו רק את מ.ס. אשדוד, השטיח הרשמי של ליגת העל. פעמיים היא ניצחה מאז, פעמיים ב-13 משחקים (כולל אחד בגביע) במגרש הזה. זו אולי לא הסיבה הראשית לירידה, יותר מדי דברים לא טובים קרו שם, אבל רק כשמכבי נתניה תפנים שהמתקן הזה נועד לשרת אותה ולא את יחסי הציבור שלה היא תוכל להתחיל חזרה את הדרך לליגת העל.
עוד קטנה
בשבוע שעבר נכתב כאן שגם אם הפועל באר שבע תישאר בליגה, אלישע לוי כבר לא ייצא מנצח מהעונה הזו. הבטטה לא חוזרת בה מהדברים גם אחרי ההצגה המרשימה בנתניה, אבל עכשיו, אחרי שבאר שבע שרדה את הסיוט, רצוי שתפיק את לקחי העבר ותחתים אותו לעוד עונה. במהלך השבוע החולף גילה איציק יצחקי כי שמם של מוטי איוניר ויוסי מזרחי נקשר בקבוצה, וסביר להניח שבורסת השמות תגדל בימים הקרובים. אלונה ברקת חייבת להימנע מחזרה על טעויות ולהשאיר את לוי, רצוי כמה שיותר מהר כדי להימנע מספקולציות, גם משום שאת ההתאקלמות הקשה הוא כבר עבר, גם מכיוון שמאמן חדש יצטרך לבנות מחדש, מה שיגדיל את סיכוייו להיכשל, ובעיקר עבור לוי עצמו, שעם הרזומה שלו ראוי בהחלט לקבל עוד צ'אנס.
בין השורות
קשר מכבי נתניה קובי דג'אני אחרי ירידת הקבוצה: "אין לי הסבר לאיך שנראינו העונה".
רוצה לומר: לאור מערכת היחסים שלי עם טל בנין דווקא יש לי הסבר טוב מאוד לעניין הזה.
מאמן בית"ר ירושלים אלי כהן אחרי ה-0:0 בסכנין: "האופק לא נראה ורוד, אבל הסיוט הגדול מאחורינו".
רוצה לומר: לא נראה ורוד? הצבע היחיד שאני רואה הוא שחור.
מאמן מכבי תל אביב אוסקר גרסיה בחגיגות האליפות של הקבוצה: "הלב שלי צהוב ותמיד יהיה צהוב".
רוצה לומר: אבל אם אקבל הצעה מפפ בבאיירן מינכן תראו איך אני הופך מיד לאדום.
מאמן הפועל עכו יובל נעים אחרי ה-1:1 בחיפה: "הייתי מוכן לוותר על מענק ההישארות שלי לפני המשחק כדי שנישאר".
רוצה לומר: ואחרי שנשארנו, חברים, אני מחכה לצ'ק.
בעלי הפועל חיפה יואב כץ לאחר אותו משחק: "אנחנו תמיד חושבים איך לשפר".
רוצה לומר: באמת?
לא ייאמן ש...
הפעולה המשמעותית היחידה של תומר חנצ'ינסקי במכבי תל אביב הייתה קליעה מחצי מגרש במהלך משחק קבוצת הכדורסל של המועדון.
זאור סדאייב הפך לשחקן הראשון בהיסטוריה שמורחק במשחק הכי קריטי של השנה וסוחט תשואות מאוהדי שתי הקבוצות.
הפועל כפר סבא עוזבת, אולי לתמיד, את הכדורגל המקצועני.