משחק הישרדות. מוצאי שבת. טדי. דקות אחרי שריקת הסיום. "בכל שנותיך בכדורגל הישראלי אתה זוכר מחזור סיום כזה?", ראובן עטר ענה בשלילה. הוא היה צריך לענות תשובה אחרת.
1995. הוא היה שם.
שש קבוצות נאבקו אז על שני כרטיסים לליגה הארצית. כולם זוכרים את סרט המלחמה של בית שאן והניצחון "ההירואי" בקרית אליעזר, אבל היו שם סיפורי משנה חזקים יותר. עטר וקבוצת הגלאקטיקוס של הפועל חיפה, למשל, גירדו את ההישארות עם 1:1 באורווה נגד הפועל פתח תקוה. אף אחד לא האמין שעירוני אשדוד, ששיחקה בבית נגד מכבי פתח תקוה, בכלל יכולה לרדת, אבל 1:1 שלח את הקבוצה מעיר הנמל לליגה השנייה. גם מכבי נתניה ירדה.
לא מעט פעמים במהלך העונה המסויטת שעוברת עליהם, אוהדי מכבי נתניה קיבלו פלאשבקים מהירידה האחרונה ב-2004. אלא שמחזור הנעילה של העונה הנוכחית דומה יותר למחזור ההוא לפני ח"י שנים. ערב המחזור נתניה הייתה מתחת לקו האדום, אבל ניצחון ביתי על מכבי הרצליה היה מבטיח לה את ההישארות. הרצליה לא ניצחה עד אז בחוץ והשיגה חמש נקודות מ-14 משחקים. עופר מזרחי עם שער נגיחה סגר את הרצף.
גם הפועל באר שבע היא קבוצת חוץ איומה. היא ניצחה העונה פעמיים בחוץ (0:1 על רמת השרון בדצמבר ועל אשדוד בפברואר) ורק הפועל חיפה צברה פחות נקודות חוץ ממנה. צמרמורת.
למען האמת, נתניה של 1995 הייתה קבוצה איומה. סגל גרוע, בלאגן ניהולי, ארבעה מאמנים שונים. שני ניצחונות במשך כל הסיבוב השני. הירידה הייתה כתובת על הקיר, רק שאף אחד לא היה מוכן לקרוא אותה. נתניה עוד ראתה בעצמה כאימפריה. קבוצת צמרת שלא יכולה לרדת ליגה. הזחיחות המעצבנת הזו שלחה את האימפריה לארבע שנים מתישות ברחבי הארץ. הדור הישן מת. דור חדש ומפוכח נולד.
נתניה הנוכחית מגיעה במומנטום טוב יותר למחזור האחרון. למרות שהיכולת עדיין פושרת, ניכר על השחקנים שהם (סופסוף) מבינים את המצב. שני הניצחונות האחרים יצרו ביטחון, אבל למשחק הישרדות יש חוקים משלו.
משחק הישרדות מתנהג אחרת. הלחץ והעצבים מדברים. טעות אחת יכולה לגמור אותך. משחק הישרדות לא שוכחים. הוא קיצוני, יוצר יריבויות ונכנס להיסטוריה. הוא יכול להיות הזיכרון הכי טוב שלך או טראומה שלא יוצאת מהראש. שמחה גדולה מאליפות או שברון לב מרסק.
צמרמורת.
לפני מספר שבועות, אחרי עוד תוצאה גרועה בפתיחת הפלייאוף התחתון, אבא שלי, אוהד מכבי נתניה 43 שנה, אמר לי שהוא מעדיף לרדת בבושת פנים ולא להגיע שוב עם תקוות למחזור האחרון ולהתרסק. גם הוא זוכר את 1995. השבוע הוא הודיע שאת המשחק נגד באר שבע הוא יראה בטלוויזיה.
יוסי שבחון. עטר עשה בשני המשחקים האחרונים כמה שינויים טקטיים שהכניסו שינוי בנתניה. למעשה, המאמן הבין שהקבוצה שלו, לאור חומר השחקנים שלה, יכולה להישאר בליגה רק דרך התקפה ולא דרך הגנה. אז הוא ויתר על קישור אחורי מעובה (שנוסה לא בהצלחה ב-0:0 מול הפועל רמת גן), הסיט את עומר צלישר לעמדת המגן הימני ו-ויתר על עומר פרץ לטובת שניים שיכולים ליצור ולהוסיף מימד של תחכום, ברק והפתעה בחלק הקדמי - עלי חטיב ויוסי שבחון.
המערך של נתניה הוא 4-3-2-1. קובי דג'אני הקשר האחורי היחיד, פיראס מוגרבי זז מעט אחורה ומשחק אמצע-ימין, בן בנימין זז מעט קדימה ומשחק אמצע-שמאל, כאשר חטיב ושבחון מתופקדים כמעין שחקנים חופשיים. פעם הם באים מהאגף, פעם מהמרכז, נכנסים לרחבה ובדקות שאחמד סבע היה בחוץ בשבועיים האחרונים, אפשר היה לראות את השניים לא מעט עמוק בתוך הרחבה כמעין חלוצים מדומים.
במובן מסוים, זה הרכב עטר קלאסי. מעט טקטיקה ויותר חופש פעולה. בלי הקפדה אבסולוטית על עמדות מוצא, אלא קבוצה יותר משוחררת שתוקפת עם הרבה שחקנים. לפעמים זה נראה מבולגן ולפעמים הצירופים נפלאים. הקבוצה מעט חדירה במרכז השדה, אבל יש לה הרבה יותר אופציות והיא מסוכנת במתפרצות. זה מה שהפך את נתניה בקדנציה הקודמת של עטר לקבוצה שכיף לראות. זה מה שישאיר אותה העונה בליגה?
השינוי הזה עושה טוב לנתניה כי הוא מתאים לאופי של השחקנים שלה. חטיב הוא שחקן שמפיק מעצמו יותר כשהוא משוחרר ממשימות טקטיות ואילו המהלכים של מוגרבי מסוכנים יותר כשהוא בא מאחור עם הפנים לשער ולא דבוק לקו. אבל המרוויח העיקרי ממנה הוא שבחון. הוא קיבל מעטר 12 דקות מול סכנין וחמש ברמת גן ונראה מנותק. בשבועיים האחרונים, כשהחרב על הצוואר, הוא חזר להרכב והבקיע פעמיים.
נתניה עשתה הרבה טעויות העונה ואחת מהן הייתה לסמן את שבחון כמחליף של חן עזרא. גם בימיו הגדולים, שבחון לא היה שחקן של מספרים. אי אפשר היה לצפות ממנו לווירטואוזיות של עזרא או 12 השערים שכבש אשתקד. טל בנין לא השתמש נכון ברכש שלו. בלא מעט משחקים הוא בזבז אותו באגף, לא נתן לו מספיק גב וגרם לו להיעלם. עטר הבין, גם אם קצת באיחור, שלקבוצה כמו נתניה אין לוקסוס לא להשתמש בשחקן מסוגו.
מעבר לניסיון, הקשר בן ה-31 הוא אחד השחקנים הבודדים בנתניה (לצד בנימין) שחווה מאבק הישרדות אמיתי. זה קרה אשתקד עם באר שבע. גם אשתקד שבחון סבל מחוסר יציבות והתייצב לרגעים המכריעים. הוא כבש את שער הניצחון ב-0:1 על מכבי פתח תקוה ועוד שער ב-1:3 על בית"ר ירושלים במחזור האחרון, משחק שהבטיח לקבוצה הדרומית סופית עוד עונה בליגת העל.
עוד דוגמאות? הוא הבקיע את שער הניצחון של מכבי תל אביב בדרבי במרץ 2008 (ממנו החל רצף שלילי שהסתיים בעונה שעברה) והכריע גם את הדרבי הפתח תקוואי בנובמבר 2005 (וקטע להפועל רצף שלוש שנים ללא ניצחון בדרבי). יש לו 20 שערי ליגה במדי הפועל פתח תקוה ורק בשני משחקים בהם כבש הקבוצה הפסידה. הוא אולי לא מנהיג גדול, לא סופר טכני, לא נמני ולא עזרא. אבל הוא שחקן קר רוח. שחקן של מאני טיים.
עכשיו מחכה לו המאני טיים האמיתי.
24 ביוני 2012. באר שבע. מסיבת העיתונאים להצגת המאמן אלישע לוי. הדוברת: אלונה ברקת. "עברנו שנה מאוד קשה בשנה שחלפה. אנחנו תוך כדי תנועה ומנסים להפיק לקחים מה עבד טוב ומה לא. כתוצאה מכך תיבנה קבוצה די חדשה... מוקדם לדבר על יעדים, אבל אין ספק שהחוויה מהעונה שעברה היא מחשלת ולא נרצה לחזור אליה... אני חמש שנים בעסק והוא עסק לא פשוט. אני לא מיואשת. כדורגל זה עסק יותר מורכב ממה שנוטים לחשוב. לוקח הרבה זמן לבנות קבוצה. היו לנו הצלחות וכישלונות. השנה האחרונה הייתה מאוד קשה ולא טובה ומה שאנחנו עושים כרגע אמורים לתקן את מה שהיה כדי לקחת אותנו קדימה".
4 במאי 2013. הפועל באר שבע מתייצבת שנה שנייה ברציפות למשחק הישרדות. ללא קשר לתוצאה הסופית אפשר לומר בוודאות, העונה הנוכחית הייתה כישלון של כל המערכת. וללא קשר לתוצאה הסופית, במוצאי שבת יגיע המבחן של ברקת. ירידה או הישארות, מעניין יהיה לראות האם הבעלים כאן כדי להישאר. האם היא תהיה מוכנה לאסוף את עצמה ולהתחיל מחדש כדי להביא את המועדון ליעדים שהיא עצמה הציבה.
בשבועות האחרונים התקשורת התמלאה במחמאות למכבי תל אביב והמודל הניהולי שלה כשבפועל, מחוץ לקרית שלום ולהוציא את מכבי חיפה, המצב קשה. הפועל תל אביב שרויה בכאוס, אשדוד נראית יותר כמו סוכנות שחקנים, בני יהודה חיה על תרומות, לבית"ר ונתניה אין באמת בעלים, בהפועל חיפה יש מחאה, בני סכנין הפועל עכו תלויות בעירייה ואילו משפחת ארקין כבר הודיעה על עזיבת הפועל רמת גן והותירה את עתיד המועדון לוט בערפל. מרבית קבוצות התחתית כל כך לא יציבות ניהולית, עד שירידה תהווה עבורן מכת מוות כלכלית שעשויה לגרום להן להיתקע לא מעט זמן בליגה השנייה.
באר שבע, בליגת העל או בלאומית, זקוקה לאלונה ברקת. גם הכדורגל הישראלי.