ותיקי מכבי חיפה, אלו שזוכרים את המועדון לפני העידן של יעקב שחר, מוכנים להישבע שמי שהקים את האימפריה הכי גדולה של דורנו היו נציגי שנות ה-60. "הקבוצה של סוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60, אותה קבוצה שעלתה לליגה הראשונה ותקעה יתד, יצאה בפעם הראשונה בהיסטוריה שלה לסדרת ניצחונות והנחלת תבוסות למועדון הגדול במדינה דאז, מכבי תל אביב", אומר היסטוריון הקבוצה איציק הברמן. "זהו אותו דור כישרוני שכלל את ג'וני הרדי, זכריה בן צבי, אשר עלמני ואברהם מנצ'ל. מבחינת כדורגל, הם שמו את המועדון על המפה והפכו אותו לקבוצה לגיטימית מול הגדולות. זה לא בא לידי ביטוי מבחינת תארים, אבל הם שיחקו את הכדורגל הטוב ביותר בהיסטוריה של מכבי חיפה".
האם גיבורי שנות ה-60 הם באמת האנשים שהפכו את הירוקים לראשונה לאימפריה? איתם או בלעדיהם, הוויכוח הזה עמוס במשתתפים. האם היה זה שלמה שרף, ששינה את המנטליות של הקבוצה ולימד אותה לקחת תארים? יעקב שחר, שלקח את הקבוצה הטובה שבנה שרף והפך אותה למועדון חזק ויציב? ואולי זה בכלל גיורא שפיגל, שיסודות החשיבה הגדולה שלו נותרו במועדון לעד, ובלעדיהם מכבי חיפה היתה עוד מועדון ישראלי טוב?
***
נתחיל בשלמה שרף, שאפילו סביב השאלה מתי החל את התהליך יש כמה תשובות. אחת מהן רומזת שהכל בכלל קרם עור וגידים במחלקת הנוער של מכבי חיפה בסוף שנות ה-70 ותחילת ה-80, שם גדלו גיבורי האליפות הראשונה. חלקם מציינים היום: "שלמה לימד אותנו לא לפחד, להאמין בעצמנו שאפשר להגיע למקומות הכי רחוקים. עד שהוא הגיע אפילו לא חלמנו על אליפות".
רפי אוסמו, למשל, הוא מאלה שטוענים ששרף אולי שם חותמת על הפיכת מכבי חיפה לאימפריה, אבל היו כאלה שהחלו בתהליך לפניו. "זה היה שילוב", הוא מסרב להתחייב, "הדור הכישרוני התעצב במשך שנים תודות לעבודה הגדולה שנעשתה במחלקות הצעירות על ידי ג'וני הרדי, אשר עלמני, מנצ'ל, שמעון שנהר ואחרים. שלמה בא ושינה לכולם כאן את כל התפישה".
רוני רוזנטל, לעומתו, כן מוכן להתחייב על הקרדיט לשרף. "אין ספק שללא שלמה היה קשה מאוד להגיע להישגים האלה", אומר החלוץ, "לסוג האישיות של השחקנים דאז שלמה היה תפור. הוא העמיד שחקנים במקום, לפניו הם פחדו להחזיק בכדור. נתנו לו כבוד וחששו ממנו, הוא ללא ספק האיש ששינה את כל הגישה במכבי חיפה".
להברמן יש דעה דומה, אבל כמו אוסמו, גם הוא מסייג. "שלמה עשה עבודה גדולה באותן שנים, אך צריך לזכור שאת עיקר השינוי ראו בזכות הצירוף של זאהי ארמלי וציון מרילי, הם אחראים לא פחות ממנו לכל הפריחה הזאת. בלעדיהם, לא היה סיכוי לאותן אליפויות".
***
אם אף אחד לא מוכן להתחייב על שרף, אולי נקודת ההתחלה של ה"אימפריה" נמצאת במקום אחר, ללא ספקות, במקום שבו מכבי חיפה היא כבר לא עוד קבוצה טובה שתלויה בדור כזה או אחר, אלא מועדון חזק ויציב שחושב כמו מכבי תל אביב בכדורסל. מועדון שאותו יצר יעקב שחר.
אוסמו, שהתקשה לקבוע אם שרף היה הראשון, יותר החלטי הפעם. "אם שחר לא היה מגיע זה לא היה מחזיק. אי אפשר היה לחיות על הסתדרות או על גירעונות וחוסר יציבות". הברמן חד עוד יותר: "אלמלא שחר, מכבי חיפה הייתה היום מכבי נתניה. אי אפשר היה להחזיק את השחקנים האלה ואת המועדון הזה ללא היציבות שיענקל'ה נתן, הוא עצר הכל לפני ההידרדרות ובנה פנינה".
***
כשאיציק קורנפיין ביקר במכבי חיפה בעידן שליטת ארקדי גאידמק, הוא אמר שגם בית"ר העשירה לא מתקרבת לאימפריה של יעקב שחר. אבל האם שחר היה יכול לעשות זאת ללא גיורא שפיגל והחלום האירופי הענק שהמאמן יצק? דווקא שלמה שרף הוא זה שמפרגן לאפשרות הזו: "בלי קשר לתארים, גיורא היה החשיבה של יענקל'ה", הוא אומר, "כל ההסתכלות על זרים, איך להביא אותם, צעירים שיתפתחו ואפשר יהיה למכור אותם לכל אלה אחראי שפיגל. הוא הנחיל גישה בריאה וכלכלית ויש לו חלק משמעותי במתווה ששחר בנה לאורך השנים".
הגענו להסכמה? לא לפי אוסמו, שדוחה את האפשרות הזו. "היום, כשמסתכלים על זה בדיעבד, מבינים שיענקל'ה עשה את גיורא ולא להיפך", הוא קובע, "תכלס, הקבוצה לא הגיעה ליעדים שלה ואף מאמן אחר לא היה מקבל כזה קרדיט היום (אוסמו מתכוון לשש שנים ללא אליפויות א.ס). היה כאן הכל מבחינת שחקנים, אולי הכי טובים שהיו פה - ברקוביץ', עטר, חזן, קנדאורוב, רוני לוי, אלון מזרחי, בנאדו, חרזי. כל שחקן ישראלי בכיר בליגה היה מגיע רק למכבי חיפה. יכול להיות שיענקל'ה הלך אחריו בצורה עיוורת, אבל השורה התחתונה היא שתוצאות זה לא הביא, ומכאן הכל מתחיל ונגמר".
***
הדרך הטובה ביותר להכריע בסוגיה היא לשוחח עם אחד האנשים שמכירים הכי טוב את מכבי חיפה של שחר ושפיגל, אלון מזרחי. האווירון שיחק גם לא מעט שנים תחת שרף בנבחרת ישראל וזוכר גם את מכבי חיפה שלו. אלא שמזרחי בכלל חושב אחרת. לתפיסתו, מי שהפכו את מכבי חיפה לראשונה לאימפריה הם איל ברקוביץ וראובן עטר. שחקנים משנים מועדון, לא מאמנים או בעלים, הוא טוען. צמד היהלומים הזה הוא שהפך את מכבי חיפה ללהיט דורסני, להיט שמכבי חיפה חיה אותו עד היום.
"הם היו אוחנה ומלמיליאן של חיפה", אומר מזרחי, "איל וראובן היו נערצים לא רק בחיפה, אלא בכל מקום בארץ. איל היה אחד השחקנים הכי אהודים של הנבחרת ונתן שם הצגות. כל צופה רוצה לראות סוג כזה של שחקן עם קלאסה של נגיעה אחת. לי כחלוץ לא היה יכול להיות יותר טוב מלשחק ליד אחד כזה. את עונת 1993-94 סיימתי עם 28 גולים ואני אומר לך שלא מסרו לי מספיק. אייל היה דרגה אחת מעל הכדורגל הישראלי ובאמת, זה סוג של שחקן שגדל פעם בכמה דורות ומושך אחריו את כולם".
ערן לוריא, אוהד מכבי חיפה, סבור גם הוא שהשינוי האמיתי הגיע עם עטר וברקוביץ: "כולם זוכרים את ה-0:5 על מכבי תל אביב ב-1994. בדקה ה-35 בערך, כשראובן עשה 0:3, השחקנים מספרים שאף פעם הם לא שמעו רעש כזה וחשבו שהאיצטדיון יקרוס. זה לא היה בגלל ה-0:3, אלא הרבה בגלל ה-0:3 של ראובן. הוא ואיל זה משהו שהיה לנו ולא יהיה לאף אחד אחר".
אגב, יש גם כאלה שסבורים שלולא ההגעה של אברהם גרנט בשנת 2000, מכבי חיפה היתה ממשיכה להיות מועדון שמשקיע המון אבל לא זוכה כמעט בכלום. אבל נראה שהבנתם את הפואנטה. כל אחד רואה את ההתחלה מהנקודה שנוחה לו.