אין חובב כדורגל עולמי אחד שלא מכיר את הרגע הזה. רגע לפני שעוד משחק נפתח באנפילד, נעמדים על הרגליים כ-45 אלף אוהדים עם צעיפי ליברפול מונפים, ושואגים את השיר "you'll never walk alone", כשברקע מתנגן הפזמון של להקת גרי והמקצבים משנת 1963 ברמקולים של האצטדיון. זה מרגש, מצמרר ותמיד נותן לצופה את התחושה שהוא נמצא באנפילד.
במרוצת השנים, החלו להשתמש בשיר וגם בסלוגן "לעולם לא תצעדי לבד" מועדונים רבים מכל רחבי העולם. בין היתר אפשר לשמוע את זה לפני משחקי הבית של בורוסיה דורטמונד, מנשנגלדבאך, קייזרסלאוטרן, מיינץ ועוד מספר קבוצות בגרמניה, בפיינורד, טוונטה ועוד מספר קבוצות בהולנד, וכמובן גם במשחקי הבית של סלטיק. בין לבין השיר (שהוקלט תחילה כבר בשנת 1945 על ידי רוג'רס והאמרשטיין למחזמר "קארוסל" שהופיע בברודוויי) זכה לאינספור גרסאות כיסוי, בין היתר על ידי ברברה סטרייסנד, פרנק סינטרה, אלביס פרסלי ובוב דילן, ואומץ לאירועי ספורט רבים ומגוונים ברחבי העולם.
מי שחשב שליברפול, שגם שילבה את המילים "לעולם לא תצעדי לבד" מעל הסמל של המועדון, הייתה הקבוצה הראשונה שאוהדיה שרו את השיר שהפך ללהיט בשנות ה-60 בבריטניה, זכה בשנים האחרונות להיחשף לאמת מעט אחרת. זאת שאומרת שגם בסלטיק וגם במנצ'סטר יונייטד יש אנשים שמוכנים להישבע שהם היו הראשונים שאימצו את השיר לחיקם ושרו אותו במהלך המשחקים. איפה האמת? האם יש כזו?
איך שיר נולד?
כאמור, בשנת 1963 הקליטה הלהקה מליברפול גרי והמקצבים את השיר "you'll never walk alone". על פי רוב ההיסטוריונים של הכדורגל באנגליה, אוהדי המייטי רדס ביציעי הקופ היו הראשונים לאמץ את השיר לחיקם. בכלל, על פי אותם היסטוריונים ואף על פי תמונות וקטעי וידאו של BBC מאותן השנים, אוהדי ליברפול היו הראשונים שהכניסו למגרשי הכדורגל באנגליה להיטי מוזיקה וזמר במקום שירי עידוד בנאליים כמו "קדימה ליברפול" וקריאות עידוד דומות.
עיתונאי הכדורגל פול פילדס פרסם בשנת 1998 ספר בשם "you're not singing anymore" על תרבות העידוד האנגלית, ובו טען כי אכן היו אלו אוהדי ליברפול ששרו את ההמנון המרגש ראשונים. "הם קיבלו השראה מהמוזיקה שהתנגנה באותן השנים במועדוני הלילה, ו-28 אלף הנשמות שעמדו ביציעי הקופ החלו להביע את התשוקה שלהם לקבוצה בעזרת גרסאות שלהם ללהיטי פופ", כתב פילדס בספרו. למעשה, בשנת 1964 השיר הפך להמנון הרשמי של ליברפול לאחר שבגמר הגביע מול לידס אוהדי הקבוצה שרו אותו פעם אחר פעם, ושדר המשחק קנת' וולסטנהולם דיווח בשידור על ביצוע הפזמון שהפך לסימן ההיכר שלהם.
לפי אגדת העבר של ליברפול טומי סמית', גרי מארסדן מהלהקה "גרי והמקצבים" נפגש עם מנג'ר הקבוצה באותם הימים, ביל שאנקלי, במהלך מחנה האימונים לקראת עונת 1963/64 והציג בפניו קלטת עם השיר המפורסם. "אני זוכר ששנקס היה נפעם ממה ששמע", סיפר סמית', "עיתונאי הכדורגל, שליוו אותנו למחנה האימונים, היו צמאים למידע מכל סוג שהוא בין המשחקים, שלחו כתבות למערכות העיתונים שלהם, וכתבו שהשיר אומץ על ידינו כהמנון הרשמי של המועדון".
אנשי ליברפול, ואף מארסדן עצמו, סיפרו בעבר כי התקליטן במשחקי הקבוצה באותן השנים היה מנגן לפני המשחקים את מצעד הלהיטים של התקופה, בסדר יורד. כלומר המקום העשירי נוגן ראשון, והשיר שהגיע לפסגה נוגן ממש לפני עליית השחקנים אל כר הדשא. אלא שלאחר שהשיר "you'll never walk alone" יצא מרשימת הלהיטים החמים, אוהדי ליברפול לא חיכו לתקליטן שינגן אותו ופשוט פצחו בשירה רועמת מיד לאחר שעשרת הלהיטים נוגנו. לפי טענותיהם של מארסדן ואנשי ליברפול, כך נוצרה המסורת שהחזיקה מעמד עד ימינו אנו.
ואולי סלטיק הייתה הראשונה?
כמו בכל ריב על "מי היה כאן ראשון", גם כאן קמו לליברפול מתחרים, אלא שהם מתקשים מאוד להציג ראיות מוצקות ומתבססים רק על סיפורים של אנשים מאותה התקופה. שזה גם משהו, כן? למעשה, על פי כל גרסה רשמית, אוהדי ליברפול היו הראשונים ששרו את "you'll never walk alone", אבל זה לא מפריע לאוהדי סלטיק ומנצ'סטר יונייטד לטעון שהם ורק הם היו אלו שהכניסו את הלהיט למגרשי הכדורגל ויצרו את המסורת האדירה הזו.
אוהדי סלטיק, שהשיר מושמע עם עליית שחקני הקבוצה אל כר הדשא לפני כל משחק גם היום, טוענים שבשנות ה-50 של המאה הקודמת הם אימצו את השיר. על פי דבריהם, כבר בשנות ה-50 השתמשו אוהדי סלטיק בשיר ממחזות זמר אמריקאיים, ביניהם "hail, hail" שנלקח מהמחזמר "the pirates of penzance". כלומר, הסקוטים טוענים שאימצו את השיר כבר בגרסתו הראשונית, כפי שהוקלט על ידי להקת רוג'רס והאמרשטיין למחזמר "קארוסל" שהופיע בברודוויי ב-1945. יחד עם זאת, חשוב לציין שמדובר בעדות של ותיקי אוהדי סלטיק בלבד ולא בראיות חותכות. מה עוד שבאותם הימים לא הגיעו כמעט שירים מארצות הברית לבריטניה, או להפך.
בתשובה לשאלה שנשלחה למערכת "גרדיאן" ב-2003 ועסקה בדיוק בסוגיה הזו, נכתב: "בזמן שאתרי אוהדים של סלטיק מספקים את המילים לשיר, שמופיע גם באלבום שירי האוהדים הרשמיים שלהם, אין שום ראיה היסטורית שאוהדי סלטיק שרו את זה ביציעי הקבוצה ראשונים. להפך, הראיות היחידות מאותם הזמנים מצביעות על כך שאוהדי ליברפול שרו את השיר ראשונים". באותו המאמר מצטטים את עיתונאי הכדורגל פול פילדס, שאמר: "אם אוהדי סלטיק טוענים שהם שרו את זה ראשונים, זה חייב להיות כאימוץ של גרסת גרי והמקצבים. מישהו באמת יכול לראות בעיני רוחו אלפי גלזגווגיאנס (כינוי לתושבי גלזגו - ר.פ.) ממעמד הפועלים בתחילת שנות ה-50/60 מתקבצים יחדיו לשירה ספונטנית של שיר ממחזמר של רוג'רס והאמרשטיין? לא".
אם הולכים רק על פי הגרסה הרשמית, הרי שאוהדי סלטיק החלו להשתמש בשיר רק בשנות ה-70, יחד עם אוהדי אברדין והיברניאן, כשהוא אומץ באופן רשמי רק בשנות ה-80. אם יש אירוע מכונן במקרה הזה, אז הרי זה משחק הידידות שנערך בין סלטיק לליברפול בעקבות אסון הילסבורו, כששני מחנות האוהדים שרו את הפזמון במחווה מרגשת לזכר הקורבנות. למעשה, אוהדי סלטיק לא יכולים לספק שום ראיה אמיתית שתוכיח שהם השתמשו בשיר לפני כן.
אחת הנחמות היחידות של אוהדי סלטיק היא התשוקה. אוהדי הקבוצה טוענים שהצורה בה הם שרים את ההמנון היא מרגשת יותר ועוצמתית יותר מזו בה שרים זאת אוהדי ליברפול. חיזוק לטענה הזו הם קיבלו מלא אחור מאשר שוער מנצ'סטר יונייטד לשעבר פטר שמייכל. הדני הנהדר אמר ב-2005 כי הטלוויזיה המקומית בארצו משדרת את משחקי ליברפול, כשברקע מושמע השיר "you'll never walk alone" בביצוע אוהדי סלטיק.
שמייכל התייחס לסוגיה לפני מפגש בין פ.צ. קופנהאגן לסלטיק ואמר: "שחקני קופנהאגן יהיו בהלם מהאווירה באצטדיון פארקהד. כשאנחנו מנגנים את השיר you'll never walk alone, זה רק בגרסה של אוהדי סלטיק, לא של אוהדי ליברפול. אני מודה שזו קצת רמאות, אבל כשאוהדי סלטיק שרים את השיר, זה ממש עוצר נשימה".
כמובן שמנצ'סטר יונייטד נכנסת לתמונה
כשהדברים מגיעים מפטר שמייכל, אגדת עבר במנצ'סטר יונייטד, עולה כמובן המחשבה שהדני אמר את זה גם בשל היותו סמל כזה גדול של השדים האדומים, שבלשון המעטה לא בדיוק מחבבים את ליברפול. אם לאוהדי יונייטד יש עוד סיבה קטנה להרגיש עליונות על אוהדי המייטי רדס בשנים האחרונות, פרט להצלחות על כר הדשא כמובן, זה הסיפור שפורסם ב"מנצ'סטר אבנינג ניוז" בשנת 2004.
על פי אותה כתבה, דווקא אוהדי יונייטד היו הראשונים שאימצו את השיר "you'll never walk alone". הגברת והסבתא ג'יין הארדוויק טענה שהיא הייתה בהלם כשקראה בעיתון שאוהדי ליברפול טוענים ששרו את השיר ראשונים. ג'יין בת ה-69, אוהדת של השדים האדומים מבטן ומלידה, טענה כי השיר אומץ על ידי אוהדי יונייטד כבר אחרי טרגדיית מינכן ב-1958. ג'יין טענה כי היא וחבריה מהאופרה של ניו מילס התאמנו באותה התקופה על השיר ועלה בראשה הרעיון להקדיש אותו לקורבנות האסון. לפי ג'יין, היא וחבריה החלו לשיר את "you'll never walk alone" במהלך אחד המשחקים שאחרי התרסקות המטוס, כשאלפי אוהדים הצטרפו אליהם מיד.
ג'יין, שהגיעה לאולד טראפורד לראשונה כבר בגיל שישה שבועות על ידי אביה וסבה, סיפרה כי זעמה לראות את אוהדי ליברפול "תופסים בעלות" על השיר. "הרגיז אותי כל כך שאנשים חושבים שאוהדי ליברפול שרו את זה ראשונים", אמרה בראיון ל"מנצ'סטר אבנינג ניוז", "אסון מינכן היה כל כך נורא, כולם הרגישו מדוכאים וזה היה נראה כמו השיר הכי ראוי לביצוע. זו הייתה תקופה קשה מאוד מבחינה רגשית והצלחתי לשכנע את חבריי לאופרה להצטרף אליי. מיד כל האצטדיון החל לשיר איתנו והמון אנשים החלו להזיל דמעות. מעולם לא חלמתי שזה יהפוך להמנון של היריבה המושבעת שלנו, אבל היה לי חשוב מאוד להעמיד דברים על דיוקם ולהסביר מי היו הראשונים ששרו את השיר".