עוד פרק במלחמה הנצחית

גמר היורוליג האמיתי

הסדרה בין מכבי תל אביב לפנאתינייקוס תפגיש את שני הכדורסלנים הכי בולטים ומשפיעים באירופה בדור האחרון: שאראס ופפאלוקאס. אוהד גרינוולד יצא למשימה: להכריע מי יותר גדול

אוהד גרינוולד

כששתי הקבוצות המצליחות באירופה נפגשות לסדרת משחקים, זו חייבת להיות קלאסיקה. כאשר הן מתהדרות בשני הרכזים הטובים, המעוטרים והמשפיעים ביותר בכדורסל האירופאי בדור האחרון, זו כבר הופכת למיתולוגיה.

מכבי תל אביב נגד פנאתינייקוס; תיאו פפאלוקאס נגד שאראס יאסיקביצ'יוס, כנראה בפעם האחרונה; הרכיבים ההיסטוריים מעורבבים היטב בתבנית, עכשיו רק צריך להכניס לתנור.

טוב לדעת (מקודם)

עלייה בכמות התקפי לב בקרב נשים. מה ניתן לעשות?

לכתבה המלאה
עוד פרק ביריבות בלתי נשכחת. דיוויד בלו מול דרו ניקולאס בגמר בברצלונה (צילום: רויטרס)

***

35 תארים קבוצתיים חולקים פפאלוקאס ויאסיקביצ'יוס החל משנת 2000 ועד היום, לרבות שש אליפויות אירופה משותפות; הם זכו בחמש מדליות עם נבחרות ליטא ויוון; ובעוד אינספור תארים וכיבודים אישיים. הם הפנים, הפסקול, האייקונים הגדולים של הכדורסל האירופאי באלף השלישי. הם שינו, במידה רבה, את האופן שבו משחקים היום כדורסל ביבשת; ניפצו תיאוריות ותזות ישנות, ועיצבו חדשות בדמותם.

שאראס הכיר לאירופה את העין העמוקה והנהיג את התקפת מכבי תל אביב הגדולה של אמצע העשור הקודם – ספקטאקל הכדורסל המלהיב ביותר שראתה אירופה בעשרים השנים האחרונות; פפאלוקאס המציא מחדש את תפקיד השחקן השישי, כשעלה באופן קבוע מספסל צסק"א מוסקבה הסופר-דומיננטית, והיה המוח והמנוע של מכונת הכדורסל הקטלנית שהעפילה למספר שיא של שבעה פיינל פורים רצופים.

נקווה שמהקרב הזה הוא ייצא מנצח. פפאלוקאס (צילום: קובי אליהו)

***

למרות שנותיהם הרבות ביורוליג, פפאלוקאס ויאסיקביצ'יוס נפגשו זה מול זה פעמים מעטות בלבד ולעתים רחוקות. שלושת הקרבות הישירים הגדולים ביניהם במפעל הבכיר התרחשו כולם בחצי-גמר הפיינל פור (2003, 2004, 2009), כששאראס מנצח את פפאלוקאס בכל המפגשים (ב-2003 עם ברצלונה נגד צסק"א; ב-2004 עם מכבי נגד צסק"א; ב-2009 עם פנאתינייקוס נגד אולימפיאקוס. אגב, בכולם סיים שאראס עם מספר גבוה יותר של נקודות ואסיסטים מפפאלוקאס – זה היה גם גורל המפגש בין השניים ביורובאסקט 2007, כשיוון וליטא התמודדו ראש בראש על מדליית הארד; שאראס שוב היה טוב יותר מיריבו והוביל את הליטאים לניצחון).

בשנתיים המשותפות שהעבירו בליגה היוונית (2009-2010), שנות הכסף הגדול – כאשר יאסיקביצ'יוס בירוק של פנאתינייקוס ופפאלוקאס באדום של אולימפיאקוס, ושניהם הופכים לכדורסלנים האירופאים היקרים בכל הזמנים עם משכורת זהה של 3.5 מיליון אירו לעונה – ניצב הליטאי בדרך כלל בראש הפודיום: הוא ופאו גרפו שלושה מארבעה תארים מקומיים (שתי אליפויות, גביע אחד). אולימפיאקוס ופפאלוקאס נאלצו להתנחם בגביע אחד, בעונת 2009/10.

התוצאות הללו לא הפריעו לג'יי.אר הולדן, חברו של פפאלוקאס לקו האחורי המעולה של צסק"א, להצהיר בעבר כי "תיאו ברמה של שאראס. שניהם סופרסטארים. שניהם מעוררים יראת כבוד כלפיהם. לדעתי הם נמצאים באותו מעמד".

פפאלוקאס מול שאראס - השוואת הישגים

תרשים: הגר נצר (צילום: מערכת וואלה!, דיפולט)

***

המפגש המחודש – ככל הנראה האחרון – בין הארכ-נמסיסים, מציף שאלה פשוטה אך מורכבת: מי היה טוב יותר? מיהו הפוינט גארד האירופאי הגדול בדור האחרון? מובן שאין משוואה מדעית שיכולה לספק מענה חד – ומכאן שהניסיון להשיב על השאלה יהיה ערטילאי, אפילו אקדמי במהותו; ובכל זאת, מפאת חשיבותה יש לנסות ולדרוש בה.

נגדיר מראש שתי שאלות מרכזיות, שיכללו כל אחת שאלת ביניים פנימית, ויהוו את גבולות הדיון: א. מה הייתה מידת השפעתם של השניים על הקבוצות בהן שיחקו מבחינה מקצועית, וחלקם האישי בהצלחות המועדונים שלהם? ב. מה הייתה מידת השפעתם על הכדורסל האירופאי בכלל – בהתחשב, בין היתר, בטיב קבוצותיהם ביחס ליריבותיהן באותן שנים?

גם כמות התארים האישית והתוצאות במפגשים הישירים בין יאסיקביצ'יוס לפפאלוקאס יכולה להילקח בחשבון, אבל מסיבות מובנות ניתנת להם חשיבות משנית.

***

ראשית יש לפתוח בהצגה כללית של הרקע ממנו הגיעו השניים – שיכול אולי להסביר את הפערים בין סגנון המשחק של יאסיקביצ'יוס לפפאלוקאס.

שאראס עזב את אירופה בגיל 18 והתעצב כשחקן במכללת מרילנד. בסיום הקולג' שב לאירופה, ולאחר עונה אחת בקבוצת נעוריו ריטאס וילנה ועונה נהדרת נוספת באולימפיה ליובליאנה (שם ירש את אריאל מקדונלד), נסק לברצלונה ולאחר מכן למכבי תל אביב.

בגיל 29 כבר החזיק בשלושה תארי יורוליג ואז החליט לאתגר את יכולותיו במעבר מתוקשר ל-NBA, שלבסוף הוגדר ככישלון חרוץ. בגיל 31 חזר לאירופה, לפנאתינייקוס, הפך לשחקן היקר ביבשת וזכה באליפות אירופה נוספת – אבל כבר לא היה דומיננטי כמו בעבר.

לכל אורך הקריירה, למעשה, שיחק שאראס בקבוצות מנצחות; חלקו בהצלחותיהן אומנם בלתי-ניתן לערעור, אבל יודגש כי לצידו שיחקו תמיד כדורסלני-על כמו דיאן בודירוגה, אנתוני פארקר וניקולה וויצ'יץ', ואסיליס ספאנוליס ודימיטריס דיאמנטידיס, ועוד רבים אחרים.

בניגוד לעלייה המטאורית של יאסיקביצ'יוס, פפאלוקאס עשה את המסלול הקלאסי, הסיזיפי, מהתחתית לצמרת: הוא החל את דרכו המקצועית באמפלוקיפוי, קבוצה מקומית קטנה באתונה, וממנה עבר לדפני מהליגה היוונית השנייה. לאחר שהוביל אותה לליגה הראשונה ונבחר ל-MVP של העונה קיבל הזדמנות ראשונה בליגה היוונית הראשונה, כשחתם בפאניוניוס.

שנתיים מצוינות הקפיצו את פפאלוקאס לאולימפיאקוס, איתה זכה בעונת 2001/2 בתוארו הראשון – הגביע היווני. לאחר עונה אחת בלבד חטף אותו דושאן איבקוביץ' לצסק"א מוסקבה, במדיה שיחק שש עונות, זכה בכל תואר אפשרי ועשה לעצמו שם.

למרות שמועות על מעבר אפשרי ל-NBA, בקיץ 2008 החליט פפאלוקאס להישאר באירופה ובאחד המעברים המדוברים של העשור שב הביתה, ליוון ולאולימפיאקוס, אלא ששלוש עונותיו בקבוצה נחשבו לדלות מבחינה הישגית והסתכמו בשני גביעים מקומיים, כשפנאתינייקוס ממשיכה לשמור על ההגמוניה וזוכה בכל האליפויות. בנוסף, למרות השקעה כספית של עשרות מיליוני אירו מצד הבעלים קוקאליס ואגילופולוס וכוכבים שצורפו מכל רחבי הגלובוס, גם ביורוליג לא הצליחה אולימפיאקוס של פפאלוקאס ללכת עד הסוף; היא העפילה פעמיים לפיינל פור, אבל נעצרה פעם אחת בחצי הגמר (הפסד לפנאתינייקוס) ופעם אחת בגמר (הפסד לברצלונה). עונתו האחרונה של פפאלוקאס באדום הייתה מאכזבת מאוד, ובסיומה עבר למכבי – בתקווה לזכות בתואר גדול אחרון בקריירה.

שאראס גדל והתפתח בקבוצות בעלות מסורת של כדורסל התקפי ושמח – לובליאנה, ברצלונה, מכבי – בעוד שפפאלוקאס התחנך על ברכי הכדורסל היווני הקפדני והנוקשה. שניהם פיתחו יכולת מסירה נדירה, אבל הניעו את קבוצותיהם באופן שונה: שאראס היה מלך המגרש הפתוח, פפאלוקאס גנרל הסט-אופנס; שאראס פיתח יד קטלנית מבחוץ ובדרך כלל נמנע ממגע, פפאלוקאס נחשב לחודר טוב יותר, פיזי וקשוח, ולשחקן פוסט-אפ מצוין.

עם פפאלוקאס, בלי פפאלוקאס, הם תמיד יורדים מפסידים. שחקני אולימפיאקוס אחרי עוד הדחה ב-2010 (צילום: רויטרס)

***

מה הייתה מידת השפעתם של השניים על הקבוצות בהן שיחקו מבחינה מקצועית, וחלקם האישי בהצלחות המועדונים שלהם?

בניגוד לפפאלוקאס, יאסיקביצ'יוס תמיד היה חלק מקבוצות מנצחות. ברצלונה, מכבי תל אביב ופנאתינייקוס – תחנותיו המרכזיות באירופה – זכו עם יאסיקביצ'יוס, כל אחת בנפרד, בכל התארים האפשריים.

במקרה של יאסיקביצ'יוס ניתן לבצע חלוקה גסה, ולקבוע שלשיאו הגיע דווקא במכבי.

בברצלונה שימש כסייד-קיק לבודירוגה האגדי ולא הוערך מספיק בידי המאמן סווטיסלב פשיץ' (שהחליט לחתוך את הליטאי בקיץ 2003, לאחר הזכייה ביורוליג – החלטה שהודה כי התחרט עליה בהמשך); בפנאתינייקוס הצטרף לחבורה עמוקה, מאוזנת ויציבה, והשתלב במערך המצליח של אובראדוביץ' לצדם של ותיקים כמו דיאמנטידיס ובאטיסט; הם, ולא שאראס, היוו את לב הקבוצה. לראיה – השלד הזה זכה באליפות היורוליג ב-2007, טרם הגעתו של שאראס, והניף גביע נוסף ב-2011 לאחר שעזב.

מבחינה מקצועית-אישית, גם במכבי יאסיקביצ'יוס שיחק אומנם לצד כוכבים גדולים – אבל היה חלק מהגרעין המייסד של השושלת; הוא היה המנוע של משחק ההתקפה הרצחני שלה, שהותאם במידה רבה ליכולותיו הפנומנאליות במגרש הפתוח ובמשחק המעבר, הטריידמרק של אותה קבוצה. רק במכבי הטביע שאראס חותם מקצועי-אישי. לא ניתן לדמיין את השושלת קורמת עור וגידים ללא שאראס – בדיעבד, היא גם באה לקיצה בעונה בה עזב (כשהוחלף בידי וויל סולומון, זאת למרות שיתר שחקני המפתח נשארו). מבחינה אישית, רק בשנתיים במכבי – למרות כל התארים בהם זכה בכל הקבוצות האחרות בהן שיחק לאורך העשור – נבחר יאסיקביצ'יוס באופן אישי לחמישיית העונה של היורוליג. בשאר העונות אפילו לא נבחר לחמישיית היורוליג השנייה.

בעניינו של פפאלוקאס יהיה אף קל יותר לקבוע ששנותיו הגדולות נעשו בצסק"א. לפני המעבר לרוסיה נחשב לרכז אירופאי טוב, אבל לא מצוין; בצסק"א השתדרג עם העונות – בשנתיים הראשונות תחת דושאן איבקוביץ' היה רק לשחקן השלישי בחשיבותו בקו האחורי, אחרי מרכוס בראון וג'יי.אר הולדן, אבל עם הגעתו של אטורה מסינה בקיץ 2005 קיבל את המפתחות ולראשונה סיים עונת יורוליג עם למעלה מ-20 דקות בממוצע. גם בשנות שלטון מסינה פפאלוקאס עלה מהספסל, אבל נהנה ממעמד של שחקן חמישייה ונחשב למנהיג בפועל של צסק"א. פפאלוקאס ייזכר לעד כאיש שהביא לקיצה של שושלת גרשון השנייה, כשבגמר הפיינל פור בפראג, אליו הגיעה צסק"א כאנדרדוג מובהק, רצח את מכבי עם 18 נקודות, 7 אסיסטים ו-28 נקודות מדד, ונבחר ל-MVP הפיינל פור כולו.

פפאלוקאס השתלט רשמית על אירופה בשנים 2006-2007, כשיאסיקביצ'יוס פינה עבורו את הבמה ועבר ל-NBA, וביצר את מעמדו כרכז האירופאי המוביל בעונת 2007/8, כאשר זכה באליפות היורוליג השנייה שלו עם צסק"א. אלה היו שנותיו הגדולות: גם ב-2006/7, העונה שבין שתי זכיותיה של צסק"א ביורוליג, הגיע פפאלוקאס עם אלופת רוסיה למשחק הגמר והפסיד בדוחק רב, אבל בכל זאת נבחר לשחקן הטוב במפעל באותה עונה.

בצסק"א שיחק פפאלוקאס לצד כוכבים כמו בראון והולדן, טרייג'אן לנגדון ורמונאס שישקאוסקאס, מתיאז' סמודיש ודיוויד אנדרסן, אבל ההצלחות הגדולות של המועדון נרשמו רק כאשר פפאלוקאס החזיק בהגה. לפני שהפך לשחקן מוביל ברוטציה לא הצליחה צסק"א להגיע לראש הפודיום, ומאז שעזב לא הצליחה לשחזר את אותה התקופה הגדולה.

כפי שהתמזג שאראס לתוך המכונה המשומנת של מכבי, כך עוצבה צסק"א הרצחנית בדמותו של פפאלוקאס וגדלה איתו ביחד: היא אומנם לא הייתה וירטואוזית ומרגשת כמו זו התל-אביבית, אבל הייתה יציבה, קלאסית וקרת-רוח כמו הרכז היווני שלה – וכנראה שלא יכולה הייתה לקום בלעדיו.

איזו תקופה זו הייתה. שאראס חוגג עם פיני גרשון ומכבי (צילום: מערכת וואלה!, דיפולט)

***

מה הייתה מידת השפעתם על הכדורסל האירופאי בכלל – בהתחשב, בין היתר, בטיב קבוצותיהם ביחס ליריבותיהן באותן שנים?

פפאלוקאס המציא מחדש את תפקיד השחקן השישי. הוא שינה את תדמיתו של שחקן הספסל, והוכיח שאפשר לשנות משחקים באופן קבוע גם ללא מקום בחמישייה. בניגוד ליאסיקביצ'יוס, שלא שיחק יותר משלוש עונות רצופות במדי אותה קבוצה, היה פפאלוקאס נדבך משמעותי בשושלת הארוכה של צסק"א – הקבוצה היציבה באירופה בעשור הקודם, שהעפילה אז ליותר פיינל-פורים מכל קבוצה אחרת ומחזיקה בשיא של כל הזמנים, שספק אם אי-פעם יישבר, של הופעה בשבעה פיינל פורים ברציפות.

הרכז היווני אומנם זכה בפחות תארים מיאסיקביצ'יוס, אבל בשתיים משלוש עונותיו באולימפיאקוס העפיל איתה לפיינל פור ועזר לקבוצה הכושלת מפיראוס לשוב לקדמת הבימה האירופאית אחרי שנים רבות של היעדרות. למעשה, מאז 2003 החמיץ פפאלוקאס רק פיינל פור אחד – בעונה שעברה. אם יעפיל לפיינל פור נוסף, יהפוך לשיאן הפיינל פורים של כל הזמנים עם תשע הופעות.

אם פפאלוקאס היה סמל לכדורסל יציב ומחושב, היה יאסיקביצ'יוס שגריר הכדורסל ההתקפי והמלהיב; בשנות האלפיים היה שותף בכיר לשינוי תדמיתו של הכדורסל האירופאי, שבעבר נתפס כהגנתי ואיטי מטבעו, ובתקופתו בברצלונה ובעיקר במכבי תל אביב הוכיח שאראס כי היורוליג מורכבת לא רק מאירופאים גמלוניים ואיטיים, אלא כי גם קבוצות היבשת הישנה יכולות לספק שואו ולזכות בתארים תוך הצגת כדורסל מהיר, אתלטי ומרגש.

דומה שיאסיקביצ'יוס נהנה לאורך הקריירה מיתרון בולט אחד על פפאלוקאס: בזכות מזל, שמא הודות לקארמה מיוחדת, תמיד נדמה היה שהגיע לקבוצה הנכונה ברגע הנכון. לברצלונה עבר דווקא בשנים בהן הצליחה לצרף ווינר כמו בודירוגה ושברה את תדמית הלוזרית שדבקה בה לאורך דורות; למכבי הגיע דווקא בעונת הפיינל פור, כשנהנתה מהשחקנים הטובים באירופה בעמדותיהם ומחסדו המופלא של אלוהיו של פיני גרשון; לפנאתינייקוס הגיע כשהייתה זקוקה לשחקן הנוסף בקו האחורי שיעניק ביטחון, רוגע ומעט קסם לקבוצה המצוינת-ממילא שכבר הייתה קיימת. בנוסף, ברצלונה, ובעיקר מכבי, נהנו באותן שנים מעליונות ברורה ונתקלו בתחרות לא משמעותית, שעזרה להן לשלוט ביורוליג ללא עוררין.

פפאלוקאס זרח תחת מאמן קפדן כמו מסינה; אבל נאלץ לפלס בכוח את דרכו שלו ואת דרכה של צסק"א לפסגה מול תחרות עצומה וכנגד רוב הסיכויים. בשנותיו הראשונות בצסק"א נאלץ להתמודד מול מכבי הגדולה, ואולי הישגו הגדול בקריירה הושג על דרך השלילה – כשהביא לסיום השושלת; לאחר שירדה מכבי ההיא מגדולתה נאבקה צסק"א בפנאתינייקוס המתחדשת של אובראדוביץ' ובקבוצת המליונרים שבנתה אולימפיאקוס. בעונותיו האחרונות באולימפיאקוס נאבק גם בפאו וגם בברצלונה האימתנית, שהעמידה את אחת הקבוצות המוכשרות אי-פעם באירופה, ובכלל באינפלציית המחירים בשוק שפיזרה את הכישרון בין יותר קבוצות מבעבר. טיימינג איז אברית'ינג, נהוג לומר; אולי, עם מעט יותר מזל וקצת פחות תחרות, יכול היה פפאלוקאס להתהדר באליפות יורוליג נוספת או שתיים.

מבחינת תארים אומנם עולה שאראס על היווני; התמונה מתאזנת כשבוחנים אותה בכללותה. "כל מאמן רוצה שחקנים טובים ומושלמים בקבוצה שלו, אבל בעיקר רוצה שחקנים עם ביצים גדולות שיכולים לקחת החלטה קשה בדקות המכריעות", מסכם צביקה שרף, שכמאמן מכבי הפסיד לפפאלוקאס בגמר היורוליג 2008. "גם לשאראס וגם לפפאלוקאס היו ביצים גדולות, ובשיא הקריירה שלהם שניהם היו הווינרים הכי גדולים באירופה. להכריע מי היה גדול יותר, בעיני, זו משימה בלתי-אפשרית".

ohad@walla.net.il

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully