הסדרות הכי גדולות בתולדות מכבי תל אביב באירופה, חלק ב'

14 סדרות שיחקה מכבי תל אביב ביורוליג מאז הונהגה השיטה בעונת 1991/2. עד לעונת 2009/10 הסטטיסטיקה הייתה ברורה: מכבי ניצחה בכל סדרה אליה הגיעה עם יתרון הביתיות, והפסידה בכל סדרה אליה הגיעה ללא הביתיות. פרטיזן בלגרד קבעה תקדים היסטורי כשגברה על מכבי של גרשון – ללא ביתיות – 1:3, והעפילה על חשבונה לפיינל פור בפריז; בעונה שעברה תיקנה מכבי את ההיסטוריה לצד השני, כשבפעם הראשונה ניצחה סדרת יורוליג ללא ביתיות – קאחה לבוראל הייתה הקורבן – והמשיכה עד למשחק הגמר מול פנאתינייקוס, שתהיה יריבתה בסדרה הקרובה.

לקראת הקרב הגדול מול היוונים, שעשוי ממרכיבים שיכולים להפוך את הסדרה הזו לקלאסיקה, דירגנו עבורכם את שמונה סדרות היורוליג הגדולות בהן מכבי לקחה חלק – בחלקן הפסידה, את רובן ניצחה. כמה מאותם משחקים דהו מהזיכרון, אחרים הפכו למיתולוגיה; אבל כולם חקוקים לנצח בספר הזכרונות של המועדון. רשימת הסדרות לפניכן, בסדר יורד. אתם מוזמנים להביע את דעתכם על הדירוג בטוקבקים.

חלק א' של פרויקט הסדרות הגדולות באירופה: מקומות 8 עד 5

על פניו, פרטיזןהייתה היריבה הנוחה ביותר שמכבי הייתה יכולה לקבל; אחרי שסיימה את בית הטופ-16, שכלל את ריאל וסיינה, במקום הראשון, אף אחד לא האמין שהחבורה הצעירה והענייה של דושקו וויושביץ' יכולה למנוע ממכבי העפלה לפיינל פור.

ואכן פתיחת הסדרה הייתה מוחצת: מכבי רמסה את הסרבים 12:27 ברבע הראשון של משחק מספר 1, וירדה למחצית ביתרון 14. השאלה היחידה שנשאלה בהפסקה הייתה האם פרטיזן תצליח להתעלות במשחקים בבלגרד ותמנע ממכבי 'סוויפ' מביך.

פרטיזן נגסה מעט בהפרש ברבע השלישי ופתחה את הרבע האחרון במינוס 8, אלא שאיש לא הכין את מכבי להתפוצצות של דושאן קצ'מן בדקות הסיום: הקלעי הוותיק הדהים עם סדרת שלשות בלתי-אפשרית (7 מ-9 במשחק כולו), מכבי נלחצה והחטיאה מכל פינה, ופרטיזן השלימה עשר דקות מושלמות בהן ניצחה 11:27, עד ל-77:85 מדהים בסיום.

המשחק השני נראה אחרת: וויזנייבסקי, בלו, פישר ואנדרסן לא הורידו הפעם את הרגל מהגז, ומכבי רשמה 78:98 קליל. למרות שהביתיות החליפה צד, במכבי היו משוכנעים כי הניסיון והוותק יעזרו לה לנצח לפחות פעם אחת בסרביה, אם לא פעמיים.

שני המשחקים בבלגרד נכנסו לפנתיאון. לא בגלל הכדורסל כמו בזכות האווירה: פרטיזן העבירה את המשחקים מה"פיוניר" המיתולוגי ל"בלגרד ארינה" החדיש, בו למעלה מ-20,000 מקומות. בתוך מספר שעות מכרה פרטיזן את כל הכרטיסים למשחקים 3 ו-4, ו-21,000 סרבים משוגעים – שיא של כל הזמנים למשחק יורוליג – מילאו את האולם עד אפס מקום, ויצרו אווירה שטרם נראתה כמותה בתולדות המפעל.

בתמיכת הקהל, שהרעיש עולמות, הציגה פרטיזן משחק הגנה מושלם, ולמחצית משחק מספר 3 ירדה ביתרון 13. בו מקאלב, אלכס מאריץ' ויאן וסלי – אז עדיין שמות סמי-אלמוניים – היו נהדרים גם במחצית השנייה, לא אפשרו למכבי להתקרב וניצחו 73:81. כעת הייתה פרטיזן רחוקה רק ניצחון אחד מסנסציה, והעפלה ראשונה לפיינל פור מקץ 11 שנים.

גם במשחק הרביעי, ששוחק יומיים לאחר מכן, היה הבלגרד ארינה סולד-אאוט. האווירה הייתה אפילו חמה יותר מהמשחק השלישי, אבל מכבי נאבקה על חייה והובילה לאורך רוב המחצית הראשונה. הרבע השלישי היה שקול גם הוא ונדמה היה שהמארחים עומדים לקרוס תחת הלחץ, אולם מקאלב וחברותו התפוצצו בתחילת הרבע האחרון, ברחו ליתרון דו-ספרתי וחגגו 67:76 בסיום. פרטיזן ניצחה את הסדרה 1:3, וקבעה על הדרך תקדים: בפעם הראשונה בהיסטוריה, מכבי שמטה סדרת יורוליג אליה הגיעה עם יתרון ביתיות.

אגב, גם בפיינל פור הוכיחה פרטיזן שהיא יריבה ראויה לקבוצות הגדולות. אחד מסיפורי הסינדרלה המופלאים ביותר של העשור כמעט הסתיים בהופעה סנסציונית במשחק הגמר: השחורים-לבנים נכנעו רק בהארכה לאולימפיאקוס. ועדיין, פרטיזן של עונת 2009/10 היא הקבוצה בעלת התקציב הנמוך ביותר אי-פעם שהצליחה להעפיל לפיינל פור.

סדרת היורוליג הראשונה בה מכבי לקחה חלק הייתה בוודאי אחת הדרמטיות והזכורות ביותר. אל הסדרה הגיעה מכבי ללא יתרון ביתיות, אחרי שהפסידה במחזור האחרון של השלב הקודם לוירטוס בולוניה, בשנייה האחרונה.

יריבתה על הכרטיס לפיינל פור באיסטנבול הייתה אסטודיאנטס, כוח אירופאי משמעותי בשנים ההן, שבמדיה שיחקו כוכבים כמו אלברטו הררוס, חואן אנטוניו אורנגה (שיהפוך בהמשך למאמן הקבוצה), רסאט פירינצ'וגלו (ריקי ווינסלו) האמריקאי-טורקי והרכז הספרדי בעל השם הבלתי-אפשרי, אינגסיו (נאצ'ו) אזופרה דה-לה קווסטה – אזופרה, בקיצור.

הסדרה שוחקה בשיטה הישנה: המשחק הראשון אצל הקבוצה נטולת הביתיות, לאחר מכן המשחק השני אצל הקבוצה עם הביתיות, והמשחק השלישי יומיים לאחר מכן אצל הקבוצה עם יתרון הביתיות – אם יש צורך. לפיכך נערך המשחק הראשון בתל אביב.

שבעה שחקנים בלבד נכללו ברוטציה של צביקה שרף ועוזרו יעקב אדלר, כשדורון ג'מצ'י וגיא גודס לא יורדים לרגע מהפרקט. המשחק נגרר להארכה (90:90 בתום 40 דקות), ובסל הניצחון הדרמטי התכבד מייק מיצ'ל, 8 שניות לסיום, כשקטף ריבאונד ורץ עם הכדור עד לטבעת של הספרדים, ובזכות ג'אמפר מוצלח קבע 97:98 יקר לזכות מכבי.

המשחק בספרד נראה אחרת לגמרי: אסטודיאנטס התנפלה על מכבי, וריסקה אותה 74:98. הסדרה הלכה למשחק שלישי ומכריע, בו שיחקו העצבים תפקיד מרכזי. שתי הקבוצות היו לא-מדויקות, כשמכבי בעיקר משתדלת להאט את קצב המשחק המטורף של האקדוחנים המקומיים. למחצית ירדה מכבי ביתרון 28:30, ואיסטנבול נראתה קרובה.

אבל מכבי, כמו ברוב משחקי החוץ באותה תקופה, נחנקה במאני-טיים: 26.5 שניות לסיום עמד חוזה ורגאס על קו העונשין ויכול היה להשוות, אבל החטיא את הזריקה השנייה. מכבי נאלצה לבצע עבירה ואזופרה נשלח לקו: גם הוא קלע רק אחת, והעלה את אסטודיאנטס ל-53:55. מיצ'ל השתלט על הריבאונד ומכבי יצאה להתקפה אחרונה, כשהיא יכולה להשוות או לנצח את המשחק. גודס חדר לטבעת וסחט עבירה; הכדור הראשון צלל פנימה, השני קפץ על הטבעת וחמק החוצה. במאבק על הריבאונד נדחק הכדור לאאוט, והשופטים העניקו אותו למכבי.

גודס ניהל את ההתקפה האחרונה, 9 שניות לסיום. מכבי ניסתה להריץ תרגיל לג'מצ'י, שרץ לכיוון הקצה השמאלי של קשת השלוש, אבל ברגע שגודס שחרר את הכדור לכיוונו – ג'מצ'י מעד, הכדור יצא החוצה, והעונה של מכבי הסתיימה בהחמצה גדולה. ובכל זאת – זו הייתה סדרה נהדרת; שניים משלושה משחקים הסתיימו בהפרש של נקודה אחת.

אחת הקבוצות המוכשרות וההתקפיות ביותר שהעמידה מכבי תל אביב אי-פעם פגשה בשמינית גמר היורוליג 97/98 את טים-סיסטם בולוניה. זו הייתה, אולי, הקבוצה ה"ישראלית" האחרונה שהעמידה מכבי: עודד קטש, דורון שפר ונדב הנפלד, והמתאזרחים ברד ליף, בורקו ראדוביץ' ודרק שארפ, היוו את לב הקבוצה. צמד הזרים היו רנדי ווייט ורשארד גריפית' המצוינים, ואת הרוטציה השלים טי.טי פופה הבלתי-נשכח.

גם לבולונזים הייתה קבוצה נהדרת, בעלת כוח אש אדיר: דיוויד ריברס, דומיניק ווילקינס, קרלטון מאיירס, גרגור פוצ'קה, רוברטו קיאצ'יג, ג'יאקומו גלנדה וחבריהם, בוודאי כשיתרון הביתיות לצידם, נראו כמו משוכה בלתי-עבירה; עד אז, מכבי טרם הצליחה לנצח בבולוניה, מול פורטיטודו או יריבתה העירונית וירטוס.

המשחק הראשון בסדרה נערך בפלאדוצה בבולוניה. למרות פיגור 8 במחצית, הצליחה מכבי להתאושש במחצית השנייה ומהלכים גדולים של קטש ושפר קבעו שוויון 79:79 ושלחו את המשחק להארכה. בחמש דקות ההארכה שתי הקבוצות כמעט ולא החטיאו, אבל בסיום דו-קרב הקליעות ניצחה בולוניה 93:96. באופן מדהים, ילובאץ שיתף רק שישה שחקנים במשחק: הנפלד, קטש, שפר וגריפית' שיחקו 45 דקות מלאות; השלושה האחרונים קלעו, במשותף, 82 מ-93 הנקודות של מכבי.

הסדרה עברה לתל אביב, ובהיכל מכבי הייתה גדולה על האיטלקים. ראדוביץ' ושארפ פגעו היטב מחוץ לקשת והורידו את המארחת למחצית ביתרון 12. בולוניה לא הצליחה להתקרב במחצית השנייה, והסיום היה כולו גארבג'-טיים. מכבי ניצחה 72:88 וכפתה משחק שלישי ומכריע.

המשחק השני העניק למכבי זריקת עידוד, ולקבוצה החלה לחלחל האמונה שאפשר לנצח – למרות האווירה העוינת באיטליה. גם המשחק הזה, בדומה למשחק הראשון, היה צמוד: ווילקינס וריברס פגעו מכל מקום, קטש ושפר החזירו בנקודות, ולמחצית ירדה מכבי בפיגור קטן, 36:34.

האורחים יצאו מרוכזים יותר מחדר ההלבשה. מכבי השתלטה על העניינים ופתחה פער של 10 נקודות, אבל בולוניה לא נכנעה, ובעזרת ריברס ופוצ'קה החזירה עם ריצה משלה וחזרה להוביל. למרות כמה מהלכים נהדרים של קטש וגריפית', האיטלקים היו חדים יותר בדקות האחרונות, שמרו על הפער הקטן וניצחו 65:68.

היו סדרות משוגעות, מותחות ודרמטיות בשנותיה הארוכות של מכבי ביורוליג, אבל דומה שלא הייתה סדרת משחקים מרגשת, בלתי-צפויה ובעלת חשיבות היסטורית כמו זו מול פאף בולוניה, בעונת 1999/00 הקסומה.

מכבי הגיעה לרבע הגמר לאחר שצלחה, לראשונה בתולדותיה, סדרת יורוליג – כאשר דלגה בשמינית הגמר מעל לפאוק סלוניקי. מבחינה מקצועית, יתרון העומק והאיכות היה שייך לאיטלקים: פאף הציגה שורה של כוכבים אירופאים כמרקו יאריץ', ארתוראס קרנישובאס, ג'יאנלוקה באזילה, סטויאן וראנקוביץ', גרגור פוצ'קה וג'יאקומו גלאנדה, כאשר הסקורר המוביל היה ונותר קרלטון מאיירס. מכבי הציגה חמישייה שכללה את אריאל מקדונלד, דורון שפר, מארק בריסקר, נדב הנפלד ונייט האפמן, כשג'מצ'י, קומג'יס, שארפ, שלף ופופה נמצאים כגיבוי על הספסל.

המשחק הראשון נערך בהיכל. דווקא בולוניה פתחה נהדר: האיטלקים לא התבלבלו מהאלפים ביציעים, קלעו מכל טווח וירדו להפסקה ביתרון 25:40. במחצית השנייה מכבי הידקה את ההגנה, קיצצה באיטיות בהפרש והייתה קרובה למהפך, אבל הבולונזים הצליחו לחלץ 62:65 קטן-גדול והעבירו את הביתיות לאיטליה.

אלפי אוהדי מכבי מאוכזבים נותרו במקומותיהם לאחר המשחק, וביכו את אובדן ההזדמנות לשוב לאירוע השיא של הכדורסל האירופאי, לראשונה מאז 1991. משמעות ההפסד הייתה ברורה: הפיינל פור בסלוניקי כבר לא בהישג-יד. מכבי מעולם לא ניצחה בבולוניה; קשה היה להאמין שההיסטוריה תיכתב מחדש דווקא כשהעלייה לפיינל פור נמצאת על הכף.

שחקני מכבי כן האמינו. למרות הלחץ העצום שהפעילו 7,000 הצופים בפלאדוצה במשחק השני בסדרה, מכבי הקדימה את הבולונזים בכל מהלך: האפמן אמלל את הגבוהים המקומיים, מקדונלד ושפר המטירו נקודות מהקו האחורי, ובמחצית הובילה מכבי ב-9. משחק ההקרבה נמשך גם במחצית השנייה, כשהפעם מכבי לא קופאת ושומרת על היתרון – למרות שליטה מוחלטת של האיטלקים בריבאונד (19-42). תצוגת התכלית של האפמן הסתיימה עם 29 נקודות, כולל 19 מ-19 מהקו (26 מ-26 קבוצתי למכבי). כך סחף הסנטר האמריקאי את מכבי לניצחון ראשון, מדהים ומפתיע, בבולוניה.

המשחק השלישי נכנס לפנתיאון עוד לפני שהחל. טירוף הכרטיסים למשחק שבר את כל השיאים; אלפי הכרטיסים שהוצעו למכירה היו כמו טיפה בים הביקוש, והמחירים בשוק השחור היו בלתי-אפשריים. כשמכבי הודיעה כי מכירת הכרטיסים תחל בשמונה בבוקר, בקופות ההיכל, התייצבו מאות אנשים עם שקי שינה עוד בערב שלפני כדי לתפוס מקום בתור. גם זה לא עזר לכולם: כשנפתחו הקופות צבאו אלפים על חלונות המכירה, ורבים נמחצו ונפצעו. רק התערבות משטרתית מנעה, כנראה, פגיעות בנפש. בתוך זמן קצר אזלו כל הכרטיסים, והספסרים שהצליחו לשים יד על חתיכות הזהב מכרו אותן באלפי שקלים לכרטיס.

למשחק השלישי והמכריע התייצבו אלפי אוהדים מספר שעות לפני הפתיחה. האווירה הייתה יוצאת דופן; הצמא להעפלה מחודשת לפיינל פור הורגש היטב באוויר. למרות מחצית ראשונה צמודה (42:43 למכבי), המארחים עטו על הבולונזים לאחר ההפסקה, פתחו פער דו-ספרתי וסגרו את הסיפור מוקדם. בסופו של דבר ניצחה מכבי 64:79, ולמעלה מ-100,000 אוהדים המשיכו לחגוג לאורך הלילה בכיכר רבין. המסע הקסום של אותה עונה הסתיים רק במשחק הגמר, בהפסד לפנאתינייקוס ולעודד קטש, אבל הוא זה שהניח את היסודות לבניית השושלת הראשונה של גרשון ובלאט – השושלת שהחזירה את מכבי לצמרת האירופאית, לאחר שנים ארוכות של היעדרות.

ohad@walla.net.il