במשך יותר מעשור ידעה מכבי תל אביב שיש על מי לסמוך בעתות משבר. דרק שארפ תמיד היה שם כמנהיג בלתי מעורער, אבל לפני פתיחת העונה הוא הפך לעוזר מאמן. מכבי מפולגת, ולא רק לזרים ולישראלים. המרקם החברתי שלה לא אחיד, ולכך יש להוסיף את הפצע שנפער עם עריקתו של שארפ אל הקווים. "נכון שדרק עדיין במערכת", אומר גורם במועדון, "אבל ברגע שהוא עבר אין אותו אפקט. באופן טבעי, שארפ, שצבר הרבה ניסיון במכבי, תפקד כחוט בין הזרים, הישראלים הקשיבו לו וכולם ראו בו מודל לחיקוי".
רגע לפני המפגש שעלול לסיים לה את העונה האירופית מול קאנטו (21:05, ערוץ 10 וספורט5 HD), החור שהשאיר שארפ בעמדת המנהיג במכבי - עמדה שלא כתובה בסטטיסטיקות של המשחק - הפך לגדול. ג'ורדן פארמר עשה סדר על המגרש, אבל הוא הגיע מלכתחילה על תקן זמני ולכן לא יכול היה להיות האיש למשימה. בהיעדר יד מכוונת, דיוויד בלאט נאלץ להיות המנהיג על הקווים - האיש שמחזיק גם את המקלות וגם את הגזרים, מצב לא בריא לדעתו של פסיכולוג הספורט נועם איל: "יש תחושה שמכבי מתגבשת העונה סביב המאמן יותר מאשר סביב שחקן מסוים. הניסיון מראה שזה לא ממש מצליח".
במכבי, כך נראה, דווקא לא מוטרדים משלטון היחיד של בלאט, אך האם הוא צריך להיות מוקד הכוח של הקבוצה? דיוויד בלו לא רואה בכך בעיה: "דיוויד הוא בהחלט המנהיג של הקבוצה. הוא תמיד היה מאמן טוב, אבל השנה הוא יותר מתמיד משום שאנחנו משחקים הרבה יותר. הוא צריך להגביר יותר את המוטיבציה לשחקנים ולקבל יותר החלטות לגבי דקות המשחק. הוא מצליח בכך". שחקן העבר של מכבי תל אביב לייזי גורדון מסכים: "דיוויד הוא מדריך ומורה ולא סתם מאמן. בעבר היו בתפקיד המנהיג יחד עם שארפ גם שאראס ו-וויציץ', היום אין מישהו שאפשר להגיד את זה עליו". הוא גם מזכיר ש"בדרך כלל הרכז הוא שלוחה של המאמן, שזה סוג של מנהיגות".
נו, נסתפק בדמוקרטיה
בהיעדרו של שחקן דומיננטי, מטפח בלאט ביתר שאת את ערך הקבוצתיות. לצורך חיזוק האווירה ה"דמוקרטית", בלאט מעביר שוב ושוב לשחקנים את המסר לפיו ביום נתון כל שחקן יכול להתעלות, כשהמילה 'קבוצתיות' שבה ונאמרת. אחד השחקנים הפנים את המנטרה, ואף מצביע על הרוטציה של בלאט כסיבה אפשרית לחוסר קיומו של מנהיג: "בכל ערב שחקן אחר יכול לבלוט, גם בגלל הרוטציה שלו".
חוזרים לפארמר. לאחר עזיבתו, קיבץ בלאט את השחקנים ואמר להם: "מעכשיו כל אחד צריך להתעלות, להוציא מעצמו את הכי טוב שהוא יכול". אווירה של י?תמות שררה בחדר. גם בלו מכיר בערכו המנהיגותי של פארמר: "היה לו חוש טבעי ואינסטינקטיבי וזה הורגש גם מקצועית הוא היה קולע הרבה, אך גם היה טוב בלע?ר?ב את כולם ולדבר עם החברים לקבוצה. הקשיבו לו, כי הוא הבין שחשוב לערב את כולם". קית' לנגפורד ודמונד מאלט, שהגיעו אחרי פארמר, לא נכנסו למשבצת. בלאט דווקא מנסה לתת את המושכות ללנגפורד כעמוד תווך התקפי. המאמן מבהיר לרכש החדש שהוא מצפה ממנו שייקח יוזמה על המגרש וגם שילחם בהגנה. גם למאלט הובהר עם הגעתו שהציפייה ממנו היא שינהל את המשחק. המאמן נתן לו את המפתחות בתפקיד הרכז, אבל בינתיים, השניים מציגים בעיקר משחק סוליסטי.
עד כמה הוגן לצפות משחקנים כמו לנגפורד ומאלט לתפוס את העמדה של המבוגר האחראי? "לא קל להגיע באמצע העונה. מנהיגות מתחילה במחנה האימונים ובקיץ", סבור בלו. גורם בכדורסל סבור כי דווקא פרקינס, שחתם בקאנטו, חסר מאוד. "פרקינס היה מנהיג בעונה שעברה, היו לו את כל התכונות, יש לו אופי, אני חושב שמכבי היו צריכים להחזיר אותו".
למה פפאלוקאס סורס?
המצב הרעוע שבו נמצאת הקבוצה רק מעצים את התחושה שבלאט נכשל בהתנהלותו עם פפאלוקאס, שיכול היה להיות עמוד תווך חברתי ומקצועי בקבוצה, במיוחד כעת, כאשר הקבוצה הולכת על קרח דק. כאחד מבולטי השחקנים באירופה, יכולתו וניסיונו של פפאלוקאס שווים את משקלם בזהב, ולכן טעה בלאט כאשר לא שחרר לפפאלוקאס יותר ח?ב?ל. גם בהנהלת מכבי מבהירים כי "הם לא תמיד מבינים את ההתנהלות עם פפאלוקאס", שהרי כשהחתימו את הגארד היווני, הבהירו כי החתימו אותו במטרה שיתרום מהניסיון. עוד דקות בליגה ובאדריאטית היו מקבעות את מעמדו ועוזרות גם ביורוליג. גורדון מסכים: "המנהיג הכי גדול בקבוצה הזאת הוא האיש שלא משחק. פפאלוקאס סורס לחלוטין ולכן יש כאן נטרול. אם בן אדם מנהיג, תן לו להיות מנהיג. ושחקן לא נמדד רק בנקודות. אני חושב שפפאלוקאס הוא האדם שהכי פחות מחפש את הזריקות של עצמו, קבוצתי, בעל ניסיון ושחקן ענק".
ואולי בלאט הוא תחליף ראוי לפפאלוקאס? גורדון נחרץ: "דיוויד הוא טיצ'ר, אבל זה כמו להביא זמרות להופעה שלי בלי לתת להן לשיר. אם הביאו את פפאלוקאס כמנהיג-מאמן-רכז, מדוע לא לנצל זאת? יש לו מסירות גאוניות והוא משתף נהדר. נכון שהוא לא מהיר כמו פעם, אך היתרונות שלו עולים על החסרונות והוא שווה 20 דקות למשחק. אם היו נותנים לפפאלוקאס את הקבוצה, הם יכלו לרוץ טוב עוד שלוש שנים".
אבל בלאט לא רואה זאת כך ובהנהלה ממשיכים להרים גבה מהמידור. ופפאלוקאס? גם עתה, כאשר הוא רחוק ממימוש סגולותיו, שחקן בקבוצה מעיד שהוא לא מפסיק לתת עצות ורעיונות לשיפור, להעיר הערות רבות באימונים ולהיות מעורב. "אם פאפא יזהה מהלך טוב שאפשר לעשות או לתקן הוא יגיד. גם אותי הוא לוקח לצד ומסביר לי", אומר השחקן, " הוא מאוד אקטיבי, זה האופי של פפאלוקאס וכולם יודעים את זה". חרף העובדה שפפאלוקאס מיובש לא מעט העונה, גורמים בקבוצה מספרים שיוגב אוחיון ממשיך להיעזר בו וכמוהו גם ליאור אליהו. אלא שזו, כנראה, בדיוק הסיבה שבגינה פפאלוקאס מושבת. "לא בטוח שבלאט משתגע על זה", מאשר גורם במועדון. "הוא טיפוס דומיננטי וכך גם פפאלוקאס. שניהם דעתניים", סבור הגורם.
ומה באשר לקפטן הנוכחי טל בורשטיין? גורמים בקבוצה מעידים כי הוא "אוהב את התפקיד ומנסה לבצע אותו". לא אחת הקפטן אוסף את השחקנים בחדר ההלבשה ומנסה להחדיר בהם מוטיבציה. לאחר ההפסד לקאנטו אמר בורשטיין לשחקנים: "אסור לנו להיכנע. היינו למטה גם לפני כן, אבל צריך להילחם בואו נישאר יחד". אלא ששחקן בקבוצה מסביר: "יש סוג של חלוקה: הישראלים יותר ביחד והאמריקאים יותר עם עצמם" כך שאחדות ודבק לא נראים פה. בלו משמש כמתווך בין הישראלים לאמריקאים, שמרבים להתייעץ עמו. "אני מנסה להיות מנהיג בנתינת דוגמה ומבחינת הגישה למשחק, לתרום רוגע בסיטואציות ובימים לחוצים יותר, ובימים של ניצחונות או תבוסות", הוא מסביר, "הכוונה היא לתת לאנשים את הפרספקטיבה הנכונה לגשת כמו שצריך למשחק, להבהיר שזה לא עניין של חיים ומוות. אלו דברים חשובים". אבל גם הוא מודה: "אני חושב שהמפתח העונה הוא שיש כמה שחקנים דומיננטיים, אך את כולם קשה לכנות מנהיגים".
