אנדריאה טרינקיירי מצוי על סף סנסציה בקנה מידה אירופאי. אם ינצח מחר בתל אביב, ידיח את סגנית אלופת אירופה מהיורוליג כבר בשלב הטופ 16.
אבל מאמנה הצעיר של בנט קאנטו אומר שהוא לא חולם באספמיה. "מכבי עומדת בפני משחק הדחה. אני יודע שמחר לא נשחק נגד קבוצה, אלא נגד אומה שלמה. גם היום, למרות הניצחון בשבוע שעבר, אני מאמין שמכבי טובה מאיתנו. יש לה סגל עמוק יותר ותקציב גדול יותר. הצלחנו לעשות משהו בלתי-רגיל, אבל ברור לנו שמחר יהיה משחק שונה. אני לא אומר שאין לנו סיכוי. יש סיכוי, אבל סיכוי קטן. ההפרש? אם נשחק עליו, זו תהיה הטעות הגדולה ביותר שאנחנו יכולים לעשות. לא נעשה את זה. אנחנו נגיע לתל אביב כדי לשחק את הכדורסל שלנו, לעשות את המיטב בהגנה ולשלוט על הכדור בהתקפה. כשאתה משחק נגד קבוצה כמו מכבי, עם כל הכישרון ההתקפי שלה, לא מספיק שתשחק הגנה טובה, כי מה שלא תעשה, בסופו של דבר היא תשיג יותר מ-70 נקודות. לכן אנחנו חייבים להיות אפקטיביים גם בהתקפה שלנו. אבל אני לא יכול לדעת אם זה יספיק".
***
טרינקיירי נשמע משועשע רק מעצם המחשבה על כך שקבוצתו הגיעה כה רחוק. אומנם לקאנטו, האימפריה האירופאית לשעבר, ארון גביעים עמוס להתפקע שתי אליפויות אירופה, ארבעה גביעי ספורטה, ארבעה גביעי קוראץ' ושתי אליפויות עולם למועדונים הם רק חלק מהתארים בהם זכתה הקבוצה בעבר אבל בעיניו אין מדובר ביותר משיירי היסטוריה בלתי-רלוונטיים.
"אנחנו רוקיז ביורוליג, לגמרי", הוא אומר. "כל כך הרבה שנים המועדון הזה לא שיחק ברמות האלה, כך שאין מה לעשות עם העבר. היום אנחנו קבוצה קטנה שמשתדלת לחיות את החוויה הזו של היורוליג. עם המשאבים הדלים שלנו אני כמעט בטוח שיש לנו את התקציב הכי קטן במפעל אנחנו מנסים להתחרות מול מועדוני-על. זה אתגר ענק.
"יש לי רק שני שחקנים שמכירים את הרמות האלה (ג'יאנלוקה באזילה ודניס מרקונאטו, א.ג.), וביחד הם כבר בני 75", צוחק טרינקיירי. "כך שבסך הכל, זו הרפתקה גדולה עבורנו. כל משחק הוא כמו משחק הישרדות. אתה יודע איזה בעיות ענקיות אנחנו צריכים לפתור כדי להתמודד מול קבוצות כמו ברצלונה, מכבי, אולימפיאקוס ופנברחצ'ה-אולקר? אבל הגענו למשחקים מולן צנועים, ולדעתי התנהלנו במשחקים מולן באצילות. ניצחנו את רובן אצלנו בבית. זה דבר גדול".
השאלה היא למה מסוגלים שחקניו מחוץ לפלאסיו-דסיו המגונן.
"אני לא מפחד שבמשחקי החוץ נהיה פחות טובים, כי זה מאוד טבעי", אומר טרינקיירי. "אנחנו עדיין לא ברמה הזו, של להופיע באותה צורה בבית ובחוץ. גם אני כמאמן עדיין גדל. אתה יודע כמה משחקים אימנתי ביורוליג? 13. אז עבורנו הכל חדש, הכל גדול. ומה שחשוב הוא לסיים את החוויה הזו עם חיוך. אני יודע שזה יהיה קשה. אין לנו כוכבי יורוליג כמו פפאלוקאס, או שחורציאניטיס, או ספאנוליס, או דיאמנטידיס. המנטאליות שלנו אחרת".
***
טרינקיירי מכיר היטב את ישראל. הוא ביקר בעבר בירושלים כתייר, אבל ליד אליהו ייכנס הערב בפעם הראשונה בחייו.
"אני אוהד גדול של המדינה שלכם", אומר טרינקיירי. "ירושלים היא אחד המקומות המרגשים ביותר עבורי. זה מקום מיסטי. אימנתי בעבר את אפיק ניסים, שלימד אותי הרבה על ההיסטוריה והמדינה שלכם. יש לי בישראל כמה חברים. אני מאוד מכבד אתכם ושמח להגיע".
בשנתיים האחרונות נבחר טרינקיירי למאמן השנה באיטליה. מי שלפני שלוש עונות עוד אימן בליגה האיטלקית השנייה מוזכר כעת כמועמד של ממש לאימון הנבחרת הלאומית. איזה מין מאמן כדורסל הוא? "אני אוהב את הדברים הפשוטים. בעיני, פחות זה יותר. בהתקפה הפילוסופיה שלי היא לחלוק את הכדור, ולקחת זריקות פתוחות. בהגנה אנחנו משתדלים לעזור אחד לשני, ובאופן כללי לשחק כקבוצה. אין לנו כוכבים. הכוכב הגדול ביותר שלנו זו הקבוצה".
גם טרינקיירי יודע שמחר הוא יכול לבצע קפיצת מדרגה נחשונית, נוספת, בקריירה שלו, אם ינצח את מכבי וישלים את הפתעת העונה במפעל. גם אם תפסיד קאנטו בפחות מ-8 נקודות, עדיין תחזיק ביתרון על פני מכבי.
"זה המשחק החשוב ביותר בחיי", הוא מסכים, "אבל כל תוצאה תהיה הצלחה. אנחנו לא משווים את עצמנו למכבי. אני רק מקווה שנשחק כדורסל טוב. אמרתי לך, אין לנו כישרון גדול. אנחנו לא פיזיים או טכניים. מה שיש לנו זה מוח, ואני רוצה לשחק מחר חכם. כדי לנצח משחק כזה אנחנו צריכים לשחק כדורסל מושלם. לך תדע, אולי סיפור הסינדרלה שלנו יימשך".
ohad@walla.net.il