קצר ולא קולע

איך ניצחו ברצלונה וקאנטו את מכבי?

כל אחת באמצעות הנשק המוכר שלה. וזו תעודת עניות לאנשי הצוות המקצועי של מכבי.

ברצלונה בנתה חומה בצבע, ריסקה את גבוהי מכבי (סופו, אליהו והנדריקס עם 12 נקודות ו-10 נקודות מדד במשותף) והעבירה את הנטל ההתקפי לכתפי הגארדים שלה; מאלט ולנגפורד אומנם קלעו יחד 29 נקודות – בעיקר דרך מהלכי סולו – אך המשחק הקבוצתי של מכבי חרב (חמישה אסיסטים).

בארסה ביצעה סקאוטינג מדוקדק למשחק: היא חזרה להגנה במהירות האור ולא אפשרה למכבי נקודות קלות (10 נקודות בלבד במעבר); נטרלה את יד הנפץ של דיוויד בלו (45.8% מ-3 במשחקי הבית עד למשחק הזה) בעזרת חילופים אוטומאטיים ותשומת לב הגנתית מוגברת, ותקעה אותו על 0 מ-5; ובהתקפה תרגמה את ספסולו הממושך של שחורציאניטיס והיעדר המאסה בצבע של מכבי ל-32 נקודות משותפות של ואסקז ולורבק.

קאנטו שיחקה התקפות ארוכות, שמרה על הכדור (רק תשעה איבודים) ושיחקה התקפה אינטליגנטית ומתואמת (19 אסיסטים) בדרכה לשיא עונתי של 82 נקודות. בהגנה דחפה את מובילי הכדור של מכבי הרחק מהאזורים המסוכנים, ובזכות שמירה נהדרת על הפיק אנד רול של לנגפורד ומאלט (התעקשות על הלפ אנד ריקאבר) נקלעה למעט מיס-מצ'ים ואילצה את ההתקפה של מכבי לחשוב. זו בחירה טובה, בהתחשב בצניחת איי.קיו הכדורסל של מכבי מרגע עזיבתו של ג'ורדן פארמר.

איפה הגבוהים?

קודם כל, ובעיקר – הקו הקדמי, הנשק הקטלני של מכבי בחלקה הראשון של העונה, נעלם בטופ-16. ביחס לשלב המוקדם, התפוקה של סופו, אליהו ובלו נחתכה כמעט בחצי (אליהו ירד מ-11.2 נקודות ל-6.7 נקודות; סופו מ-11.7 נקודות ל-6.7; בלו מ-9.8 נקודות ל-6.3). רק הנדריקס מתעלה (7 נקודות ו-7.4 נקודות מדד בשלב המוקדם האמירו ל-11.3 נקודות ו-17 נקודות מדד).

סופו הוא הפוקל-פוינט של מכבי. ההתקפה שלה נעה סביבו, וכשהוא לא על הפרקט מכבי נאלצת לשנות את סגנון המשחק שלה לחלוטין. במשחק מול ברצלונה, לשם השוואה, שיחקה מכבי 78 פוזשנים; ב-8:40 דקות הפרקט של שחורציאניטיס הספיקה מכבי לרשום 20 פוזשנים, וב-13 מתוכם סופו היה מעורב (הספיק לזרוק שש פעמים מהשדה ופעמיים מהעונשין, איבד שלושה כדורים ונחסם פעם נוספת).

במלים אחרות, כשהוא על המגרש – כ-65% מההתקפות של מכבי סובבות את סופו.

ללא סופו, האחריות להוציא לפועל עוברת לגארדים של מכבי. ייתכן שיש כאן עניין מנטאלי: מול קאנטו, כשסופו היה על הפרקט, דייקו הקלעים של מכבי רק ב-1 מ-5 מבחוץ; דווקא כשהיה בחוץ השתפרו ל-4 מ-9.

הנדריקס הוא מחליף ראוי?

הנדריקס אומנם נראה מצוין, אבל הכדורסל שלו שונה מהותית מזה של שחורציאניטיס. אם סופו חייב להיות מוזן בידי הגארדים ומשיג את רוב הנקודות שלו דרך מהלכים קבוצתיים שמטרתם לבודד אותו בנקודות שבהן הוא הכי אפקטיבי, הנדריקס צובר סלים בצורה אחרת. הוא הרבה יותר תזזיתי מסופו, ומסוגל לייצר מצבים לעצמו. חלק גדול מהנקודות של הנדריקס מגיעות מריבאונד התקפה (2.7 ריבאונדים בהתקפה בטופ-16, ראשון במכבי) או מהשתלטות על כדורים חופשיים, בזכות חוש נהדר לכדור והתמצאות בצבע. הנדריקס הוא לא שחקן מטרה קלאסי, ובנוסף בעיית הגובה שלו (2.03 מטר) יוצרת מיס-מצ'ים בהגנה שמנוצלים היטב בידי היריבות (שרמדיני רשם בשבוע שעבר את אחד ממשחקיו הטובים ביורוליג העונה, עם 13 נקודות ו-20 נקודות מדד – הרבה בזכות הדלילות בצבע של מכבי). כך שהנדריקס הוא הרבה דברים, אבל לא סופו.

לאן נעלם סמית'?

בעיה אקוטית ממנה סובלת מכבי טמונה בעמדה מספר 3. עם פציעתו של גיא פניני, נותרה מכבי עם דווין סמית' כסמול-פורוורד ה"טבעי" היחיד בסגל. מהעמדה הזו אמור סמית' להוות את נקודת האיזון בין הקו האחורי לקו הקדמי, ולצד הגנה טובה לספק איום מבחוץ ולשמש כמטרה נוספת בהתקפה. אולם האמריקאי פתח רע במיוחד את הטופ-16 והתדרדר בכל ממוצעיו: 7.3 נקודות בשלב ההמוקדם הפכו כעת ל-5; 62.9% מ-2 התדרדרו לכדי 30.8%; ו-6.4 נקודות מדד ירדו ל-3. לאורך העונה כולה לא מצליח סמית' לספק למכבי יד יציבה נוספת מבחוץ (22.9% בשלב המוקדם, 25% בטופ-16), והעובדה הזו פוגעת אנושות בהתקפה הבעייתית-ממילא של מכבי. פניני יכול היה להוות פתרון מסוים, אבל הפציעה שלו הפכה אותו ללא-רלוונטי כרגע. זה מה שנשאר. וזה לא הרבה.

מה עם הגארדים?

מאז עזיבתו של פארמר, למעשה, מתנהלת מכבי ללא רכז. המספרים לא משקרים: מכבי הפכה למוסרת הגרועה ביותר בטופ-16 (10 אסיסטים בלבד), ואחוז סלי השדה שלה שנרשמו דרך אסיסטים הוא הנמוך ביותר במפעל (רק 37.5% מהסלים שלה; היתר ממהלכים אישיים).

מכבי מחזיקה שני סטים של גארדים על הספסל: הקבוצה האמריקאית, עם מאלט ולנגפורד; והקבוצה האירופאית, עם פפאלוקאס, אוחיון ובורשטיין. לכל אחת מהן יתרונות וחסרונות משלה: האמריקאים מספקים כוח אש גדול הרבה יותר, אבל הנקודות שלהם מגיעות על חשבון יתר השחקנים; האירופאים בעלי אוריינטציה קבוצתית יותר, אבל לא צוברים נקודות בעצמם. וזו גם שאלה הגנתית: פפאלוקאס ובורשטיין מתקשים לשמור על גארדים זריזים.

הערה סטטיסטית באשר ללנגפורד: האול-אראונד-גארד אומנם קולע יותר מכל שחקן אחר של מכבי בטופ-16 (15 נקודות), אבל אפקטיביות הקליעה שלו מהשדה (מסומנת סטטיסטית כ-%eFG) היא אחת הנמוכות בקבוצה - 48.6% (100% מהווים בממוצע של שתי נקודות לזריקה מהשדה). כל זריקה של לנגפורד מ-2 מניבה פחות מנקודה, בניגוד למאלט (66.7%), הנדריקס (61.9%) או אפילו פפאלוקאס (50%). ממוצע הנקודות, מלמדת אותנו הקטגוריה הזו, הוא לא חזות הכל.

בלאט מצוי בדילמה: בהתחשב בכושר הקליעה הגרוע של בלו ובירידה ביכולת של סופו ואליהו, הוא זקוק נואשות לספקי נקודות; אוחיון ופפאלוקאס לא בדיוק עונים להגדרה. מצד שני, עם לנגפורד ומאלט יחד על הפרקט, הסיכוי שנראה משחק קבוצתי ושיפור סטטיסטי בקרב גבוהי מכבי נמוך עד אפסי. מאלט ולנגפורד לא מנהלים את ההתקפה ברמה גבוהה מספיק ולא מסוגלים להכניס את יתר החברים שלהם למשחק.

ההחלטה על אופי הקו האחורי של מכבי היא פילוסופית במהותה. אך כעת, רגע לפני משחק ההכרעה מול קאנטו, היא הופכת לקריטית. מכאן אין דרך חזרה; רכבת החילופים והרוטציות מהמשחקים האחרונים, שקצת ירדה מהמסילה, לא יכולה לחזור על עצמה מחר.

מול קאנטו תשחק מכבי על המשך העונה שלה. קאנטו קבוצת חוץ גרועה: ביורוליג קלעה רק פעמיים 70 נקודות ומעלה מחוץ לפלאסיו-דסיו המגונן, ואחוזי הקליעה שלה יורדים משמעותית (50.6% מ-2 בבית לעומת 46.3% בחוץ; 40.3% מ-3 בבית לעומת 31.5% בלבד בחוץ).

קאנטו שומרת על קצב משחק זהה בבית ובחוץ (71 פוזשנים), כך שסגנון המשחק שלה לא צפוי להשתנות: למרות יתרון 8 הנקודות, היא תשחק את הכדורסל הקבוצתי והסולידי שלה.

בחוץ קולעת קאנטו 69 נקודות בממוצע. מכבי ירדה בבית מהמספר הזה רק פעם אחת, מול הגנת הברזל של ברצלונה.

כך שהשאלה העיקרית לקראת המשחק הזה קשורה דווקא להתקפה של מכבי: אם תוציא לפועל ותשמור על ממוצע הקליעה שלה בהיכל (77 נקודות), תוכל למחוק את היתרון של קאנטו. אולם בשביל לעמוד בממוצע הזה תצטרך מכבי לקבל את סופו בכושר טוב, את היד של בלו, נקודות קלות במעבר וגם כמה אסיסטים מהגארדים שלה. בעצם, כל מה שלא קרה עד כה בטופ-16.

ohad@walla.net.il

מאמן קאנטו טרנקיירי: "זה המשחק החשוב של חיי"

כך הוא הפך לאחד המאמנים המבטיחים באירופה