ביוון תמיד היה טירוף לספורט, אבל למרות מסורת הרוח האולימפית, עד סוף שנות ה-80 של רף ההישגים בספורט המודרני נשאר נמוך למדי, משהו כמו זה של ישראל.
אירוח אליפות אירופה בכדורסל ב-1987, אירוח אליפות העולם באתלטיקה חמש שנים אחרי זה, וכמובן האולימפיאדה בעוד פחות מחודש, מלמדים משהו על השינוי שחל בהתייחסות לספורט ביוון והתייחסות ליוון בספורט העולמי בה, ומסמלים התקדמות והתפתחות מקצועית החל מאתלטיקה ועד לכדורגל.
עבר לא מפואר במיוחד, הווה מפתיע ועתיד ורוד, מוכיחים שאם רוצים לא צריך לחפש תירוצים, ומעוררים צביטה לא קטנה בלב לגבי מצב האחות הצנועה למשפחת הכחול-לבן בארץ הקודש.
רואים תוצאות יום יום
התקופה שישראל היתה מביסה את יוון באתלטיקה חלפה מזמן. כשמביאים משקיעים, מומחים ומחלקים מילגות- לא צריך תירוצים
ביוון סמים דגש על הספורט?
מעבדות סמים בארה"ב, מומחי אתלטיקה מזרח גרמנים, ואימונים במקומות משונים, מעוררים תהיות לגבי שימוש הספורטאים בסמים
הראש בסדר, הגוף חולה
הצלחת הנבחרת ביורו, וההופעות הקבועות של הקבוצות הגדולות בליגת האלופות, לא משקפות את מצבה של הליגה כולה
רוצים לחזור לזרוק דראכמות
אחרי דור הזהב היווני של ינאקיס, גאליס ואליפות אירופה לאומות, הפסיקו העסקנים לזרוק כסף על הכדורסל. תכף חוזרים
מעצמת משקולות
בשנות התשעים אירחה יוון את כל תחרויות הנפת המשקולות החשובים בעולם. הפריפריה התעוררה, ותרמה אלוף אולימפי
אין פה שום הפתעה
רון קופמן עומד על הדמיון בין יוון לישראל, ומסביר איך זה ששני מקומות כל כך דומים, נראים כל כך שונה