רוצים לחזור לזרוק דראכמות

לא ברור מה רוצים מאוטו ריהאגל, מאמן נבחרת יוון. הרי לא היה לו סופרסטאר כניקוס גאליס, קלעי ומנהיג כפאניוטיס יאנאקיס או את "ספיידרמן" פאניוטיס פאסולאס, שלושה כוכבי על שמושכים נבחרת לאליפות כפי שעשו זאת בכדורסל היווני. ויוון 1987 נהנתה מתמיכה של כ-20 אלף יוונים מדי ערב בביתה בפיראוס. ריהאגל עשה זאת בפורטוגל.

דווקא במדינה שמאוד אוהבת ספורט כמו יוון, הכדורסל הקדים את הכדורגל בכניסתו למרכז הבמה האירופית והעולמית. הכדורסל נחת ביוון כבר ב-1919 ע"י מועדון הספורט של הנוצרים בסלוניקי אבל רק ב-1970 הוקמה לו התאחדות עצמאית. בשנות השישים והשבעים ליוונים היה בעיקר קהל זורק דרכמות פנאטי ואלים שהשופטים נכנעו לו כמעט מדי ערב.

ב-67' כשמכבי ניצחה את אריס במשחק הראשון בשלושים נקודות הפרש, היוונים השתלטו על שעון המשחק עד שאריס כמעט וסגרה את הפער. ב-1968 אא"ק הצליחה לזכות בגביע המחזיקות בצורה הזאת. הפועל ת"א הודחה ע"י אולימפיאקוס ב-1978 בגביע קוראץ' כשהשופטים לא נתנו לה לעבור את החצי ואולסי פרי כמעט וספג כידון בגבו שנה לאחר מכן.

.

שני גורמים חברו יחדיו לשיאים אליהם הגיע הכדורסל היווני לקראת סוף שנות השמונים. פרד דווילי, שפוטר ממכבי ת"א ב-76', הביא לאריס ב-79' את גאליס שנולד בארה"ב להורים ממוצא יווני. דווילי הבטיח שגאליס יהיה מכוכבי העל ביבשת ולא טעה. יכולת האחד על אחד של גאליס היתה מדהימה, רק 1.83 מ' אבל שחקן עם הרבה כוח שבו השתמש לחדירה אל הסל.

אליפות אירופה 87' בפיראוס היתה הווירטון והטורינו של היוונים. לצורך האליפות הוקם "היכל השלום והאחווה" בפיראוס. באותה עונה אריס של גאליס ויאנאקיס היממה את טרסר מילאנו בסיבוב המוקדם לפני בית הגמר של גביע אירופה ב-31 הפרש. אבל בגומלין הפסידה 83-49. גאליס ויאנאקיס התייצבו רעבים לאליפות ובסיוע הדחיפה מהקהל לקחו את יוון לגמר. שם חיכה להם מרצ'ולניס ששמר את בריה"מ בשיוויון עד שסל של קאמבוריס בשניה האחרונה העניק את הגביע ליוונים וגרם למהפכה.

תנסיס אספורליאס, עיתונאי יווני, משחזר: "יוון נכנסה לטירוף של כדורסל. הממשלה הקצתה משאבים גדולים לתשתית, בכל שכונה הוקם אולם כדורסל ומגרשי כדורסל מלאים נראו בכל פינה. דור חדש של כדורסלנים שמשחקים עד היום (אלוורטיס, איקונומו) צמח בעקבות אותה הצלחה. הקבוצות קלטו את ההתעניינות וכולם פתאום רצו להיות שותפים במשחק".

אריס כבר לא קיבלה קבוצות חזקות במוקדמות והגיעה שלוש פעמים רצופות לפיינל פור. גם באתונה החלו להתעורר. המולטי מיליונרים סוקראטיס קוקאליס (אולימפיאקוס) ומשפחת ינאקופולוס מהצד הירוק של העיר החלו להזרים כספים כדי לשבור את ההגמוניה של סלוניקי.

הכל קיבל הכשר. זיופי דרכונים, אזרוח פיקטיווי של נערים ברוסיה ויוגוסלביה (סטויאקוביץ'). מצעד פנסיונרים מהאן.בי.אי נמשך והשיא היה בחוזה של דומיניק ווילקינס בפנאתינייקוס - 3.5 מיליון דולר ב-1996. נבחרת הנוער של יוון גרפה את התואר העולמי ב-95' ואתונה הפכה להיות בירת הכדורסל האירופי.

אחרי שפנאתינייקוס (96') ואולימפיאקוס (97') זכו בגביע אירופה לאלופות החלה ההידרדרות בכדורסל היווני. פנאתינייקוס, בזכות בודירוגה, עוד לקחה פעמיים את הגביע אבל חוק בוסמן, שהציף את הליגה היוונית בזרים, גרם לחוסר הזדהות מצד הקהל ובעלי הקבוצות חשו שהכדורסל הפך להיות חבית ללא תחתית.

קולקאליס הגיע למסקנה שבכדורגל הצלחה בליגת האלופות יכולה לכסות על ההשקעה והכסף עבר לכדורגל. הנבחרת לא הצליחה להגיע אפילו לשמונה הגדולות. האולימפיאדה חייבה את הקבוצות לעבור לאולמות קטנים והקהל נשאר בבית. זכויות שידור של משחקי היווניות באירופה לא נקנו כלל וכדורסלנים יווניים מצטיינים בחרו בכסף הגדול שברוסיה וטורקיה.

יאניס יואנידיס העדיף לפני חודשיים חברות בפרלמנט היווני על פני הובלת הנבחרת לטורניר האולימפי והתפקיד הועבר לידי יאנאקיס. "אולי מכאן תצמח הישועה כי יואנידיס מאמן מיושן. אם יאנאקיס יעשה באולימפיאדה את מה שריהאגל עשה בפורטוגל, ייתכן שנחזור לימים העליזים של 1987", אומרים ביוון