האי לסבוס הוא האי השלישי בגודלו בין איי יוון הנהדרים, והוא מפורסם בעולם בעיקר בגלל שמן הזית המצוין שנמכר באי ושירי האהבה הנשיים שנכתבו בו במאה השביעית לפני הספירה שהיוו את מקור השם לאהבה בין נשים.
באולימפיאדת סידני 2000 דחק קוסטאס קנטריס את הלסביות והשמן זית בדירוג הפרסום שיצא מהאי, כשזכה באופן שעד היום הוא בלתי נתפס במרוץ ל-200 מ'. זו הייתה המדליה היוונית הראשונה בריצה מאז האולימפיאדה באתונה ב-1896.
מאז הופיע קנטריס על עשרות שערים של מגזינים ביוון, במאות תכניות אירוח ובאינספור פרסומות. עיתונאי במטרוספורט מגדיר אותו כ"איש הכי מפורסם ביוון", מה שעשוי להשתנות עם הניצחון של נבחרת יוון בכדורגל. בכפר וריה לדוגמא, שנמצא בלסבוס כמה קילומטרים דרומה לכפר בו נולד קנטריס, מיטיליני, יש רחוב שעד אוגוסט 2000 היה ללא שם וכיום נקרא "רחוב קוסטאס קנטריס" ומהווה מוקד תיירות.
גם אם אלכס אברבוך יזכה במדליה אולימפית, בלי עין הרע, קשה לראות מישהו קורא רחוב על שמו בישראל. האהבה ביוון לאתלטיקה היא עצומה, וכמוה התמיכה והרצינות בה נעשים הדברים. בשנות החמישים והשישים נהגה ישראל להתחרות מול יוון במפגשים בינארציים באתלטיקה. ישראל הייתה מביסה את השכנה לים התיכון, בראשות הרץ הנפלא יאיר פנטילט. לומר שהיוצרות התהפכו יהיה לשון המעטה.
השקעה של 18 מיליון דולר בשנה
בשנת 97' אירחה יוון את אליפות העולם באתלטיקה. הזכייה באירוח התקבלה ב-92'. קנטריס היה אז בן 19. אלופת העולם ל-100 מ', איקטרינה טאנו, הייתה בת 17. האתלטיקה היוונית החלה לבנות עצמה לקראת אליפות העולם ופריצה מטאורית לצמרת העולמית, והון עצום הושקע בענף .
מ-92' ועד 2000 השקיעה ממשלת יוון 18 מיליון דולר בממוצע לשנה באתלטיקה, בהשוואה לכחצי מיליון דולר שמושקעים בישראל. משנת 2000 ועד האולימפיאדה שתיערך באתונה, הסכומים עוד קפצו, כיאה למדינה מארחת.
בשנות התשעים, לאחר נפילת הגוש המזרחי, נפוצו מומחי האתלטיקה של מזרח גרמניה לכל עבר. לסין, לרוסיה, וגם ליוון. ד"ר אקהארד ארבייט מונה כיועץ לאתלטיקה היוונית. אותו ארבייט עבד ב-1999 גם כיועץ למשלחת הבריטית למשחקי סידני 2000 והשלטונות האוסטרלים העבירו לבריטים מסר כי לא תורשה כניסתו לאוסטרליה עקב חשד למעורבותו בסימום ספורטאים מזרח גרמנים בשנות השבעים והשמונים. העסקת ארבייט סימנה לעולם שיוון חושבת בגדול.
האצטדיון האולימפי באתונה שופץ. הוקמו מתקנים מפוארים בסלוניקי, הירקליו, וולוס ופטראס (שגם יארחו אירועים באולימפיאדה הקרובה), ודגש עיקרי הושם על הספורט במועדונים.
מועדון האתלטיקה של אולימפיאקוס זוכה לאחוזים מהארנונה שמשלמים תושבי אתונה. קנטריס ומירלה מניאני, זורקת הכידון המעולה, התאמנו באולימפיאקוס. לספורטאים המצטיינים הוצעו מילגות שיפתו אותם להעדיף את האתלטיקה על מקצועות אחרים.
אלכסנדרוס פאפאדימיטריוס, מיידה הפטיש, עשה למשל צעד חריג כשיצא ללמוד במכללת טקסס, באל פאסו לפני 10 שנים, שם למד בין השאר בוב בימון האגדי. מאז הוא מנסה לשכנע אתלטים יוונים צעירים לצאת לקולג'. "כולם מסרבים" הוא אומר, "יותר משתלם להישאר עם המילגה שמציעים המועדונים המקומיים".
מועדון האתלטיקה של רעננה, לשם השוואה, שהוקם מאפס ותוך שלוש שנים היה מהמצליחים בארץ, כמעט נכחד לפני שנתיים בגלל שינוי תקציבי של הרשות העירונית, עקב חוב לקבוצת הכדורעף. ביוון, גם מסיבות היסטוריות, האתלטיקה היא קדושה.
יוון זו מדינה ענייה ביחס לחברות האיחוד האירופי אולם הכסף המושקע באצטדיונים הוא עצום. בישראל יש הדר יוסף, אך בכל אזור השרון אין אצטדיונים.
מולי אפשטיין, פיזיולוג ממכון וינגייט, אומר כי "אם היה ברעננה או כפר סבא מתקן ראוי, וגדעון יבלונקה שבשיאו היה אתלט מאוד מבטיח, היה מתאמן שם, הרבה ילדים מרמת השרון היו רוצים להתאמן איתו. זה היה מוקד משיכה. להדר יוסף הם לא ילכו, הם רוצים להתאמן ליד הבית".
כדי למנוע מכל ילד מוכשר לזלוג לכדורגל ולכדורסל הפופולריים, דחף הוועד האולימפי היווני חוק שעבר בפרלמנט וקובע שכל אתלט שסיים בשמינייה הראשונה באולימפיאדה, יזכה בדרגת כבוד של קצין בצבא. הוא למעשה לא ישרת לרגע, אך יזכה למשכורת מכובדת של 1,000 יורו בחודש. מי שיסיים בין ה-12 באולימפיאדה יזכה לדרגה במשמר החופים או מכבי האש. פאפאדימיטריוס, שסיים 12 בסידני, מקבל 900 יורו לחודש ממשמר החופים והוא עשוי יום אחד להשתחרר משם בדרגה מקבילה לאלוף משנה בלי שהוא יודע להניע סירה. האתלטים קיבלו שקט.
8 מדליות זהב ב- 8 שנים
מאז 1912 יוון לא זכתה ביותר משתי מדליות באולימפיאדה, פרט למוסקבה 1980 עם שלוש מדליות. בברצלונה 1992 היא זכתה בשתי מדליות, כמו ישראל (יעל ארד ואורן סמדג'ה).
התנופה של שנות ה-90 - במתקנים, במלגות, בידע מזרח אירופי ובעיקר ברצינות שהדברים נעשו, הביאו את הפריצה הגדולה באטלנטה 8 - 1996 מדליות, 4 מזהב. ניקי באקוגיאני זכה בכסף בקפיצה לגובה.
בסידני 2000 היוונים שטפו את המסלול. הם שלחו לאוסטרליה 48 אתלטים, זכו ב-13 מדליות, 4 מזהב, ביניהן במקצועות היוקרתיים ביותר שהיו עד אז בשליטה אמריקאית מוחלטת - קנטריס עם זהב ב-200 מ', טאנו בכסף ב-100 מ' נשים, ומדליות בדיסקוס נשים (קלסידו) וכידון נשים (טזלילי). ילדים נהרו לאתלטיקה. נוצרה מאסה. תשתית.
"פה" אומר אפשטיין, "יש נניח סיוון ז'אן. זה עלה תאנה. מתחתיה יש בנות שהודפות כדור ברזל והוא נופל להן על הרגל".
תוך שמונה שנים הפכה מדינה יחסית ענייה, עם בעיות ביטחון מהותיות (מול הטורקים והמאבק על השליטה בקפריסין), ועם מסורת עלובה באתלטיקה, למעצמה עולמית באתלטיקה, ולמדינה בה רחובות נקראים על שמם של ספורטאים.