השנה, תואר "מרץ המשוגע" לא שייך רק לטורניר המכללות שיצא לדרך בסוף השבוע. זהו תיאור מדויק של החודש שעובר על ג'ה מוראנט. הכוכב של ממפיס, אחת הקבוצות הבכירות ב-NBA, הפך כמעט בן רגע מאחת הדמויות עם התדמית הכי חיובית בליגה לאחת הדמויות הבעייתיות ביותר בה. אירוע רודף אירוע בשבועות האחרונים של ג'ה, קשה לעמוד בקצב. אנסה לעשות קצת סדר.
הראשון למרץ זו נקודה טובה להתחיל ממנה. באותו היום פורסמה כתבה של הוושינגטון פוסט על שני אירועים מהקיץ האחרון בהם מוראנט היה מעורב. בראשון נער האשים את ג'ה שהוא חבט מספר פעמים בפניו לאחר תאקל במשחק פיק-אפ, ואז הלך לביתו וחזר עם אקדח. בשני מאבטח בקניון האשים את ג'ה שהגיע עם חברים ואיים עליו בעקבות ויכוח שהיה לו עם אימו של מוראנט. בעקבות הכתבה צפו מחדש גם מספר תקריות שהיו לרכז ולפמליה שלו, שכוללת את אביו טיי, במהלך משחקים לאורך העונה.
שלושה ימים לאחר מכן, כשהליגה עסוקה בתהייה אם ג'ה מוראנט הוא דמות בעייתית עכשיו, הכוכב העלה סרטון בשידור חי באינסטגרם בו הוא מסתובב עם אקדח במועדון לילה בקולורדו. לאחר מכן פורסמו גם תמונות שלו עם חשפנית מאותו הלילה. מכאן החל רצף התרחשויות מהיר מאוד שעדיין לא הסתיים. ממפיס השעתה את ג'ה לפחות לשני משחקים, הוא עצמו הודיע שהוא לוקח הפסקה מהקבוצה כדי לקבל עזרה, משטרת קולורדו פתחה בחקירה, בשלב מסוים נראה היה שמוראנט בדרך לתהליך שיקום ממושך לצד השעיה ממושכת, שאולי אפילו לא יחזור לשחק השנה. אך מאז המצב התמתן: המשטרה סגרה את החקירה, הליגה השעתה את מוראנט משמונה משחקים וכרגע נראה שהוא מתכנן לחזור לקבוצה ביום שני, עם סיום ההשעיה.
הסתבכות מפתיעה
שום דבר ברקע שלו ובאופן בו הקריירה של מוראנט התפתחה לא הכין אותנו לכך. הוא גדל בעיירה קטנה עם שני הורים שהיו ספורטאים בעברם ואחות קטנה שגם היא עוסקת בספורט. הילדות שלו הייתה נורמטיבית לחלוטין, האירוע היחיד שמצאתי בילדותו שהוגדר כטראומתי היה שהוא שבר את היד כאשר קפץ על טרמפולינה. כיום הוא אב לילדה בת שלוש שהוא מקפיד לשמור על קשר קרוב איתה. הוא תמיד נחשב לכשרון מבטיח, אבל לא מהבכירים במחזור שלו, לא היה מאלה שהופכים לשמות מוכרים בתיכון. רק בשנה השנייה בקולג' הוא פרץ והפך למועמד לבחירה גבוהה מאוד בדראפט שכלל שמות גדולים כמו זאיון וויליאמסון ואר ג'יי בארט.
גם בשנים הראשונות של קריירת ה-NBA של מוראנט לא היה שום דבר שמעיד על שחקן בעייתי, על הפרקט או מחוצה לו. להיפך. האופי שלו תמיד נראה אידיאלי לשחקן מוביל בליגה. המנהיגות שלו בלטה מהרגע הראשון שלו בליגה לא פחות מהכשרון יוצא הדופן שלו. הוא הפך מהר מאוד לשחקן שקבוצה שלמה נבנית סביבו, כזה שסוחף אחרים, שהחברים לקבוצה באים להילחם גם בשבילו. ממפיס הפכה לאחת הקבוצות הטובות בליגה הרבה יותר מהר מהצפוי, למרות שהסגל שלה הוא מהצעירים ב-NBA, בעיקר תודות לגיבוש המיוחד שנוצר בחדר ההלבשה סביב הכוכב והמנהיג.
סיפור האהבה לא היה רק עם החברים לקבוצה ואנשי המועדון, אלא עם כל העיר. ג'ה הפך ליקיר העיר ממפיס מהרגע שנחת בה. סיפור האנדרדוג שלו, של מי שהפך לסופרסטאר כמעט משום מקום, התחבר עם סיפור האנדרדוג של הגריזליז, מועדון שמעולם לא ידע הצלחה משמעותית. ג'ה הגיע לממפיס עם סיום עידן הגריט נ' גריינד, של קבוצת האנדרדוגים שנלחמו בכוכבים הגדולים במערב, והתחבר לאתוס. הגרסה הנוכחית של ממפיס היא של קבוצה שמחברת בין הגריט והגריינד לכשרון ואתלטיות ברמה הגבוהה ביותר, קבוצה שלא מתעסקת בשטויות אלא רק בלנצח משחקים. עד שהשטויות השתלטו על הכוכב והמנהיג שלה.
קריאה לעזרה
אז איך ניתן להסביר את רצף האירועים של השנה האחרונה? אם אחבוש לרגע את כובע הפסיכולוג שלי, ההסבר ההגיוני ביותר קשור לקושי להתמודד עם ההצלחה והפרסום שהגיעו בפתאומיות, מצד ג'ה עצמו וכנראה גם המשפחה שלו. בעוד שלכוכבי תיכונים שמסומנים מגיל צעיר מאוד כדבר הגדול הבא יש קשיים משלהם, המצב הזה כן מאפשר להם זמן רב יותר להתכונן נפשית לחיים ככוכב כדורסל. מוראנט הפך כמעט בן רגע מעוד שחקן בקולג' יחסית קטן לאחד השחקנים המבטיחים ב-NBA, עלה על רכבת הרים מסחררת בלי שלב ההכנה של הנסיעה האיטית.
בשנים האחרונות יש מודעות שהולכת וגוברת לצורך להתמודד עם האתגרים הנפשיים שמגיעים עם הצלחה גדולה וציפיות גבוהות. ספורטאים בכירים, כולל כמה כוכבי NBA, מדברים על כך באופן גלוי. כל אחד מגיב לכך באופן שונה, יש כאלה שמפתחים דיכאון או חרדות ויש כאלה שהקשיים שלהם באים לידי ביטוי בהתנהלות בעייתית ואף אלימה. בפרשיות השונות שג'ה מעורב בהן יש גורם משותף של מישהו שמרגיש שמותר לו הכל כי הוא כוכב גדול ומפורסם, מותר לו ומותר גם לאנשים שלו, אף אחד לא יציב לו גבולות.
ואף אחד באמת לא הציב לו גבולות עד עכשיו. אותן פרשיות בעייתיות מאוד בקיץ (לפחות בגרסה של הנער והמאבטח) עברו לגמרי מתחת לרדאר עד שהכתבה בתחילת החודש הציפה אותן. אביו לא רק שלא מתפקד כרגע כדמות אב מרגיעה, אלא הפך את עצמו לחלק מהפמליה שיונקת מההצלחה של בנו. הוא יושב באופן קבוע בשורות הראשונות של משחקים, מעודד בקולניות והפך לדמות מפורסמת יחסית בזכות תאקלים עם פרשנים ושחקנים של קבוצות יריבות. ממפיס בנתה את הסגל שלה ללא שחקנים וותיקים עם השפעה בחדר ההלבשה, ואולי בדיעבד חסר היה הוותיק שיידע לזהות שמשהו לא טוב עובר על מוראנט ולעזור לו להתמודד עם זה.
סרטון האינסטגרם עם האקדח הוא לא האירוע הבעייתי ביותר, אך כן זה שהדליק נורה אדומה בוהקת. בעיקר בגלל התזמון שלו. בימים בהם הפרשיות הקודמות של ג'ה הפכו לשיחת היום ב-NBA, כולל אחת בה כנראה השתמש באקדח כאיום מרומז כלפיי נער בן 17, הוא הגיב לכך בהתרסה בוטה. קשה היה שלא להבין את הסרטון הזה כמסר של כוכב פוחז שהוא לא סופר אף אחד וימשיך לעשות מה שבא לו. אבל לתחושתי הסרטון הזה היה גם הדרך של ג'ה לקרוא לעזרה. ברמה לא מודעת, זו הייתה הדרך שלו להבהיר שלא ניתן יותר לטאטא את הבעיות מתחת לשטיח, להתחנן למישהו או משהו שיציב לו את הגבולות שהוא לא מסוגל להציב לעצמו.
עזרה בדרך?
למזלו של ג'ה, אנו חיים בעידן בו הליגה הרבה פחות סלחנית מבעבר לאירועים של אלימות, ישירה או מרומזת, מחוץ לפרקט. סרטון האינסטגרם אכן התברר כרגע בו עבר הגבול מבחינת המועדון ומבחינת ה-NBA. גם מוראנט עצמו הגיב בפניית פרסה מיידית, עבר מהתרסה לאמירה שהוא צריך לקבל עזרה. השאלה החשובה היא אם הוא אכן קיבל ויקבל עזרה, או שזה יתברר יותר כמהלך של יחסי ציבור.
לצד המודעות לקשיים הנפשיים של ספורטאים מצליחים, עולה גם המודעות של חשיבות התמיכה הנפשית, הליווי הפסיכולוגי. אם בעבר חשבנו שמטרת הטיפול הפסיכולוגי לספורטאים היא לעזור להם למקסם יכולות, לפתור מהר בעיות כדי לחזור ולהיות ממוקדים בספורט, כיום ברור שמדובר בסיפור הרבה יותר מורכב. לפעמים צריך את הזמן לתהליך משמעותי, לפעמים נדרשת עצירה בטווח הקצר כדי לסייע לאדם ולקריירה בטווח הארוך, לפעמים אף מתברר שהמחויבות לקריירה פוגעת באדם, כמו שבמקרה של סימון ביילס ונעמי אוסקה שבחרו במודע להוריד הילוך מהקריירה.
ג'ה, חשוב להדגיש, שייך לז'אנר של הספורטאים הגדולים באמת, אלה שיש להם רעב שלא יודע שובע להצלחה. לא מדובר בעוד כשרון בעייתי שנע על הציר שבין קווין פורטר לקיירי אירווינג, אלא במי שנראה כמו ספורטאי על בהתהוות, מנהיג שכל הזמן מנסה לשפר את עצמו ואת הקבוצה שלו. הוא לא עוד שחקן עבור ממפיס, הוא פרנצ'ייז פלייר, סביבו נבנית אחת הקבוצות המבטיחות ב-NBA.
לכן, הטווח הארוך צריך להיות בראש מעיינם של כל המעורבים, גם במחיר פגיעה בטווח הקצר, בעונה הנוכחית. ברמה המקצועית, ממפיס גם כך חושבת לטווח הרחוק, ויתרה על מהלכים שהיו יכולים לחזק אותה עכשיו כדי להמשיך לקדם צעירים ולשמור את הקלפים למהלכים עתידיים. אין סיבה למהר להחזיר את ג'ה לקבוצה ללא ביטחון מלא שזה לא יפגע בתהליך הנפשי שהוא צריך לעבור. האירועים של השנה האחרונה מעידים על בעיות שלא ניתן לפתור עם פלסתר, שדורשות כניסה לעומק.
מהבחינה הזאת, הייתי רגוע יותר אם מוראנט אכן היה נכנס לתהליך משמעותי ללא מועד חזרה ברור. החזרה המסתמנת שלו לקבוצה עלולה להעיד על נסיון לטאטא את הבעיות חזרה מתחת לשטיח ולהמשיך כאילו כלום לא קרה. אני מקווה שגם אנשי המועדון וגם ג'ה עצמו מבינים שזה לא מה שהוא צריך, ושהחזרה שלו מעידה רק על כך שהוא מאמין שהוא יוכל לבצע תהליך במקביל להשתלבות חזרה בקבוצה. את זה נוכל לדעת רק בעתיד.
בכל מקרה, סביר להניח שממפיס תזדקק לזמן, כקבוצה, לעכל את מה שעבר על הכוכב שלה. מראש היא לא נראתה כמו קבוצה שיכולה ללכת עד הסוף כבר השנה, עדיין בוסרית מדי, אחרי השבועות האחרונים הסיכוי שהיא תצליח להתחבר לפלייאוף משמעותי קטן יותר. זה לא צריך להפריע לה. הדבר היחיד שחשוב זה שג'ה יחזור בסופו של דבר להיות המנהיג שהוא יודע להיות. יש לו, לכוכבי המשנה הצעירים שלצידו ולהנהלה של הגריזליז מספיק זמן לבנות מועמדת לאליפות בשנים הבאות.