לב שבור הוא לב שלם: ריאל הוכיחה שהיא לא צריכה להצטער על החמצת אמבפה

שבוע לפני גמר ליגת האלופות, פורסמה ההחלטה של קיליאן אמבפה להישאר בפריז סן ז'רמן. זה היה טבעי, אם כך, כי דווקא ויניסיוס הבקיע את שער הניצחון על ליברפול והעניק לריאל מדריד את הזכיה מספר 14 בליגת האלופות.

הברזילאי בן ה-21 הוא המרוויח העיקרי מהבחירה של הכוכב הצרפתי לא להגיע לסנטיאגו ברנבאו. אמבפה אמנם רב גוני, אך הוא לא הסתיר אף פעם את העדפתו לשחק באגף השמאלי - זו הסיבה בגללה הוא מנסה לדחוק כעת את ניימאר מקבוצתו, ויש יסוד סביר להניח שהיה דורש לקבל את המשבצת הזו בבירת ספרד לו היה חותם. בתמונת הילדות המפורסמת, עם הפוסטרים של ריאל על הקירות, היה כריסטיאנו רונאלדו הדמות המרכזית. אמבפה, אשר חולצותיו עם מספר 7 כבר הודפסו והיו מוכנות לשיווק, ראה בפורטוגלי מודל לחיקוי - ומדובר בשחקן שבילה את רוב הקריירה במדריד באגף השמאלי. מה היה עולה בגורלו של ויניסיוס לו היה מגשים הנשיא פלורנטינו פרס את הפנטזיה שלו? אין לדעת, אבל זה בוודאי לא היה תורם לשימור המומנטום.

כעת, כאשר העסקה כבר לא רלוונטית, צריך לומר בפה מלא את העובדה הפשוטה - מבחינת ריאל מדריד, ויניסיוס טוב הרבה יותר מאמבפה. זה עדיין לא נכון מבחינה אבסולוטית, כי הצרפתי נמצא בשלב אחר בקריירה - הוא איכותי יותר, מנוסה הרבה יותר, רב גוני יותר, מתוקשר יותר, ואם מועדון אחר כלשהו היה צריך לבחור אחד מהם, ברור שאמבפה הוא מניה בטוחה יותר כרגע. ואולם, עבור הלבנים עצמם, ויניסיוס הוא האיש. אחרי שלוש שנות התאקלמות, הוא חווה עונת פריצה מזהירה, כבש 22 שערים, סיפק 20 בישולים, וזו רק ההתחלה. הנסיקה המטאורית הזו יכולה להימשך, והוא רחוק מאוד ממיצוי הפוטנציאל שלו.

אבל חשוב מכל - הוא כבר שם. ממש שם, בכל מובן אפשרי. הוא מדרידיסטה. הוא חי ונושם ריאל, ומבחינתו זו זכות ללבוש את החולצה הלבנה. הוא לא דורש שכר מופרך ולא עושה תרגילים. אתמול הוא נישק את הסמל אחרי שהבקיע בגמר הצ'מפיונס-ליג. הוא הלב של ריאל, ולא שכיר חרב תורן כלשהו. עליו אפשר לבנות את העתיד, והוא מסוגל לקחת את המעמסה על כתפיו גם ביום שאחרי קארים בנזמה.

היום הזה, כך נראה, עדיין רחוק, והצרפתי - מועמד בכיר לתואר השחקן הטוב בעולם כיום - סיפק את עונת השיא בקריירה, במיוחד בליגת האלופות. עם 15 שערים באירופה, מתוכם 10 בשלבי נוקאאוט, כולל שלישיות לרשת פריז סן ז'רמן וצ'לסי, הוא הכוכב האולטימטיבי של הזכיה. הגיע לו, כמובן, למצוא את הרשת גם בגמר - והוא עשה את זה בשלהי המחצית הראשונה. השער נפסל, אחרי עיון ממושך ב-VAR, וזה הזמן להתמקד בטיעונים שהובילו לכך.

מבחינת הצדק היבש, לפי תפיסת הכללים שכולנו מכירים, הכיבוש הזה היה צריך להיות מאושר. הכדור הגיע לצרפתי מרגלו של פאביניו, כלומר משחקן יריב, וההגיון הבריא קובע כי החלוץ לא יכול להיות בנבדל בתנאים אלה. ואולם, בספר החוקים המעודכן של פיפ"א מופיעה הפסקה הבאה: "שחקן שנמצא בעמדת נבדל כאשר הוא מקבל את הכדור משחקן יריב שמשחק בכדור בכוונה, לא ייחשב כאילו נהנה מיתרון, אלא אם מדובר בהצלה מכוונת של שחקן היריב. ההצלה פירושה כאשר שחקן היריב עוצר או מנסה לעצור כדור שנמצא בדרכו לשער או קרוב מאוד לשער".

הניסוח האומלל זה נועד, כך נראה, לבלבל לגמרי את כולם, לטשטש את גבולות ההגיון, ולאפשר לשופטים להעניק פרשנות כלשהי לפי ראות עיניהם. במקום חוק חד וברור, כפי שצריך להיות, יש צורך לנחש מה היתה כוונת השחקנים ומה משמעותה בכל מהלך ספציפי. במקרה שלנו, פאביניו גולש כדי להרחיק את הכדור מרגליו של פדריקו ואלוורדה, איברהימה קונאטה מרחיק לפניו, הכדור פוגע בברכו של הברזילאי ומתגלגל לעברו של בנזמה. האם היתה לו כוונה לשחק בכדור? חד משמעית כן, אבל לא בדרך זו. האם היתה כוונה להעביר אותו לבנזמה? ברור שלא, אבל איזה שחקן הגנה ירצה להעביר כדור ליריב, אלא אם הוא מכר את המשחק? ג'ון טרי, בלם שמבין דבר או שניים כבלם בכדורגל, צייץ מחשבה זו בדיוק.

המשפט השני בפסקה מבהיר במידה מסוימת את כוונת המשורר - אם בעיטה לשער נהדפת על ידי שוער או שחקן הגנה לעברו של חלוץ שנמצא בעמדת נבדל, הוא אכן יהיה בנבדל, למרות שהכדור הגיע אליו מיריב. זה הגיוני, וההגיון הזה מלווה אותנו כבר הרבה מאוד זמן. בכל סיטואציה אחרת, מעולם לא נשרקה עבירת נבדל כאשר הכדור הגיע לשחקן התקפה מיריב, בלי קשר לכוונתו. הכאוס שגרמה ההחלטה אתמול מזיק מאוד - כי הכדורגל זקוק לפשטות. גם כך יש לנו עסק עם בדיקת מילימטרים בקווים דמיוניים שמצויירים על המסך. צופה חייב להבין את החוקים אינטואיטיבית על מנת למנוע תחושת מיאוס שתפגע בסופו של דבר בפופולריות של המשחק.

כך נמנע מבנזמה להצטרף לרשימה המצומצת של כוכבים שכבשו בכל השלבים בליגת האלופות, אשר כוללת את דייגו מיליטו, ליאו מסי, כריסטיאנו רונאלדו וסאדיו מאנה. הכוכב הסנגלי של ליברפול עשה זאת בעונת 2017/18, אז הרשית בכל המפגשים בדרך אל הגמר, וגם בגמר עצמו מול ריאל, בו הפסידו האדומים 3:1. אתמול הוא היה נחוש לסגור מעגל עם ניצחון, והיה קרוב מאוד להבקיע במחצית הראשונה, כאשר טיבו קורטואה המדהים הדף את הכדור החד שלו לעמוד. הרצון היה חזק במיוחד, כי היה זה, ככל הנראה, משחק הפרידה שלו מהקבוצה. מאנה, שנמצא במגעים מתקדמים עם באיירן מינכן, טרם אישר זאת רשמית, אך המסר היה ברור בראיון אחרי שריקת הסיום, בו הודה לאוהדים ואיחל הצלחה לחבריו.

אם תאבד ליברפול את מאנה, היא תושפע מכך באופן מהותי, הן מקצועית והן חברתית. הסנגלי הגדיר את הקבוצה הזו ביותר ממובן אחד, ועזיבתו תסמל סוף עידן. את העידן הזה הוא רצה לסיים עם ארבעה תארים, והשאיפות האלה החזיקו מעמד עד לפני שבוע, אבל בסופו של דבר יש לליברפול שתי זכיות בלבד - בגביע האנגלי ובגביע הליגה. בשני המקרים, היא גברה על צ'לסי בדו קרב פנדלים אחרי שתי תוצאות 0:0 בתום הארכות. פירוש הדבר הוא כי האדומים לא כבשו אפילו שער אחד בשלושה משחקי גמר העונה, ב-330 דקות על הדשא. זה לא דבר של מה בכך. זה מעיד על מחסום מנטלי מסוים.

אז נכון, קורטואה היה אדיר אתמול, כמו ברוב המשחקים העונה, וסיפק שיא של תשע הצלות, אבל בשורה התחתונה היו לאדומים שתי הזדמנויות גדולות מאוד בלבד - זו של מאנה, וזו של מוחמד סלאח לקראת הסיום, כאשר הבלגי סגר לו את הזווית והצליח להדוף את הכדור באינסטינקט מופלא. מעבר לכך, הצליחה ריאל להגביל את שחקני ההתקפה שלה, לא נתנה חופש פעולה לכדרורים של לואיס דיאס, וגם לא איפשרה למגנים לבשל מצבי הבקעה. בלי הפעולות היעילות של טרנט אלכסנדר ארנולד ואנדי רוברטסון, מאבדת ליברפול חלק מהותי מאוד מהארסנל ההתקפי שלה, ובהקשר זה היתה חשובה במיוחד העבודה השחורה של ואלוורדה ו-ויניסיוס.

האגף הימני של ליברפול, עם אלכסנדר ארנולד וסלאח, מעניק למאמני היריבות כאבי ראש לקראת המשחקים, אבל ויניסיוס ופרלאן מנדי התמודדו איתם אתמול בצורה מעוררת השראה. בשורה התחתונה, רשם הברזילאי ניצחון שוק על הירך, כאשר ברח מהמגן האנגלי ומצא את עצמו חופשי לגמרי מול שער ריק בדקה ה-59, ממסירת רוחב מושלמת של ואלוורדה, שהועדף בהרכב - בצעד שנוי במחלוקת אך מוצדק - על פני רודריגו, כובש השערים המכריעים ברבע הגמר ובחצי הגמר.

לא פעם תוהים הפרשנים מדוע לא מקבל אלכסנדר ארנולד מקום קבוע בהרכב נבחרת אנגליה, למרות כישוריו הייחודיים בבניית התקפות. את התשובה אפשר היה לראות את מול. TAA לוקח המון סיכונים במהלך המשחקים, וזה בסדר גמור כי הקשרים - כלומר, בעיקר פאביניו - אמורים לחפות עליו. הבעיה כי הוא מסוגל לאבד לגמרי את השחקן שלו גם כאשר הוא נמצא בהגנה, ואז כבר אף אחד לא יכול לתקן את הטעות. המגן שמר על אוויר במרכז הרחבה כאשר ויניסיוס הכניע את אליסון, וזה היה הרגע שהכריע את הגמר.

אם מתבוננים בסטטיסטיקה בלבד, ניתן להסיק כי ליברפול שלטה במגרש והיתה מסוכנת יותר, אבל זה לא בהכרח המצב. שתי הבעיטות הבודדות של ריאל למסגרת הסתיימו בכיבושים (כולל "השער" הפסול של בנזמה), ותוכנית המשחק של קרלו אנצל'וטי, המלך הבלתי מעורער של ליגת האלופות, עבדה טוב יותר. עם האיטלקי על הקווים, נהנים שחקני ריאל משקט תעשייתי וגיבוי מוחלט, והאמונה שלהם בתוצאה הנכונה מתעצמת.

אחרי שספגו את הלחץ בפתיחה, היו הלבנים הרפתקנים יותר אחרי ההפסקה, ולא רק הסתגרו בהגנה. היה זה גמר איכותי, שהוכרע לטובת קבוצה מנוסה יותר עם מסורת ארוכה יותר - והשאיפות של האדומים לנקום על ההפסד ב-2018 לא התממשו. סלאח לא ניצח את ריאל גם כאשר סרחיו ראמוס כבר לא שם, אם כי המשחק נערך בעיר בה הוא גר כיום. גם אמבפה יכול היה לראות את ההצגה מקרוב. ריאל הסתדרה מצוין בלעדיו העונה, ואין סיבה שזה לא יימשך גם בעתיד. סיכוייה לזכות בליגת האלופות ב-2023 גבוהים יותר מאשר אלה של החבורה הקטארית.

הזכיה ה-14 של הלבנים הדגישה עוד יותר את השליטה ההיסטורית שלהם בליגת האלופות, והיא הניפה את הגביע שנה בלבד אחרי שהנשיא פלורנטינו פרס ניסה להרוס את המפעל. חלומות הקמת סופר ליג נראים מגוחכים במיוחד לנוכח כך, אבל חייבים לזכור - אופ"א, שמצטיירת כ"גורם החיובי" במלחמה זו אינה חיובית כלל וכלל. הארגון האטום והמושחת הזה רק הולך ונעשה אטום יותר ומושחת יותר, ואחרי עידן הקורונה מתברר שאינו מסוגל אפילו לארגן משחקים גדולים כראוי.

אחרי פיאסקו מהדהד בשמירה על הקהל בגמר יורו 2020 הגיעה אתמול שערוריה עגומה עוד יותר, בכיכובה של המשטרה הצרפתית, בעוד ראשי אופ"א מיהרו להאשים בכך את אוהדי ליברפול, בשעה שהם רוססו בגז מדמיע. הזלזול הבוטה באוהדים, שבא לידי ביטוי באינספור הזדמנויות - כמו, למשל, ההחלטה האבסורדית לקיים את אליפות אירופה על פני היבשת כולה - חייב להיפסק, כי הכדורגל לא יוכל לסבול את המצב. אם אופ"א לא תשנה את דרכה, לא יהיה מנוס מהפלתה, ואז גם רעיונותיו ההזויים של פרס ייראו הזויים פחות.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק