מיד לאחר הניצחון בבאר שבע, שהגדיל את הפער בפסגה לארבע נקודות, התראיין דולב חזיזה לאולפן ערוץ הספורט. "מה יעצור את מכבי חיפה?" נשאל בסיום הריאיון, הבין שזו הרמה להנחתה והשיב בחיוך רחב "מכבי חיפה".
זו אכן התשובה היחידה שיכול היה לתת. היא הייתה נכונה אז והיא נכונה במיוחד היום. בחודש האחרון, מאז שאמר את הדברים, מכבי חיפה משחקת רק נגד מכבי חיפה, ולהוציא ניצחון מוחץ אחד, היא פשוט לא יכולה לה. היא הוציאה פעמיים תיקו והפסידה פעם אחת למכבי חיפות אחרות. 5 נקודות מ-12, זו השורה התחתונה. כרגע, היא האויבת הגדולה של עצמה.
הדברים אינם נכתבים מנקודת מבט לעגנית, נהפוך הוא: האליפות אכן הייתה ועודנה תלויה לחלוטין במכבי חיפה. הפועל באר שבע משחקת ברמה של אמצע טבלה ומטה, במכבי תל אביב העסק לא יהיה רציני עד שנראה אצלה סימנים אמיתיים של הגנה מתפקדת, וגם אם כן - למרות ההייפ מנפלאות יובאנוביץ', זה פשוט לא זה. לא כרגע.
העניין הוא שאנחנו כבר לקראת סוף הסיבוב השני והאלופה פשוט מסרבת להרוג את העסק. מכבי חיפה, לפי החישובים, הייתה צריכה לפלרטט עכשיו עם יתרון דו ספרתי בטבלה. היא עצמה חיה על בסיס התחושה הזאת, מאמינה שהאליפות תגיע אליה תוך שיוט איטי ומבוקר. זה משחק מסוכן. מוטב שישאלו שם את מכבי חיפה 1994/5 ומכבי חיפה 2002/3, בטח יהיה מי שישמח לספר להם מה קרה בסוף.
עוד בוואלה!
- הפסד ראשון אחרי 16 מחזורים: עירוני קרית שמונה הדהימה עם 1:2 על מכבי חיפה
- ברק בכר: "קיבלנו גולים רכים מדי. אחרי השער השני היה סלט שלם"
- שהר ודהן מתוסכלים, לביא מדאיג, ובמכבי חיפה מודים: "לא הופענו למשחק"
- בקרית שמונה ינסו ליזום שיחה בין דראפיץ' לשרצקי, שמסרב להתנצל
- "פעם ראשונה שבאמת טיפלו בסיבה שבגללה חליתי בפיברומיאלגיה"
יכול להיות שמי שגורמת למצב הזה היא באר שבע. בעוד מכבי חיפה מרגישה שהיא שולטת בגורלה ובמכבי תל אביב יש תחושת אין מה להפסיד, סגנית המוליכה נמצאת בסיטואציה המבלבלת ביותר. הכדורגל שלה נורא ואיום, היא נראית כמו קבוצת מרכז טבלה ומטה וגם התוצאות התיישרו עם הרמה. ועדיין, אבסורדי ככל שזה נשמע, השער של שגיב יחזקאל בשבת הביא לצמצום הפער בטבלה.
תאורטית, באר שבע יכולה להרים את הראש ולהרגיש טוב עם העובדה שהיא נמצאת במאבק, כנגד כל היגיון ביחס למצבה המקצועי. כבר בדקה הראשונה בכל משחק אפשר להרגיש את חוסר הביטחון/הרצון/היכולת לנצח או לכל הפחות לשחק כדורגל. זה לא רק רוני לוי, אלה גם השחקנים שלו. דור מיכה הפך לנון פקטור הכי משמעותי בקבוצה, מרטינס לא התאקלם עדיין, באריירו מפלרטט עם אדום בכל משחק, ספורי פשט את גלימת הסופרמן שעטה במשך יותר מסיבוב שלם. לאן הולכים מכאן?
המשימה של לוי כעת תהיה מנטאלית ומקצועית. מתבקש לציין שהוא יצטרך לשכנע את השחקנים שלו שהם מספיק טובים כדי לאיים על התואר. יש רק בעיה אחת: לפני כן, הוא יצטרך לשכנע בכך את עצמו ולזכות מחדש באמון של הקהל. זה בכלל אפשרי?
אחרי השפטים שעשה איזי שרצקי בסלובודן דראפיץ' ב"חמש באוויר", רבים תהו מה יקרה הלאה. הרי לא מצופה ממאמן, או בכלל מבעל מקצוע, לבלוע סתם כך את העלבון. תפקידנו בתקשורת הוא להוציא אש וגיצים מעימות כזה, ובשל כך רבה הייתה ה"אכזבה" מכך שדראפיץ' לא הגיב אפילו כשניתנה לו ההזדמנות לאחר הניצחון אמש.
אין טעם להיכנס לענייני "קיבלנו מוטיבציה מאיזי" או לייחס לבוס מהלך שח-מט כתוצאה מלוחמה פסיכולוגית במכבי חיפה (זה מעולם לא היה המניע שלו להתפרצות על מאמנים). בסופו של דבר, צריך לקבל את זה כמו שזה - זהו שרצקי, לטוב ולרע. זה גם המעמד של המאמן שלו. דראפיץ' יודע את זה. את העונה הוא החל מחוץ לקווים, כשהוא מעביר אימוני כדורגל אישיים. לא קל למצוא משרה בליגת העל, קשה עוד יותר להחזיק בה.
אנחנו רואים מהצד את המאמנים כשקי חבטות, מזלזלים בחוסר היכולת להגיב, מצפים מהם לדברים שלא היינו מצפים מעצמנו. ברחבי הרשת קמו "דרישות" מדראפיץ' לקום וללכת. שימו את עצמכם במקומו - האם יש לו באמת סיבה לעשות את זה? הרי ברגע שיחליט ללכת יבואו עוד 5-10 מאמנים שיסתערו על המשרה הזאת, ביודעם שלא רחוק היום שבו גם הם יחטפו את המקלחת הקרה על הראש.
הדברים הללו נכתבים לפני הפגישה הצפויה בין שרצקי למאמן. בפגישה הזאת הכול יכול לקרות, אבל עד שהיא תתקיים, הרי שזו המציאות, זו ההתנהלות והיא לא תשתנה. שרצקי פה גדול נטול פילטרים, אבל המועדון שלו מסודר ויציב, המשכורות משולמות בזמן וכפי שהוכח אמש, גם אם הכלבים נובחים, השיירה בסוף יכולה לעבור. דראפיץ' לחלוטין מבין את התמונה.