אימפריות חוזרות לאט: השוואה בין הבצורות של מכבי חיפה ומכבי תל אביב

עונת 2011/12 בליגת העל הייתה עונה משמעותית מאוד, ולא רק בזכות האליפות הסנסציונית והבלתי נשכחת של עירוני קרית שמונה. זה היה צומת, ממנו שתי האימפריות הגדולות של הכדורגל הישראלי יצאו כל אחת לדרך הפוכה לחלוטין - מכבי חיפה רשמה עונה ראשונה ללא אליפות בדרך לבצורת של עשר שנים שהסתיימה רק עכשיו, ובמקביל מכבי תל אביב ספרה כבר עונה תשיעית ללא צלחת, רגע לפני שהיא מחזירה אותה וסוגרת בצורת באורך זהה עם הגעתו של ג'ורדי קרויף. זו גם הייתה העונה האחרונה בה מכבי תל אביב סיימה מתחת למכבי חיפה בטבלה.

שתי הקבוצות נכנסו לתקופות היובש שלהן באופן שונה לחלוטין. מכבי תל אביב אמנם חגגה אליפות בעונת 2002/03, אבל היא הייתה הראשונה אחרי שבע שנים וגם היא הושגה הרבה בזכות המסע ההיסטורי של הירוקים בליגת האלופות ועל חודם של שני שערים, ולא ממש אותתה על חזרתה של מכבי תל אביב הגדולה. לעומתם, את הבצורת של מכבי חיפה היה קשה מאוד לצפות מראש, כי לפני שהיא החלה היא זכתה בשבע אליפויות ב-11 עונות. רק בעונה שלפני האליפות של קרית שמונה, הירוקים התגברו בצורה מרשימה על טראומת הקיזוז-רן-קדוש וזכו בתואר.

למרות נקודת הפתיחה השונה, תקופות הבצורת של שתי הקבוצות היו דומות, אפילו דומות מאוד, ולא רק בגלל ששתיהן נמשכו בדיוק עשור. קודם כל, התחושה - בכל קיץ טיפחו המועדונים תקוות גבוהות, שהפעם זה יקרה, ובכל פעם מחדש בחורף שלאחר מכן כבר דיברו על "בנייה מחדש". החתמות נוצצות הפכו לפלופים גדולים, מאמנים מבטיחים פוטרו עוד לפני שקיבלו הזדמנות אמיתית והמון רעשים שליליים נשמעו מכיוון היציע, התקשורת וחדר ההלבשה. הדמיון לא מסתיים כאן - שתי הקבוצות לקחו גביע אחד במהלך התקופה הזו, שתיהן העפילו פעמיים לשלב בתים אירופי ושתיהן נאלצו לראות את היריבה הגדולה מניפה חמש צלחות במהלך התקופה הנוראית של כל אחת מהן.

• מכבי תל אביב - 2003/04-2012/13
• מכבי חיפה - 2011/12-2020/21

• מכבי תל אביב - לוני הרציקוביץ', אלכס שניידר, מיטש גולדהאר.
• מכבי חיפה - יעקב שחר.
• אחד ההבדלים המשמעותיים בין התקופות. התל אביבים חוו טלטלות משמעותיות בראש המערכת, עם שתי החלפות בעלות בעשור הראשון של שנות ה-2000. בכרמל לעומת זאת יעקב שחר הוא בעל הבית כבר כמעט 30 שנה. זה לא שהוא הצליח להישאר נקי מביקורות במהלך העשור היבש, ובצדק, אבל הוא לרגע לא התייאש והפסיק לנסות.

• מכבי תל אביב - ניר קלינגר, אלי דריקס (זמני), טון קאנן, אלי כהן, ניר לוין, רן בן שמעון, מרקו בלבול, אבי נמני, יוסי מזרחי, איציק עובדיה (זמני), מוטי איוניר, ניר לוין.
• מכבי חיפה - אלישע לוי, ראובן עטר, אריק בנאדו, אלכסנדר סטנוייביץ', מרקו בלבול, רוני לוי, רנה מולנסטיין, גיא לוזון, רוב מאס (זמני), פרד רוטן, אלי גוטמן, איתי מרדכי (זמני), מרקו בלבול.
• תשעה מאמנים שונים עבדו במכבי תל אביב (+ שני זמניים) ועשרה (+ שני זמניים) במכבי חיפה. בשתי הקבוצות עמדו על הקווים בעונת היובש הראשונה המאמנים שלקחו את האליפות האחרונה, ובעונת היובש האחרונה שחקני עבר של המועדון, שעשו צעד בכיוון הנכון (איוניר עם העפלה ראשונה לליגה האירופית, בלבול עם מקום שני) והכינו את הקרקע למאמנים שהחזירו את האליפות. שתי הקבוצות החזירו מאמן לקדנציה נוספת במהלך התקופה (בלבול בחיפה, לוין בתל אביב). בחיפה עבדו יותר זרים (שלושה לעומת אחד, אם אפשר לקרוא לטון קאנן מאמן), ואת זה אפשר לייחס כנראה להצלחת הזרים הצהובים באותה תקופה.

• מכבי תל אביב - גביע והעפלה לליגת האלופות (קלינגר), גביע הטוטו (בלבול), העפלה לליגה האירופית (איוניר), סגנית אלופה (קלינגר, בפער 6 נקודות ממכבי חיפה).
• מכבי חיפה - גביע (רוני לוי, ניצחון על מכבי תל אביב בגמר), פעמיים העפלה לליגה האירופית (אלישע ובנאדו), שלוש פעמים סגנית אלופה (בנאדו בפער 13 ופעמיים בלבול בפער 31 ו-14, בכל המקרים ממכבי תל אביב).

• מכבי תל אביב - הכי גבוה: 2, הכי נמוך: 8, ממוצע: 4.7. סיימה מעל היריבה פעם אחת.
• מכבי חיפה - הכי גבוה: 2, הכי נמוך: 10, ממוצע: 4.6. לא סיימה מעל היריבה באף עונה.

• מכבי תל אביב - 13 הפסדים, 5 ניצחונות, 7 תיקו (29.33 אחוזי הצלחה).
• מכבי חיפה - 20 הפסדים, 4 ניצחונות, 9 תיקו (21.21 אחוזי הצלחה).
• שתי הקבוצות רשמו הישגים דומים מאוד וממוצע המיקום שלהן בטבלה כמעט זהה. בשום שלב אף אחת מהן לא ממש נלחמה נגד הירידה (למרות כמה רגעי חרדה) ולא ממש נאבקה על האליפות (גם בעונות בהן סיימו במקום השני). ההבדל המשמעותי נעוץ ביריבות הפנימית. המאזן של מכבי תל אביב בתקופת חסרת האליפויות שלה היה טוב בהרבה מהמאזן החיפאי בתקופה המקבילה. אפילו בשלוש העונות האחרונות (כולל הנוכחית) בהן מכבי חיפה סיימה פעמיים במקום השני וזכתה באליפות, היא לא ניצחה ב-12 משחקי ליגה מול היריבה הגדולה והפסידה בשמונה מתוכם. גם הפער של כל קבוצה כאשר סיימה כסגניתה של היריבה הוא פרמטר שהולך לטובת הצהובים.

• מכבי תל אביב - איל ברקוביץ', ג'ובאני רוסו, משה ביטון, יניב עזרן, יוסי שבחון, מאור בוזגלו, יובל אבידור, רוברטו קולאוטי, גל אלברמן*, אלירן עטר*, ברק יצחקי*.
• מכבי חיפה - תמיר כהן, חן עזרא, שמעון אבוחצירא, יוסי בניון, אלירן עטר, איתי שכטר, גילי ורמוט, רועי קהת, עומר דמארי, גל אלברמן, רמי גרשון, מאור בוזגלו, ירדן שועה, ניקיטה רוקאביציה*.
• כמובן שהיו גם לא מעט זרים שהגיעו לשתי הקבוצות כהבטחות גדולות ונכשלו, אבל הישראלים הם הסיפור האמיתי. רובם הוחתמו ככוכבים מוכחים, ואלה שלא נחשבו לבעלי פוטנציאל גדול. הגיעו שחקני נבחרת, מלכי שערים וליגיונרים חוזרים, כולם בכסף גדול - וכולם נכשלו*.
• *שחקנים שנחשבו כפלופים, אבל שרדו את הבצורת ושיחקו תפקיד משמעותי בהחזרת האליפות.

• במהלך העשור היבש של הצהובים (וגם בשנים שלפני כן) העניין הכי גדול תמיד היה אבי נמני. הוא סולק מהקבוצה, קיבל אהבה מהאוהדים גם כשלבש את מדי בית"ר ירושלים ושיחק מולם, חזר, פרש, היה ג'נרל מנג'ר, מאמן, חזר לעמדת המנג'ר ופוטר בטלפון. הכל סבב סביבו, והוא היה גורם משמעותי בכל האירועים הבולטים שעברו על הקבוצה במהלך העשור ההוא.
• שחרור נמני וטל בנין - מעבר למשמעות המקצועית הברורה של ויתור על שני שחקנים ברמה הזו, המהלך של לוני-קלינגר הרגיז המון אוהדים, שבחרו בצד של הכוכב האהוב וקצת שכחו לעודד את הקבוצה, מה שהטיל צל כבד על הקבוצה במשך שנתיים. בעונת 2004/05 מכבי תל אביב אמנם העפילה לצ'מפיונס וזכתה בגביע, אבל גם סיימה במקום השמיני בליגה, המיקום הנמוך ביותר שלה מאז 88/89 (גם אז שמיני).
• הגלאקטיקוס - כשנמני חזר בסופו של דבר, זה קרה בבום. יחד איתו הגיעו ברקוביץ', רוסו, עוד שורה של שחקנים והר של ציפיות. אחרי שהבלון התפוצץ, מכבי תל אביב נפרדה מקלינגר, מינתה את קאנן ולקינוח ספגה רביעייה משפילה בגביע מהפועל עכו מהלאומית.
• פיטורי רן בן שמעון - קלינגר אימן את הצהובים במשך שלוש עונות וחצי, וכשעזב יצאה הקבוצה למסע חיפוש ארוך אחרי המאמן המוצלח הבא. אף אחד מהם לא החזיק מעמד יותר מדי (למעשה, המאמן הבא שהחזיק יותר מעונה היה ולדימיר איביץ'), אבל אף אחד לא החזיק פחות מבן שמעון, שנחשב אז לדבר הבא. שני ניצחונות בשמונה מחזורים הספיקו למנג'ר נמני להחליט שדי. בסופו של דבר, רב"ש זכה באליפות עונה לפני שבירת הבצורת הצהובה.

• כאן לא היה כוכב אחד שמשך את עיקר העניין (מלבד אולי יעקב שחר). עשר השנים הרעות נפתחו, ממש שניה אחרי הנפת הצלחת האחרונה, עם תקרית קשה בין שניים מהסמלים של הקבוצה, ניר דוידוביץ' ויניב קטן. את קטן אפשר להקביל לנמני, אבל בניגוד לסמל הצהוב הוא לא חזר לתפקיד בקבוצה לאחר הפרישה, אלא המשיך להשפיע בעיקר דרך התקשורת.
• פיטורי ראובן עטר - בדומה לבן שמעון, עטר הגיע לחיפה כהבטחה גדולה ועם בונוס של עבר מפואר במועדון ואהבה גדולה מהקהל. הרומן הסתיים אחרי תשעה מחזורים ועם ניצחון אחד בלבד. חיפה עוד הצליחה להתאושש תחת בנאדו ולסיים במקום השני, אבל זו הייתה הפעם הראשונה מאז עונת 99/00 (השריף) שהיא נפרדה ממאמן באמצע העונה, וזה נתן את האות לשנים של בלגן והחלטות רעות, בהשפעת לחץ האוהדים והתקשורת החיפאית.
• אירועי הגביע - רגע לפני שהירוקים ניצחו את מכבי תל אביב בגמר הגביע, הם ספגו ממנה 0:6 משפיל במחזור הליגה האחרון, אבל יכול להיות שהאוהדים חשו מושפלים יותר דווקא ברגעים שאחרי הזכייה בתואר היחיד שלהם בתקופת היובש. בניון פוצץ את העסק, חגיגות הזכייה היו מאוד לא חגיגיות, שחר ספג אש ואחרי חודשיים רוני לוי פוטר אחרי הדחה משפילה מאירופה מול נומה קליו.
• פלייאוף תחתון - רק פעם אחת במהלך העשור היבש לא הצליחה מכבי חיפה להשתחל לפלייאוף העליון. לוזון פתח את העונה וחוץ מריקודים מוזרים על הקווים לא עשה הרבה, רוטן הגיע ולא הצליח לעורר את העסק וזה נגמר במקום ה-10, הנמוך ביותר של חיפה מאז עלתה לליגה הבכירה ב-1981. בעונה שלאחר מכן היא המשיכה בדיוק איפה שעצרה. זה התחיל עם ההולנדי הדי מוזר, שאגר תשע נקודות בשמונה מחזורים, ונמשך עם שני מחזורים תחת גוטמן ועוד כמה תחת מאמנים זמניים. בסופו של דבר הגיע בלבול, ייצב את הספינה והתחיל תהליך, שהסתיים בלעדיו באליפות הכי דרמטית שאפשר לדמיין.

הדמיון הרב בין העשורים נטולי האליפויות של שתי הקבוצות, מלמד הרבה על הגורמים שיכולים למנוע מאימפריות להישאר באופן קבוע בטופ. מילת המפתח היא רעש - אלה מועדונים שלא יכולים לסבול אי הצלחה, וככל שחולף הזמן וההצלחה לא מגיעה, הרעשים גוברים והורסים כל חלקה טובה. למרות זאת, אימפריות תמיד חוזרות, גם אם זה לוקח זמן. מעניין לראות האם החזרה של מכבי חיפה תהיה דומה לתחייה של מכבי תל אביב, שמאז שבירת הבצורת חזרה לשלוט בכדורגל הישראלי. כדי לעשות את זה, הירוקים יצטרכו להסיר את הקוף האחרון שנותר מהגב - ולנצח את היריבה הגדולה שלהם. בכל מקרה, כולנו נרוויח אם נראה פחות תקופות יובש של שתי הקבוצות ויותר מאבקי אליפות מרתקים כפי שהיה העונה.