פעמיים ח"י: סקירת הבית הפסיפי והאתגר של נציגות לוס אנג'לס

מאז 2012, לברון ג'יימס הפסיד אליפות כשהיה בריא רק לסן אנטוניו וגולדן סטייט, שתי קבוצות מיוחדות בזכות שילוב של כישרון, אופי וסגנון. בבועה לא הייתה קבוצה שמתקרבת לספרס ולווריירס הגדולות, השתיים שהיו אמורות לתת פייט ללברון התפרקו בדרך. לא רק שלא הייתה לו יריבה ראויה, השחקן מספר 2 בבועה היה חברו לקבוצה אנתוני דיוויס, והתוצאה הייתה האליפות הקלה ביותר של קינג ג'יימס עד כה.

הלייקרס פייבוריטים לאליפות גם השנה, ויכול להיות שהיריב הגדול ביותר של לברון הפעם יהיה סבא זמן. בשבוע הבא הוא יחגוג 36, ולעונה הזאת הוא יגיע לאחר פגרה קצרה באופן חריג. בבועה ניכר שהוא כבר מעט מעבר לשיא, כבר לא מסוגל לקלוע 40 נקודות פעמיים בשבוע בפלייאוף מול כל הגנה בעולם. בסופו של דבר יגיע הפלייאוף בו הוא כבר לא יהיה אותו השחקן, מתי שזה יקרה זה יתפוס אותנו לא מוכנים, זה יכול לקרות גם השנה (אבל דיוויס מספיק טוב כדי לשמור על הלייקרס בתמונת האליפות גם כשזה יקרה).

לכן, יכול להיות שהתרומה החשובה ביותר של החיזוק ההתקפי של הלייקרס בפגרה תהיה ביכולת להוריד מלברון עומס בעונה הרגילה. דניס שרודר הוא סקורר ברמה גבוהה מאוד מהסוג שלא היה לאלופה בשנה שעברה, הוא יוכל להשתלט על לא מעט דקות. מונטרז הארל הוא מכונת נקודות בצבע ויחד עם שרודר אמור לדאוג לכך שההתקפה של הלייקרס תיראה טוב מאוד גם בדקות המנוחה של קינג ג'יימס.

מארק גאסול הוא כבר לא הכלי ההתקפי שהיה פעם, אבל נותן לפרנק ווגל אפשרות להרכב גבוה עם סנטר שיש לו יכולת מסירה וקליעה מבחוץ, מה שבפני עצמו ישדרג את משחק ההתקפה של החמישייה הגבוהה. יכול להיות שאליהם ניתן להוסיף את להיט משחקי ההכנה טיילן הורטון טאקר. מדובר בקומבו גארד שיודע לשים נקודות על הלוח ומשחקי ההכנה אולי מרמזים על כך שהוא ביצע קפיצת מדרגה שתהפוך אותו לסקורר לגיטימי ב-NBA.

הכלים ההתקפיים האלה יבואו לידי ביטוי גם בפלייאוף, כמובן. יש גם סימני שאלה לגבי ההתאמה של חלקם לסיטואציה, רייג'ון רונדו ודוויט הווארד היו כל כך יעילים בפוסט סיזן ובכלל לא בטוח שהמחליפים שלהם יצליחו לשחזר את השילוב הזה בין יעילות להתאמה. אבל השורה התחתונה היא שלווגל יהיו כלים משודרגים ומגוונים יותר לארגן כל חמישייה שיתחשק לו סביב מי שעשויים להיות שני השחקנים הטובים ביותר גם בפלייאוף הבא. אני לא חושב שללייקרס יהיה שוב עד כדי כך קל, סביר להניח שלפחות אחת מבין הקליפרס ומילווקי יתחברו הפעם ויש עוד כמה קבוצות מעניינות בצמרת, אבל אין ספק מי הטים-טו-ביט השנה.

זה הגיע משום מקום. דקה ועשרים לסיום הרבע השלישי במשחק החמישי בסדרת הסיבוב השני נגד דנבר, הקליפרס הובילו 1:3 בסדרה וב-13 הפרש במשחק. הנאגטס לא הצליחו להתקרב, הקליפרס היו בדרך הבטוחה לניצחון נוח בסדרה ולדרבי המיוחל בגמר המערב. ואז הכל התחיל להתפרק. אחרי משחק 5 חשבנו שזה רק משחק אחד, כשזה קרה שוב במשחק 6 זה כבר התחיל להטריד, כשזה קרה שוב במשחק 7 זו כבר הייתה אחת הקריסות המנטליות הגדולות בתולדות ה-NBA.

איך מתאוששים מזה? זו אחת משאלות המפתח של עונת ה-NBA שיוצאת לדרך, כי מבחינה מקצועית הקליפרס זו עדיין לא בהכרח הקבוצה הפחות מוכשרת בלוס אנג'לס. בפגרה נעשו כמה מהלכים מקצועיים נכונים. סרג' איבקה יחליף את מונטרז הארל וכנראה גם ייכנס לחמישייה ויהפוך אותה למרווחת במיוחד. לוק קנארד זו תוספת משמעותית של קליעה משלוש והנעת כדור, ניק באטום הוא מסוג הוותיקים שמאבקי אליפות יכולים להעיר מחדש ובמקרה כזה הוא התאמה מושלמת לכל קונטנדרית. בסגל הנוכחי יש יותר גיוון ויותר קליעה מבחוץ, יכולת להתמודד עם יותר סיטואציות. אבל הסגל הזה גם סוחב איתו שדים מהבועה, שמתחברים לשדים של המועדון.

עיקר האשמה הופנתה כלפיי פול ג'ורג', עם לא מעט צדק, אבל קוואי לאונרד יצא נקי מדי מהסיפור הזה. כי קוואי, לעומת ג'ורג', מנסה למקם את עצמו בין הגדולים ביותר, בליגה של לברון. אחרי הקריסה, ניתן לדבר על כך שקוואי יודע להיות השחקן הכי טוב בקבוצה שמישהו אחר מנהיג - טים דאנקן בסן אנטוניו וקייל לאורי בטורונטו. כאשר הוא נדרש גם להנהיג בקליפרס, הוא לא ידע להרים את עצמו ואת החברים לקבוצה מהקרשים, והיו לו כמה הזדמנויות לעשות את זה.

תהיה לו הזדמנות נוספת השנה. במועדון בלי היסטוריה, בסגל בלי מנהיג וותיק טבעי, יכול להיות שקוואי יהיה חייב לעשות את הצעד שחסר לו בדרך לגדולה אמיתית. אולי טיירון לו יתברר כמי שיכול לעזור לו, יתפקד בתור לוחש לכוכבים מוצלח, יעשה מה שדוק ריברס נכשל בו פעם אחרי פעם.

מוזר לחשוב על גולדן סטייט, קבוצה ששמחת חיים היא חלק מה-DNA שלה, במונחים טראגיים. אבל אין דרך אחרת לחשוב על הפציעה של קליי תומפסון, שמנעה מאיתנו עונת קאמבק של השלישייה המקורית, עם צוות מסייע ראוי. שאלת המפתח של הווריירס היא האם סטף קרי ודריימונד גרין יצליחו לייצר את האנרגיות הדרושות כדי להניע את המכונה המורכבת הזאת, האם הם יצליחו למצוא את שמחת החיים המוכרת למרות המכה הקשה שספגו, האם יידעו לקחת את הבאסה בסבבה.

אם הם יידעו, יש עם מה לעבוד כאן. סטף הוא עדיין סטף, שחקן שעצם הנוכחות שלו יוצרת משחק התקפה שגורם כאב ראש לכל הגנה. דריי מזמן לא הגיע חד לעונה הרגילה, אבל כשהוא כן יש מעט מאוד שחקנים שמשפיעים על המשחק ביותר דרכים. אנדרו וויגינס וקלי אוברה הם שני שחקני כנף שמשלימים טוב את צמד הכוכבים, יהיה מסקרן לראות את וויגינס משתלב במערכת של סטיב קר, אולי זה בדיוק מה שהוא צריך. קיוון לוני סוגר חמישייה חזקה ומאוזנת, למרות שכנראה לא יהיה הסנטר הפותח. העונה האיומה שעברה אפשרה לקר לפתח כמה שחקנים שיוכלו להשתלב ברוטציה: ג'ורדן פול, דמיון לי, אריק פסקל ומרקיז כריס. בראד וונאמייקר וקנת' בייזמור ישלימו סגל עמוק מהנדמה במבט ראשון.

אם יש משהו שהלוחמים באמת יכולים להיות שמחים לגביו, אלו הן עתודות העתיד. ג'יימס וויסמן, הבחירה השנייה בדראפט, עשוי להיות הסנטר הפותח, למרות שסביר שהוא לא יקבל יותר מדי דקות בקבוצה שמכוונת לצמרת. אנחנו יודעים מעט מאוד על הענק המוכשר הזה, ששיחק רק שלושה משחקים בקולג', אבל הפוטנציאל שלו מפחיד. פרט אליו יש לווריירס את הבחירה של מינסוטה בשנה הבאה, מוגנת טופ 3 (ולא מוגנת ב-2022), ויש סיכוי סביר שזו תהיה בחירה די גבוהה בדראפט מאוד מבטיח.

בעזרת וויסמן והבחירה הזאת גולדן סטייט יכולה להביא כוכב נוסף לקבוצה או להתחיל לבנות את הדור הבא, אם סטף ודריי יוכיחו שהם עדיין בשיא הקריירה זה עשוי לשכנע את בוב מאיירס להתמקד בשנים הקרובות, בתקווה שגם קליי עוד יהיה חלק מהן.

מה קורה כשסנסציית הבועה פוגשת את אדריכל הפתעת העונה החולפת? מקבלים את אחת הקבוצות המבטיחות של העונה הקרובה. פיניקס לא הייתה בפלייאוף לכל אורך העשור הקודם, אבל לעונה הזו היא מגיעה לא רק כמועמדת חזקה להיכנס לשמינייה הסופית במערב העמוס, אלא גם כקבוצה שאולי מסוגלת לעשות שם רעש.

על פניו, כריס פול לא אמור להגיע לקבוצה שמתבססת על ארבעה ילדים שצעירים ממנו ביותר מעשור. בגיל 35, הוא אמור היה לשאוף להגיע לקבוצות שבשלות להתמודד על התואר כאן ועכשיו, כמו מילווקי או מיאמי. אבל CP3 נהנה מאוד מתפקיד המנטור ב-OKC, כנראה התפקיד שיושב הכי טוב על שחקן שגם כרוקי נראה כאילו הגיע כדי לחנך את הצעירים. בסיטואציה הנכונה הוא גם עדיין אחד הרכזים הטובים ב-NBA, ופיניקס תסדר לו סיטואציה כלבבו, עם דיאנדרה אייטון כפרטנר נהדר לפיק נ' רול והמון ריווח ואינטליגנציית משחק מסביב.

דווין בוקר לא היה יכול למצוא שותף מוצלח יותר לקו האחורי. צמד של מנהיג וותיק וכוכב צעיר הוא כזה שמאפשר ליצור חלוקת תפקידים ברורה ללא בעיות היררכיה. בוקר הוא הכוכב הבלתי מעורער והסקורר המוביל בקבוצה, ובמקביל יהיה לו המון מה ללמוד מאחד ממנהלי המשחק הגדולים בכל הזמנים. אחרי חמש שנים בליגה, בוקר סוף סוף מקבל קבוצה גדולה להוביל, עכשיו תורו להראות שהוא בשל לכך. אייטון ביצע קפיצת מדרגה משמעותית מאוד בהגנה, ואם יתחיל לזרוק שלשות (הקליעה שלו אמורה לאפשר לו את זה) יכול להפוך לאחד הסנטרים השלמים בליגה.

את החמישייה ישלימו מיקאל ברידג'ס היעיל, שנראה בשל לעונת פריצה, וג'יי קראודר שיביא את היכולת לשמור גם על שחקני פנים. על הספסל יחכו עוד כמה צעירים מעניינים (בדגש על קאם ג'ונסון) ודריו סאריץ' שהתרגל לתפקיד הסנטר המחליף. אפילו מונטי וויליאמס, שזכה למחמאות רבות על סגנון המשחק בבועה, נראה כמו האיש הנכון על הקווים. שימו לב לפיניקס.

לא כיף להיות סקרמנטו, דווקא בגלל שעל הנייר זאת נראית קבוצה נחמדה. יש כאן סגל רחב עם שני שחקנים טובים בכל עמדה, דיארון פוקס הוא כוכב ומנהיג שבהחלט מצדיק את החוזה הענק שקיבל בקיץ, מרווין באגלי מתחיל את העונה בריא ואולי יראה סוף סוף מה הוא שווה, באדי הילד הוא אחד ממומחי השלשות הבכירים בליגה, רישון הולמס נראה בעונה שעברה כמו סנטר פותח איכותי. בבחירה ה-12 בדראפט הגיע טייריס האליברטון, אחד השחקנים השלמים במחזור הנוכחי, במה שכבר עכשיו נראית כמו גניבה. זאת קבוצה שנראית בשלה לצעד קדימה.

ואיכשהו, זאת בדיוק הבעיה. הצעד קדימה של סקרמנטו לא מספיק, לא במערב, לא כדי לסיים 14 שנים ללא פלייאוף. כמעט לכל הקבוצות שהיו מסביב לסקרמנטו בעונה החולפת - פורטלנד, פיניקס, ממפיס וניו אורלינס - יש פוטנציאל הרבה יותר גבוה גם בטווח הקצר וגם בארוך, לכן הצעד הזה קדימה רק ייקח אותם אחורה בהיררכיה של המערב. אבל קשה לראות מה ניתן לשנות. לא הגיוני לפרק את החבילה, שחקנים בכירים לא רוצים להגיע, אין יותר מדי נכסים לטרייד, בקיץ לא יהיה מקום מתחת לתקרת השכר.

הבשורה הטובה ביותר היא שיש ג'נרל מנג'ר חדש - מונטה מקנייר, שמגיע מבית מדרשו של דריל מורי, החליף את ולאדה דיבאץ' שקיבל קרדיט הרבה יותר מדי ארוך. ההחלטה המרכזית של מקנייר הקיץ הייתה לא להשוות את החוזה שבוגדן בוגדנוביץ' קיבל מאטלנטה, אחרי שהנסיון להעביר אותו למילווקי ולקבל תמורתו כמה צעירים נפל. יהיה מעניין לראות כמה אקטיבי מקנייר יהיה בסיטואציה שעל פניו לא מאפשרת יותר מדי גמישות. יכול להיות שהתפקיד המרכזי שלו יהיה לא לפספס את לוקה דונצ'יץ' הבא, אם וכאשר אלוהי הלוטרי יספקו לסקרמנטו בחירה גבוהה. פגיעה בול בדראפט היא כנראה הדרך היחידה לצאת מהפלונטר הזה.