הוציאו עליו חוזה: שנת המבחן של בודנהולזר ומילווקי אחרי ההישארות של יאניס

המשימה הראשונה של הג'נרל מנג'ר ג'ון הורסט הושלמה: יאניס אנטטוקומפו חתם על חוזה הסופר-מקס, ולפי הדיווחים אופציית היציאה שלו תהיה רק ב-2025. זה לא מבטיח שהוא יישאר כל השנים האלה במילווקי, אבל זה מבטיח לבאקס לפחות עוד כמה שנים לנסות לעשות את הצעד הנוסף שהיה חסר להם בשנתיים האחרונות. עכשיו ניתן לגשת הרבה יותר בנחת לניתוח הסגל של העונה הקרובה, בלי להרגיש שכל החלטה לגביו יכולה להכריע את גורל המועדון לעשור הקרוב.

ג'רו הולידיי הוא תוספת כוח משמעותית מאוד שצריכה לקבל יותר קרדיט כאחד המהלכים החשובים ביותר של הקיץ ב-NBA. אם בשנתיים האחרונות היו למילווקי שתי מניות בטוחות למאני טיים מול כל יריבה - יאניס וכריס מידלטון, הולידיי מוסיף מניה בטוחה שלישית, מה שמקטין בשליש את הדרישות מהצוות המסייע. הבאקס איבדו כמה שחקני משנה חשובים, ובמקומם הגיעו שחקנים בטוחים פחות אך מגוונים יותר - די ג'יי אוגוסטין על תקן השחקן השישי שינסה להשתלט על דקות המחליפים, ברין פורבס כמומחה השלשות, טורי קרייג כשחקן של הגנה ושלשות שיכול לתפקד כ-4 בהרכבים נמוכים, בובי פורטיס כגבוה נייד יותר מברוק לופז שגם קולע מבחוץ. אליהם ניתן להוסיף את דונטה דיווינצ'נזו, הגארד המגוון ששיפור טבעי של שחקן שנה שלישית יהפוך אותו לאחד השחקנים החשובים בסגל. גם פט קונאטון היעיל נשאר, ודי ג'יי ווילסון ינסה לגנוב לפורטיס את הדקות.

על החבורה הזו ימשיך לנצח מייק בודנהולזר, מה שמוביל לסימן השאלה הגדול והנשכח של הבאקס. בשנתיים האחרונות קואוץ' באד נראה כמו מאמן עונה רגילה מצוין ומאמן פלייאוף חלש. מילווקי לא ידעה בשנתיים האלה להתמודד עם הקבוצה הראשונה שהקשתה עליה, נשארה שבלונית מאוד וללא הגמישות שנדרשת ממועמדת לאליפות, ובודנהולזר המשיך לחלק מנוחות ארוכות ליאניס גם במשחקים שאסור להפסיד. הסגל הנוכחי יספק לבודנהולזר גמישות גבוהה מאוד, השאלה היא אם הפעם הוא ישתמש בעונה הרגילה כדי להרחיב את האפשרויות שלו בפלייאוף ולא רק כדי לנצח הרבה מאוד משחקים בזכות שיטה אחת. ניתן להניח שזו ההזדמנות האחרונה של קואוץ' באד, יאניס סידר להורסט מספיק זמן לנסות מאמנים אחרים במידת הצורך.

אינדיאנה הייתה אחת ההפתעות הנעימות של השנים האחרונות, קבוצה נחושה ומגוונת שמשיגה יותר מהצפוי. אבל הסוויפ הקליל ממיאמי בסיבוב הראשון של הבועה מיצב את הגרסה הנוכחית של הפייסרס כקבוצה שהגיעה לגג שלה, קבוצת עונה רגילה נחמדה שאין לה מספיק כישרון כדי לעשות רעש בפלייאוף. אם לפני שנה ניתן היה לפנטז על חבורה שתגדל ביחד (כל שחקני המפתח בני 24-28) ותהפוך את אינדיאנה לקונטנדרית, כעת קשה לדמיין קבוצה שעושה יותר מלהמשיך להעפיל לפלייאוף. ובקיץ ויקטור אולדיפו יסיים חוזה וכנראה יחפש סיטואציה מבטיחה יותר.

אבל אולי אנחנו מגזימים בהנמכת הציפיות. בסגל של הפייסרס יש כמה שחקנים שלרגעים נראו שייכים לרמות הגבוהות ביותר. רק לפני שנתיים וחצי אולדיפו נראה כמו פרנצ'ייז פלייר אמיתי עד שנפצע לתקופה ממושכת, את העונה הזו הוא יפתח מאושש. פרט אליו, בעונה החולפת דומנטאס סאבוניס היה אולסטאר ואחד הסקוררים הטובים בליגה בצבע, וטי ג'יי וורן היה אחד מכוכבי הבועה בזמן שסאבוניס היה פצוע. מדובר באם גדול, אבל אם כל השלושה יתקרבו ביחד לשיאים שהם כבר הראו הם יהפכו את אינדיאנה לקבוצה איכותית מאוד. מלקולם ברוגדון ומיילס טרנר משלימים חמישייה מאוזנת ומגוונת, ג'רמי לאמב (כשיחזור בינואר מקרע ב-ACL), האחים הולידיי ודאג מקדרמוט יוצרים עומק סביר.

בזמן שהסגל כמעט לא השתנה, השם החדש הבולט נמצא על הקווים. נייט מקמילן פוטר במפתיע בסוף העונה ויחליף אותו נייט ביורקגרן, השמות דומים אבל הסגנון שלהם מאוד שונה. ביורקגרן עבד עם ניק נרס בליגת הפיתוח ובשנתיים האחרונות בטורונטו, והוא ינסה להביא את פילוסופיית המשחק של נרס לאינדיאנה. זה אומר סטים התקפיים הרבה יותר מורכבים, גמישות ושינויים רבים בשני הצדדים ודרישה מהשחקנים לחשוב כל הזמן, זה סגנון שבמבט ראשון נראה מתאים מאוד לחמישייה שבנויה לרוחב ולא מבוססת על כוכב-שניים בודדים. לאחר שבעונה שעברה הפייסרס דורגו במקום ה-19 בליגה ביעילות התקפית ובמקום האחרון בכמות שלשות וזריקות עונשין, אולי שינוי הסגנון יוציא יותר מהחמישייה המגוונת והמוכשרת הזאת.

הקיץ של הבולס החל כבר לפני תשעה חודשים, והם ניצלו אותו כדי לבצע מהפכה. ג'ון פקסון, שהיה האיש החזק בהנהלת שיקגו מאז שהחליף ב-2003 את ג'רי קראוס (שהבליח הקיץ בתפקיד נבל העל בסדרה 'הריקוד האחרון'), הוזז לתפקיד יועץ ובמקומו מונה ארתוראס קרנישובאס, הליטאי שעשה עבודה נהדרת בהנהלת דנבר. מארק אברסלי מונה לתפקיד הג'נרל מנג'ר, הרביעי בלבד של הבולס מאז 1985 אחרי קראוס, פקסון וגאר פורמן. לא כל יום ולא כל עשור יש שינויים בהנהלת הבולס, היום כן.

המהפכה באיזור המשרדים לא תורגמה למהפכה על הפרקט. כמו במקרה של אינדיאנה, גם אצל שיקגו השינוי המשמעותי הוא בעמדת המאמן. בילי דונובן החביב יחליף את ג'ים בוילן הנרגן ויביא איתו רזומה של הצלחות עם צעירים במכללות ובעונה החולפת ב-OKC. דונובן הוא לא מהמאמנים שמנסים להמציא את הגלגל מחדש, אבל הוא יודע להגיע לשחקנים ולבצע את השינויים הדרושים כדי ליצור קבוצות מנצחות. לאחר שנים של דשדוש, שיקגו בהחלט מרגישה שזה הזמן להתחיל גם לנצח.

הסגל הבכיר מורכב משורה של סימני שאלה צעירים, שחקנים שקשה מאוד לדעת לאן הקריירה שלהם תתפתח. זאק לאבין הוא סקורר בקבוצות קטנות, השאלה היא אם הוא יודע גם לנצח. קובי ווייט הראה פוטנציאל קליעה גבוה מאוד כרוקי, אבל לא הראה אינסטינקט לניהול משחק של פוינט גארד פותח. לאורי מרקאנן ו-וונדל קרטר ג'וניור סבלו מפציעות ותנודות חדות ביכולת בשנתיים האחרונות, וקשה לדעת אם הם צמד גבוהים מודרניים איכותיים או צמד מחליפים בהתהוות. הרוקי פטריק וויליאמס רכב על גלי ההייפ עד הבחירה הרביעית, יש לו פוטנציאל הגנתי גבוה מאוד אבל הוא זקוק להרבה ליטוש. החמישייה הזאת יכולה להתפתח למשהו מעניין או למשהו בינוני, קרנישובאס זקוק לפחות לשנה אחת עם מאמן ראוי כדי לבחון את הכיוון של הצעירים שלו. הם יהיו מוקפים בוותיקים יעילים כמו תומאש סטורנסקי, גארט טמפל, אוטו פורטר ות'ד יאנג, שאולי יעזרו לילדים להשתחל לטורניר ההזדמנות האחרונה.

ברשימת הקבוצות שלא החליטו מה הן, דטרויט היא אולי המוזרה מכולן. הג'נרל מנג'ר החדש טרוי וויבר היה אחד האנשים הפעילים בליגה בשבועות האחרונים, הוא ביצע עשרות מהלכים שכללו כמה שחקנים שבאו והלכו בלי להספיק לברר את מחירי הטיסות למישיגן. עם שוך הסערה, דטרויט נשארה רק עם ארבעה שחקנים מהעונה שעברה. וויבר בנה קבוצה חדשה כמעט לחלוטין. בעצם, הוא בנה שתי קבוצות.

הראשונה היא קבוצת הוותיקים, שמחפשים הצלחה עכשווית. בלייק גריפין ודרק רוז, הבחירות הראשונות ב-2009 ו-2008 בהתאמה, עדיין אפקטיביים כשהם בריאים. אליהם צורף ג'רמי גרנט, בחוזה עצום והבטחה שיקבל תפקיד מוגדל ביחס לזה שקיבל בדנבר. גרנט נראה כמו ההגדרה המילונית לרול פלייר איכותי ולא ברור מה הוא מדמיין שהוא יודע לעשות מעבר לכך, בקרוב נדע. וויבר הוסיף גם את מייסון פלאמלי, דלון רייט, ג'וש ג'קסון וג'אליל אוקאפור, שחקנים שראויים להזדמנות בסיטואציה חדשה. הסגל הזה כנראה ישאיר את דטרויט בינונית בערך באותה מידה כמו בכל העשור האחרון.

הקבוצה השנייה היא קבוצת הילדים. וויבר ויתר על רוב עתודת הצעירים שהייתה לפיסטונס: כריסטיאן ווד, לוק קנארד וברוס בראון, שלושתם בשלים לתרום כבר כעת לקבוצה שרוצה להצליח. במקומם, הגיעו הבחירות ה-7, ה-16 וה-19 בדראפט. גולת הכותרת היא קיליאן הייז, הרכז הצרפתי המסקרן, שחקן עם פוטנציאל של מסירה, קליעה והגנה ברמה גבוהה שעשוי להתברר כטוב יותר מהגארדים שנבחרו במקומות הראשונים. אבל הייז בן ה-19 זקוק לכדור ביד וכנראה לפחות לשנה-שתיים של השתפשפות כדי להיות אפקטיבי. יחד איתו נבחרו שחקן הפנים איזיאה סטיוארט ושחקן הכנף סאדיק ביי, ולחבורה הזו ניתן לצרף את סקו דומביה, השחקן הצעיר ביותר בדראפט הקודם. הרביעייה הזאת מתאימה לתחילת תהליך בנייה, עדיף לא לצפות מהם לתרום לקבוצה מנצחת באופן מיידי, אבל זה בדיוק מה שדטרויט תצפה מהם, ובהנחה שהם לא יעמדו בכך הם יתקשו לקבל דקות ולצבור ניסיון. יכול להיות שוויבר והמאמן דווין קייסי יגיעו במהלך העונה למסקנה שהעתיד הרבה יותר מעניין מההווה ויפעלו בהתאם.

אוקיי, יכול להיות שמשבר הזהות של דטרויט הוא אפילו לא המוזר ביותר בבית המרכזי. גם קליבלנד בנתה שתי קבוצות: אחת של שחקני החוץ ואחת של שחקני הפנים. כל הצעירים של הקאבס מתנקזים לעמדות החוץ: צמד הגארדים הסקוררים קולין סקסטון ודריוס גארלנד, הרוקי אייזק אוקורו שהגיע על תקן מומחה הגנה ומראה גם ניצוצות התקפיים במשחקי ההכנה, קווין פורטר ג'וניור שהיה יכול להיות אחד השחקנים המעניינים בסגל אם לא היה מסתבך בפלילים כל הקיץ. בגזרת שחקני הפנים, לעומת זאת, ניתן למצוא את קווין לאב כשריד מימי לברון, אנדרה דראמונד שלא מזמן נחשב לסנטר בכיר ולארי נאנס ג'וניור היעיל.

אך לעומת דטרויט, ולצערו של הג'נרל מנג'ר קובי אלטמן, בקליבלנד הוותיקים הרבה יותר מעניינים מהצעירים. לאב ודראמונד זה צמד שיכול לעבור, כמו שהוא, לקונטנדרית. שניהם קצת נעלמו מהתודעה לאחרונה, אבל היכולות שלהם עדיין שייכות לרמות הגבוהות. גם נאנס הוא שחקן משלים שכל קבוצה תשמח לקבל. סקסטון וגארלנד, לעומת זאת, נראית כמו סקוררים חד ממדיים שקשה לדמיין אותם מתפתחים למשהו מעבר לזה, גם בהתקפה וגם בהגנה. אוקורו מעניין, אבל יותר כשחקן משלים. אין בסגל של המאמן ג'יי בי ביקרסטף שחקן שניתן לבנות סביבו קבוצה עתידית.

לכן, שאלת המפתח של העונה מבחינת הקאבס היא האם אלטמן יצליח להמיר את הוותיקים הבכירים שלו לנכסים עתידיים. לאב בן ה-32 ירוויח יותר מ-90 מיליון דולר בשלוש השנים הקרובות, מה שיקשה על הקאבס למצוא לו קבוצה, אבל ניתן לדמיין קבוצת פלייאוף שתהיה נואשת מספיק להצלחה עכשווית כדי לתת משהו תמורתו. דראמונד נכנס לשנה האחרונה בחוזה ויהיה שחקן חופשי מבוקש בקיץ 2021 המידלדל, סביר שתהיה קבוצה שתרצה לקבל אותו, ואת זכויות הבירד שלו, כבר במהלך העונה. נאנס שווה הזדמנות בקבוצה גדולה ואמור להיות השחקן שיהיה קל ביותר להעביר מהשלושה. אלטמן זקוק למהלכים מנצחים במהלך העונה, כי עד כה הוא לא הצליח לבנות שום דבר מאז העזיבה של לברון ג'יימס והקרדיט שלו מתחיל להיגמר.