מחממים את הפרקט: פותחים עונה ב-NBA

יהיה פיצוץ: הבית שכולל את הקבוצה הכי לא צפויה ב-NBA ו-MVP פוטנציאלי

דוראנט, אירווינג ונאש הופכים את ברוקלין לקלף המשוגע של הליגה, מבוסטון עשוי להגיע ה-MVP ובפילדלפיה ייתנו צ'אנס אחרון לצמד הכוכבים הבעייתי. עד פתיחת עונת ה-NBA ננתח את ששת הבתים בשני הקונפרסים. מתחילים בבית האטלנטי, שכולל ארבע קבוצות צמרת ונמושה סדרתית אחת

אסף רביץ
צפו בשיחה בין דני אבדיה לבראדלי ביל באימון (מתוך חשבון הטוויטר של וושינגטון וויזארדס)

לקראת העונה המקוצרת קלות של ה-NBA שתצא לדרך בעוד שבוע וחצי, נעבור על ששת הבתים בליגה ונתמקד בסיפור המרכזי של כל קבוצה. נתחיל עם הבית האטלנטי, שכולל ארבע קבוצות שמכוונות מאוד גבוה בעונה הקרובה. ואת הניקס.

עוד בוואלה!

"מיאמי תהיה מוכנה לוותר על טיילר הירו כדי לקבל את ג'יימס הארדן"

לכתבה המלאה
הכול תלוי בבריאות שלו. דוראנט (צילום: GettyImages)

ברוקלין נטס: הקריירה השנייה של קווין

אין קבוצה שמגיעה לעונה הזו עם יותר סימני שאלה מאשר הקלף המשוגע של ה-NBA. האם סטיב נאש יידע להביא לידי ביטוי את הברק ויחסי האנוש המצוינים שלו בתפקיד הראשון שלו כמאמן ראשי? איך תיראה הדינמיקה שלו עם מייק ד'אנטוני ואמארה סטודמאייר על הקווים? האם קיירי אירווינג הגיע לשלב בו הוא יוצר יותר נזק מתועלת לקבוצות שלו? כיצד ישתלב קאריס לוורט כאופציה שלישית? איך תשפיע עליו הידיעה שברוקלין מוכנה להעביר אותו בטרייד על ג'יימס הארדן, ואולי פתוחה לשמוע הצעות באופן כללי? בכלל, אופציית הטרייד על הארדן תלווה את העונה של הנטס עד שמשהו יקרה עם המזוקן.

אבל אם יש שאלה אחת שעליה תקום או תיפול העונה של ברוקלין, ואולי כל השנים הקרובות של המועדון, זו שאלת ההתאוששות של קווין דוראנט מהקרע בגיד האכילס. מצד אחד, זו נחשבת לפציעה שהכי קשה לחזור ממנה וההיסטוריה מספקת מעט מאוד סיבות לאופטימיות לגבי הסיכוי לחזור ליכולת שמזכירה את מה שהיה לפני הפציעה. מצד שני, הרפואה מתקדמת בצעדי ענק בתחום שיקום הגוף ועולם הספורט נראה שונה לחלוטין אפילו ביחס למה שהיה לפני חמש ועשר שנים. דוראנט בן 32, גיל שכיום נחשב לחלק משיא הקריירה של שחקן, ויש לו את הכלים להמשיך להיות אחד השחקנים הטובים בעולם גם אם האתלטיות לא תחזור להיות מה שהייתה. לאחר שנה וחצי של שיקום, בלתי אפשרי לדעת מה הגיוני לצפות ממי שנחשב עד לפציעה למספר 2 בליגה.

אם KD יזכיר את עצמו, הסיכוי של ברוקלין להתפתח לקבוצה חזקה מאוד יהיה גבוה. שון מרקס בנה סגל עמוק ואיכותי סביב שני הכוכבים שלו. לוורט ביצע קפיצת מדרגה משמעותית בחצי השני של העונה שעברה וגם אחוזי השלשות שלו זינקו, ספנסר דינווידי הוא שחקן שישי קלאסי לקבוצה גדולה, ג'ארט אלן ודיאנדרה ג'ורדן משלימים צמד סנטרים יעילים מאוד, ג'ו האריס ולנדרי שאמט הם מומחי השלשות שכל קבוצה גדולה צריכה, ג'ף גרין מגיע אחרי פלייאוף נהדר ביוסטון ויוסיף עומק לעמדות הפנים, טוריאן פרינס יהיה שחקן משלים נהדר כשהוא יפנים שהוא שחקן משלים, כדאי לשים לב גם לברוס בראון המגוון שהגיע מדטרויט ויכול להתברר כאחת הגניבות השקטות של הקיץ. זה סגל מגוון ומעניין שיש בו כל מה שמאמן יכול לבקש לצד שני סופרסטארים.

MVP? אל תתפלאו. טייטום (צילום: GettyImages)

בוסטון סלטיקס: המופע של ג'ייסון טייטום

על הנייר, בוסטון נחלשה כשאיבדה את גורדון הייוורד, שהיה נהדר עד שנפצע (שוב) בעונה שעברה. בפלייאוף בוסטון הסתדרה (שוב) בלעדיו, אך טורונטו ומיאמי חשפו את הקושי בשטף ההתקפי שעם הייוורד היה הרבה יותר מוצלח. למרות האבידה המשמעותית, בהחלט ייתכן שבוסטון תהיה טובה יותר בעונה הקרובה, בעיקר בזכות הפרנצ'ייז פלייר המתהווה שלה.

ג'ייסון טייטום נראה בדרך הבטוחה להפוך לאחד השחקנים הטובים בליגה, ואף אחד לא ייפול מהכיסא אם הוא יהיה מועמד לגיטימי ל-MVP כבר בעונה הקרובה. לאחר קפיצת המדרגה באמצע העונה שעברה, כל מה שנשאר לטייטום לשפר בדרך לליגה של הגדולים ביותר זו היציבות, היכולת להשפיע על כל משחק, על כל רבע. בפלייאוף הוא הראה גם יכולות ניהול משחק שאם יישמרו יהפכו אותו לשחקן עונה רגילה כמעט מושלם. ג'יילן בראון מיצב את עצמו כמספר 2 ראוי, ואם גם הוא ימשיך בשיפור העקבי שלו בוסטון תוכל להסתדר גם עם התאוששות איטית של קמבה ווקר מהפציעה בברך.

הקיץ של בוסטון לא נחשב למרשים, אבל בהחלט ייתכן שבדיעבד נחשוב עליו אחרת. דני איינג' צירף בעיקר את טריסטן תומפסון וג'ף טיג הוותיקים, שניים שמכירים מאבקי צמרת אך נעדרו מהם בשנים האחרונות. טריסטן המשיך להיות אפקטיבי בקליבלנד ויוסיף יכולת ריבאונד שמאוד חסרה לבראד סטיבנס, טיג דעך במהירות בשנתיים האחרונות אך עשוי להתאים מאוד לתפקיד השחקן השישי בקבוצה גדולה (ועד שקמבה יחזור כנראה יפתח בחמישייה). כדאי לשים לב גם לרוקי ארון נייסמית', מומחה לשלשות בתנועה שבנוי כמו שחקן כנף מושלם ויכול להוסיף עוד משהו שלא היה לסטיבנס בארסנל. ואולי עוד יתברר שהמהלך החשוב ביותר של הקיץ היה הטרייד אקספשן העצום שבוסטון קיבלה על הייוורד. בלי להיכנס לפרטים, זה מאפשר לסלטיקס לבצע טרייד על שחקן שמרוויח עד כ-27 מיליון דולר בלי להחזיר משכורת דומה, מה שיהפוך את בוסטון ליעד מעניין לשחקנים שיכולים להפוך לפנויים להצעות במהלך העונה כמו למרכוס אולדריג', ניקולה ווצ'ביץ', ארון גורדון או אריק גורדון.

מורי ייתן להם צ'אנס אחרון ודי. אמביד וסימונס (צילום: GettyImages)

פילדלפיה סיקסרס: ההזדמנות האחרונה, כנראה

לאחר שנים של התנסות עם אנשי מקצוע חסרי ניסיון, פילדלפיה הביאה שניים מהשמות הבכירים והמנוסים בליגה. דריל מורי הוא הנשיא החדש לענייני כדורסל לאחר שנים ארוכות ביוסטון, דוק ריברס הוא המאמן החדש לאחר שנים ארוכות בקליפרס, שניהם הסתובבו בצמרת המערב לאורך רוב העשור האחרון, אך תמיד היה חסר להם גרוש כלשהו ללירה, כשהרבה מהביקורת על כך הופנתה גם כלפיהם. כעת הם מאחדים כוחות וינסו לעשות את הצעד הנוסף בעזרת שני הכוכבים הצעירים (יחסית) של הסיקסרס.

שאלת המפתח של פילדלפיה היא אותה שאלה כבר שלוש שנים: האם בן סימונס וג'ואל אמביד מתאימים לשחק ביחד. שניהם נוטים להיראות טוב יותר כשהם מוקפים בארבעה קלעי חוץ, בעיקר סימונס שכיכב בתקופה בה אמביד היה פצוע בעונה שעברה. לפי המהלכים שלו הקיץ, מורי הגיע למסקנה שהדרך לאפשר לשניים לעבוד ביחד היא להקיף אותם בכמה שיותר קליעה. הוא הביא את דני גרין וסת' קרי, שני מומחי שלשות שמרבים לנוע ללא כדור ולהעסיק את ההגנות. סביר להניח שהם ישלימו את החמישייה יחד עם סימונס, אמביד וטוביאס האריס, עוד קלע חוץ טוב שיהיה אופציה שלישית עם חוזה מוגזם. על הספסל יחכו שחקנים שמספקים או שלשות או הגנה, אבל אין בסגל של דוק מספיק שחקנים שחזקים בשני צידי המשוואה של 3-and-D.

אני מהמר שמבחינת מורי זו ההזדמנות האחרונה של השניים. הוא אמנם ידוע כמנהל שעושה הכול כדי להשיג כוכבים ומאמין שאת כל השאר ניתן לסדר, אך הוא גם חסיד גדול של חשיבות הקליעה מבחוץ והוכיח בכמה הזדמנויות שאין לו בעיה לקחת הימורים נועזים. אם הוא יגיע למסקנה ששני כוכבים עם קליעה בעייתית מבחוץ והיסטוריית פציעות מטרידה לא ייקחו את פילדלפיה עד הסוף, הוא ימהר למקסם את ערך הטרייד של אחד מהם לפני שהוא יורד.

הפנים האמיתיות שלו התגלו בבועה? סיאקם (צילום: AP)

טורונטו ראפטורס: חילופי הדורות ממשיכים

לפני שנה וחצי טורונטו זכתה באליפות עם רוטציה שהורכבה בעיקר משבעה שחקנים, שניתן לחלק בגסות לחמישה וותיקים ושני צעירים. בשני הקיצים שחלפו מאז עזבו ארבעה מחמשת הוותיקים, אבל טורונטו ממשיכה להיחשב לקבוצה גדולה שצפויה להיאבק בצמרת גם השנה. קייל לאורי, שהיה שם לפני כולם, הוא גם אחרון המוהיקנים שנשאר כדי להנהיג סגל חסר ניסיון אך מסקרן. לאורי בן ה-34 ימשיך להשפיע על המשחק בכל דרך אפשרית, אך השנה הזרקור יופנה אל תהליך חילופי הדורות שביצע מסאי יוג'ירי. כדי להבין לאן הקבוצה הזו יכולה להגיע בשנים הקרובות, צריך להתמקד בצעירים.

קודם כל פסקל סיאקם. לפני הבועה סיאקם נראה כמו שחקן טופ 15 אמיתי בליגה, בבועה הוא נראה בינוני מאוד. האם מדובר בקושי להסתגל לסיטואציה הייחודית הזו, או שבפלייאוף נחשף הקושי שלו להיות שחקן מוביל? זו השאלה החשובה ביותר עבור הראפטורס. פרד ואנווליט, לעומתו, רק הלך והשתפר ובבועה כבר נראה כמו אולסטאר לכל דבר. גם או ג'י אנונובי ביצע קפיצת מדרגה שהגיעה לשיא בבאזר ביטר הנפלא מול בוסטון בפלייאוף. אם סיאקם בשל להיות מספר 1, ואנווליט ואנונובי נראים כמו מספרי 2 ו-3 איכותיים בהתהוות גם אחרי שלאורי ידעך או יעזוב. לחבורה הזו ניתן להוסיף את נורמן פאוול, הסקורר המחונן שבעונה שעברה הכול סוף סוף התחבר לו.

לצד בכירי הדור הבא, יש גם כמה שמות אלמוניים אך מעניינים. טרנס דייויס הוא שחקן כנף מגוון שהראה הרבה ניצוצות בעונה שעברה, מאט תומאס הוא מומחה שלשות שנראה רגע לפני התגבשות כשחקן רוטציה, הרכז הרוקי מלאכי פלין מותיר רושם ראשוני של שחקן עם האופי הנכון להתברג ברוטציה ויכול להתברר כעוד גניבת דראפט באוסף הלא נגמר של יוג'ירי. אך לפני כל אלה, שחקן הפנים האנרגטי כריס בושיי יהיה זה שיקבל את ההזדמנות הגדולה ביותר, בעקבות התדלדלות מצבת שחקני הפנים של הקבוצה. ניק נרס מתמחה ביכולת להוציא את המקסימום משחקנים צעירים ומהרכבים משניים, ניתן להיות בטוחים שכל הארבעה האלה יקבלו ממנו הזדמנות ולהאמין שיתפתח מהם לפחות שחקן משמעותי נוסף אחד לדור החדש של הראפטורס.

האתגר: למצוא שחקנים כלבבו. טום תיבודו (צילום: AP)

ניו יורק ניקס: יש תהליך, אין בנייה

הפער בין המקום הרביעי לחמישי בבית האטלנטי עשוי להיות הגבוה ביותר אי פעם. לצד ארבע קבוצות פלייאוף די בטוחות, לניקס עשוי להיות הסגל הכי חלש והכי פחות הגיוני בליגה. זה לא לחלוטין רע. הניקס כנראה יבחרו גבוה בדראפט 2021 המבטיח, אין להם אף התחייבות ארוכת טווח וההנהלה עשתה כמה מהלכים שעזרו לה לצבור בחירות דראפט עתידיות. הג'נרל מנג'ר סקוט פרי נמנע מהרפתקאות מהסוג של טרייד על ראסל ווסטברוק, ובכל הקשור לניהול נכסים ותקרת שכר הניקס נמצאים בתהליך בריא מהרגיל.

אבל הסגל ממשיך להיבנות ללא הגיון ברור. פרי מוסיף עוד ועוד שחקנים עם פרופיל דומה: סקוררים מוכשרים עם סימני שאלה שקשורים לאופי, הגנה וקליעה מבחוץ. אובי טופין, שלמזלו של דני אבדיה הניקס בחרו במקום השמיני, אמנם מסוגל לקלוע מבחוץ, אבל הוא שחקן פנים שמרחב המחייה הטבעי שלו הוא בצבע, והוא נחשב לשחקן הגנה מזעזע במכללות. הוא האחרון שאמור להתאים לקבוצה שהצעירים המובילים שלה הם אר ג'יי בארט, מיטשל רובינסון ואולי גם ג'וליוס רנדל. כשמוסיפים אליהם את אלפריד פייטון, דניס סמית', פרנק ניליקינה, נרלנס נואל וקווין נוקס, שהקליעה שלו עובדת רק בתיאוריה, מקבלים סגל שהיה נחשב לנטול קליעה מבחוץ גם לפני עשר שנים. על החבורה הזו יפקח טום תיבודו, שיתקשה מאוד למצוא בסגל הזה שחקנים כלבבו.

אז הניקס אולי ישיגו שחקנים מוכשרים בבחירות גבוהות וייתנו לצעירים זמן להתפתח, אבל הצעירים האלה זקוקים ליותר מבמה, הם זקוקים לכלים, לסיטואציה שתאפשר להם להשתפר. בארט ורובינסון, שני השחקנים המעניינים ביותר בסגל הזה, צריכים וותיק או שניים ללמוד מהם, צריכים ריווח שיאפשר להם להביא לידי ביטוי את היכולות שלהם בצבע, צריכים מומחי הגנה שיעזרו להם גם לטעום ניצחונות מדי פעם. קשה לראות את זה קורה השנה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully