יוסטון רוקטס: מתחילים מהתחלה
בארבע השנים האחרונות יוסטון הפכה לתופעה ייחודית בשמי הכדורסל בזכות משולש כמעט שווה צלעות של מנהל (דריל מורי), מאמן (מייק ד'אנטוני) ושחקן (ג'יימס הארדן). המנהל והמאמן עזבו/הועזבו בקיץ, עכשיו גם השחקן רוצה לעזוב. ג'יימס הארדן עדיין ביוסטון, אך עושה כל מה שביכולתו כדי להכריח את הקבוצה להעביר אותו, כולל פרשנות אישית למוטו 'הכול גדול יותר בטקסס'. הארדן יעזוב במוקדם או בקצת יותר מאוחר, וישאיר את הרוקטס עם השאלה הנצחית של קוני למל: אם אני אינני אני, אז מי אני בכלל? על התשובה יהיו אמונים הג'נרל מנג'ר החדש רפאל סטון והמאמן החדש סטיבן סיילאס, שניהם בתפקיד ראשון מסוג זה. המשימה המיידית של סטון היא לנהל את מגעי הטרייד על אחד השחקנים הבכירים בליגה, שזו אחת המשימות הקשות ביותר עבור ג'נרל מנג'ר.
התמורה שיוסטון תקבל על הארדן תכתיב את המהלכים הבאים. אם סטון יצליח להשיג שחקן בכיר שניתן לבנות סביבו קבוצה טובה בהווה, כמו בן סימונס, הסגל הנוכחי יוכל להתאים, ברובו, לסיטואציה החדשה. אך אם סטון יקבל בעיקר צעירים לא בשלים ובחירות דראפט, הוא ייאלץ להתחיל תהליך בנייה מחדש מנקודת פתיחה לא פשוטה. השחקן היחיד בסגל הנוכחי של יוסטון שמתאים לבנייה מחדש הוא שחקן הפנים כריסטיאן ווד שהגיע הקיץ (החתמה נהדרת), פרט אליו סטון יצטרך להחליף פחות או יותר את כל הקבוצה.
בינתיים הארדן נמצא בטקסס, ואם הוא יחליט לשחק כמו שהוא יודע יוסטון תמשיך להיות קבוצה טובה. שני השמות הגדולים שהגיעו הקיץ הם ג'ון וול ודמרקוס קאזינס, אבל וול לא שיחק בכלל בשנתיים האחרונות וקאזינס שיחק 38 משחקים בכל שלוש השנים האחרונות, לכן קשה מאוד לדעת מה מצבם ומה הם מסוגלים לתרום. קאזינס, יחד עם ווד, מסמן את סוף עידן הסמול בול הקיצוני ביוסטון, סביר שהם גם ישחקו לא מעט דקות ביחד. וול יספק את הפרק החדש בסדרה האהובה 'פוינט גארדים בכירים מנסים לשחק ליד ג'יימס הארדן', ועשוי להתקשות בכך אפילו יותר מראסל ווסטברוק. אריק גורדון, דנואל האוס ופי ג'יי טאקר עדיין כאן, ואמורים לאפשר לרוקטס להישאר קבוצת פלייאוף בסגל הנוכחי למרות כל סימני השאלה, אבל עד הטרייד זו תהיה קבוצה נטולת מטרה שתתקשה לשחק בנחישות שאפיינה אותה בשנים קודמות.
דאלאס מאבריקס: הכשירות של פורזינגיס במוקד
לפי התחזיות, לוקה דונצ'יץ' הוא כבר המועמד הבכיר ל-MVP בליגה. אחרי עונה שנייה מופלאה וסדרת פלייאוף לא הגיונית מול הקליפרס, לוקה נמצא ברשימה המצומצמת של השחקנים הטובים בעולם. לא בעונה הרגילה, לא אירופאים, לא בגילם - פשוט אחד הכי טובים. והוא בן 21. אין יותר מה להגיד עליו, פשוט לחכות ולראות מה הוא מכין לנו השנה.
בזמן שלוקה מוכן להתמודד על תארים, תהליך הבנייה של דאלאס לא עומד בקצב, לוקח את הזמן הראוי שלו. הקיץ הבא יהיה ההזדמנות האחרונה של המאבס להתחזק בשוק החופשי לפני שדונצ'יץ' חותם על חוזה סופר מקס. השוק החופשי ב-2021 הולך ומתדלדל, אבל גם שדרוג של הצוות המסייע יכול לעשות את ההבדל בין עוד קבוצת פלייאוף לקונטנדרית. בינתיים, דוני נלסון מצא את הדרכים להתחזק כבר הקיץ. המצטרף המשמעותי הוא ג'וש ריצ'רדסון, שאכזב בפילדלפיה אבל אמור להרוויח מאוד מהריווח ומהלוקה של דאלאס. ג'יימס ג'ונסון הגיע גם כחוזה גמור אבל אולי גם כעוד שחקן כנף לרוטציה. הרוקי הבכיר הוא ג'וש גרין, שחקן 3-and-D קלאסי שעשוי להיות מוכן לתרום כבר כעת. המטרה של דאלאס ברורה - למצוא כמה שיותר שחקני כנף עם יכולות הגנתיות ולשחק עם שלושה כאלה ביחד רוב הזמן. שאר הספסל כבר מוכן, לריק קרלייל יש כמה גבוהים נחמדים ומגוונים ואת ג'יילן ברונסון וטריי ברק כגארדים יוצרים על הספסל.
אבל עם כל הכבוד לכל שאר, העיניים יהיו נשואות אל שחקן אחד, וליתר דיוק אל שתי ברכיים. קריסטאפס פורזינגיס לא פותח את העונה כי הוא מתאושש מעוד ניתוח ברך, הוא מקווה לחזור יחסית מהר אך דאלאס אמורה להיות מאוד, מאוד מאוד, זהירה איתו. השילוב בין לוקה לפורזינגיס נפלא ונראה אפילו מרשים יותר בפלייאוף, הלטבי הענק נראה כמו מספר 2 ראוי ביותר. השאלה לגביו תמיד הייתה היכולת להישאר בריא, והיא תמשיך לרחף מעל טקסס עד שהוא יוכיח שהוא מסוגל לשרוד פלייאופים שלמים בעקביות. הברכיים של פורזינגיס הן כרגע המכשול העיקרי בקריירה של דונצ'יץ', הסיבה העיקרית לכך שלא ניתן לומר שהוא בדרך הבטוחה למאבקי אליפות בעתיד הקרוב מאוד. העונה הקרובה תהיה קריטית עבורן.
אל תפספס
ניו אורלינס פליקנס: מחכים לזאיון
לניו אורלינס יש בעיה הפוכה מדאלאס: תהליך הבנייה שלה מתקדם מהר יותר מהכוכב הגדול. זאיון וויליאמסון הראה בעונה הרגילה הבלחה של מה שהוא מסוגל להיות - סקורר של פעם בחיים עם שילוב חד פעמי בין רוחב לאתלטיות, אבל בבועה החסרונות שלו באו הרבה יותר לידי ביטוי. הוא זקוק לעונה מלאה ורגועה, גם כדי שבקבוצה יבינו מה יש להם ביד.
אבל הקבוצה רוצה גם להצליח עכשיו. סטן ואן גנדי הגיע כדי להוביל את ניו אורלינס למעלה הרבה יותר מאשר להתחיל תהליך בנייה. ג'רו הולידיי אמנם עזב, אבל אריק בלדסו הגיע במקומו, סטיבן אדאמס הגיע בטרייד, ג'יי ג'יי רדיק עדיין כאן וברנדון אינגרם היה אולסטאר בעונה החולפת. החבורה הזאת נמצאת כאן בשביל להביא פלייאוף עכשיו, לא בשביל לעזור לגבש חומר גולמי. זאיון לא בנוי להשתלב בקבוצה טובה ולהתפתח בתוכה, כשהוא משחק הוא שואב את כל המשחק לכיוונו. לאינגרם, כוכב המשנה המיועד, היה הרבה יותר קשה איתו מאשר בלעדיו בשנה שעברה.
אם מטרת העל של הפליקנס היא לבנות את הקבוצה הנכונה ביותר סביב זאיון, וזאת אמורה להיות מטרת העל, אז קשה להבין את ההתעקשות של דייויד גריפין על שחקנים עם קליעה בעייתית מבחוץ. אדאמס, שחתם לשנתיים נוספות מעבר לנוכחית, הוא עוד מסה בצבע וגם הסנטר המחליף ג'קסון הייז לא מסתובב באיזורים אחרים. מילווקי נפטרה מבלדסו כי הקליעה הבעייתית שלו לא התאימה לצד יאניס אנטטוקומפו, ולונזו בול עדיין מתלבט אם הוא יודע לקלוע. הגבוה היחיד שקולע מבחוץ הוא ניקולו מלי, שמתקשה לעשות דברים אחרים ברמה של NBA, מה שמשאיר את ואן גנדי כמעט ללא יכולת לבנות חמישיות של זאיון מוקף בארבעה קלעים. זאיון צריך להיות מוקף בארבעה קלעים. כמו דוויט הווארד אצל ואן גנדי, כמו יאניס כיום, מבחינה סגנונית הוא משהו ביניהם. גריפין עושה עבודה נהדרת בצבירת נכסים לעתיד, הטרייד על הולידיי עוד יכול להתברר כהברקה, אבל הוא מתקשה לבנות את הקבוצה הנכונה בהווה.
ממפיס גריזליס: לא לשכוח את ג'ה
הבית הדרום מערבי מכיל את הצעירים המבטיחים ביותר בליגה. לוקה וזאיון לא לבד, ג'ה מוראנט מאיים להיות לא פחות מעניין. הפוינט גארד האתלטי סיים את עונת הרוקי שלו עם 35 נקודות וכמה רגעי מאני טיים מרשימים בהפסד לפורטלנד במשחק ההזדמנות האחרונה, שהשאיר את ממפיס מחוץ לפלייאוף לאחר שרוב העונה המקום השמיני היה שלה. מוראנט נראה כמו שחקן שקורץ מהחומרים הנכונים, עם דרייב להמשיך להשתפר כדי לתפוס את מקומו בין הגדולים של הליגה.
הנהלת הגריזליס סידרה לג'ה קבוצה שתפורה למידותיו. שלושת הגבוהים הבכירים - ג'ארן ג'קסון ג'וניור (שכרגע פצוע), יונאס ולנצ'יונאס וברנדון קלארק, משלבים קליעה מבחוץ עם יכולת לעבוד בצבע ומשמשים פרטנרים מוצלחים לפיק נ' רול. בגזרת שחקני החוץ, דילון ברוקס הוא סקורר שהולך ומשתבח, ד'אנטוני מלטון הוא מומחה הגנה, גרייסון אלן הוא מומחה שלשות שמתחיל לאפס את הידית וקייל אנדרסון הוא יוצר משני. אם ג'סטיס ווינסלו ישחק יום אחד, וזה אמור לקרות בקרוב, הוא יוכל לתת קצת מהכל ולהיות החולייה החסרה בעמדת הסמול פורוורד. אף אחד מהשחקנים ברשימה הזאת לא מבוגר יותר מ-28, ולנצ'יונאס ואנדרסון הם היחידים שמעל 25, וכולם חתומים לפחות לשנתיים. ככה בונים קבוצה.
למרות כל זה, יש מעט מאוד הייפ סביב ממפיס. במערב קשה מאוד להיכנס לפלייאוף, אבל למה לא להאמין בקבוצה שכמעט הייתה שם ורק התבגרה בשנה? יכול להיות שהתשובה היא שמזמן לא ראינו קבוצה גדולה באמת מהסוג של ממפיס, קבוצה שנבנית סביב שחקן מהסוג של מוראנט. כן ראינו שחקנים שמזכירים אותו, רכזים אתלטיים כמו ג'ון וול ודיארון פוקס, מצליחים מוקדם ואז נתקעים, לא מצליחים לבצע את קפיצת המדרגה האחרונה לשחקן שמוביל קבוצות לשלבים המאוחרים של הפלייאוף. הפעם האחרונה שקבוצה מהז'אנר הזה הגיעה רחוק, זו הייתה שיקגו של דרק רוז, וזה היה כבר לפני עשור. אולי ג'ה יצליח לשנות את הנראטיב הזה.
סן אנטוניו ספרס: עוד קבוצה
הבועה שמה חותמת סופית למה שנבנה לאורך כל העונה שעברה: סן אנטוניו החמיצה את הפלייאוף לראשונה מאז עונת 1996/97. בעוד שעל הקווים טים דאנקן חבר לגרג פופוביץ', על הפרקט השריד היחיד לימים יפים יותר היה פאטי מילס. הצעירים לא ביצעו קפיצת מדרגה, הוותיקים לא מספיק טובים כדי להיכנס לנעליים של כוכבי העבר. הרכב נמוך וסימפטי שפופ ניסה בבועה נתן תקווה לעתיד, אבל לא יותר מתקווה מתונה. במקרה הטוב, סן אנטוניו היא עוד קבוצה, כזאת שבמזרח הייתה שווה פלייאוף ובמערב כנראה לא.
העונה הקרובה תהיה סיבוב הפרידה של הוותיקים שנשארו. דמאר דרוזן, למרקוס אולדריג', רודי גיי ופאטי מילס נכנסו כולם לשנה האחרונה שלהם בחוזה. סביר להניח שדרוזן ולמרקוס יחפשו בקיץ קבוצה שתיתן להם סיכוי גבוה להיאבק על אליפות, אולי ההזדמנות האחרונה של שניהם לעשות זאת. אר סי ביופורד הוא לא מנהל שמרבה לבצע מהלכים גדולים במהלך העונה, אבל אולי הפעם כדאי לו לחרוג ממנהגו ולנסות לקבל משהו תמורת שני הכוכבים הוותיקים שלו לפני שהם עוזבים בחינם. יהיה להם ערך בקבוצות שמנסות להצליח השנה או כאלה שירצו את זכויות הבירד שלהם כי לא יוכלו להחתים אותם בשוק החופשי. מכירת חיסול כזו תגדיל גם את הסיכוי של הספרס לקבל בחירת דראפט גבוהה, לראשונה מאז דאנקן.
פופ ייתן את הבמה יותר ויותר לצעירים, בעיקר הארבעה שכיכבו בבועה והרוקי דווין ואסל, שחקן כנף סולידי שנראה בשל לקבל דקות כבר עכשיו. מבין החמישה, דריק ווייט הוא היחיד עם פוטנציאל כלשהו להתפתח לשחקן מוביל, אבל הוא מראה את הפוטנציאל רק בהבלחות ומרבה להיפצע, גם את העונה הזו הוא לא יפתח בזמן. חברו לקו האחורי דז'ונטה מארי ינסה להמשיך להתבסס כמנהל משחק עם יכולות הגנתיות גבוהות, לוני ווקר הוא קלע אנרגטי ויאקוב פלטל הוא סנטר עם נוכחות משמעותית בצבע. אל תתפלאו אם החמישייה שתסיים את השנה בסן אנטוניו תורכב מהחמישה האלה. זה כנראה הצעד הנכון ביותר עבור המועדון כרגע.