לפני קצת יותר משבוע נפתח השוק החופשי של עונת 2020/21 ב-NBA, ותוך מספר ימים נחתמו מאות עסקאות. עם שוך המהומה, לא ניתן להצביע על מהלך משנה סדרי עולם, כזה שדורש לארגן מחדש את ההיררכיה בליגה. מהלך כזה כבר לא יקרה בשוק החופשי השנה, אלא רק דרך טריידים שיכולים להתבצע גם בהמשך העונה. אבל הימים האלה כללו עשרות מהלכים בינוניים וקטנים שבעוד שישה, שבעה ושמונה חודשים אולי יתבררו ככאלה שעושים את ההבדל הקטן בין הדחה להעפלה. קצרה היריעה מלנתח את מהלכי כל 30 הקבוצות, אז אתמקד בקבוצות המרכזיות ובמגמות העיקריות שניתן להצביע עליהן פחות מחודש לפני פתיחת העונה.
החתימה שלא קרתה
האירוע המרכזי של השבוע האחרון הוא דווקא זה שלא קרה - יאניס אנטטוקומפו עדיין לא חתם על חוזה סופר-מקס במילווקי. ה-MVP נכנס לעונה האחרונה שלו בחוזה ויכול לחתום רק במילווקי על הארכת חוזה שתהיה סביב ה-228 מליון דולר לחמש שנים (שאר הקבוצות יוכלו להציע בקיץ הבא חוזה קטן יותר לארבע שנים). הוא יכול לחתום על החוזה עד ה-21 לדצמבר, יום לפני פתיחת העונה. הוא כמובן יוכל לחתום על החוזה גם בקיץ הבא, אבל הבאקס מאוד לא רוצים להגיע למצב בו יאניס הוא שחקן חופשי בקיץ. כמה קבוצות מתארגנות כבר שנים לאפשרות שהגריק פריק יהיה פנוי בקיץ 2021 ומפנות עבורו מקום מתחת לתקרת השכר. יחתום או לא יחתום - זאת השאלה המעניינת ביותר ב-NBA בשבועות הקרובים.
המקרה המוזר של הסיין אנד טרייד שהתפקשש על בוגדן בוגדנוביץ' מעיב על השבועיים האחרונים של מילווקי. זה סיפור מורכב שלא כל הפרטים שלו ברורים עדיין, כולל השאלה מהו חלקה של הנהלת הבאקס בפיאסקו. יאניס רצה את בוגדנוביץ' בקבוצה שלו, אבל צריך לזכור שמדובר בשחקן של 15 נקודות בסקרמנטו ללא משחק פלייאוף ברזומה, הוא לא אמור להיות גורם עד כדי כך מכריע בהחלטה. ג'רו הולידיי שכן הגיע הוא שחקן הרבה יותר בכיר, וג'ון הורסט הוסיף שחקני משנה סבירים מכל הסוגים שיעבו את הרוטציה. זה הסגל האיכותי ביותר שנבנה סביב יאניס עד היום ולא רחוק מהאיכותי ביותר שמילווקי מסוגלת לבנות סביבו, אם הוא ירצה לשתף פעולה עם סופרסטאר בכיר נוסף זה כבר יקרה במקום אחר.
מיאמי מסומנת כמועמדת בכירה לקלוט את היווני אם יחליט לעזוב. ההחתמה של באם אדבאיו על חוזה מקסימום כבר עכשיו, בלי לחכות לקיץ הבא, מסבכת את האפשרות להביא את יאניס כשחקן חופשי, יחד עם החוזים של באם וג'ימי באטלר. ההשערה שלי היא שפט ריילי לא בונה על השלושה האלה ביחד, שלושה שחקנים שלא קולעים טוב, או בכלל, מבחוץ, ושאם יאניס ירצה להגיע למיאמי זה יהיה על חשבון באם, או ישירות בטרייד על אנטטוקומפו או במהלך נפרד. אופציה מעניינת נוספת היא דאלאס, שבמעט מהלכים הקיץ הצליחה גם להתחזק לקראת העונה הקרובה וגם לפנות מקום מתחת לתקרה בקיץ הבא. מארק קיובן יוכל לשווק ליאניס טריו אירופאי היסטורי יחד עם לוקה דונצ'יץ' וקריסטפס פורזינגיס, וזו יכולה להתברר כאופציה האטרקטיבית ביותר אם הוא באמת יהיה שחקן חופשי בקיץ.
אל תפספס
האלופה בורחת לליגה?
הקונצנזוס בין הפרשנים הוא שאחת המרוויחות הגדולות של הקיץ היא הלייקרס. זה לא סימן טוב לתחרותיות של הליגה שהאלופה, שלא התקשתה מאוד לזכות בתואר, מתחזקת באופן משמעותי. רוב פלינקה אכן ניצל באופן מושלם את מעט הכלים שהיו לו כדי להביא את השחקנים שדורגו במקום הראשון והשני בתואר השחקן השישי של העונה החולפת ולהוסיף סנטר וותיק וחכם שהיה לו חלק חשוב באליפות של טורונטו ב-2019. הסגל סביב לברון ג'יימס ואנתוני דיוויס יהיה עמוס יותר בכישרון, רגליים צעירות וחוכמת משחק, מה שגם יעזור להם להוריד הילוך בעונה הרגילה לאחר הפגרה הקצרה מהרגיל. דניס שרודר הוא אופציה שלישית ראויה ופיק נ' רול שלו עם מונטרז הארל יוכל להפוך למהלך התקפי איכותי שלא כולל את שני הכוכבים.
אך כדאי להזכיר שצמד הסנטרים החדשים מגיע עם סימן שאלה אחד משמעותי: האם נכון יותר להתייחס למה שהם עשו בעונה הרגילה או למה שעשו בבועה. בפלייאוף מארק גאסול נראה כבד מתמיד, התקשה לקלוע שלשות ובאופן כללי נראה כמו שחקן שגרף הירידה שלו נכנס לשלב התלול. הארל לא הגיע בכושר מלא לפלייאוף ושיחק ללא האנרגיות המוכרות שלו, סביר להניח שהעונה הרגילה מספרת נכון יותר את הסיפור של אחד הסקוררים הטובים בליגה בצבע. אבל הפלייאוף חשף גם את הקושי של הארל להתמודד מול הסנטרים הבכירים בליגה. הוא סנטר נמוך שמתקשה לשמור על שחקני חוץ ולא אפקטיבי מחוץ לצבע, מה שהופך אותו לשחקן מהסוג שבפלייאוף החולשות שלו נחשפות באופן בולט יותר. ללייקרס בכל מקרה יהיו גם אופציות של הרכבים נמוכים, כך ששני הסנטרים השונים מאוד שהגיעו יוסיפו לאפשרויות הלא נגמרות של פרנק ווגל.
מי שבונה על עונה תחרותית, יכול להגיד לעצמו ששתי הקבוצות שהיו אמורות להתמודד עם הלייקרס בעונה שעברה עשויות להיות טובות יותר. מילווקי, כאמור, התחזקה, ואצל הקליפרס הבעיה הייתה מנטאלית הרבה יותר מאשר מקצועית. אם טיירון לו יידע לחבר את הסגל שלו, היריבה העירונית של הלייקרס עשויה להיות המכשול הגדול ביותר בדרך לריפיט. הקליפרס אמנם איבדו את הארל, שהיה שחקן מפתח בעונה הרגילה, ואת מומחה השלשות לנדרי שאמט, אבל שניהם לא תפקדו בפלייאוף. סרג' איבקה יספק בדיוק את מה שהארל לא: הגנה על שחקני פנים מגוונים וקליעה מבחוץ, והוא עשוי להתברר כחתיכה הרבה יותר מתאימה בפאזל. לוק קנארד שהגיע במקום שאמט הוא מומחה שלשות לא פחות גדול ששדרג משמעותית את יכולת המסירה בעונה האחרונה, והוא יוכל בשקט להפוך לשחקן רוטציה חשוב. למרות הקריסה בבועה, לא כדאי לזלזל בקליפרס.
כמעט כולן רוצות פלייאוף
בשנים האחרונות פחות ופחות קבוצות פונות לתהליך של בנייה אגרסיבית מחדש. השנה, בזכות טורניר ההזדמנות האחרונה שמאפשר להגיע לפלייאוף גם מהמקום העשירי, נוסף תמריץ משמעותי לקבוצות בינוניות ו/או צעירות להתחזק באופן שיאפשר להן לאיים על מקום בפוסט סיזן. במערב כבר התרגלנו שכולן רוצות להגיע רחוק, והשנה המאבק עשוי להיות קשה מתמיד. שש משבע הגדולות של העונה שעברה צפויות להמשיך לדבר חזק, כאשר קבוצות כמו דנבר ויוטה מרגישות שהן בשלות לצמרת הגבוהה. לצידן, גולדן סטייט אמורה לחזור לעניינים גם ללא קליי תומפסון, פורטלנד בנתה סגל עמוק ואיכותי מתמיד ופיניקס התחזקה מאוד. אי אפשר שלא לציין גם את ממפיס וניו אורלינס, ששיפור טבעי של הסגל הצעיר יכול להוביל אותן רחוק מהצפוי.
לשם שינוי, גם המזרח עמוס בקבוצות מעניינות. מיאמי, בוסטון וטורונטו איבדו שחקני רוטציה, אך אמורות להישאר איכותיות מאוד. ברוקלין תציג את אחד הפרוייקטים המסקרנים בליגה, פילדלפיה נבנית בצורה חכמה יותר סביב שני הכוכבים שלה, אינדיאנה עמוסה בכשרון לכל רוחב הסגל ואטלנטה צרפה ארבעה שחקנים משמעותיים ופתאום היא נראית כמו קבוצת פלייאוף לכל דבר. אורלנדו מתעקשת לא לשנות כלום ואי אפשר להתעלם מהאפשרות שהיא תמשיך להשתחל לפלייאוף, וושינגטון מוכשרת מספיק כדי להיות בתמונה. גם לקבוצות שלא הזכרתי יש שחקנים בכירים שמחפשים הצלחה עכשווית כמו בלייק גריפין, קווין לאב, אנדרה דראמונד וגורדון הייוורד, ואין אף קבוצה שזו תהיה הפתעה מוחלטת אם היא תתברר כלא רעה (טוב, אולי הניקס).
על רקע כל זה, בולטת הקבוצה שהולכת נגד הזרם. אוקלהומה סיטי, שסיימה את העונה שעברה בקצב של יותר מ-50 ניצחונות והגיעה למשחק שביעי בסיבוב הראשון, היא הקבוצה היחידה שוויתרה על העונה הזאת. סם פרסטי שלח לכל עבר את כל השחקנים הבכירים שלא מעניינים אותו לטווח הארוך, אגר עוד ועוד בחירות סיבוב ראשון וספג כמה חוזים כבדים, בעיקר זה של אל הורפורד. יש יתרון בללכת נגד הזרם, לשחקנים של הת'אנדר היה ביקוש רב כי אף קבוצה אחרת לא מכרה שחקנים טובים תמורת בחירות דראפט. פרסטי עוד יצטרך לשכנע ביעילות הניסוי שלו, ביכולת להשתמש בעשרות הבחירות האלה כדי להביא את השחקנים הנכונים בזמן הנכון. הוא עשה עבודה מספיק טובה בעשור האחרון כדי שנמתין בסבלנות וניתן לו להשלים את התהליך לפני שנשפוט אותו.
השלשנים סופרים את הכסף
בכל קיץ נחתמים כמה חוזים מוגזמים לשחקנים משניים, וותיקים, פצועים או חד ממדיים. השנה, בלטה העובדה הלא מפתיעה שהתכונה החד ממדית המבוקשת ביותר היא קליעת שלשות. תמו הימים הרחוקים של 2016 בהם סנטרים בלי קליעה גרפו את השלל, הסנטרים האלה מסתפקים כיום בשאריות, את הכסף הגדול מקבלים מומחי שלשות כמו ג'ו האריס ודוויס ברטאנס. פרט לבאם אדבאיו ודיארון פוקס, כל מי שקיבל הקיץ חוזה של יותר מ-50 מליון דולר הוא קלע שלשות טוב עד מצוין. גם שחקנים שלמים יותר כמו גורדון הייוורד וג'רמי גרנט לא היו מקבלים חוזים אסטרונומיים אם לא היו קלעי חוץ טובים.
מעניין האם בעוד שנתיים רבים מהחוזים האלה ייראו מופרכים כמו החוזים ששחקנים כמו יאן מהינמי וביסמאק ביומבו קיבלו ב-2016. אז הליגה הייתה בעיצומו של שינוי שהפך את השחקנים האלה ללא רלוונטיים, הפעם המגמה רק הולכת ומתחזקת לכיוון מומחי השלשות. בפלייאוף ראינו את המשמעות של דאנקן רובינסון, שלא עושה הרבה מעבר ללנוע ללא כדור ולקלוע שלשות קשות באחוזים גבוהים, להתקפה של מיאמי. שחקנים כמו ברטאנס והאריס, שמסוגלים לעשות משהו דומה בלי להיות חור מוחלט בהגנה, אכן אמורים להיות מאוד מבוקשים. רובינסון, אגב, מסיים חוזה בקיץ הבא, הסוכן שלו יכול להתחיל להסתובב עם סימני דולרים במקום עיניים.