אחרי ה-0:0 בין מכבי תל אביב להפועל באר שבע, אי שם לפני חודש, שלח לי חבר, צהוב בנשמה, הודעה: "4 נקודות מחיפה עם משחק חסר להם. בשבוע הבא הם מנצחים וזה 7 שעולה מהר מאוד ל-10". הוא היה מיואש, העונה מבחינתו, כמו מבחינת לא מעט אוהדים צהובים, נגמרה לפני שהחלה. נכון לאותו יום התסריט שצייר נראה מציאותי. גם נכון ל-30 הדקות הראשונות בסמי עופר. ואז, ביתרון 0:2, מכבי חיפה איבדה ריכוז, איבדה רעננות, איבדה יתרון ואיבדה את הביטחון. את המשחק נגד אשדוד היא גירדה בשיניים. אתמול באה הנפילה בדרבי.
במערב חיפה אין כל חדש. השער של לירן סרדל ייצג את כל מה שאפיין את הירוקים בעשור האחרון - הקושי עם הלחץ המתפתח תוך כדי משחק, מחסור חמור בקילר אינסטינקט ובמיוחד ההפקרות בעורף בדקות הסיום. הנעיצה של סרדל הזכירה את הגול של סוקונה מהפועל כפר סבא עמוק בזמן הפציעות בשנה שעברה. לא אותו גול, כן אותן רשלנות ופריצות. מכבי חיפה שוב עלתה למעלה כאילו רק היא רוצה וצריכה לנצח, ושכחה שנס זמיר, שכבר חגג עליה פעם אחת במשחק הזה, עדיין מסתובב חופשי. דגש גדול על "חופשי".
אנחנו בסוף נובמבר ואתמול קיימה מכבי חיפה את משחק הליגה החמישי שלה העונה. זה מוזר וביזארי וללא ספק פוגם בכל הכנה ותחזית מוקדמת, אבל זה המצב בכל אירופה. הצצה לפרמיירליג, לספרד ולאיטליה מגלה שגם שם הגדולות פתחו בינוני, במקרה הטוב. בגרמניה עדיין צמוד, אם כי באיירן מוליכה וסביר להניח שתפתח מבערים בהמשך. הקורונה טרפה את הקלפים, ולעובדה שאין קהל יש, כנראה, משמעות גדולה יותר משהשחקנים היו רוצים להודות.
כשיורד גשם כולם נרטבים, ועדיין, הציפייה הייתה שתחת ברק בכר מכבי חיפה תביא משהו חדש, אבל הפתרונות אותם פתרונות, והם מועטים. סגנית האלופה נסמכת על יתרון האיכות של רוקאביציה ושרי ואין לה יותר מדי להציע מעבר להם. כאן צריך להזכיר את הפתיחה של בכר בעונת 2015/16 - שני ניצחונות, תיקו ושני הפסדים. משם הקבוצה שלו שעטה קדימה לעונה עצומה שפתחה רצף של שלושה תארי אליפות רצופים. ועדיין, להפועל באר שבע אז היו מספר גדול יותר של כוכבים ומעטפת רחבה יותר של שחקנים מסייעים לצידם. במכבי חיפה, נכון לעכשיו, שני הצוותים לא מספיק חדים.
זו חוכמה קטנה מאוד למצוא פגמים בלוח משחקים כל כך ביזארי וקשוח, אבל כשזה כרוך במכבי חיפה חובה להצביע כבר עכשיו על הקשיים והכשלים. הקבוצה הזאת הראתה לאורך העשור האחרון מחסור קבוע בעמידות ובחוסן מנטאלי, ובמקרה שלה כל הפסד יכול ליצור כדור שלג ולהכניס את המועדון לסחרור. להוציא חצי השעה הראשונה מול מכבי תל אביב, היא לא הראתה כדורגל מלהיב ודורסני. היום שוב התעוררו שם לבוקר מאכזב, אבל כשהציצו בטבלה ראו שהם רחוקים נקודה אחת מהמקום הראשון, שבו ניצבת כרגע עירוני קרית שמונה. בכר ושחקניו צריכים לזכור שיש מספיק זמן ומקום לתקן, רגע לפני שהם מארחים את בית"ר ירושלים.
אל תפספס
בכל פעם שמעמד המאמן בנבחרת ישראל מתערער, שמו של יוסי אבוקסיס עולה ראשון כמועמד להחליפו. אבוקסיס הרוויח בצדק את יחסי הציבור. בשנים האחרונות הוא עשה דברים נהדרים עם בני יהודה וגם עם הפועל באר שבע. בעולם העסקים הוא היה יכול להיות אחד מהיועצים הטובים ביותר לניהול משברים. את מה שעשה עם בני יהודה אחרי מכירת ירדן שועה ועם הפועל באר שבע אחרי עזיבת אלונה ברקת אי אפשר ללמד בקורס פרו. זו רמה גבוהה מאוד של אינטליגנציה רגשית, הרבה מעבר ליכולת אימון משובחת.
כשהוא ניצב מול סיטואציה מאיימת אבוקסיס מתגלה בגדולתו, משתמש בכל החושים שהפכו אותו למאמן שאף אחד לא רוצה לפגוש ושוולאדן איביץ' הגדול תיעב משום שהוציא אותו מדעתו. את הדרך לשלב הבתים בליגה האירופית הוא פילס כמו שהוא יודע - בשיניים. זו גם הסיבה לכך שרבים רואים אותו כמועמד הראוי ביותר לנבחרת. אבוקסיס יעלה עם ההכנה הראויה מול נבחרות עדיפות ומסוגל להוציא מהן תוצאות שאיש מאז אברהם גרנט במוקדמות מונדיאל 2006 לא השיג. הבעיה היא שאתה לא יודע מה הוא ייתן לך מול נבחרות נחותות. אלה בדיוק המקומות שהוא נופל בהם.
הפועל באר שבע לא בדיוק באה כפייבוריטית לאשדוד, אבל היא הייתה, לכל הפחות, צריכה לתת פייט ובמיוחד להגיע עם פאסון של פייבוריטית. תחת זאת, היא בנס נמנעה מתבוסה. לבאר שבע יש המון בעיות מקצועיות, שהגדולה שבהן היא הסגל הישראלי הבינוני, במיוחד בהגנה. אחרי כל השנים ואין ספור פציעות, עדיין לא נמצא פיתרון לתלות במיגל ויטור. שיר צדק, ראינו באשדוד, הוא ממש לא תחליף.
פתאום באר שבע מסתכלת על הטבלה ומוצאת את עצמה שתי נקודות בלבד מעל הקו האדום. אולי למיקום אין משמעות בשלב הזה של העונה, אבל לצורה שבה הקבוצה תופסת את עצמה יש. הציפיות של באר שבע, עם ז'וזואה, אקולטסה וסוללת הזרים שיש לה, הן לא של אנדרדוג. ה-DNA של אבוקסיס כן. אם המאמן יילך לנבחרת הקלפים ייטרפו מחדש. אם לא, אחד מהצדדים יצטרך להתאים את עצמו לציפיות של האחר.
יחזקאל בשירות בן שמעון
בעונה שעברה נכחתי באצטדיון הי"א במשחק בין מ.ס. אשדוד למכבי נתניה. נגמר ב-0:0, שגיב יחזקאל לא הפסיק להחמיץ. רן בן שמעון היה מתוסכל מההחמצות ומהתוצאה, אבל המשיך לשים מבטחו ביחזקאל. היה לו ברור שכל עוד הוא ממשיך להגיע למצבים, מקומו על המגרש. לא החמצות יורידו את החלוץ שלו לספסל.
המשחק מול באר שבע אתמול מספר, במידה מסוימת, את הסיפור של יחזקאל ובן שמעון. הם כבשו, ניצחו ועומדים על מאזן 3:0:3. בעיני רוחו בן שמעון לא רואה קבוצה שמנצחת משחק אחד ומפסידה בשני. הוא רוצה יותר מ-50 אחוזי הצלחה, במיוחד בזכות החלק הקדמי האיכותי שיש לו.
כדי שאשדוד תמשיך לנצח בן שמעון צריך את יחזקאל יציב יותר. שבעה שערים היו לחלוץ בעונה שעברה, שלושה כבר יש לו בשישה משחקים השנה. בגיל 25, הגיע הזמן שלו לבקוע סופית מהביצה ולהפוך יותר הזדמנויות לגולים. אם זה יקרה, אשדוד תוכל להגיע, סופסוף, לפלייאוף העליון, מה שלא עשתה מאז 2011/12 וגם לתת זריקת מרץ רצינית לקריירה של החלוץ והמאמן. אם יחזקאל ימשיך בזיגזוג שהיה כל כך אופייני לו לאורך הקריירה, הוא עלול לקבור אותה סופית תחת אבני הבינוניות.