כשיופי ואופי נפגשים: במוקדם או במאוחר, דנבר תהיה מועמדת מובילה לאליפות

זה לא היה בתוכניות. משחק 7 בין הקליפרס לדנבר נשמע מופרך כמעט בכל שלב בסדרה הזאת. היינו אמורים להתכונן עכשיו לדרבי של לוס אנג'לס שחיכינו לו עונה שלמה פלוס ארבעה חודשי פגרה, לדבר על הקרב הגדול בין לברון ג'יימס לקוואי לאונרד, שני הטוענים האמיתיים לכתר השחקן הטוב בעולם, לשלוף את הבדיחות על התאומים מוריס שמחכות כל כך הרבה זמן על המדף. אבל לא, אין בדיחות תאומים בינתיים. הקליפרס קרסו פעמיים ברציפות במחצית השנייה של משחק שאמור היה לסגור את הסדרה, איבדו פעמיים ברציפות יתרון דו ספרתי, ועכשיו השאלה היא באיזה מצב צבירה הם הולכים להגיע למשחק 7.

מבחינתי, הקליפרס היו המועמדים הבכירים לאליפות בכל שלב של העונה עד למחצית השנייה של משחק 6. את התנודות החדות ביכולת שלהם ניתן היה לקבל כחלק משלב ההתגבשות שקבוצה גדולה צריכה לעבור, ובעונה נטולת קבוצות גדולות שכבר התגבשו זה גם פחות נורא. יש להם סופרסטאר שכבר לקח אליפויות, מאמן שכבר לקח אליפות ומספיק שחקנים שהיו במעמדים גדולים, ונראה שככל שהפלייאוף התקדם המטוטלת נעה לכיוון היכולת הגבוהה. גם אתמול, במחצית הראשונה הם נראו כמו בעוד אחד מהימים הבלתי עצירים שלהם, ואז הפסידו את המחצית השנייה 64:35. אחרי המחצית הזאת, כבר לא ניתן להתעלם מהשדים של המועדון הזה, מההפסדים לאורך השנים. לא ניתן להתעלם גם מהפריכות המנטלית של הקבוצה הנוכחית, שפעם שלישית בפלייאוף הזה מפסידה משחק בו היא הובילה לפחות ב-15 הפרש.

אפשר לנתח את המהפך מבחינה מקצועית. גם בדקות הטובות, דוק ריברס לא מצא פתרון של ממש לפיק נ' רול בין ג'מאל מארי לניקולה יוקיץ' והרוטציה ההגנתית של הקבוצה שלו רחוקה מלהיות מהודקת. דוק הגיב מאוחר לקריסה. הוא לא נתן הזדמנות של ממש לרג'י ג'קסון למרות שלנדרי שאמט עומד על 3 מ-17 משלוש בסדרה וג'קסון קלע לא מעט שלשות ברבעים אחרונים בבועה, הוא עבר להרכב נמוך עם חמישה קלעי חוץ וחילופים אוטומטיים בהגנה כשהקבוצה שלו כבר הייתה שבורה. אבל הסיפור של הסדרה הזאת ושל המשחק הזה לא נמצא בצד המקצועי, אין ממש ספק שכשהקליפרס ביכולת סבירה ומעלה הם עדיפים על דנבר גם עם הרוטציה הרגילה והסגנון הרגיל שלהם.

הסיפור הוא הקריסה המנטלית. מחצית שלמה בה אף אחד לא פוגע, זריקות טובות לא נכנסות, ההחלטות בהגנה רעות. משחק שני ברציפות בו אף אחד משחקני המשנה לא מתעלה. על הספסל של ריברס נמצאים השחקן השישי היוצא והשחקן השישי הנכנס של העונה, הם היו אמורים להיות היתרון של הקליפרס על כל יריבה, כולל בקרב העירוני. אבל שניהם לא ממש הופיעו לבועה ורק הולכים ונחלשים בסדרה הזאת. לו וויליאמס קולע 10.5 נקודות למשחק ב-36.8 אחוזים מהשדה, מונטרז הארל קולע 10.3 נקודות ב-51.2 אחוזים מהשדה. שניהם קולעים כשמונה נקודות פחות ובאחוז נמוך משמעותית ביחס לעונה הרגילה, ומונטרז לא מצליח להישאר על הפרקט בגלל ההגנה. קוואי ופול ג'ורג' מספקים מספרים אישיים טובים, אבל לא מצליחים להתעלות ברגעי הקריסה ולא מצליחים להנהיג את החברים לקבוצה. לברון מתבונן בהנאה ביריבה הגדולה ביותר שנותרה לו קורסת, בזמן שהצוות המסייע שלו רק הולך ומשתבח בשני צידי הפרקט. בכל מה שקשור למנהיגות וליכולת לעזור לשחקנים שסביבו להגיע לשיא בזמן הנכון, קוואי לא מהווה תחרות כרגע. בטורונטו הוא לא היה המנהיג אלא קייל לאורי. בקליפרס כרגע אין אף אחד.

דנבר הייתה אמורה להתפנות מהבועה כבר מזמן. לפני 19 ימים היא הייתה בפיגור 3:1 מול יוטה בסיבוב הראשון והייתה בפיגור דו ספרתי לאורך רוב הרבע השלישי של המשחק החמישי, בדרך להדחה בסדרה שהתנהלה בדומיננטיות מוחלטת של הג'אז. אבל אז ג'מאל מארי נכנס לזון בלתי נתפס והחל רצף של חמישה משחקי הדחה רצופים שהנאגטס ניצחו, כמעט בכולם הם חזרו מפיגור. ארבע סדרות של שבעה משחקים בשנתיים הטביעו ב-DNA של הקבוצה הזאת את היכולת להתאושש מכל מצב, ופתאום קבוצה עם כוכבים בני 25 ו-23 מגיעה למשחק 7 עם יתרון של ניסיון במעמד הזה ועם אמונה מוחלטת בכך ששום דבר לא יכול להכניע אותה. הקבוצה שלפני שלושה שבועות נחשבה לכזו שמשחקת יפה אבל רכה מדי לפלייאוף, הפכה לכזו ששוברת מנטלית קונטנדריות.

ניקולה יוקיץ' מוכיח בסדרה הזאת שהוא ימצא דרך להפוך לבעיה לכל שומר ולכל שיטת הגנה שינסו מולו. ההתגלגלות שלו החוצה לשלשה היא בעיה עבור סנטרים גדולים וכבדים, כשהם כבר מנסים לצאת אליו הוא מוציא אותם משיווי משקל עם חדירות בקצב של צב שזיהה עלה. אין לו בעיה להוריד סנטרים כאלה לפוסט, הוא משתמש בעוד ועוד הטעיות עד שהוא יוצר יתרון והם לא מספיקים להגיב. שומרים נמוכים יותר לא מטרידים אותו, הוא זורק מעליהם וחופר בפוסט מולם. דאבל טים משחרר את יכולת המסירה שלו. לתת לו לזרוק מחצי מרחק לא יעזור, כי הוא קולע משם באחוזים ששחקנים אחרים קולעים מתחת לסל. אנתוני דייויס ויאניס אנטטוקומפו עשויים להיות השחקנים היחידים בעולם שמסוגלים לשמור עליו. אולי בקרוב התזה הזו תיבחן לגבי אחד מהם.

בהגנה, מייק מאלון קיבל החלטה שבפיק נ' רול הוא משאיר את יוקיץ' באיזור הביניים האהוב עליו, לא קרוב מדי לטבעת ולא צמוד מדי למוביל הכדור. זו העמדה ממנה הסנטר הסרבי משתמש בחוכמה שלו כדי לקרוא מהלכים ומקריב כמה שפחות מחיר על המחסור באתלטיות. מאלון דואג שיהיו סביבו כמה שיותר שחקנים שיידעו להגן על הטבעת, ומאז שבחמישייה עולים פול מילסאפ וג'רמי גרנט ביחד ההגנה נראית טוב יותר. הבעיה של דנבר היא שרוב השחקנים סביב יוקיץ' ומארי הם או שחקני הגנה או שחקני התקפה, אבל כל משחק יש כמה מומחי הגנה שמוצאים דרך לתרום בהתקפה ומייקל פורטר ג'וניור המוכשר משתפר הגנתית כל משחק בפלייאוף הזה.

יהיה מה שיהיה במשחק 7, אחרי הפלייאוף הזה אי אפשר שלא לספור את דנבר בין קונטנדריות העתיד. הפיק נ' רול בין יוקיץ' ומארי ימשיך להיות אחד המהלכים הכי פחות עצירים בליגה לאורך שנים, פורטר נראה כמו כוכב שלישי בהתהוות, וויל בארטון, שפצוע כרגע, יהיה שחקן שישי אידיאלי ואם רוב מומחי ההגנה יישארו זו תמשיך להיות קבוצת צמרת גבוהה במערב. אולי בעוד כמה שנים ניזכר בניסיון שהחבורה הזאת צברה עכשיו, באופי שהיא הטמיעה ב-DNA, כדי להסביר איך היא זכתה באליפות.

עד שנדע האם יש דרבי, במזרח כבר יתחיל הגמר המפתיע בין בוסטון למיאמי. שתי הקבוצות משחקות עם ארבעה שחקני חוץ וסנטר נמוך וזריז וניתן להניח שהן ירבו לבצע חילופים אוטומטיים בין שלוש-ארבע עמדות בניסיון לנטרל את הנעת הכדור של היריבה. על הנייר, נראה שלשני המאמנים המצוינים יש כלים להקשות על כוכבי היריבה. ג'יילן בראון ומרכוס סמארט הם בדיוק סוג השחקנים שלא ייתנו לג'ימי באטלר להפעיל את הבולדוזר עליהם, ואם צריך בראד סטיבנס יכול לשלוף את סמי אוג'ליי. באטלר עצמו יחלק עם ג'יי קראודר ואנדרה איגודלה את העבודה על ג'ייסון טייטום. מי משני הכוכבים שיצליח להתגבר על סוללת הסטופרים שמנגד ולספק סדרה איכותית ישים חותם על מעמדו כאחד השחקנים הבכירים בליגה.

בהנחה שלשניהם יהיה קשה מאוד, שחקני המפתח יוכלו להגיע ממקומות אחרים. בבוסטון, אולי זה הזמן לסדרה גדולה של קמבה ווקר. הפוינט גארד האיכותי סיים את הסדרה מול טורונטו עם תסכול רב, ניק נרס שמר עליו בבוקס אנד וואן והצליח להוציא אותו מהעניינים בשני המשחקים האחרונים. בזמן שמיאמי עמוסה בשחקני כנף הגנתיים, היא בנויה פחות טוב לשמור על גארדים זריזים, וזו יכולה להיות ההזדמנות של קמבה לבלוט. בהגנה, קמבה הוכיח מול פרד ואנווליט שהוא יודע לשמור על גארדים נמוכים שמתבססים על זריזות ולא על כוח. הוא ינסה לעשות את אותו הדבר מול גוראן דראגיץ', שמעט גבוה יותר אך מתבסס בעיקר על זריזות וחוכמה.

מבחינת מיאמי, באם אדבאיו יוכל להביא לידי ביטוי את היכולות שלו בשני הצדדים. הוא רגיל להתמודד עם שחקנים גדולים ממנו ופיתח זריקה עם שחרור גבוה מטווחים נמוכים שקשה מאוד לעצור, יכול להיות שדניאל תייס יתקשה עוד יותר להתמודד עם הזריקה הזאת. בהגנה, אדבאיו יוכל לשמור כמעט על כל שחקן של בוסטון באחד על אחד (יהיה מעניין לבחון אותו מול קמבה) ויוכל גם לחכות לחודרים בצבע. הגנה טובה על הטבעת יכולה מאוד לפגוע בהתקפה של הסלטיקס, שלפעמים מתבססת יותר מדי על קליעה מבחוץ.

זאת אמורה להיות סדרה כיפית בין שני מאמנים יצירתיים ולא מעט שחקנים מסקרנים. קראודר וקלי אוליניק ינסו להוכיח לדני איינג' שהוא טעה כשוויתר עליהם. השלשנים של מיאמי, דאנקן רובינסון וטיילר הירו, ייתקלו בהגנה שהרבה יותר קשה להתפנות מולה. סטיבנס ימשיך להשתמש ברוטציית ארבעת הסנטרים שלו באופן שמזהה את חולשות היריבה. ומעבר לכל אלה מתחבא אקס פקטור משמעותי מאוד בדמות גורדון הייוורד, שמתאושש מפציעה ואמור להיוולד לו ילד בשבועות הקרובים. אם הייוורד ישחק ויתפקד בכמה משחקים בסדרה הזאת, זו תהיה תוספת כוח משמעותית מאוד לסלטיקס.