בווידאו: באיירן מינכן חזרה להתאמן תחת המגבלות החדשות
לעונת 2004/05 של הפרמיירליג נכנסה צ'לסי עם ציפיות גדולות, אבל הפייבוריטית המובהקת לזכות באליפות היתה ארסנל, שסיימה את 2003/04 ללא אף הפסד. הבלוז, שהסתפקו במקום השני באותה עונה, ביצעו בקיץ 2004 שינויים בסגל, ובעיקר על הקווים - ז'וזה מוריניו נכנס לנעליו של קלאודיו ראניירי, והבטיח לסדר לרומן אברמוביץ' את התואר עליו חלם כשרכש את המועדון שנה קודם לכן: אליפות ראשונה מזה 50 שנה.
זה בדיוק מה שהוא עשה, ובדרך שלו. בעונה המופלאה של הבלוז היו לא מעט גיבורים, אך מעל כולם ניצב אחד - יחיד ומיוחד. "כל הקבוצות הגדולות צריכות מאמן גדול, והבחור הזה פשוט פנטסטי", התמוגג הפרשן אלן האנסן לאחר משחק ההכתרה של צ'לסי, היום (חמישי) לפני 15 שנה. "הוא הדבר האמיתי".
"אל תקראו לי שחצן, כי מה שאני אומר זה נכון", התעקש מוריניו כשהוצג בפני התקשורת האנגלית בקיץ 2004. "אני אלוף אירופה. אני חושב שאני מיוחד. יש לנו שחקנים מהרמה הגבוהה ביותר וסליחה אם אני נשמע שחצן, אבל יש לנו גם מאמן מהרמה הגבוהה ביותר. שאלו אותי פעמים רבות איך אסתדר עם השחקנים הללו, איך אסתדר עם הלחץ והדרישה לזכות בתארים. אל תשאלו אותי יותר, כי אני חי בשביל רגעים כאלה".
מוריניו, כאמור, הגיע אלוף אירופה, לאחר שהוליך את פורטו לזכייה בלתי נשכחת מספר חודשים קודם לכן, ועל רקע הצטרפות אפשרית דווקא לליברפול. השמועות על שחקני חיזוק לא פסקו - דויד טרזגה ופרננדו מוריינטס היו רק שניים מהשחקנים שלא הגיעו בסופו של דבר - ומוריניו עצמו הודה: "אם כל השמות שהזכירו אכן יגיעו, יהיה לי סגל של 50 שחקנים".
בסופו של דבר, הוחלט לשחרר או להשאיל לא מעט כוכבים ותיקים, בין היתר חואן סבסטיאן ורון, מארסל דסאי, ג'ימי פלויד האסלביינק, מיקאל פורסל, עמנואל פטי, יספר גרונקיאר והרנן קרספו. מוריניו הביא איתו מפורטו את ריקרדו קרבאליו ופאולו פריירה, ועל הדרך רכש גם את אריאן רובן ופטר צ'ך. אלא שההעברה המכוננת מכולן, כך נדמה, הגיעה על רקע העברה שלא יצאה לפועל.
"ב-2004, רומן אברמוביץ' אמר לי שיש לו את הכסף כדי להביא את רונאלדיניו לצ'לסי, אם אני רוצה", סיפר מוריניו בדיעבד. "סירבתי. אמרתי לו שיביא לי את דידייה דרוגבה". וכך היה: החלוץ מחוף השנהב נרכש תמורת 24 מיליון ליש"ט ממארסיי וסיים את העונה ההיא עם 16 שערים, תוך שהוא הופך לאחד משחקני ההתקפה הטובים ביבשת.
אל תפספס
הפתיחה היתה בדיוק כפי שמוריניו אהב: 0:1 הגנתי על היריבה השנואה (וקבוצתו העתידית) מנצ'סטר יונייטד. צ'לסי ניצחה את ארבעת משחקיה הראשונים בעונה, וגם באלה שלא מצאה את הרשת, ידעה לא לספוג: שער החובה הראשון הגיע רק במחזור התשיעי, בהפסד 1:0 למנצ'סטר סיטי - ההפסד היחיד באותה עונה. כי עם כל הכבוד לדרוגבה שהזכרנו, או לחלק התקפי שכלל גם את פרנק למפארד (19 שערים באותה עונה), איידור גודיונסן (16), דמיאן דאף (10), ג'ו קול (9) ורובן (9), צ'לסי של עונת 2004/05 היתה קודם כל קבוצת הגנה.
המספרים כמעט בלתי נתפסים: 25 פעמים (!) שמרו הבלוז על רשת נקייה באותה עונה, ובסך הכל, ספגו 15 שערים בלבד (לעומת 72 שערי זכות). בשני המקרים מדובר, כמובן, בשיאי כל הזמנים. מעבר לחוליית ההגנה, אחד הגורמים העיקריים לכך היה קלוד מקאללה, באחת העונות הטובות ביותר של קשר אחורי בעידן הנוכחי. רק שתי קבוצות הצליחו להבקיע פעמיים לרשת של פטר צ'ך באותו משחק - בולטון (2:2) וארסנל (2:2). וכמעט בכל פעם שהגיע משחק גדול, מוריניו עשה את מה שידע לעשות טוב מכולם: להחנות את האוטובוס, ולצאת עם שלוש נקודות. כך היה מול יונייטד במחזור הראשון וה-37 (1:3) ומול ליברפול במחזור השמיני (0:1) וה-21 (0:1). את שני המפגשים עם האלופה המכהנת ארסנל, סיים בתיקו.
"השיאים הללו לא מלמדים על קבוצה הגנתית, אלא על קבוצה שלמה", התעקש היסטוריון המועדון ריק גלאנוויל. "זה מה שהפך את הקבוצה הזו לשונה. יכולנו להגן על שער יתרון אם היינו צריכים, ולסחוט ממשחק מסוים את כל החיים. אבל זו היתה גם קבוצת התקפה מפחידה, עם דרוגבה, גודיונסן, רובן, דאף, קול ולמפארד. זו בלי ספק אחת הקבוצות הטובות בתולדות הפרמיירליג".
גם ארסנל ניצחה את ארבעת משחקיה הראשונים, והוליכה את הטבלה עד המחזור ה-12. אז, הביסו הבלוז 1:4 את ווסט ברומיץ', כחלק מתקופה נהדרת שהגיעה לשיאה עם שמונה ניצחונות ליגה רצופים מה-18 בדצמבר עד ה-2 בפברואר, בלי לספוג ולו שער אחד. בסיומה, פתחו מוריניו ושחקניו פער של 9 נקודות ממנצ'סטר יונייטד השנייה ו-13 נקודות מארסנל השלישית, וכבר לא הביטו לאחור.
"אפשר להגיד שהכדורגל שלנו היה יפה יותר לצפיה, אבל הם היו יעילים מאוד", נאלץ ארסן ונגר להודות. "הם קצת כמו מטאדור - הם מחכים עד שהשור נהיה חלש כדי להרוג אותו. יש להם את הסבלנות ואת הניסיון. כשהשור איבד מספיק דם והוא מתחיל להרגיש סחרחורת, אז הם הורגים אותו".
אגב, הביטוי "להחנות את האוטובוס" אמנם נאמר שוב ושוב בהקשר של מוריניו וצ'לסי, אבל דווקא "המיוחד" השתמש בו לראשונה - ועשה זאת כדי לתאר קבוצה אחרת. זה קרה במחזור השישי, לאחר 0:0 עם טוטנהאם. "כמו שאנחנו אומרים בפורטוגל, הם הביאו את האוטובוס והחנו אותו מול השער".
לא כולם התחברו לסגנון של מוריניו. אחד המתנגדים החריפים ביותר היה יוהאן קרויף, המהפכן שאחראי לכמה מהקבוצות ששיחקו את הכדורגל היפה ביותר בתולדות הענף. "הייתי שמח ללמד אותו איך לשחק טוב מאוד, כמו אייאקס בשנות ה-70 או ברצלונה בשנות ה-90", אמר ההולנדי. "הייתי גם שמח ללמד אותו לא רק על תארים ומשחק יפה, אלא גם על לכבד אנשים. זה חשוב יותר מהתארים".
קרויף הוסיף ואמר: "קבוצה לא מספיק חזקה מנסה להגן כמה שהיא יכולה, אבל קבוצה מצוינת, עם שחקנים מצוינים, תמיד מנסה לתת יותר. בגלל זה אני לא אוהב מאמנים שאכפת להם רק מהתוצאות. אבל בגילו, יש לו עוד מספיק זמן כדי ללמוד איך לנצח ואיך להפסיד".
מוריניו, כמובן, לא נותר חייב. "מאז 1996, הוא מסרב להיכנס למציאות החדשה בכדורגל", אמר בתגובה. "הכדורגל מחכה שיבוא וילמד אותנו. קדימה, שיבוא וילמד אותי. אבל הוא לא יכול ללמד אותי להיות אלוף, כי אני זכיתי בשלוש אליפויות. הוא לא יכול ללמד אותי איך לזכות בליגת האלופות, או בסופר קאפ".
בסופו של דבר, סיימה צ'לסי את עונת 2004/05 עם 95 נקודות - שיא פרמיירליג דאז - 12 יותר מארסנל שהתייצבה במקום השני. בליגת האלופות נעצרו הבלוז בחצי הגמר, עם הפסד דרמטי ואמוציונלי לליברפול. בגביע האנגלי הודחו כבר בסיבוב החמישי, ובגביע הליגה הלכו עד הסוף, וניצחו את המרסיסיידרס 2:3 בגמר. מוריניו נבחר, כמובן, למנג'ר העונה, פרנק למפארד לשחקן העונה, ובהרכב המצטיינים של העונה היו גם פטר צ'ך, ג'ון טרי ואריאן רובן.
"חייבים להודות ששיחקנו נגד משהו מיוחד, משהו שלא פוגשים יותר מדי פעמים", הודה מאמן פורטסמות' ג'ו ג'ורדן אחרי הפסד לבלוז, וביטא פחות או יותר את התחושות של רוב הקבוצות שפגשו את צ'לסי באותה עונה. "לצ'לסי יש את הכישרון והמשאבים, אבל חייבים להודות שיש להם משהו מיוחד - משהו שז'וזה מוריניו בנה".