אייל לחמן: "המאמן הישראלי מלא בידע, אבל פחדן"

בסרטון: אלי יצפאן מחקה את לחמן ב"בובה של לילה" (באדיבות ערוץ הספורט)

אייל לחמן אוהב את הדמות שלו ב"בובה של לילה". "לא יצא לי להגיד את זה לאלי יצפאן, אבל ההופעה שלו היא לפנתיאון", הוא אומר בריאיון לוואלה! ספורט. "בכלל, זה דבר ענק שערוץ הספורט ידע לגייס עכשיו, במצב הקשה שנוצר, את נבחרת הכוכבים הזו והחזיר את החיוך לאנשים בבית. אפילו את הקפיצה של יצפאן על השולחן בתוכנית האחרונה, והפגיעה באלירן עטר, לקחתי בחיוך. בצעירותי אולי הייתי מתעצבן, ואולי זה גם עיכב אותי. לא אהבתי אז את ההדגשה של לחמן האגרסיבי".

- אתה אומר שזה עיכב אותך.

"אל תשכח איך התחלתי. הייתי המאמן הכי צעיר בליגה, בלי גב בכלל. בלי בעלים או יו"ר שעומד מאחוריי, למעט אורי יזרסקי בראשון לציון, שאני חייב לו הרבה מהקריירה שלי. מי אימן בגיל 29 בליגה הראשונה? אולי רק גיא לוזון וגיא לוי".

"הרגשתי בודד באותה תקופה, אז זיהו את זה וביקרו אותי", ממשיך לחמן. "לא אהבו בחור צעיר שעולה למעלה. באתי למכבי פתח תקווה ואחרי 15 מחזורים היינו בצמרת הגבוהה. אתה מבין מה זה? מקום ראשון או שני עם עידן טל, רג'יב בראנסי, תומר בן יוסף, צחי שמריהו, כפיר פרטיאלי ואוהד כהן בשער. כולם עוד היו אז חיילים, ומולי עמדו דרור קשטן, אברם גרנט, גיורא שפיגל, אלי גוטמן, אלישע לוי, אלי כהן השריף.

"אילו דמויות היו בכדורגל לפני 20 שנה. כל מאמן פיגורה, ואני, בחור צעיר, בצמרת הגבוהה לפניהם. תבין כמה קשה עד בלתי אפשרי זה היה".

- אז אתה מבסוט מהחיקוי של יצפאן, אבל יש משהו ברקע שמפריע לך. הרי אתה לא בקונצנזוס. איפה טעית? איך לא הגעת אז לאחד המועדונים הגדולים?

"אם הייתי מקבל הזדמנות בקבוצת צמרת, אז היו באות גם כל היתר. קבוצת הצמרת היחידה שנתנה לי צ'אנס הייתה הארטס אוף הוק בגאנה. פה יכולים לגחך, אבל גאנה זו מדינה של 30 מיליון תושבים ולהארטס אוף הוק באים 60 אלף לכל משחק. איתי בליגה היו מאמנים מהולנד, אוסטריה, גרמניה. הייתי בין מאמנים מוכרים באירופה, ושם נתנו לי את ההזדמנות. בארץ לא נתנו לי.

"הטעות שלי היא שעזבתי את גאנה באמצע, כי שני הבנים שלי בארץ היו בגילים צעירים והיה קשה לי מאוד. אם לא הייתי עוזב את גאנה, הייתי מגיע משם לליגות הכי גדולות באירופה".

"פירקתי חוזה בגאנה בגלל שהייתי חייב להיות קרוב לילדים שלי, וגם כי אבי לוזון סגר איתי חוזה בנבחרת הצעירה. היו כבר פרסומים על זה כשהייתי עוד בגאנה. הגעתי לארץ ונהיה ויכוח גדול בין לוזון לאריאל שיימן, שאמר שהבטחתי לו שאני חוזר למכבי הרצליה כשאשוב. בסופו של דבר, עזבתי את הארטס אוף הוק הגדולה בשביל להגיע להרצליה. זה מה שעצר אותי, ולא זה שלא הייתי במכבי תל אביב או הפועל תל אביב.

"מי שהביא אותי לגאנה הוא היום נשיא ההתאחדות הגנאית בכדורגל, ואומרים שם שהוא האיש השני בחשיבותו במדינה כולה. אם תשאל אותו היום, הוא יגיד לך שהמאמן הכי גדול שהיה להארטס אוף הוק זה אייל לחמן. שלוש פעמים באתי לריאיונות, ויש שם בהנהלה אנשים לבנונים שהתנגדו כי אני ישראלי. אף אחד לא האמין שמאמן ישראלי יכול להגיע למועדון הגדול הזה".

- אז היום, אחרי 25 שנות אימון בבוגרים, איך אתה מיישב את הפער בין הידע שלך בכדורגל לעובדה שלא אימנת את המועדונים הגדולים כאן? אולי יש פער בין הידע לבין יכולת האימון?

"לא, עם סימן קריאה! מי שיכולים לשפוט אותי הכי טוב, אלה השחקנים שהיו אצלי. הם יודעים מי מאמן כדורגל, מי טקטיקן, מי משקיע בהם, מי נותן להם את הלב. פה הטעות שלי. השחקנים שלי תמיד אהבו אותי אחרי, אבל כשאני אימנתי אותם היה להם קשה איתי. היום, כשרואים את הכדורגל האירופי ואת הדרישה מהשחקנים, רואים שיורגן קלופ ודייגו סימאונה לא לוקחים את המוכשרים אליהם, אלא את אלה שאוהבים לעבוד.

"אני הצלחתי בבני סכנין עם שלושה חלוצים בשפיץ. רפי כהן, גבריאל לימה וליאור אסולין באו ואמרו על אייל לחמן שהוא אגרסיבי ומפוצץ, בזמן שאני הבקעתי עם סכנין רק גול אחד פחות מבית"ר ירושלים. בית"ר הגיעה לקריית אליעזר במשחק סולד אאוט, והיה 0:4 לנו בדקה ה-28. קבוצה אמיתית נמדדת בפתיחת המשחק, וזו לא הייתה הפעם הראשונה. בבאר שבע הובלנו 0:4 בדקה ה-30. זו קבוצה אגרסיבית ומרביצה? איך כבשנו ארבעה גולים? בגליצ'ים? בכסאח? אני לא צריך להצטדק, אבל הקבוצות שלי שיחקו כדורגל אמיתי. נוח היה לאנשים לצייר שאייל לחמן זה רק כוח".

- אתה נוהג לדבר בשבחם של שחקנים, לעיתים אפילו בהגזמה, אבל גם נתפסת לא פעם מקלל, מתבטא בחריפות, אפילו זורק איזה חפץ.

"אני יודע שאם הילדים שלך סוטים פעם מהדרך הטובה, אתה תכעס עליהם מאוד, כי אתה נותן את החיים והנשמה שלך בשבילם. לך לעפולה ודבר עם יובל שוואט, שלומי חנוכה ונתנאל גולדמן. הם יגידו שאני נותן את הנשמה לשחקנים שלי, וזו הנקודה שתמיד הפילה אותי. אני הייתי בא למועדונים ולא עושה מאמצים להביא שחקנים מבחוץ. תמיד האמנתי בשחקני הבית, ולכן חסכתי הון עתק לבעלי הקבוצות.

"בהפועל רעננה עשינו עונה אדירה. שיחק אצלי אופק בן טולילה מגן ימני. מגן שמאלי שחף הלמן. מיקי סירושטיין, שניר שוקר שהיה שחקן צעיר. הבאתי את מוחמד פודי מאסי גלבוע. עשיתי קבוצת חלומות מילדים. נתתי לאופיר מלמד מהנוער לשחק בהתקפה. אז מה בסוף? מה הייתה הכותרת? אייל לחמן זרק סל כביסה על מלמד. אם אני מעלה אותו מהנוער, נותן לו לשחק בהרכב הראשון והוא צריך ללחוץ את הבלמים והוא עונה לי. בטח שאזרוק סל כביסה מבד. מה קרה? אני נתתי לילדים האלה את הנשמה שלי וציפיתי לקבל בחזרה. לאורך כל השנים, לא היה מקום שלא הטבעתי חותם עם שחקנים צעירים".

- אולי לא כולם יכולים לעמוד בדרישות שלך.

"לא ביקשתי דברים שהם לא יוכלו לעשות. בקדנציה השנייה שלי בראשון לציון, העליתי מהנוער את עומר אצילי, ששנה קודם לכן נזרק מנערים א' של מכבי תל אביב. מתפרסמת הרשימה של המחנה בחו"ל, והוא לא מאמין שאני מוציא אותו איתנו. במחנה האימונים הוא עבר אצלי גיהינום. הוא היה בטוח שאני שונא אותו. הוא בא לארץ ואמר לבעלים רביב ספיר שהוא חוזר לנוער. חזרנו, ופתאום הוא פתח בהרכב בגביע הטוטו, וגם כבש את אחד הפנדלים. אחרי זה שוב הוא עבר גיהינום באימונים, אבל כך הוא נהיה שחקן. אמרתי להם פעם אחת: 'אין תקומה לנעלבים'.

"פעם אליניב ברדה אמר אחרי שהייתי בבאר שבע: 'מי שיעבור את אייל לחמן, יעבור הכל'. מי שעבר אותי, הרוויח קריירה. אמרתי להם באסיפות קבוצה בכמה מצבים ובכמה מקומות, 'אני נותן לכם הכל. אל תיעלבו לי. אני לא יכול להתעסק עם נעלבים. יש לי קהל על הראש, הנהלה, תקשורת. אני אומר הכל ולא חוסך בכלום, ואני נותן את הנשמה ונותן לכם לשחק'.

"בתום אותה עונה בראשון לציון, אצילי נמכר לבית"ר ירושלים ונמכרו גם יעקב בריהון, שלומי אזולאי, גל מאיו לקרית שמונה, רז מאיר ומתן עמבר למכבי חיפה. זו קבוצה שניצחה את הפועל תל אביב עם כל השמות הגדולים ברבע גמר גביע המדינה, ואנחנו בראשון עם שחקנים מליגה א'. אז מה לחמן? נותן לכולם לשחק, כולם מתקדמים ועושים חוזים ובסוף אני מפסיד. כולם הרוויחו, אני הפסדתי, אבל אני לא מכה על חטא".

- איך לא?

"אני מאוד מרוצה מהמקום אליו הגעתי".

- בלי לאמן קבוצה גדולה בישראל ועם שם של כסחן שהדביקו לך?

"ערוץ הספורט יצר לי את התדמית הכי טובה עכשיו. שם מעריכים את הידע שלי ואני מוקיר להם על כך".

- אבל קצת מסתלבטים על זה ב"בובה של לילה".

"יש ויכוח שמבחינה טקטית, להכין קבוצה, יש את זה ללחמן? יש ויכוח על משמעת בקבוצות שלי? יש ויכוח לזה שנתתי הזדמנויות לצעירים? אין ויכוח. יכול להיות שדרשתי יותר מדי, אבל עשיתי את זה כמו אבא שנותן את הנשמה ורגיש לכל זלזול והפקרות. היה לי הרבה יותר קל לבוא למועדונים עם רשימת קניות. זוכרים לי את הגביע עם סכנין. אני זוכר את הניצחון של ראשון הקטנה על הפועל חיפה הענקית, כשמשה סבג, ניסן קפטה ורפי כהן ניצחו את רן בן שמעון, עופר טלקר וג'ובאני רוסו".

- אם היית עושה קריירה ככדורגלן מקצועני, אולי היית מבין יותר את נפש השחקן?

"מה זה להבין יותר את נפש השחקן? הסתובבתי בכל אירופה, ואני רואה היום את המאמן הישראלי. מזלזלים בו. אני אומר לך שלמאמן הישראלי יש המון ידע, אבל הוא פחדן. המאמנים מעבירים אימונים רק כדי שהשחקן ייהנה. כל האימונים זה איך עושים מצב רוח. מטרת האימון נהייתה לרכוש את לב השחקנים. זה לא מעניין אותי. אני רוצה שהשחקנים יקבלו תכנים.

"אפשר להגיד עליי שלא השתלמתי באירופה? התחלתי במחנה אימונים של ליברפול, לפני המון שנים, בתקופת בוב פייזלי. אבל ההשתלמויות הטובות ביותר היו אצל המאמנים הלא ידועים. אלה שכובשים את הקבוצות שלהם כמו פרנקו פודה מנבחרת אוסטריה, שעבד בשטורם גראץ. זה לא מאמן של לעשות כיף ומצב רוח".

- פוטרת מהמון קבוצות.

"כי אימנתי קבוצות קטנות שנלחמו על חייהן, וכי המון שנים אני מאמן ומטבע הדברים זוכרים לך פיטורים. אני לא אעבור על כל המקרים, אבל המון לא היו קשורים בי, כמו כשהייתי בהפועל כפר סבא עם אלי טביב, או כשח"כ שמואל אביטל הביא את שלמה שרף במקומי לעשרה ימים בהפועל באר שבע. לפחות לופא קדוש החליף את שלמה ונהנה מהעלייה. זו הנחמה שלי על העונה ההיא".

- קריירת האימון של אייל לחמן הסתיימה?

"לא. אני מאמין שהגל הבא יגיע. כרגע אני בערוץ הספורט ואני מאוד מרוצה, ובעונה הזו עבדתי במ.ס. אשדוד עם הכישרונות של מחלקת הנוער. אני מאמין שלא אמרתי את המילה האחרונה באימון".

- יכול להיות שפספסת קריירה של סקאוט בכיר?

"אני אוהב לאמן ואוהב לפרשן. עליתי על שחקנים אפריקנים שיצאו לאירופה ולא הצליחו להשתלב, אבל לא חלמתי על קריירה של סקאוט. הבאתי לארץ מלומל הבלגית את ז'אן קלוד קביה מוקניה, קפטן נבחרת זאיר, מדינה של עשרות מיליוני תושבים. הבאתי לכאן את ארנסט אטצ'י, בלם נבחרת קמרון, מהספסל של שרלרואה. ת אלן מסודי לסכנין ברבע שכר משטורם גראץ".

- מי הזר הכי טוב שהבאת לישראל?

"אנדז'יי קוביקה, אבל הוא לא שיחק אצלי. ראיתי אותו במשחק אימון נגד סטאנדרד ליאז' בבלגיה. יזרסקי לא יכול היה לעמוד בסכומים האלה, ואברם לקח אותו למכבי תל אביב. אני אמרתי לו לקחת אותו".

- ומבין אלה שאימנת, מי היו הטובים ביותר?

"אטצ'י, מירוסלאב לוז'ק ממכבי פתח תקווה ואמוקו קמארה, השוער מגינאה שנחשב בשעתו לטוב באפריקה".

- מה יגרום לך לעזוב את מה שאתה עושה היום?

"בשלב הזה אני לא עוזב, והיו הצעות שהתאפקתי ולא הלכתי. רק הצעה מחו"ל תגרום לי לעזוב. אם תבוא מחר הצעה לאמן את נבחרות גאנה או טוגו, ברור שאלך. אבל גם הצעה טובה מהליגה היוונית תעשה לי את זה.

"אספר לך משהו. באחת העונות שהייתי בבית שאן, הבעלים היו 'ציונות 2000'. עמד בראש איש נפלא בשם רוני דואק שהיה באחת האסיפות שלי. יצאנו מהאסיפה והוא אמר לי: 'אייל, תדע אתה מנהיג גדול'. זה הטביע בי חותם, ריגש אותי ולא אשכח את זה כל חיי. לשמחתי יש הרבה שחושבים כמוהו".

לסיום, בוחר לחמן את 11 השחקנים שהכי השפיע עליהם בקריירה:

אוהד כהן (מכבי פתח תקווה)

מיקי סירושטיין (הפועל רעננה)
אבי דנן (הפועל בית שאן, בני סכנין)
לואי טהא (אחווה עראבה)
עידן טל (מכבי פתח תקווה)

עבאס סואן (סכנין)
עומר אצילי (עירוני ראשון לציון)
מאור בוזגלו (הפועל פתח תקווה)

רפי כהן (ראשון לציון, סכנין)
ליאור אסולין (מכבי הרצליה, סכנין, ראשון)
אליניב ברדה (הפועל באר שבע)