עודד קטש וכוכבי פנאתינייקוס בפגישת מחזור: "אתה היית הטוב מכולם"

"לפני המשחק הייתי אבוד", מספר עודד קטש. "לא ידעתי איך אוהדי מכבי תל אביב יגיבו, לא ידעתי איך אוהדי פנאתינייקוס יגיבו. יכולתי להישען רק על חבריי לקבוצה. הם חיבקו ועטפו אותי, וזה נתן לי המון ביטחון".

"חלפו 20 שנה, וזה כאילו היה אתמול", מתרפק פראגיסקוס (פרנקי) אלוורטיס. "למזלנו, לא היו לנו רק זיכרונות מחדר ההלבשה, אלא דברים גדולים שעשינו בפיינל פור בסלוניקי. מיסטר עודד, שיושב כאן לצידי, היה הטוב מכולם בזכייה בגביע אירופה".

"לי עדיין קצת קשה לדבר על הגמר ההוא", מודה יורגוס קלאיציס. "שבועיים לפני כן נפצעתי, ולא יכולתי לשחק. ישבתי בצד, בבגדים אזרחיים, וזו לא הייתה חוויה פשוטה. הייתי מאושר, זה היה הגביע הראשון שבו זכיתי, אבל הסיטואציה הייתה מורכבת. לקחתי מעודד את הגופייה שהוא לבש במשחק, כי היינו ונשארנו חברים טובים. עד היום אני שומר אותה אצלי", הוא מגלה ומציג את פריט האספנות.

לפני 20 שנים בדיוק זה קרה. אלפי אוהדי מכבי תל אביב חגגו את ליל הסדר בסלוניקי, ואיזה חג שמח היה להם; הצהובים חזרו לגמר גביע אירופה אחרי 11 שנות היעדרות, בסיומה של עונה קסומה. אבל בזמן שהישראלים הסבו לשולחן, ערך כוכבם הנערץ קטש את האימון המסכם לקראת הקרב על התואר בצוותא עם חבריו מפנאתינייקוס. למחרת, בגמר עצמו, הרכז הישראלי הביא כמעט במו ידיו את הגביע לאתונה.

"זה היום הכי שמח והכי עצוב בקריירה שלי", אמר כשהוא נחנק מדמעות. קטש, "דווקא הוא" כפי ששידר מאיר איינשטיין ז"ל, ירה שלשת מפתח שמנעה את הקאמבק מקבוצת נעוריו. הוא סיים את הגמר עם 17 נקודות, שיא לשחקן יליד ישראל במעמד הזה ב-30 השנים האחרונות, וזכה עם פאו בתואר. בזמן ששותפיו הניפו את הגביע, הוא עבר בין שחקני מכבי וחיבק אותם, אחד אחרי השני; בראייה היסטורית, האגדה רק הלכה והתעצמה, משום שהעונה הזו התבררה כאחרונה בקריירה של הכותש. הוא עוד הספיק לקחת עם הירוקים את אליפות יוון, וירד מהבמה בגיל 25 בלבד בגלל פציעה בברך.

כעת, במלאת שני עשורים לגמר הבלתי נשכח, איחדנו את קטש עם שניים מחבריו בפנאתינייקוס לפגישת מחזור מרגשת: אלוורטיס, הקפטן המיתולוגי שמכהן כיום כמנהל הקבוצה, וחברו הטוב קלאיציס, המשמש עוזר המאמן באואקה.

הראיון הבלעדי לוואלה! ספורט, בשיתוף עם אתר הכדורסל הבינלאומי Eurohoops, התקיים לפני ארבעה חודשים באתונה, ערב משחקה של הפועל ירושלים נגד א.א.ק בליגת האלופות, כשהעולם עוד לא התוודע למגיפת הקורונה. השלושה דיברו על העונה ההיא, על הזיכרונות שלא יזנחו לעולם ועל האחווה שנותרה ביניהם.

אדם אחד לא השתתף בפגישה, אבל היה נוכח בה גם בלי להגיע. וזהו, כמה לא מפתיע, המאמן ז'ליקו אוברדוביץ'. עונת 1999/2000 הייתה הראשונה שלו בפאו. הוא הגיע למועדון לאחר שכבר הספיק לזכות בשלושה גביעי אלופות ושני גביעי ספורטה בתוך שבע עונות, ציוות לצידו כעוזר את דימיטריס איטודיס, ובנה כוח רב לאומי עם שחקנים מיוון, סרביה, איטליה, גרמניה, ארה"ב, אירלנד וישראל. הוא עזב את המועדון רק 13 שנים מאוחר יותר, עם חמש אליפויות אירופה, 11 אליפויות יוון ושבעה גביעי המדינה.

קטש: "ידעתי מה קורה בישראל סביב הגמר שלי נגד מכבי. לא ראו את זה עליי, אבל הייתי נסער. השחקנים בקבוצה, וגם אוברדוביץ', היו חכמים: הם התעלמו מזה, לא עשו עניין, וזה עזר לי להתרכז ולהתמקד".

קלאיציס: "זה מה שז'ליקו נהג לעשות. להפעיל עליך לחץ ולחשל אותך לפני משחקים קלים, ולשחרר אותך לפני המשחקים החשובים".

קטש: "אני זוכר שנכנסתי למשחק והייתי בשוק. נדרשו לי שתיים או שלוש התקפות להבין מה קורה, ואז דורון שפר דחף אותי החוצה והשופט לא שרק. כל כך התעצבנתי, ובדיעבד זה הדבר הכי טוב שקרה לי".

קלאיציס: "זו הייתה קריאת השכמה".

- ואז, בדקה ה-37, הגיעה השלשה ההיא. מכבי חזרה ממינוס 11 ל-60:57, עם שלשה של מארק בריסקר, ואתה הוצאת לה את הרוח מהמפרשים.

קטש: "זו הייתה התקפת מעבר ושיחקנו היי פיק אנד רול. ג'וני רוג'רס בא לחסום לי עם נדב הנפלד, ומהר סימנתי לו שיעוף לצד השני. רציתי להרחיק משם את נדב. קראתי לז'ליקו רבראצ'ה שיבוא עם נייט האפמן.

"אחרי המשחק כולם אמרו שזו הייתה זריקה קשה, אבל אני זכרתי את זה כאילו הייתי פנוי לגמרי. ככה הרגשתי. רק אחר כך, כשצפיתי בזה, ראיתי ששפר ממש היה שם. כששיחררתי את הכדור, כבר ידעתי שהוא ייכנס פנימה. הייתי בטוח ב-100 אחוזים. פרנקי מכיר את ההרגשה הזאת".

אלוורטיס: "כשאתה זורק, אתה יודע אם זה ייכנס או לא, ברור".

קלאיציס צוחק: "אני לא מכיר את ההרגשה הזאת"...

קטש: "כולם מדברים כאילו זה היה המשחק הכי גדול שלי, אבל בסך הכל קלעתי שתי שלשות, וכל שאר הנקודות היו בכלל מהעונשין. אני מאמין שהיינו זוכים בגביע גם אם לא הייתי משחק. ככה הרגשנו בקבוצה, זו הייתה הרוח. צריך לתת הרבה קרדיט לאוברדוביץ' ואיטודיס על זה. האהבה והביטחון שהיו לנו יחד היו גדולים מכל אחד".

קלאיציס: "ברור שזה לא היה המשחק הכי טוב בקריירה שלך, אבל הוא היה הכי מיוחד, הכי קשה מבחינה רגשית, הכי חשוב".

אלוורטיס: "הפקטור היחיד כאן הוא החשיבות של מה שעשית. אתה יכול לסיים משחק עם סל אחד, וזה יהיה הסל הכי חשוב בחייך".

קטש: "כן, כמו שאראס שעשה 0 מ-8 לשלוש במשחק אחד, ואז קלע שלשת ניצחון".

- פרנקי, אתה שיחקת כל חייך רק בפאו. אתה מסוגל לדמיין את עצמך משחק נגדה, ועוד בגמר?

אלוורטיס: "אין לי ספק שזה קשה. אבל אולי נתקשר לוואסיליס ספאנוליס, שיספר לנו איך זה"...

קטש: "היחיד שדיבר איתי על המפגש נגד מכבי ומה שאני מרגיש היה השותף שלי לחדר, ניקוס בודוריס, והוא מאוד חיזק אותי. בסוף אותה עונה הוא עבר לאולימפיאקוס"...

קלאיציס: "כל הזמן החלפנו שותפים לחדר באותה עונה".

קטש: "חוץ מבודירוגה... הוא לא החליף אף פעם".

אלוורטיס: "הדבר הכי גדול שאני זוכר קרה מאוחר יותר באותו לילה. אני כבר 30 שנים בפנאתינייקוס, וזאת הפעם היחידה שראיתי דבר כזה. לקחנו את הגביע ונסענו לשדה התעופה. ראינו מאות אוהדי מכבי קוראים בשמו של עודד ומניפים אותו על ידיהם. הופתעתי מאוד, הייתה לי צמרמורת. לא האמנתי איזה רגע יפה ואמוציונלי זה היה".

קטש: "אם זה היה קורה ביוון"...

אלוורטיס: "היינו עוברים לשדה תעופה אחר"...

קטש: "היה שם ממש שטיח אנושי בצבע צהוב, משהו כמו אלף אוהדים. האוטובוס נעצר, ואני קמתי, לקחתי את התיק ועמדתי לצאת. מאנוס [פפאדופולוס, היו"ר] רץ אליי וצעק: 'רגע, עצור! אל תלך עד שנחכה למשטרה!'. אמרתי לו: שאף אחד לא יבוא, אני יוצא ראשון. כולם חשבו שאני משוגע, ואז הם ראו איך אוהדי מכבי התנהגו. זו המחמאה הכי גדולה שיכולתי לקבל. אני מאמין שהם הגיבו אליי כאדם, לא כספורטאי".

קלאיציס: "זה היה שיעור לחיים בשבילנו. אני מכבד את כל הקבוצות וכל האוהדים, אבל יש לי כבוד מיוחד לאוהדי מכבי. אני לא יכול להגיד שהאוהדים היוונים היו מגיבים באופן דומה אם שחקן יווני היה עושה את זה בקבוצה שלי".

אלוורטיס: "עובדה שזה קרה לפני 20 שנה, ואנחנו עדיין מדברים על זה".

קטש: "כשאתה מביט לאחור, אתה לא חושב על כסף ותארים. אם הייתי צריך לבחור רגע אחד מיוחד, אני תמיד אבחר במה שקרה בשדה התעופה. כל מי שהיה על האוטובוס יזכור את זה כל חייו".

אלוורטיס: "והיום, כשאני בן 45, בעיניי זה הדבר היפה באמת בספורט - היחסים שאתה בונה במהלך הקריירה. הנה, אנחנו כאן אחרי 20 שנה, וזה כאילו מעולם לא נפרדנו. את המסר הזה אנחנו צריכים להעביר עכשיו כהורים: ספורט זה לא רק לנצח, לזכות בגביעים ולהרוויח כסף. את החברויות שאתה יוצר, אתה נוצר למשך שנים".

קטש, שהפך לסופרסטאר במכבי תל אביב ובנבחרת ישראל ובנה לעצמו מוניטין כאחד הרכזים האיכותיים באירופה, היה בין הראשונים שאוברדוביץ' הנחית באתונה. בזיכרון הקולקטיבי של חובבי הכדורסל בארץ הוא נתפס בטעות כשחקן ספסל בפאו, אבל למרות ש"אני לא זוכר אפילו פעם אחת שפתחתי בחמישייה", לדבריו, הוא סיים את עונת היורוליג של פיב"א כאחד השחקנים המרכזיים שלה: הוא דורג במקום הרביעי בקבוצה בדקות (24.7), במקום השלישי בנקודות (10.2), במקום השני באסיסטים (3) ובמקום הראשון בחטיפות (1.3).

- באת במעמד של כוכב, ובהתחלה התקשית לבסס את מעמדך בשיטה של אוברדוביץ'.

"אוברדוביץ' הפך את זה לקשה", צוחק קטש. "אחר כך שמעתי שגם יאקה לאקוביץ' עבר דברים דומים, ועוד אחרים".

קלאיציס: "כולם. תאמין לי, כולם עברו את זה".

קטש: "כבר חתמתי באותו קיץ לשלוש שנים בפורטיטודו בולוניה, ואז הקבוצה עברה לבעלים מוסלמי שלא רצה אותי. ואז קיבלתי טלפון מז'ליקו. בכל מקרה, הרגשתי שזה היה אישי. דווקא בגלל המעמד שבאתי איתו ממכבי, הוא חשש כנראה שאהיה אנוכי במשחק שלי, וניסה לבחון אותי".

אלוורטיס: "אני חייב להודות שבהתחלה הופתעתי. הוא ממש דחק אותך. ומה קרה בסוף? אתה היית השחקן הכי טוב בגמר".

קטש: "הוא היה ממש קשוח איתי".

קלאיציס: "בכית בחדר ההלבשה".

קטש: "יום אחד, בסוף האימון, התחלתי לבכות בחדר ההלבשה. אלוורטיס, דיאן בודירוגה, ננדו ג'נטילה ואני חושב שגם קלאיציס ניגשו אליי, ופרנקי אמר: 'בואו, אנחנו הולכים יחד לדבר עם אוברדוביץ''".

אלוורטיס: "זה היה קשה. אני ממש זוכר את התמונה הזאת".

קטש: "זאת הפעם הראשונה שעזבתי את ישראל, והוא ממש נטפל אליי. אבל אמרתי לכם שלא צריך, כי אני יודע שעכשיו זה נגמר. הרגשתי שהוא דחק אותי לקצה, ולכן בכיתי. זה היה ממש קשה. ומאותו רגע הכל השתחרר והרגשתי שהוא סומך עליי".

אלוורטיס: "יש לנו נטייה להסיק מסקנות נמהרות. הייתי עם אוברדוביץ' 13 שנים, ראיתי כמעט הכל. כשמשהו קורה, אתה לא תמיד מבין באותו רגע. רק במבט לאחור, כעבור כמה חודשים או אפילו שנים, אתה מבין שהוא צדק. הוא ידע כמה רחוק אתה יכול להגיע, אבל רצה שתגיע ל-100 אחוז. ואת זה הוא יודע לעשות, גם אם לפעמים הדרך לשם היא קשה".

קטש סוגר כבר 15 שנים רצופות כמאמן כדורסל, וגם קלאיציס פנה לחתום האימון בדרכו; הוא מאמן באקדמיה לצעירים של פנאתינייקוס, ובחודשים האחרונים ישב על הספסל בקבוצה הבוגרת, כעוזרו של ריק פיטינו. היחיד מבין השלושה שאימן את הירוקים הוא דווקא אלוורטיס, שקיבל את התפקיד באופן זמני ב-2014 וזכה איתם באליפות יוון.

משחקו הראשון על הקווים היה דווקא נגד פנרבחצ'ה, כשממול עומד אוברדוביץ' - בביקורו הראשון והמרגש באואקה מאז עזב את המועדון. התלמיד ניצח את מורו ורבו בערב סוחט דמעות.

"היה ממש מוזר לאמן נגדו", נזכר הקפטן המיתולוגי, ששיחק במשך 19 עונות בפאו. "בתחילת אותה עונה, כשעוד הייתי רק בצוות הניהולי, נפגשנו באיסטנבול, בפעם הראשונה מול ז'ליקו כיריב, והוא ניגש אליי בדרכו ואמר לי 'מוזר, אה?'. עניתי לו שבמשחק הבא באתונה יהיה הרבה יותר מוזר, אבל התכוונתי שזה יקרה בגלל הקהל... לא דמיינתי שאני אאמן נגדו".

- למה לא רצית להמשיך לאמן?

קטש: "כי הוא חכם"...

אלוורטיס: "בשנה שאימנתי, שיחקנו נגד צסק"א, ואטורה מסינה בא אליי ואמר: 'פרנקי, כשאני התחלתי לאמן, היה לי יותר שיער'".

קטש: "גם לי לא היה שיער לבן כשהתחלתי לאמן".

אלוורטיס: "השנה, כשהוא בא לשחק נגדנו עם מילאנו, ניגשתי אליו והזכרתי לו 'הנה, קואוץ', אתה רואה, אני לא מאמן'. הוא ענה לי 'אתה אדם חכם'. אז הנה, לכן יש לי עדיין שיער. בינתיים".

- עודד, את מי היית לוקח היום מהקבוצה ההיא של פאו?

קטש: "הייתי לוקח את אלוורטיס, כי היה עוזר לי איזה סטרץ' פור שיקלע שלשות. לפנאתינייקוס של היום הייתי שולח את בודירוגה".

- חששתם שקטש יבוא עם גינונים של כוכב?

קטש: "אני הייתי כוכב? באתי לקבוצה עם בודירוגה, רבראצ'ה, ג'נטילה, אלוורטיס... מי הייתי בכלל"?

אלוורטיס: "מעולם לא היה אצלנו מישהו שהתנהג בחדר ההלבשה כמו כוכב. כולם הכירו את כולם, ואף אחד לא הרגיש צורך להראות את עצמו יותר מאחרים".

קטש: "אוברדוביץ' היה האיש המרכזי, הכוכב".

אלוורטיס: "ולאיטודיס היה חלק מרכזי בהצלחה. הוא לא היה כמו עוזר, אלא כמו מאמן נוסף, שמעורב מאוד בפרטים".

קטש: "אם יש מישהו שסבל מאוברדוביץ' יותר ממני באותה עונה, זה איטודיס. הוא היה גם על תקן מתורגמן, ואת כל הצעקות הוא ספג והעביר אלינו".

- מה החלק של קטש בהיסטוריה של פאו?

אלוורטיס: "יש לו חלק גדול בהיסטוריה, כי הוא היה המצטיין בגמר. זו הייתה עונה מיוחדת, בגלל שהיא הייתה הראשונה של ז'ליקו, והפיינל פור היה ביוון, והיה את המפגש של עודד עם מכבי. כל אחד משאיר אחריו משהו, חלק ממנו, במועדון. אם הוא יבוא מחר לחדר ההלבשה, כולם יקפצו עליו ויחבקו אותו".

קטש: "היה לי חיבור מיוחד עם יוון, ואני לא מאמין שזה היה קורה באיטליה או ברוסיה. לקח לי חודש או חודשיים למצוא דירה, והחיבור המהיר עם יורגוס עזר לי מאוד, ופתאום מצאתי את עצמי שותה רק פראפה, שומע מוזיקה יוונית, כאילו נולדתי כאן".

אלוורטיס: "הישראלים והיוונים, כולנו מאותה שכונה. אנחנו דומים".

קלאיציס: "אני מניח שדבר דומה היה יכול לקרות גם לנו, אם היינו משחקים בישראל".