כל כדורסלן מתחיל יודע שעם ז'ליקו אוברדוביץ' לא כדאי להסתבך. החזות המאיימת, הפנים שמאדימות מעצבים, הצעקות הבלתי פוסקות על הספסל; האיש אינו רק גדול המאמנים בתולדות הכדורסל האירופי - הוא הופך לכוכב הראשי בכל מגרש שעליו הוא דורך. אבל ניקולו מלי, שחקנה האיטלקי של פנרבחצ'ה, כמעט נקלע לאחרונה לצרה עם הבוס.
"באחד המשחקים רציתי לעשות חילוף וקראתי למלי שייכנס, אבל הוא לא קם", מספר אוברדוביץ'. "הסתובבתי לאחור, ואני רואה אותו ואת מליח (מחמטוגלו, קפטן הקבוצה; א"ו) מסתכלים אחד על השני, לא מבינים למי מהם התכוונתי. אז צעקתי 'מלייייי'. צחקנו על זה אחר כך, והם הבטיחו לשבת בשני קצוות של הספסל כדי שלא נתבלבל".
הערב (חמישי, 21:05) חוזר אוברדוביץ' ליד אליהו עם פנרבחצ'ה, ואת השואו שלו הוא יביא איתו, אבל אל תיתנו לתדמית להטעות אתכם. בראיון בלעדי לוואלה! ספורט מתגלה המאמן הסרבי כאיש שיחה מרתק, סבלני ומלא הומור וסרקזם, שמדבר בפתיחות גם על החיים שמחוץ למגרש, וחושף חלקים באישיותו שאינם מוכרים לציבור הרחב. הוא הסכים לספר גם מה באמת מסתתר מאחורי האגדות הרבות שנרקמו סביבו.
עוד בנושא:
21:05: אוברדוביץ' ופנרבחצ'ה אצל מכבי תל אביב
יורוליג: אולימפיאקוס גברה 86:88 על צסק"א מוסקבה ועלתה לפסגה
1. בביקורו האחרון בהיכל, אשתקד, אוברדוביץ' הפסיד לרמי הדר, אבל זו הייתה רק מכה קלה בכנף. פנרבחצ'ה חגגה זכייה היסטורית ביורוליג, ומאמנה העמיק את אחיזתו בספר השיאים עם גביע מספר 9. כשהוא הפסיד למכבי תל אביב גם באיסטנבול (הפעם תחת איינארס בגאצקיס), היה כבר מי שתהה אם זה עוד אחד מהמשברים המכוונים שהוא יוזם לכאורה בקבוצותיו, כפי שתיאר עודד קטש בימים ששיחק תחתיו בפנאתינייקוס בשנת 2000.
ובכן, לא רק לכאורה. אוברדוביץ': "לפעמים, כשאני רואה שהקבוצה מרוצה מדי, ומתנהלת בצורה רגועה מדי, אני מרגיש שאני צריך להגיב. עם כל הניסיון שצברתי, אני יודע שכל בעיה קטנה עלולה להתעצם ולהפוך לצרה גדולה אם לא תטפל בה בזמן. יש הרבה דרכים לנער את הקבוצה, אם זה באימונים או בשיחות עם השחקנים. אבל דבר אחד אני יכול להבטיח לך: אני בחיים לא ארצה להפסיד משחק. אני לא חושב שיש בעולם מאמן שמוכן להפסיד".
2. אין כמעט מאמן ברחבי היבשת שלא נוקט בפעולה שהכי מזוהה עם אוברדוביץ': ברגע ששחקן על המגרש מבצע טעות, הוא מסתובב בעצבים לעבר הספסל ומסביר - בצעקות, כמובן - לשחקנים המחליפים מה הייתה השגיאה ומה הוא עצמו חושב עליה.
אוברדוביץ': "אני אפילו לא זוכר אם למדתי את זה ממישהו אחר או שהתחלתי לעשות את זה בעצמי, אבל השחקנים שיושבים על הספסל חייבים להיות דרוכים ומוכנים בכל רגע. אני מדבר איתם כדי שלא יחזרו על טעויות של אחרים, וכדי שיוכלו לעזור לחברים שלהם על המגרש.
"אני יודע שמבחוץ זה נראה שאני כועס עליהם, אבל הם יודעים שאני רק רוצה לעזור להם. אני מסביר להם ומכין אותם לזה מהרגע הראשון. אותו דבר קורה גם עם הצוות שלי: אני אוהב שעוזרי המאמן מדברים איתי הרבה תוך כדי משחק, ולא תמיד אנחנו מסכימים אחד עם השני. לפעמים אני מתרגז עליהם והם עליי, וזה עושה לנו רק טוב. אנחנו חייבים להיות פתוחים זה עם זה".
3. בשנה האחרונה ראיינתי בשתי הזדמנויות שונות את קטש ויאקה לאקוביץ', ששיחקו תחת אוברדוביץ' בפנאתינייקוס, ושניהם - בדמיון מדהים - סיפרו בדיוק את אותו סיפור בנוגע ליחסיהם איתו. השניים הגיעו ככוכבים צעירים ומבטיחים ממכבי תל אביב ומנובו מסטו, ותיארו כיצד במשך חודשיים המאמן רדה בהם, צעק עליהם, העיר רק להם וגרם להם לאבד ביטחון בעצמם, עד שיום אחד הכל השתחרר ולפתע כל אחד מהם הרגיש בתורו שהוא השחקן שאוברדוביץ' סומך עליו יותר מכל האחרים.
לראיון עם לאקוביץ'
לראיון עם קטש
אוברדוביץ' צוחק למשמע הסיפור. "אם איכשהו הגענו לנקודה שהם היו בסדר, אז כנראה עשיתי משהו נכון. אני שמח שהם הבינו את הפואנטה. אם יש שחקנים שאני מעריך יותר, וחושב שיכולים לתת יותר, אז כן, לפעמים אני מקשה עליהם יותר מאחרים. לא קל להתנהל בדרך הזו, לפעמים זה קשה מאוד, אבל אני מאמין שזו הדרך הנכונה. שחקן שאני לא מדבר אליו הוא זה שצריך לדאוג, כי זה סימן שאני לא מתעניין בו.
"אני גאה בזה שכל כך הרבה שחקנים עברו תחתיי, וכמעט עם כולם שמרתי על יחסים טובים. מה שקורה במגרש, קורה במגרש. זו העבודה שלנו. אבל כשיוצאים מהאולם, מתחילים החיים האמיתיים. אף פעם לא ראיתי בעיה בלהיות חבר של השחקנים, לדבר איתם, לצחוק איתם, אפילו לצאת איתם לשתות".
מה הדבר הראשון שאתה מחפש בשחקנים שלך?
"כולנו מבינים כדורסל, ולכולנו קל לזהות מי שחקן טוב. אבל חשוב לי תמיד לאסוף מידע על האדם שעומד מאחורי השחקן. אני מגיע לאנשים הקרובים אליו, למנהלים שלו, למאמנים, לשחקנים, לעיתונאים. אחר כך, אם אני שומע שהוא בסדר, אני מנהל איתו שיחות בעצמי, רוצה להבין מה השחקן חושב על עצמו ואם הוא פתוח ללמוד, לעבוד ולהשתפר. קרה לא פעם שוויתרתי על שחקנים טובים בגלל ששמעתי דברים לא טובים על האופי שלהם. אני לא רוצה צרות בחדר ההלבשה".
איך ז'ליקו אוברדוביץ' המאמן היה מסתדר עם ז'ליקו אוברדוביץ' השחקן?
"וואו, שאלה קשה. מעולם לא חשבתי על זה. אתה יודע מה, אם הייתי מספיק טוב כדי שדודה איבקוביץ' - המורה שלי, החבר שלי, הסנדק של ילדיי ואחד המאמנים הכי גדולים באירופה - יבחר בי לשחק בנבחרת יוגוסלביה, כנראה הייתי בסדר בתור שחקן".
4. המשפט "אצל אוברדוביץ' זה לא היה קורה" חוזר על עצמו לא פעם, בוויכוחים על מעמד המאמן או בביקורת כלפי הנהלות שמתערבות בהחלטות מקצועיות. אלא שחרף החזות הדומיננטית שלו, הוא עובד בפנרבחצ'ה עם ג'נרל מנג'ר ותיק ומצליח בפני עצמו, מאוריציו ג'רארדיני, שהפך את בנטון טרוויזו לסיפור הצלחה ושימש בתפקידים מקצועיים בכירים גם בקבוצות NBA.
אוברדוביץ': "אני לא מאלה שחושבים שהם יודעים הכל. אני רחוק מזה. בשבילי, כל יום וכל אימון הם הזדמנות ללמוד ולהשתפר. עם מאוריציו עבדתי לפני 20 שנים בטרוויזו, ואני זה שהצעתי להביא אותו לפנר. אנחנו כל היום נמצאים יחד באולם, ומה שלא אעשה, אני אף פעם לא מצליח להקדים אותו. הוא תמיד שם לפניי. אנחנו מדברים על הכל. הוא מכיר אותי כל כך טוב, יודע מתי להרגיע אותי, מתי לנער ולהעיר אותי".
5. בשבוע שעבר הפסיד אוברדוביץ' בבית לז'לגיריס של שחקנו לשעבר, שרונאס יאסיקביצ'יוס. לפני שנתיים נכנע בגמר היורוליג לדימיטריס איטודיס, שהיה עוזרו הנאמן במשך 13 שנים. לפני שלוש שנים נוצח בפיינל פור בידי מאמן אחר ששיחק תחתיו, פאבלו לאסו. במשחקו האחרון בפאו הוא הפסיד למנטור שלו, איבקוביץ'.
אז מול מי הכי מוזר לאמן? מול שחקן לשעבר, מול עוזר לשעבר או מול מאמן לשעבר?
"תשמע, נראה שאני כבר יותר מדי זמן בעסק הזה... לפני כמה שנים מישהו ספר 50 שחקנים שלי שהפכו למאמנים, והרשימה מן הסתם רק התארכה. כל הזדמנות לפגוש את האנשים שעבדת לצידם היא מיוחדת. עברנו הרבה יחד, לטוב ולרע, אבל אחד הדברים החשובים שהכדורסל מביא לנו זה חברים לחיים. אני לא חושב שההיכרות המוקדמת מקשה להתמודד. זה דווקא נחמד ומאתגר, כי בכל פעם מחדש אתה רוצה להפתיע את המאמן שנגדך".
היה לך קשר מיוחד עם פיני גרשון. הוא היחיד, חוץ מאיטודיס, שניצח אותך בגמר גביע אירופה. הייתם צוחקים אחד עם השני בזמן משחקים. כשהוא אימן באולימפיאקוס, היית יורד איתו מחובק מהפרקט באואקה, כדי שאוהדי פנאתינייקוס לא ישליכו לעברו חפצים.
"נוצר בינינו חיבור מיוחד. הוא אדם שמביא אנרגיה ושמחה לכל מקום שהוא נמצא בו. בקיץ האחרון נפגשנו במסיבת יום הולדת של חבר משותף שלנו ביוון, ולא הפסקתי לצחוק כל הערב. פיני הוא מאמן שרואה את המשחק בצורה מיוחדת, נותן חופש לשחקנים שלו, והקבוצות שלו תמיד שיחקו כדורסל שמח".
6. מסיבות העיתונאים של אוברדוביץ' הפכו לתופעה בפני עצמה, והוא הפך לאמן גם בשימוש בתקשורת כדי להעביר מסרים לשחקניו. ב-2009, לדוגמה, לאחר ניצחון קליל של פאו ב-22 הפרש על פרוקום גדיניה, הוא זעף ואמר לכתבים כי "חלק מהשחקנים שלי לא ראויים ללבוש את הגופייה הירוקה" וכי "זו בדיחה לחשוב שנגיע לפיינל פור". הוא זכה בסיום העונה ביורוליג, ואת הראיון שלאחר הגמר פוצץ כבר בשאלה הראשונה.
עד כמה הדברים האלה מתוכננים ומחושבים אצלך?
"אתה חייב להבין משהו: כל מה שאני עושה הוא טבעי ואותנטי, בא מתוכי. זה באמת מה שאני מרגיש. אני יודע מה הגבולות של השחקנים שלי, אני יודע למה הם מסוגלים. לפעמים אני רוצה להעביר להם מסר דרך התקשורת, אבל אני לא רוצה לפגוע באף אחד. לעולם לא אגיד מילה רעה על שחקן, וכשאני מותח ביקורת לעולם לא אסמן מטרה ולא אזכיר שמות".
7. אוברדוביץ' הוא אחד שאוהב את החיים הטובים. וכן, קצת קשה לו עם לוחות הזמנים התובעניים של היורוליג בשיטתה החדשה. "אתמול בלילה, כשיצאנו משדה התעופה בישראל, התקשרתי לנבן ספאחיה, דיברנו קצת. אני יודע שמכבי חזרה מאתונה רק שעתיים לפנינו. פעם היה אפשר להיפגש, לשבת לכוס קפה בערב שלפני משחק, והיום זה הרבה יותר קשה. אין זמן לכלום".
ומה אתה עושה אחרי משחקים? אתה מצליח להירדם, או שהאדרנלין מסרב לשקוע?
"אני אף פעם לא חוזר הביתה לישון. לא משנה אם מנצחים או מפסידים, אני יוצא לאכול ולשתות עם המשפחה שלי ועם המשפחה של העוזר שלי ולאדה אנדרויץ', שגדל איתי ושיחק איתי יחד. תמיד גם יש איתנו חברים, כל פעם ממדינה אחרת, ונדיר שיש בשולחן פחות מ-20 אנשים. אנחנו מנסים לא לדבר יותר מדי על המשחק שהיה, כדי לא לשעמם את כל החברים".
וכשאתה חי בלו"ז הצפוף הזה, לאחר שזכית כבר בכל התארים, אין לך חשק לנסות את ה-NBA?
"לא, לא, לא. בשבילי, לחיצת יד עם אדם שווה הרבה יותר מחוזה שאני חותם עליו. הבטחתי לנשיא שלי, עזיז ילדירים, שאני סגור בפנרבחצ'ה עד 2020, ואני לא אשבור את המילה שלי. אני בכלל לא חושב על מקומות אחרים".
