עבור רבים מאוהדי הפועל ירושלים, מדובר במהלך המלהיב ביותר שהם ראו. ב-20 בנובמבר 2008, ביתרון 71:87 על מכבי תל אביב, שתי דקות לסיום משחק הליגה בין שתי הקבוצות במלחה, השתלט שרון ששון על כדור והעביר אותו במתפרצת לעומאר סניד, קצת אחרי קו מחצית המגרש. סניד ראה את טימי באוורס מגיע מאחור, ושלח לו כדור דרך הקרש; באוורס התעופף באוויר וסיים באליהופ בלתי נשכח. האדומים חגגו ניצחון גדול 77:91.
באוורס היה הקלע המצטיין עם 27 נקודות, וסניד סיים עם שורה מפלצתית של 18 נקודות, 12 ריבאונדים ושישה אסיסטים; 11 שנים אחרי, השניים עדיין שומרים על קשר. "היינו נוסעים ביחד לאימונים כל יום, וכל הזמן אמרתי לו שהוא השחקן הכי טוב בקבוצה", מספר סניד בראיון לוואלה! ספורט מביתו בטקסס. "טימי הביא את הנקודות, אני הבאתי את הדבק, וטראוויס ווטסון היה האיש שלנו בצבע. נותרנו חברים עד היום".
סניד עזב את ירושלים ב-2009 בלי לזכות בתואר, אבל תרומתו למועדון חודשה באפיק בלתי צפוי. לפני שלוש שנים הוא היה האחראי להביא את ג'ייקובן בראון לגלבוע/גליל, ובקיץ 2018 יעץ לו לקבל את ההצעה מהבירה. "אני מכיר את ג'יי.בי מאז היה ילד, ותמיד הערצתי אותו וידעתי שהוא צריך כיוון חדש. התקשרתי לאריאל בית הלחמי, ולא עשיתי מזה אגורה. עשיתי את זה מתוך אהבה לאריאל ולבראון".
סניד, כיום בן 43, פרש מכדורסל ב-2014. הוא מאמן בנות בבית ספר טקסני, ובמקביל ממשיך לתמוך בקהילה שלו. "אני מאמין שבסופו של דבר אגיע לאמן ברמות הגבוהות, ויותר מאשמח לחזור לישראל, כמו בימי המשחק שלי. אני רק צריך את ההזדמנות". גם בימי הקורונה הוא ממשיך לעבוד עם הקבוצה. "זה עוד לא הגיע אליי או לקרובים אליי. הסוכן שלי לשעבר נמצא בניו יורק, והמצב שם רע מאוד", הוא מספר.
הפורוורד האמריקאי הופיע במשך חמש עונות בישראל. תחילה באליצור אשקלון (19.1 נקודות למשחק), ממנה עבר לשנתיים במכבי ראשון לציון, שיחק עונה אחת בירושלים וסיים את דרכו בקאמבק לאשקלון. "ממש אהבתי את ישראל. בכל קבוצה בה שיחקתי, נהניתי והגעתי לפיינל פור. גם החיבור שלי עם המאמנים היה מצוין. נשארו לי רק זיכרונות נהדרים, אבל לא הצלחתי לזכות באליפויות". דבר אחד בכל זאת חסר לו עד היום, מלבד תואר: סרטונים מאותם משחקים גדולים שהיו לו בארץ.
הוא היה "שחקן של מאמנים". הקריירה שלו בישראל החלה עם בית הלחמי, המשיכה עם גיא גודס ועופר ברקוביץ', ונסגרה שוב עם בית הלחמי. "גודס תמיד דאג לי והיה האיש שלי. הוא מאמן של שחקנים, הוא רואה את המשחק מהזווית שלהם, ותמיד יש לו נקודת מבט שונה ממאמנים אחרים. גיא תמיד גרם לי לחשוב יותר, ובאשקלון היה לי את אריאל ודרור עוזרי. אריאל ידע ללחוץ על הכפתורים הנכונים שלי. הוא גרם לי לשחק עצבני. היה בינינו קשר מיוחד. הוא סמך על העין שלי, וסמך עליי לגמרי כשהבאתי לו את בראון לארץ".
ואם כבר מעלים זיכרונות, סניד שומר על קשר עם לא מעט שחקנים ששיחקו לצידו. הרשימה הארוכה כוללת, מלבד ווטסון ובאוורס, את קורי קאר, מארק דין, ברוקס סיילס, לוני בקסטר וקניון וויקס מימיו באשקלון, ואת ריאן סידני וג'ון גילכריסט מהתקופה בראשון לציון.
עוד בוואלה!
לקראת סיום הקריירה חוו סניד ואשתו טרגדיה גדולה, כשתינוקם מת עוד לפני שמלאה לו שנה. שניים מילדיו ממשיכים בדרכו על המגרש: בנו ג'יילן היה קרוב להתקבל לדיוויז'ן 1 במדי אוניברסיטת סם יוסטון, אך בינתיים עבר לקולג' קהילתי ולאקדמיה נחשבת בקרוליינה; בתו קנדל היא אתלטית מחוננת, שבחרה להתמקד בכדורסל רק לפני שנתיים, וחלק מהמכללות הגדולות ביותר בארה"ב כבר מחזרות אחריה. "הבן הגדול שלי חולם להצליח כמו שאני הצלחתי. אני מקווה שהוא יזכה להתחיל את הקריירה שלו בישראל, אנסה לעזור לו".
עד שג'יילן סניד יהפוך לשם מוכר בקהילת הכדורסל הישראלית, אביו ימשיך לייעץ לג'ייקובן בראון בהמשך הקריירה, והוא משוכנע כי מי שתיקח אותו אחרי שיסיים את הפרק שלו בירושלים, לא תתחרט. "הוא מסוג השחקנים שיהיה טוב בכל קבוצה שישחק בה".