20 שנות כאב: סיפור התאבדותו של מירקו שאריץ' נחשף על ידי המשפחה

"בלילה שלפני לא יכולתי לישון. הערתי את בעלי ואמרתי לו: 'בוא נתקשר לרופא, אני חושבת שמירקו מרגיש לא טוב'. ידעתי שהבן שלי שוקל להפסיק לקחת את התרופות נגד דיכאון, אבל אמרתי לו לפני שהלך לישון: 'מירקו, לכל דבר בחיים יש פתרון - חוץ מהמוות'. הוא ענה לי: 'את איזו מכשפה שמסוגלת לקרוא את המחשבות שלי? אתם הורים נפלאים, אבל לבעיה שלי אין פתרון'".

את הזיכרון הכואב הזה סיפקה אתמול (שישי) איבנה, אמו של מירקו שאריץ'. הוא היה כדורגלן מבטיח שהחל לככב במדי סן לורנסו, הוזכר כמועמד לריאל מדריד לפני שקרע את הרצועה הצולבת ונחשב לפוטנציאל עתידי לנבחרת ארגנטינה. אבל טרגדיה ריסקה את החלום הזה.

כי יום לאחר מכן, ב-4 באפריל 2000, בדיוק לפני 20 שנה, איבנה עלתה לחדרו של בנה ולנגד עיניה נחשף מחזה מצמרר ששינה את חייה לעד: מירקו קשר סדין למוט עליו נהג לעשות תרגילי מתח, ותלה את עצמו.

"למה?"

כך זעקה כותרת העיתון "אולה" למחרת ההתאבדות. בארגנטינה לא הבינו מדוע בחור בן 20, קשר ורסטילי עם עתיד מבטיח שנראה כמו כוכב הוליוודי, החליט לסיים את חייו בצורה כה טרגית. האם זו הפציעה הקשה באותו משחק מילואים מול ריבר פלייט שכנראה מנעה ממנו לעבור לריאל מדריד תמורת 10 מיליון דולר? האם הדיכאון והכדורים שלקח מאז תאונת הדרכים שעבר הם שהכריעו? השבוע המשפחה חשפה את הסיפור המלא.

האח מרטין שאריץ', ששיחק לפני עשור וחצי בהפועל רמת גן והפועל באר שבע, סיפר ל"קלארין" בראיון לציון 20 שנה למותו של מירקו: "הוא תמיד חי בדאגה, לא יכול היה להשלים עם עוולות או חוסר צדק. תמיד היינו יחד ובילדות העברנו את הימים ברחובות עם הכדור, עד שכאב שהוא לא יכול היה לשאת גרם לו לעזוב את העולם. הוא יצא עם בחורה שנכנסה להריון והתגאה בפני כולם שהוא הולך להיות אבא. הוא היה שמח, ליווה את כל התהליך, דאג לילד וקנה להם מתנות, עד שבדיקת DNA גילתה שמישהו אחר הוא האבא. הוא הבין שהבחורה שיקרה לו. הדרמה הזו הייתה גדולה מכפי שהגוף שלו יכול היה להכיל. הוא עזב אותנו בדרכו: בשתיקת האינטימיות העצובה שהסתתרה מאחורי החיוך שהציג כלפי חוץ".

איבנה, שהייתה זו שדרשה לבצע בדיקת DNA כדי לדעת האם מדובר בנכד שלה, דיברה השבוע לראשונה מאז הטרגדיה וסיפרה בראיון ל-infobae כיצד מירקו התקשר אז וסיפר לה בבכי: "צדקת, התינוק לא שלי". במבט לאחור, היא מצטערת: "חבל שצדקתי, זה לא מה שרציתי. הוא היה מאושר להיות אבא והיה בטוח שהילד הזה שלו. הוא שילם הרבה כסף כדי שהבחורה, הילד והוא יעברו את הבדיקות. אם התוצאה לא הייתה שלילית, הוא עדיין היה בחיים".

בסן לורנסו, הקבוצה בה גדל מירקו יחד עם מרטין והיחידה בה שיחק במהלך הקריירה הקצרה שלו (ארבעה שערים ב-40 משחקים) התקשו לעכל את הבשורה המרה. אוסקר רוג'רי, בלם העבר של נבחרת ארגנטינה שהיה המאמן שהעניק למירקו את הופעת הבכורה, נזכר לפני שנתיים: "אמרתי אז לסגן הנשיא אחרי המשחק שיחתים אותו מהר על חוזה, אחרת יחטפו אותו. הוא היה מוכשר מאוד. אבל יום אחד הוא נכנס אליי, ביקש לא לשחק בצד שמאל ואז זרק לפתע את המשפט: 'אני לא מוצא משמעות לחיים'. אמרתי לו: 'יש לך את ההורים, האחים, החברים, כולם במועדון אוהבים אותך. חתמת על חוזה, אתה משחק כדורגל כמו שחלמת. לא ידעתי מה לעשות מעבר לזה, אז התקשרתי לאביו ועדכנתי אותו. הוא השיב אז שיש פסיכיאטר שעובד עם מירקו. ואז קרה מה שקרה".

האח מרטין התייחס לכך: "אני חושב שרוג'רי ידע משהו על מה שעובר עליו, אבל אני לא חושב שאפשר לבוא אליו בטענות. הרי גם הפסיכיאטר לא הבין את הבעיה. כדורגל זה ענף מאוד מאצ'ואיסטי. בסן לורנסו הביאו למירקו מתנות לרגל הולדת הבן, כולם בירכו אותו. תארו לכם את הסיטואציה הזו, לחזור למועדון ולספר לכולם את האמת, שהוא בכלל לא אבא. הוא פחד מזה, חשש שיצעקו לו את זה במגרשים. היה לנו חשד שהילד לא שלו, הרי בדקנו בתאריכים וראינו שבזמן שבו כביכול נכנסה להריון, הוא בכלל היה עם הנבחרת הצעירה ביפן. אבל הוא היה מאוהב, הוא לא האמין".

"לאחר שעימתנו את הבחורה עם תוצאות הבדיקה, היא טענה שהמשפחה שלי שיבשה את התוצאות כדי להתנער מאחריות על הילד. מירקו למרות הכול עוד יצר איתה קשר ואפילו תכנן לקנות בית לשלושתם, אבל הם קבעו להיפגש וזה לא קרה. אני שיחקתי אז בפרגוואי והוא היה אמור להגיע כי סן לורנסו שיחקה מול סרו פורטניו, אבל רוג'רי השאיר אותו מחוץ לסגל. תכננתי לפגוש אותו ולהמליץ לו לצאת לשחק במדינה אחרת כדי לנקות את הראש ולבנות את עצמו לבד. אבל לא זכינו להיפגש".

כאשר מרטין סיים את האימון במדי ספורטיבו לוקניו, נאמר לו שמירקו היה מעורב בתאונה. "לא סיפרו לי כלום, ואז נתקלתי במישהו שאמר לי: 'כמה מצער שאחיך נהרג'", נזכר מרטין. "השתוללתי שם, התחלתי לשבור דברים והמשטרה הגיעה. הביאו אפילו כומר בניסיון להרגיע אותי. כשחזרתי לארגנטינה, הכול היה מטורף. פעם אחת נתקלתי בבחורה הזו, ורק אלוהים נתן לי כוח לא לדרוס אותה. רק קיללתי אותה בכל שפה אפשרית".

הכאב לא מרפה מהמשפחה, גם 20 שנה אחרי המקרה. "אתה מתרגל למצב, אבל בלב ובנשמה שלך אתה ממשיך לבכות", אמרה איבנה. "האירוע הזה הרג לאט גם את בעלי, הרי החלום שלו היה רק לראות את מירקו משחק כדורגל. הוא עבד כל היום ובכל זאת לא החמיץ משחק. לאחר המוות של מירקו הוא לא חזר לעצמו. הזמן עצר מלכת עבורו ולפני ארבע שנים הלך לעולמו. היום שניהם נחים יחד על משכבם בשלום".