עמנואל טרי הספיק להופיע בשני משחקים בלבד במדי הפועל ירושלים, לפני שמשבר הקורונה הביא להפסקתה של עונת הכדורסל בכל המסגרות. ובכל זאת, הוא הזר היחיד בקבוצה שנשאר בישראל, ובין הבודדים מרחבי ליגת העל שלא חזרו לארה"ב. הוא ספון בדירתו בהולילנד, בלי אפשרות מעשית לצאת.
"כשהליגה נעצרה והשחקנים החלו לעזוב, התייעצתי עם הסוכן שלי והגענו למסקנה שהדבר הכי נכון מבחינתי יהיה להישאר", מסביר טרי בראיון לוואלה! ספורט. "בעיקרון, אני כאן כל עוד לא הודיעו שהעונה מבוטלת, אבל אתה יודע איך זה עם הווירוס, המציאות משתנה מרגע לרגע".
- איך נראית השגרה שלך בסיטואציה המוזרה הזאת?
"אני מבצע אימוני קרדיו בבית, ומנסה לשמור על כושר. אני לא צופה יותר מדי בחדשות, כי הכל שלילי מדי... היום אפשר לקבל את כל המידע דרך הרשתות החברתיות. אני מחובר לנטפליקס, ראיתי 'מד מן' ו'המעניש', ובכלל, אני מנסה למצוא סדרות שיש להן הרבה עונות, כי לא חסר זמן. וכמובן, אני מדבר הרבה עם הבית".
משפחתו של טרי (23), שזו עונתו הראשונה מחוץ לארה"ב, מתגוררת באלבמה. "המצב הזה מתסכל, ואני מודאג, אבל אני מאמין שזה יעבור. בטח עוד תהיה הידרדרות, ואחריה הדברים ישתפרו. כולנו חייבים להישאר סבלניים ולשמור על קור רוח. בינתיים אני רגוע, כי בני המשפחה שלי מרגישים טוב, ואני מרגיש בטוח כאן בישראל".
- לא מוזר לך להיות לבד בעיר זרה בסיטואציה הזו, ועוד אחרי שכל חבריך האמריקאים מהקבוצה עזבו?
"לא, אני שומר על קשר עם חברים מארה"ב, ובכל הנוגע למה שקורה כאן, הקבוצה דואגת לי לכל דבר שאני צריך. מנהל הקבוצה [דייויד בסן] מדבר איתי בכל יום, כולם מתעניינים, שולחים לי מצרכים, מתנהגים במקצוענות אמיתית. עכשיו קיבלתי אפילו משלוח עוגות שהכינו כמה אוהדות של הפועל, והתרגשתי מאוד.
"הספקתי לחיות בעיר הזאת רק שבועיים וחצי, לראות קצת אתרים, וזהו. כשהגעתי לישראל, הווירוס כבר החל להתפשט בעולם, אבל לא דמיינתי שנגיע למצב כזה. בדיוק שוחחתי על זה השבוע עם אמא שלי, וגם היא לא זוכרת סיטואציה דומה בחייה".
אל תפספס
- חיים אוחיון: "מפעלים חיוניים עדיין עובדים, ורואים שאנשים צמאים לראות ספורט"
- קרלוס טבס: "כדורגלנים יכולים להרשות לעצמם לא לקבל שכר במשך שנה"
- נבחרת ישראל: וילי רוטנשטיינר ימליץ על המשך העסקתו של אנדי הרצוג עד סקוטלנד
- אלכס מאריץ': "גם כששיחקתי במכבי, צחקתי על פיני גרשון איך ניצחתי אותו"
- הפיתוח המהפכני לטיפולי אנטי אייג'ינג בבית - כעת במבצע מיוחד
טרי עבר עונה הפכפכה. הוא פתח אותה בבאנדירמה הטורקית ותרם 11.9 נקודות ו-9.9 ריבאונדים בליגת האלופות, אבל רגע לפני סדרת שמינית הגמר עבר לירושלים. "בכל עונה יש עליות ומורדות, אבל העונה הזו הייתה מאוד סולידית מבחינתי", הוא מספר. "לא נפצעתי, שמרתי על יציבות במשחק שלי, ודווקא כשהגענו לפלייאוף והדברים התחילו להסתבך. הבנו שאולי לא נקבל שכר עד סוף העונה, וכל אחד החל לחפש את דרכו. זה היה חתיכת ניסיון מבחינתי.
"ישראל מזכירה לי את אמריקה, והיה לי קל מאוד להתרגל לחיים כאן. הרבה יותר קל מאשר בטורקיה. מהרגע שנחתי כאן, נתנו לי הרגשה טובה. אהבתי את האולם ואת הקהל, אבל הכל נעצר".
- שמעת בוודאי על ההחלטה של ליגת האלופות לסיים כרגע את העונה, ולהכריע אותה באמצעות טורניר פיינל אייט בעוד חצי שנה.
"זה מצב ממש מבאס. אני מבין שחיפשו מתווה לחזור לשחק, וזה טוב, אבל הוא רחוק מלהיות אידיאלי, כי הקבוצות שיכריעו את העונה הן לא אלה ששיחקו לכל אורכה. בסופו של דבר, שחקנים עשו את הדרך לרבע הגמר, אבל לא ישלימו אותה, כי בשלב הזה ישחקו אחרים".
- יכול להיות שזה ישכנע שחקנים להישאר בקבוצות שבהן הם הופיעו העונה, כדי להשלים את העבודה?
"אני לא חושב. לכל אחד יש את השאיפות שלו, ורבים יקבלו הצעות מקבוצות אחרות. אני חייב להודות שגם אני פתוח להצעות. זו הייתה העונה הראשונה שלי באירופה, הוכחתי שאני יכול להתמודד ולהשתלב, ואני אעשה מה שיהיה הכי טוב לי מבחינה מקצועית ומבחינה כלכלית".
- מה הדבר הראשון שתרצה לעשות, כשכל המשבר הזה ייגמר?
"לטוס הביתה ולהיות עם המשפחה שלי, אבל כרגע, הכי קשה לי להתרגל לחיים בלי הכדורסל. הרי בשבילו הגעתי לכאן מלכתחילה. ברגע שזה יתאפשר, אני ארצה לרדת לאולם ולזרוק לסל".