הסמל הכי גדול על הקו. קולע פעמיים. הפועל תל אביב יורדת ליגה

הפועל תל אביב הוא מועדון שהסמליות בו לפעמים חזקה מכל דבר. אתמול (ראשון) חל יום השנה החמישי למותו של אורי שלף ז"ל, ממייסדי קבוצת האוהדים שהחזירה את המועדון לקדמת הכדורסל הישראלי, וגם יום השנה לירידת הליגה של האדומים ב-1997. והיום, 30 במרץ, מלאו 23 שנים לטראומה הספורטיבית הגדולה בתולדות האדומים - המשחק ששלח אותה בפעם הראשונה לליגה השנייה, בצורה הכי דרמטית שיש.

עד 1995 הייתה הפועל תל אביב לאחת מקבוצות הפאר בכדורסל הישראלי, ונחשבה חברת קבע בצמרת הגבוהה של הליגה הבכירה. אלא שבמהלך אותה עונה החליטה ההסתדרות להפסיק את תמיכתה במועדון, שנתיים לפני שעשתה זאת גם בקבוצת הכדורגל והעבירה את השליטה לקבוצת "כתר". האדומים, שנפרדו באותה עונה מהסמל הגדול שמעון אמסלם, חלמו על עונה גדולה ואף החתימו את מיקי ברקוביץ', אך נכנסו בקושי לפלייאוף, כשיאיר שרון, עוזרו של צביקה שרף בפתיחת העונה, עוד מספיק לנצח את מכבי תל אביב בדרבי עם סל הניצחון הגדול של מאיר טפירו הצעיר. אלא ששם החל תהליך הקריסה הכלכלית והירידה מהגדולה הספורטיבית.

בעונה שלאחר מכן הוחלף שרון במאיר קמינסקי, הפועל הייתה בין כניסה לפלייאוף לירידת ליגה וסיימה בדיוק באמצע - במקום התשיעי, כשהמומנטום השלילי ברור. בעונת 1996/97 דולל הסגל דולל באופן משמעותי; לצד דמטרי היל הבלתי נשכח הובילו את הקבוצה זרים מתחלפים, ארי רוזנברג, זופי אבדיה (37) שלא סיים את העונה, ויקי רווח ואורי להב. גם אורי שלף ז"ל וגילי מוסינזון היו שם.

מטבע הדברים הפועל לא כיוונה לצמרת, אלא להישארות, אבל אחרי שמונה מחזורים, עם שני ניצחונות בלבד, קמינסקי סיים את תפקידו ועל הקווים נעמד עדני דגן, בפעם היחידה בקריירה שלו בליגת העל לגברים. זאת הייתה עונה מיוחדת: לאחר שהפועל צפת התפרקה, בכל מחזור קבוצה אחת נחה, ורק קבוצה אחת נוספת הייתה אמורה להצטרף אליה ולרדת. בתחתית נאבקו הפועל תל אביב, מכבי רמת גן, גבעת שמואל, הפועל חולון ובני הרצליה. הבעיה של הפועל? היא הייתה אמורה לשחק נגד צפת במחזור האחרון, כך שהיא הייתה הראשונה לסיים את העונה.

מעט לפני הישורת האחרונה הצליחו האדומים לצבור תאוצה, במה שנראה אז כמסע היחלצות מרשים. הם יצאו לשלושה ניצחונות בארבעה משחקים - על מחזיקת הגביע הפועל ירושלים, על גליל עליון של דיוויד בלאט ועל חודה של נקודה בהרצליה - והתייצבו במחזור ה-17 במקום התשיעי, אבל חולון שמאחוריהם החזיקה ביתרון בטבלה פנימית עתידית.

לשני משחקיה האחרונים בעונה הגיעה הפועל כשהיא תלויה בעצמה. רמת גן לא עמדה מול הכוח של אוסישקין והפסידה 79:76 על גדות הירקון; שאול איזנברג ידע שאם קבוצתו תנצח ב-30 במרץ באילת, היא תשרוד בליגה. אם תפסיד, היא תזדקק לשני הפסדים של רמת גן, או להפסד של הרצליה.

הקהל הנאמן יצא עם הקבוצה לאילת. למקומיים היו דאגות משל עצמם: עם האקס טפירו, לצד אמיר כץ, ג'ו דאוסון וג'יימס פורסט, הם נאבקו על הכרטיס לפלייאוף. המתח עשה את שלו: האילתים פגעו רק ב-2 מ-14 לשלוש, אבל שלטו בריבאונד (22:38), והמשחק היה צמוד לכל אורכו.

"אין הרבה רגעים בחיים של שחקן, שבהם הוא עומד במצב שמכריע את עתיד הקבוצה שהוא גדל בה, אוהד אותה, וגם מצפה לשחק בה בהמשך", סיפר אמסלם בעבר. "הייתי חייב לעזוב קודם לכן בגלל המצב הכלכלי, וככה הגעתי לאילת, ומעולם היא לא יצאה לי מהלב".

אמסלם, הידוע עד היום בתור "8 לב אדום", עמד על אפס נקודות וביקר לראשונה באותו ערב על קו העונשין דווקא ברגע הכי גורלי, כחמש שניות לסיום, ביתרון 81:83 לאילת. "האופי התחרותי של הספורטאי שבי, לא נתן לי אפשרות לחשוב על האפשרות להחטיא. קלעתי פעמיים וגמרתי את המשחק". האילתים ניצחו 81:85, ואיזה מסכנים האוהדים שאוכלים להם ת'לב.

איזנברג סיפר לפני כמה שנים כי "שמעון לא רצה לקלוע את הזריקות האלה, אבל הוא ספורטאי ואני לא כעסתי עליו מעולם".

אחר כך ניצחה הרצליה את הגליל, ורמת גן הבטיחה הישארות עם ניצחון ביתי על מכבי ראשון לציון. בשבוע שחלף מאז אותו משחק עסקה הפועל בניסיון לדחוף את גבעת שמואל, שהגיעה למחזור הנעילה כשאין לה על מה לשחק נגד הרצליה באור יהודה. כמה מאות אוהדים אדומים אף הגיעו אולם ועודדו את הגבעה, אלי ישראלי ז"ל שידר בהתלהבות בתקווה שהגזרה תשתנה, אלא שניסים לא קורים בכל יום. ליאור ארדיטי, עוד אקס של האדומים, קלע 18 נקודות, הורחק לאחר מכן, והרצליה שלחה את הפועל ללאומית לראשונה בתולדותיה עם ניצחון 53:63.

"החזקתי להפועל אצבעות שזה יסתדר במחזור האחרון, והם עשו קאמבק מדהים במחזורים האחרונים, אבל היינו קבוצה טובה יותר", סיפר בעבר אמסלם על המשחק שחתם את הירידה של אהובתו. "הייתי עצוב בשבילם. בסוף המשחק הם ישבו בלובי של המלון ומיררו בבכי, ישבתי עם עדני דגן ודיברנו על העתיד. שנה אחרי זה עברתי להפועל כדי להחזיר אותה לליגת העל".