"החיים של כולנו משתנים לנגד עינינו": כדורסל בצל מגפת הקורונה

ג'וזפה ניגרו, מילאנו
כותב בגאזטה דלו ספורט

בזמן שאני כותב לכם יש מאחוריי חגיגה, כי הילדים לא יכולים ללכת לבית הספר, וכולנו נמצאים יחד בעוד אני עובד מהבית. אנחנו מרגישים את האווירה השונה בכל רגע ורגע: פתאום צריך לשמור מרחק, לחשוב פעמיים לפני כל לחיצת יד או מגע, אנשים מסתובבים עם כפפות ומסכות (לי אין!).

אני חושב שיש היגיון בכורח לשחק בלי קהל, וככל שהמצב הולך ומתפתח, גם זה נהיה בעייתי - כי מתגברת הסכנה שספורטאים יידבקו אחד מהשני במשחקים או אפילו באימונים, ויפיצו את הנגיף.

הצעדים שישראל נוקטת מקבלים כותרות גם כאן באיטליה, אבל האמת היא שהמדינה שלכם מעסיקה את התקשורת שלנו בהקשר אחר: התקווה שתמצאו במהירות חיסון לנגיף. שמעתי על הדרישה מבאסקוניה לשהות בבידוד בתל אביב, ואני לא יודע כמה היא פרקטית. הרי במשחק עצמו יבואו השחקנים שלה במגע עם תושבים מישראל, שחקני מכבי תל אביב...

קשה להגיד לאן אנחנו הולכים. הצרה של היורוליג היא שנותרו עוד 54 משחקים בשישה מחזורים בעונה הסדירה, וזה הרבה. ומה יקרה אחרי? לדעתי לא יהיה מנוס משינוי הפורמט. אולי לקיים טורניר נוקאאוט מזורז של פיינל אייט בהשתתפות שמונה הראשונות, אולי לשלוח את ארבע הראשונות בטבלה ישירות לפיינל פור. בכל מקרה, התפתחויות ושינויים רבים צפויים עד שנגיע לנקודה הזאת.

קרלוס פרס דה ארילוסאה, ויטוריה
כותב באל קוראו

החיים של כולנו משתנים לנגד עינינו, ועלינו להסתגל למציאות החדשה. ילדיי לא הולכים לבית הספר, ולא נראה שמוסדות החינוך כאן בוויטוריה ייפתחו לפחות בשבועיים הקרובים. אני לא חובש מסכת פנים, מהסיבה הפשוטה שכל המסכות בבתי המרקחת בעיר אזלו. גם בתחום הספורטיבי אי אפשר להמשיך להתייחס לכל מה שקורה כאילו אנחנו חיים במצב נורמלי.

בעיניי, אין היגיון לשחק מאחורי דלתיים סגורות. מאחורי ההחלטה הזו עומדת אמירה שהאוהדים בסכנה, אז מה עם השחקנים? לא היתה ברורה לי השתיקה של כל ארגוני השחקנים ברחבי אירופה עד הבוקר.

הדאגה, ואולי פרנויה, משתלטת על אירופה בגלל חוסר הבהירות והוודאות, ולכן אני לא יכול לשפוט מרחוק לגבי המצב בישראל. בסופו של דבר, כולם חייבים לנקוט באמצעי זהירות. אני לא יודע אם סגירת הגבולות בפני אזרחים זרים היא הפתרון, אבל ברגע שאיפשרו לשחקני באסקוניה להיכנס וגם לשחק נגד מכבי תל אביב, הדרישה שישהו בבידוד מגוחכת בעיניי.

היורוליג נדרשת לקבל החלטה ברורה ושקופה ולהודיע מה יקרה עם המשחקים, עם השחקנים, עם האוהדים. אי אפשר להשאיר הכל לממשלות. אם צריך לסגור את התחרויות, אין טעם לדחות את זה.

בורה אוזר, איסטנבול
כותב באתר Eurohoops

לפני פחות מיומיים התבשרנו על מקרה ראשון של קורונה בטורקיה, ואנחנו מהמדינות הבודדות ששרדו זמן רב כל כך, אבל אני מניח שמספר הנדבקים יעלה במהירות. בכנות, אני די משוכנע שהיו עוד חולים, אבל מכיוון שהכלכלה שלנו גם כך לא נמצאת במצב מזהיר, היה עניין להסתיר אותם ולנסות להימנע ממשבר.

בטלוויזיה הטורקית העדיפו להתמקד יותר בנושאים אחרים על סדר היום בחדשות, ודיווחו על התפשטות הנגיף במדינות אחרות. ישראל היא אחת מהן, אבל רוב ההתמקדות הייתה בנוגע לאיטליה וגרמניה. עכשיו הכל משתנה: כבר יש תוכניות מיוחדות שבהן מסבירים לאזרחים איך להתגונן, ומשרד הבריאות מפרסם הנחיות למניעת התפשטות הנגיף. חלק מהאנשים שנוסעים בתחבורה הציבורית חובש מסכות, ומאז ההודעה על הנדבק הראשון, מספרם קפץ.

מדברים כאן על כך שבתי הספר ייסגרו, וכל האירועים עומדים בספק, בהם גם משחקי היורוליג בתקופה הקרובה. אני מאמין שהמשחקים הם בשביל האוהדים, כך שקיומם מאחורי דלתיים סגורות זו אופציה רעה. צפייה במשחק מול יציעים ריקים היא כמו צפייה באימון.

אני חייב להודות שהעניין סביב ההתעקשות של מכבי תל אביב לשחק לעיני קהל, בשבוע שעבר נגד אנאדולו אפס ועד אתמול נגד באסקוניה, נראה מכאן כמו סיכון מיותר. אני לא הייתי רוצה שהקבוצה שלי תשחק שם במצב הזה. ברור לי שזה קשה ומסובך לסדר מחדש את לוח הזמנים, אבל בעיניי, הצעד הנכון הוא להוציא את היורוליג להפסקה, לפחות עד שמזג האוויר יתחמם מעט ונראה אם זה עוצר את התפשטות הקורונה.

בסופו של דבר, להערכתי, כל הליגות יופסקו, וגם הפיינל פור יידחה מעט. אם האביב לא יעצור את הווירוס, כולנו נהיה בבעיה גדולה בכל תחומי החיים, והספורט הוא רק אחד מהם.

דונאטאס אורבונאס, וילנה
כותב באתר 15min.lt

ברמה האישית אני מדווח לכם כעת מביתי בליטא, וזו סיטואציה מוזרה, כי אני מלווה את ז'לגיריס קובנה לכל משחקי החוץ שלה ברחבי אירופה. נאלצתי לבטל את נסיעתי לברצלונה, כשהבנתי שהיא תאלץ אותי לשהות בבידוד של 14 ימים כשאשוב הביתה. לכן, לא אוכל לטוס גם בשבוע הבא לוולנסיה, וגם הנסיעה בעוד שבועיים לתל אביב נראית מבוטלת. זה לא סוף העולם, אבל בהחלט סוף העונה מבחינתי...

ז'לגיריס הייתה הקבוצה הראשונה שנאלצה להתמודד עם שאלת קיום המשחקים ללא קהל, כשאולימפיה מילאנו הגיעה להתארח בקובנה לפני שבועיים. ממשלת ליטא המליצה לסגור את הדלתות בז'לגיריו ארנה, אבל ראשי הקבוצה החליטו לפתוח אותן בכל זאת כי "אנחנו קיימים בשביל האוהדים". אני חושב שהם התחבאו מאחורי האמירה הזאת, וזו הייתה יותר החלטה עסקית בגלל כל הכרטיסים שנמכרו.

ישראל נקטה בצעדים קיצוניים כדי להתגונן מפני הקורונה, והצורה שבה היא פועלת עוררה כאן ויכוחים, אבל המדינה שלכם זוכה לכבוד עצום בליטא. אנחנו מבינים את הרציונל שעומד מאחורי הפעולות הללו, וברור לכולם שלכל מדינה יש את הזכות להגן על האזרחים שלה, כי הבטיחות והבריאות מעל הכל.

מה שמוזר בעיניי הוא הדרישה שהקבוצות האורחות בתל אביב יישמרו בבידוד, ולצד זאת יצאה מכבי למאבק כדי להתיר כניסת קהל לאולם. אם מבצעים צעדים כל כך קיצוניים, איך נותנים לאוהדים לבוא? את זה לא הבנתי עד לביטול אתמול.

יהיה קשה לסיים את עונת היורוליג בצורה נורמלית. אי אפשר לדחות משחקים, כי לוח הזמנים צפוף מדי, והארכת העונה בעייתית בגלל המשחקים האולימפיים שאמורים להתקיים בקיץ. ההחלטה לשחק באולמות ריקים היא הדרך הכי בטוחה לא לשבור את הכלים ולעצור את הכדורסל, ועדיין לשמור על הבטיחות.

אני שומע מראשי קבוצות באירופה שהם דואגים לקיומו של הפיינל פור. זה אירוע ענק, שהושקעו בו כספים רבים, ולקיים אותו בלי קהל ביציע יהיה מחזה סיום עצוב ועגום לעונה הזו.

ג'ורג'ה מאטיץ', בלגרד
כותב באתר Nova.rs

קטונתי מלחוות דעה על החלטות הרשויות במדינות השונות, אבל הבנתי כמה המצב בעייתי השבוע, כשצפיתי במשחק ליגת האלופות בכדורגל בוולנסיה. ההחלטה למנוע מהאוהדים להיכנס נבעה מרצון להימנע מהתקהלות והידבקות המונית, גם במחיר של פגיעה במשחק עצמו, אבל מחוץ לאיצטדיון התקבצו אלפי אנשים.

בשנות ה-90 חווינו כאן בסרביה מלחמות, ולא אהבנו איך העולם התערב בבעיות הפנימיות שלנו. עכשיו, כשאנחנו מביטים מבחוץ על מה שקורה באיטליה, צרפת, ישראל ומדינות אחרות, עלינו לפעול באופן דומה: לעזור איפה שצריך, כמו שאירחנו כאן בבלגרד את משחק היורוקאפ בין דרושפאקה לווירטוס בולוניה, והבענו נכונות לארח את מכבי תל אביב נגד באסקוניה הערב ביורוליג, אבל זה לא נותן לנו את הזכות לדחוף את האף ולבקר החלטות של ממשלות אחרות.

לפטריס מוטיס, אתונה
כותב באתר Eurohoops

רוב חולי הקורונה ביוון הגיעו מירושלים וממילאנו, כך שיש הבנה כלפי הצעדים שממשלת ישראל נקטה בהם. ביומיים הראשונים לאחר הגעת הנגיף אלינו, השתרכו תורים עצומים בבתי המרקחת ובמרכולים. נאלצתי לעמוד חצי שעה עד שהגעתי לקופה, אבל נראה שכרגע חיי היומיום חזרו לשגרה מסוימת.

בעניינים רפואיים, בניגוד לעניינים ספורטיביים, אי אפשר לשמור על שוויוניות ומוטב להיזהר. לכן, באזורים שבהם אין התפשטות נרחבת של הנגיף, הגיוני שהמשחקים יתקיימו ללא קהל ליתר ביטחון; אבל יש מצבים מורכבים יותר, כמו זה שנוצר באיטליה בכלל ובמילאנו בפרט.

ברגע שאי אפשר לטוס לשם או משם, אין טעם שהקבוצה תופיע בכלל, והמשחקים שלה צריכים להתבטל בשלב זה. אני חושב שהעברת המשחק נגד אולימפיאקוס לברלין הייתה נכונה, למרות שבמצב אידיאלי, היה טעם גם לדחות אותו בשבוע או שבועיים, בגלל שהאיטלקים נמצאים באזור בעייתי ועלולים לחלות ולהדביק אחרים.

אני מודאג לגבי סיום העונה. נזק גדול כבר נגרם, וכל שנותר לי הוא רק לקוות שהדברים יסתדרו מעצמם.

פיל פרוקופייב, מוסקבה
כותב באתר Sports.ru

אחותי נמצאת כרגע בביקור ביפן, וכולנו דואגים לה. ברוסיה מתחילים להבין רק עכשיו את חומרת הבעיה. בהתחלה כולם התייחסו למגבלות שהוטלו במדינות השונות כאל פאניקה מוגזמת, אבל התפרצות המגפה באיטליה חילחלה אלינו ושינתה את החשיבה.

אני חושב שאין ברירה אלא לשחק בינתיים ללא נוכחות של קהל, כדי שהעונה כולה לא תרד לטמיון.
אני עדיין מקווה שעד תחילת הפלייאוף של היורוליג, בעוד כחודש, יימצא איזשהו חיסון או שהתפשטות הנגיף תיעצר, ונוכל לחזור לשגרה. אבל מי יודע.