שאקיל אוניל: "הלוואי והייתי שומר על קשר טוב יותר עם קובי בריאנט"

קרוב לחודש חלף מאז מותו הטרגי של קובי בריאנט, ויש כאלה שעדיין מתקשים לעכל. אחד מהם הוא שאקיל אוניל, שידע מערכת יחסים עקלקלה למדי עם הבלאק ממבה לאורך השנים, וכעת נותר עם זכרונות בלבד.

"לנצח נהיה קשורים אחד בשני", סיפר "לניו יורק טיימס". "הוא תמיד דאג לבנים שלי, הזמין אותם לבוא להתאמן איתו בחדר הכושר, אבל הלוואי שהייתי שומר איתו על קשר טוב יותר. אם אנחנו חושבים על האנשים בחיינו, אנחנו צריכים לתקשר איתם קצת יותר. לא מזמן חשבתי, 'מעניין מה ניק ואן אקסל עושה עכשיו, מעניין מה שלום אדי ג'ונס'. אני מנסה לעשות עבודה טובה יותר כעת, בגיל 47, בלשמור על קשר עם אנשים".

כשנשאל האם היה לו קשה להתרועע ולדבר על כדורסל במהלך סוף שבוע האולסטאר, השיב הדיזל: "לא, לישון זה קשה. אנשים שמכירים אותי יודעים שכואב לי. גם עוד מיליון שנה לא חשבתי שאחותי תמות לפני, ולא חשבתי שמישהו מהחברים שלי לקבוצה ימות לפני - בטח לא כמו מה שקרה לקובי. יש דברים שאי אפשר לדמיין שיקרו".

במהלך אותו סוף שבוע אולסטאר נפגש שאק עם כמה אגדות עבר, שצפויות להגיע גם לטקס האשכבה שייערך ביום שני, והתקשה להאמין כיצד דווקא בריאנט כבר לא לצידו. "זכיתי לראות את כל הגדולים עליהם גדלתי מתבגרים", אמר אוניל. "דוקטור ג'יי הוא חבר טוב שלי. את ווילט פגשתי פעם אחת, אבל פגשתי אותו".

במהלך אותה כתבה צוטט גם המאמן הוותיק דל האריס, מאמנו הראשון של הבלאק ממבה בלייקרס, אי שם ב-1996, שנזכר כיצד תכנן להעלות את בריאנט מהספסל בעונתו הראשונה בליגה. "מרוב התלהבות, הוא כבר לא יכול היה לחכות שמחנה האימונים ייפתח, ושבר את היד שלו במשחק כדורסל רחוב. הוא היה כל כך רעב שהוא פשוט חיפש מקומות לשחק ולעבוד לבד. הוא תמיד היה מתוכנת על להיות הטוב ביותר. לא רק הטוב ביותר שהוא מסוגל להיות - הטוב ביותר, נקודה".

האריס, שפגש את קובי לראשונה כשזה היה בסך הכל בן ארבע, הוסיף וסיפר על מעשיו של בריאנט בשנים שאחרי ה-NBA: "הוא עשה כל כך הרבה טוב. זה דבר אחד לתכנן תכניות, אבל הוא כבר עבד עליהן, בין אם זה היה הספרים שכתב, תכניות החינוך שלו, האקדמיה שהקים. הדברים שהוא יכול היה לעשות - אלה הדברים אליהם נתגעגע".

נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה נזכר בשיחה האחרונה שלו עם בריאנט: "פגשתי אותו ואת ונסה בלוס אנג'לס ושאלתי האם הוא מתגעגע לכדורסל. הוא אמר, 'לא, אני ממש לא מתגעגע. אני לא נוגע בכדור כי אני תחרותי וממוקד באותה מידה בשלב השני של הקריירה שלי'. דיברנו על איך נוכל לעבוד ביחד בקרן צדקה ולעזור לגברים שחורים צעירים שנמצאים בסיכון".

מייק ששבסקי, שאימן את הבלאק ממבה בנבחרת ארצות הברית, סיפר: "הוא היה המנהיג שלי. היו לנו כמה רגעים מיוחדים יחד, אישיים ופומביים. הוא היה מדהים עם הנכדים שלי. מערכת היחסים שלו עם לברון היתה המפתח בתרבות שבנינו בנבחרת. הם היו נהדרים יחד והיוו את הבסיס להכל".

גם ג'רי קולאנג'לו, מנהל הנבחרת האמריקאית, למד להכיר כך את קובי. כשזימן אותו לנבחרת ב-2006 וביקש ממנו לתפקד יותר על תקן מנהל משחק ופחות על תקן סקורר, שמע ממנו: "מה שתרצה, אני רק רוצה להיות שם". קולאנג'לו הוסיף וסיפר: "בקיץ הוא הגיע יומיים לפני מחנה האימונים, והגיע לחדר הכושר ב-5:30 בבוקר, לפני כולם. לברון, ווייד ובוש הלכו בעקבותיו. הוא היווה דוגמא. באימון הראשון, כשהיה כדור אבוד, הוא זינק לעברו. הוא קבע את הקצב".