אלה שכן הגיעו לטדי: הוויתורים של חנן ממן ואלירן עטר

בווידאו: אוהדי בית"ר מוחים נגד רוני לוי

1. בפעם האחרונה שחנן ממן פגש את מכבי חיפה במדי בית"ר ירושלים, זה היה המשחק שאחריו היה די ברור שהוא לא ימשיך בקבוצה. התאריך היה ה-10 במאי 2015 וגיא לוי החליף את הקשר במהלך המשחק שהסתיים ב-1:1.

בסיום ממן אמר: "החילוף לא היה מובן גם לי. אני לא חושב שהייתי צריך לצאת כי כשהייתי על המגרש, הקבוצה שיחקה טוב. החילוף היה בדקה מאוד מוזרה. הרבה פעמים אחרי שהוחלפתי העונה, הקבוצה פתאום ספגה וירדה ברמה. אם זה היה פעם או פעמיים לא הייתי אומר כלום, אבל כשזה קורה 10 פעמים, אתה רואה שמשהו לא בסדר. לא לזה פיללתי כשבאתי לבית"ר ירושלים".

ממן סיים את דבריו: "נכון להיום אני שחקן חופשי ואני יכול לחתום איפה שאני רוצה. הסיבות שאני רוצה להישאר בבית"ר הן העיר, השמחה והקהל האדיר. אני מקבל מלא הודעות תמיכה. האוהדים מראים לי כמה הם אוהבים אותי. אני אמתין לראות מה קורה עם אלי טביב. נצטרך לשבת ונראה מה יהיה".

אז ממן באמת דיבר עם טביב ולמרות שלבעלים הייתה אופציה להאריך את חוזהו בעונה נוספת בשכר של 180 אלף דולר, הקשר קיבל הצעה לחתום בסכום שנע סביב 100 אלף דולר. הפועל חיפה המתינה עם הצעה גבוהה יותר לשלוש שנים, טביב לא העלה את ההצעה למרות שממן הסכים לחתום רק לעונה אחת ובסופו של דבר השחקן חזר הביתה לכרמל.

כמו לפני ארבע שנים וחצי, גם עכשיו חנן ממן היה מוכן לוותר. עם חוזה לשנתיים וחצי בהפועל באר שבע, העתיד שלו היה מובטח, אבל כדי לחזור לשחק במקום בו הוא נהנה, הוא ויתר על עונה וחתם בבית"ר לעונה וחצי בלבד. זה דבר מבורך בעידן בו שחקני כדורגל לפעמים מוכנים לשבת ביציע תקופות ארוכות רק בשביל התלוש.

2. גם אלירן עטר ויתר. בני יהודה הציעה לו לחזור הביתה ובעזרת אנשי עסקים ניסתה לפתות אותו בחוזה לשנתיים וחצי - גבוה יותר מההסכם עליו חתם בסופו של דבר בבית"ר ירושלים. אבל עטר רצה שילוב של שני דברים: לשחק באופן קבוע ולהישאר בטופ. ואת שני אלו הוא קיבל רק בבירה.

ההחלטה של עטר התקבלה כשבוע לפני החתימה בבית וגן. בשיחה עם רוני לוי הוא הבין כמה הוא באמת רצוי ולכן גם הסכים להתפשר על חלק משכרו. בשיחות עם סובביו עטר סיפר שולאדן איביץ' "לא יכול לראות אותי" ושהוא יהיה מוכן לעשות ויתורים כדי לעזוב את מכבי תל אביב. באותו הזמן עטר גם הפנים שהוא חייב את השינוי ורק רצה למזער נזקים ברמה הכלכלית.

הדרישות של רוני לוי מעטר יהיו שונות מאלו של איביץ'. עם כמות הכנפיים שיש בקרית שלום, אפשר לעשות על האש. לסרבי יש את הלוקסוס להושיב שחקן כמו עטר על הספסל כי תמיד יימצא לו מחליף. אבל בית"ר ירושלים - בעיקר אחרי העזיבה של גדי קינדה - צריכה את הכישרון של עטר, גם במחיר של לשחרר אותו קצת מבחינה טקטית כדי להרוויח את הפלוסים שלו. לכן נראה שהשילוב הנוכחי רוני לוי-אלירן עטר יהיה טוב ופורה יותר מהסיבוב הקודם שלהם במכבי חיפה. הסיטואציה פשוט מתאימה לשניהם.

3. בניגוד לממן ועטר, בגזרת הזרים הדברים היו הפוכים לגמרי בינואר. שחקנים איכותיים לא התלהבו להגיע, כולם בדקו אופציות נוספות וגם כאלה שלא מצאו בחרו לשים איקס על ארץ הקודש. מקרה יוצא דופן היה זה של הקשר האנגלי ראבל מוריסון בן ה-26, איתו שיחק יוסי בניון בזמן הקדנציה השנייה שלו בווסטהאם.

מוריסון נחשב לכישרון עצום במחלקת הנוער של מנצ'סטר יונייטד. ב-2014 אקס השדים האדומים, ריו פרדיננד סיפר: "כשמוריסון היה בן 14, אלכס פרגוסון אמר שהוא הכישרון הכי גדול שהוא ראה אי פעם בגיל הזה. אני הייתי מוכן לשלם כסף רק כדי לראות אותו מתאמן".

אבל מוריסון שעל פי התחזיות היום היה צריך להיות אחד השחקנים הטובים בפרמיירליג, לא הגשים את הנבואות. הוא בילה בהשאלות לא מועילות באי הבריטי, נאבד בלאציו והתגלגל למקסיקו ושבדיה. בקיץ האחרון קיבל הזדמנות מחודשת כשחתם בשפילד יונייטד שזה עתה העפילה לפרמיירליג, אבל זה שוב לא היה זה.

בניון זיהה הזדמנות ויצר קשר. בין הצדדים היה סיכום - אם מוריסון לא מוצא קבוצה באנגליה עד סגירת החלון ב-31 בינואר, הוא מגיע לבירה. בית"ר אף הייתה מוכנה לחרוג מהסכום שהקצתה עבור שחקן זר בעשרות אחוזים. בבירה המתינו וככל שסגירת החלון באנגליה הלכה והתקרבה, כך גדלה האופטימיות. בשיחות סגורות, משה חוגג גם אמר: "סגרנו עם שחקן זר שינחת פה בשבוע הבא".

ביום האחרון של ההעברות באירופה הגיעו החדשות הרעות: מוריסון עובר בהשאלה למידלסברו ולא מגיע לישראל. ברגע שזה קרה בבית"ר הבינו שמהיבשת הישנה לא תגיע ישועה והחלו לזרז את המהלכים מול אלירן עטר וחנן ממן.

בבית"ר ירושלים יצטרכו ללמוד מהמקרה הזה לקראת הקיץ. שחקנים עם רזומה מרשים ומליגות בכירות, לא מוכנים לשמוע על ישראל בשכר נמוך מ-450-500 אלף יורו נטו לעונה. אם במועדון ימשיכו לנסות למשוך שמות גדולים, הם יצרכו ליישר קו עם הדרישות.

4. בבית"ר ירושלים העבירו בימים האחרונים ביקורת ולכלוכים על הקהל וזאת טעות קשה. רק לפני חודש הודו במועדון שישנה בעיה קשה עם אצטדיון טדי, איימו לעזוב וביקשו שהעירייה תסייע. הפתרונות של העירייה עד עתה הם קוסמטיים ולא משנים כלום. בית"ר נמצאת בסיטואציה בה כל אוהד בר דעת שגר מחוץ לירושלים, חושב פעמיים ושלוש אם להתקרב לטדי. רבים כבר הרימו ידיים מזמן.

זו נדוניה שמשה חוגג קיבל עם בית"ר, אבל הדרך היא לא לכעוס על הקהל ולעקוץ אותו, אלא למצוא פתרונות. אם אין לה פתרונות בירושלים, בית"ר יכולה לחפש אותם מחוץ לעיר אבל התנצחות עם הקהל גורמת לזילות המותג ופגיעה בנכס של חוגג עצמו, נכס ששילם ומשקיע בו הרבה כסף. פשוט מיותר.