סיכון אשראי: מדוע איביץ' ממשיך להאמין ביונתן כהן?

הגול המצוין של יוג'ין אנסה מהפועל רעננה ביום שני לחיבורים של דניאל טננבאום עורר תהייה היפותטית: מה אם זה לא היה שער מצמק? מה אם מכבי תל אביב הייתה מובילה 0:1 ולא 0:2? איך היה מתקבל תיקו שני ברציפות בקבוצה הצהובה, ועוד בדקה ה-90?

לפעמים תשובות מגיעות מוקדם מהצפוי. אתמול, באותה סיטואציה, מכבי תל אביב ספגה שוב בזמן הפציעות. הפעם, התסריט הדמיוני הפך לממשי, היתרון היה בן שער אחד וככה הלכו להן שתי נקודות יקרות. בלי קשר לתוצאה של מכבי חיפה מחר בטדי (לא, לא תתפסו אותי מהמר על המשחק הזה), משהו בגישה של האלופה חייב להשתנות. אם הגענו למצב שבו גם במועדון מודים שהיה צריך להתחזק בינואר, ולו בשביל לייצר תחרות בסגל, כנראה שחשים שם את השאננות.

הברומטר של מכבי תל אביב הוא יונתן כהן. הוא הסיפור, מהמשחק מול מכבי חיפה, דרך התיקו עם בית"ר ירושלים ועד התקלה של אתמול. שלושה משחקים בסמי עופר שמשקפים את התמונה עבור הצהובים. כהן, חשוב לציין, בישל אתמול את השער לאיתי שכטר, אבל זה לא מספיק. הוא נעלם כבר תקופה ארוכה ומכבי תל אביב נראית בהתאם. אחרי החילוף ההפגנתי בבאר שבע, נדמה היה שאיביץ' מאס בכהן, התחושה הייתה שנגד רעננה הוא כבר לא יפתח. כשגם שם היה בינוני, גם לקראת הפועל חיפה הרושם שנוצר היה שלא יעלה בהרכב והוא פתח בכל זאת. אז מה הסיבה לכך?

לפני מספר שבועות הרבה חלוץ באחת מקבוצות מרכז הטבלה להחמיץ. חילוף שלו היה מתבקש, במיוחד כשההחמצות היו הגורם העיקרי לכך שהמשחק הסתיים בתיקו. "למה לא החלפת אותו?" נשאל המאמן אוף-רקורד וענה: "זה היה גומר אותו. אני צריך אותו להמשך העונה, לא יכולתי להרשות לעצמי להוריד לו את הביטחון". איביץ' רואה, כנראה, את מה שראה אותו מאמן. דווקא הוא, הסרבי הקר והמנוכר שכבר עשה לכהן סדרת חינוך אחת העונה, מבין, כנראה, שעדיף לתת לשחקן לנסות לצאת מהמשבר על המגרש במקום לייבש ולהוציא אותו מפוקוס.

איביץ' טעה לא מעט אתמול בחיפה (החילוף של מיכה בברסקי שידר בעיניי שמרנות והזמין את התיקו), אבל הטיפול שלו בכהן נראה, על פניו, נכון. השאלה היא כמה זמן יוכל המאמן לשאת את הבינוניות מהכוכב שלו, לפני שיוריד אותו בכל זאת לספסל.

ארבעה ימים אחרי ההופעה המבישה בחיפה, הפועל תל אביב חזרה לנצח, הפעם את קרית שמונה החלשה. אחרי שישה שערי חובה ושני הפסדים באו אחד, עמרי אלטמן, ועוד אחד, אורי צעדון, והחזירו את הקבוצה של ניר קלינגר חזק לתמונת המקומות 5-6.

מפגן הבושה בסמי עופר תפס את הפועל תל אביב לא מוכנה מכל הבחינות - לא רק ברמת ההכנה הטקטית הלקויה, גם בעוצמות ההלם. הייתה אפילו תחושה של היסטריה קלה, שמחקה באחת את החודש הנפלא שקדם להפסדים לשתי החיפאיות. אחרי שהעשן התפוגג ואחרי הבומבות שחטפה, הקבוצה של ניר קלינגר הצליחה לצאת מההלם במשחק בינוני מינוס, ועזבו שהיריבה היא אחת הקבוצות החלשות בליגת העל.

האמת לגבי המשחק בחיפה פשוטה - הפועל תל אביב פגשה יריבה לא מהליגה שלה. אמנם, היריבה הזאת הפסידה קודם לכן בבית במפתיע לקבוצה שכן מהליגה של הפועל תל אביב, אבל זו בסך הכול הייתה טעות סטטיסטית שהתיישרה בתוך שלושה ימים. יותר נכון, מכבי חיפה התיישרה בזכות הטעות הסטטיסטית הזאת וכל התסכול נשפך על החבר'ה של ניר קלינגר. בכל מקרה, הניצחון אתמול הבהיר להפועל תל אביב שהיא צריכה להתעסק בענייניה, שמותר לה להפסיד בחיפה אם היא מנצחת את קרית שמונה. היא בסך הכול עשתה את שלה, משהו שלא היה מובן כלל מאליו בשלבים הראשונים של העונה, ממש כפי שלא היה מובן כלל שעומרי אלטמן יהיה הרכש הכי חשוב שלה.

היריבה הבאה של הפועל תל אביב היא בית"ר ירושלים, אבל עוד לפני המשחק ביום שני הבא בטדי, בית"ר תפגוש מחר את מכבי חיפה. עבור רוני לוי, לא יכול להיות למשחק הזה עיתוי גרוע יותר. הוא קיווה להגיע אליו בפער של 3 נקודות, אבל יראה את היריבה ממרחק 9 נקודות ועל הדרך גם את הפועל באר שבע, אם תנצח הערב את נס ציונה, בתמונת המאבק על אירופה.

ערב המשחק מול מכבי תל אביב, לפני חודש בדיוק, משה חוגג הצהיר כי ייפגש עם רוני לוי כדי להאריך לו את החוזה. לא רק שהחוזה לא הוארך, השניים אפילו לא נפגשו בעניין הזה. קצת כמו עסקת המאה ותכנית הסיפוח: יש כוונות, אין מעשים ומהר מאוד גם אין שיחות. אחרי המשחק ההוא בית"ר ניצחה 1:3 את מכבי נתניה והשיגה 0:1 לא משכנע על נס ציונה, והמשבר הגיע בהפסדים לבני יהודה ולכפר סבא.

לוי נמצא בפני שלושה משחקים קריטיים מאוד. הפסד למכבי חיפה עוד תלוי גם בדרך. אם בית"ר תשחק טוב ותרד מנוצחת, ייתכן שזה יתקבל בהבנה. תוצאה לא טובה נגד הפועל תל אביב כבר תגביר את הלחץ, ובתחילת מרץ יש גם גביע שבו ניצחון לא מובן מאליו. השבועות הקרובים יקבעו האם חוגג ולוי ישובו לשולחן המו"מ. כפי שמתנהלים העניינים כרגע, קשה לראות את זה קורה.