פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        לשחק עם הכסף: השבוע הקשה סביב המעבר של גדי קינדה לארה"ב

        קבוצות נלחמות על הכסף שהוא מניב, אנשי עסקים גוזרים את גורלו בציניות, סוכנים ובני משפחה לוחצים, ובאמצע שחקן שרק רצה לשחק כדורגל וליהנות מהכישרון והמתנה שקיבל, ומבין שזה עסק מורכב. השבוע שעבר על גדי קינדה היה לא קל לכולנו

        לשחק עם הכסף: השבוע הקשה סביב המעבר של גדי קינדה לארה"ב
        צילום וידאו: ברני ארדוב, עריכת וידאו: ניר חן

        היה משהו מכמיר ונוגע ללב במעבר של גדי קינדה ל-MLS. אולי כי הכל היה גם מעומעם וגם חשוף, אולי בגלל ההתלבטויות הארוכות שלו, אולי בעקבות כל הדיווחים מכל ה"גורמים" סביבו לאורך ימים ארוכים, שדיברו עליו והחליטו על עתידו כאילו הוא בובה על חוטים. אולי זה בגלל התחושה הלא נעימה כאילו חלק מההמעבר נכפה עליו, והשחקן טולטל ממקום למקום בזמן שסביבו כולם רבים מי ירוויח יותר וכמה. בסופו של דבר הוא חתם בקנזס סיטי, הכניס המון כסף לבית"ר ירושלים ומ.ס אשדוד, למשה חוגג וג'קי בן זקן, וכמובן לסוכנים, כשגם הוא יקבל שכר מכובד מאוד וסכומים מרשימים שיוכלו להעניק לו שקט כלכלי - ועדיין משהו קצת הציק והעיב על העסקה השמנה, שכולם בה מתהדרים כמה כל אחד שלשל לכיסו, ובסיומה ניצב אדם שנוחת בקבוצה אלמונית, במיזורי הקפואה, וצריך להתחיל חיים חדשים.

        כמובן שהדבר הראשון שאדם יאמר זה "בואו לא נגזים, בשביל 600 אלף דולר נטו לשנה הייתי עושה דברים הרבה יותר גרועים מלשחק כדורגל בארה"ב", ואכן נתקלנו באנשים עם גורל קשה יותר. לא מדובר בגזירה אכזרית. קינדה צריך להודות לאל שהעניק לו את האפשרות לשחק כדורגל ולהרוויח כל כך הרבה. סך הכל לחיות בארה"ב זה באמת נחמד, התנאים תמיד טובים, הוא בוודאי יגור בבית גדול ומפנק, עם רכב חדש ויוקרתי, הכל נוח באמריקה, הכבישים רחבים, הכל טעים וכיפי, מתקן האימונים נראה מרהיב, ואם יהיו לו כמה ימי חופש הוא מרחק טיסה קצרה ממנהטן או אטלנטיק סיטי או לאס וגאס, כך שבאמת לא צריך לרחם עליו או להיעלב בשבילו על מר גורלו.

        גדי קינדה שחקן בית"ר ירושלים (אדריאן הרבשטיין)
        לא ברור כמה זמן הוא יחזיק בארה"ב, אבל כסף לא יחסר לו (צילום: אדריאן הרבשטיין)

        ועדיין, עובדה שהוא התלבט. עובדה שהוא לא קפץ על העסקה. אפשר להבין למה עבר לו בראש "בשביל מה אני צריך את זה". מה רע לו פה? זה לא שכאן לא נחמד. זה לא שבישראל הוא לא מרוויח מספיק. גם בישראל החיים טובים כשמרוויחים הרבה. מסעדות טובות, בילויים, פינוקים. סביר להניח שאחרי העונה הטובה שלו (הוא כנראה השחקן שהיה הכי כיף לראות העונה), הוא גם היה משדרג את השכר שלו ונשאר קרוב לבית. והוא כל כך אוהב את הבית. מי לא?

        חוץ מזה, החלום האמיתי הוא לשחק באירופה. למה צריך לנסוע לצד השני של העולם, כשאפשר לשחק בליגה שהיא במרחק ארבע-חמש שעות, גם אם היא בינונית? וכן, בסדר, שמענו, הכדורגל בארה"ב מתקדם, זו ליגה שמגלגלת מיליארדים, זלאטן העלה אותה על המפה, באים לשם כוכבים מכל העולם. ועדיין - כשבסטיאן שוויינשטייגר חותם בשיקגו פייר, שואל אותו כתב מקומי אם עכשיו יש להם סיכוי לזכות במונדיאל. ליגה חזקה, מתפתחת, ועדיין - ספק אם הקרב הלוהט מול די סי יונייטד ילהיב את קינדה כמו בית"ר ירושלים נגד הפועל תל אביב בבלומפילד.

        גדי קינדה שחקן ספורטינג קנזס סיטי (אתר רשמי , אתר ספורטינג קנזס סיטי)
        החתימה שלו בקנזס מנעה הרבה בלגן בארץ (צילום: האתר הרשמי)

        אבל כנראה שלקינדה לא היו הרבה ברירות. הוא לא באמת יכול היה לסרב. הופעל עליו לחץ. אחרי שהפועל באר שבע הגישה לו הצעה, הוא הבין שהוא רק חלק קטן מתמונה הרבה יותר גדולה. כפי שדווח בוואלה! ספורט, "לאחר שאופציית ההישארות בארץ ומעבר להפועל באר שבע עלו על הפרק, החל מכבש של לחצים למנוע מהעסקה לצאת לפועל, כאשר בשל מערכת היחסים הטובה של ג'קי בן זקן, משה חוגג ואלונה ברקת והרצון למנוע בלגן גדול, מנסים כולם לשכנע את הקשר לעשות את המעבר לארה"ב".

        כלומר, עזוב גדי, בוא לא נעשה פה בלגנים. קח את ההצעה. בשביל מה אתה צריך להסתבך? או יותר נכון, בשביל מה אתה צריך לסבך אותנו? הרי אף אחד לא רוצה, חלילה, שהיחסים הטובים בין חוגג, בן זקן ואלונה ייפגמו. אלו יחסים מניבים. אלו יחסים שחשובים לליגה, חשובים לעסקים. גם רוני לוי הצהיר ש"יהיה מאוד מאכזב אם הוא יחזק את היריבה", כאילו רומז שזו תהיה בגידה, ולא עוד מעבר שגרתי של ספורטאי מקבוצה לקבוצה. עזוב גדי, עדיף לכולם שתיקח את ההצעה מקנזס סיטי. אז מה אם אתה קשור לבית. תתגבר. אז מה אם אין לך רישיון נהיגה. אז מה אם אתה נוחת למינוס 13 מעלות. הלו, אתה חושב שבגוואנגז'ו יותר טוב? מקריבים. היחסים התקינים בין חוגג לאלונה על הפרק. תחתום.

        ג'קי בן זקן מ.ס. אשדוד (לירון מולדובן )
        המרוויח הגדול בעסקה. ג'קי בן זקן (צילום: לירון מולדובן)

        הבעיה עם כדורגלנים היא שהיחס אליהם הוא תמיד אמביוולנטי. מצד אחד בימינו כבר יש מודעות גדולה לקשיים שלהם, כשספורטאים רבים חושפים את ההתמודדות עם החרדות והדרישות הגבוהות לתפקד לעיני כולם. בנוסף, אפשר רק לדמיין כמה לחץ יש על כתפי אדם שכל חייו השקיעו בו ותלו בו תקוות שיום אחד יצליח להרוויח את הכסף הגדול שיעניק קצת אוויר לנשימה למשפחתו. מצד שני, תמיד יהיה הפרשן או האוהד שיגיד "עם כל הכבוד, אלה לא כורי פחם, לא צריך לרחם עליהם", ויזכיר שבעצם הם רק צריכים לשחק בכדור ולהגיד תודה.

        קינדה נמצא באמצע. מצד אחד, אתה הכוכב, רק אתה מחליט, אנחנו רק רוצים שיהיה לך טוב. מצד שני, אל תשכח שעם כל הכבוד, ג'קי מחליט. אל תדפוק אותנו, אל תהיה כפוי טובה, קח את ההצעה, היא טובה לכולם. מצד אחד, לא בא לו להתרחק, הוא רוצה להיות שבו הכי כיף לו ומרגיש בטוח, מה זה החיים האלה אם לא ליהנות כשאפשר, מה הטעם לשחק כדורגל אם אני לבד בעיר קפואה ורחוקה. מצד שני, זה באמת כסף גדול. משנה חיים של הרבה אנשים. אל תהיה מפונק. אל תדבר על קשיים. תעלה ותשחק, ותגיד תודה.

        וכעת הוא שואל, בשביל מה בעצם הכינו אותי כל החיים - כדי שאהיה טוב ואגשים את עצמי, או שפשוט אעזור לכולם סביבי לגלגל כסף. כי קינדה הוא לא מקרה יוצא דופן. להפך, הוא מקרה קלאסי, משקף. השבוע - דווקא עם ההתלבטויות השקטות והנוגות שלו, על רקע ההדלפות והדיווחים הסותרים, עם הספינים והמאבקים על חשבונו - הוא רק חשף שוב ש"להגשים חלום" זה עסק מורכב.