במרץ 2017, אחרי הודעתו של לואיס אנריקה על כוונתו לעזוב את ברצלונה בתום העונה, קושר שמו של מאוריסיו פוצ'טינו למשרה המתפנה. מישהו הבחין בו משוחח עם הנשיא ג'וספ מריה ברתומאו, וזה הספיק כדי למלא את עיתוני קטלוניה בכותרות עסיסיות. התשובה של המאמן הארגנטינאי היתה נחרצת וחד משמעית. "נפגשנו במקרה בפאב. אני מכיר את ברתומאו כבר מזמן כי הילדים שלנו למדו ביחד בבית ספר, והחלפנו כמה מילים. אחר כך אי אפשר לעצור את השמועות, אבל הרשו לי לומר כך. אני אוהד אספניול. אני אוהב את אספניול. אני יודע שלא קל לשמור על נאמנות בעולם הכדורגל, אבל עבורי הנאמנות חשובה מכל. לעולם לא אוכל לאמן את ברצלונה", הצהיר מנג'ר טוטנהאם דאז.
הוא חזר על הקביעה שוב לפני שנתיים, בינואר 2018. "אני רוצה להיות ברור לגמרי. לעולם לא אעבוד בברצלונה או בארסנל כי אני מזוהה עם אספניול ועם טוטנהאם. כמו כן, גדלתי בניואלס אולד בויס, ולכן לעולם לא אאמן את רוסאריו סנטרל. זו ההחלטה שלי. אני מעדיף לחזור לחווה שלי בארגנטינה ולעבד את האדמה מאשר לעבוד במקומות מסוימים", הצהיר פוצ'טינו. הוא שיחק שבע שנים במדי התוכים בקדנציה הראשונה, חזר לשנתיים בקדנציה השניה, סיים בה את הקריירה כשחקן, ואף החל בה את הקריירה כמאמן. המועדון הזה יקר מאוד לליבו. הוא לא שיקר. לא היתה לו שום סיבה להיות צבוע סתם - למה לסגור דלתות מראש אם אתה לא שלם עם עצמך? הוא הציב לעצמו סטנדרט מוסרי, ויהיה מגוחך להניח שאפשר לשנות את דעתו ברגע אחד.
ההבטחות האלה ידועות היטב לברתומאו וחברי הנהלתו. הדברים אפילו נאמרו בספרדית, כך ששום דבר לא יכול להתפרש לא נכון בתרגום. לכן, כאשר נפוצו אתמול בערב ההדלפות על היותו של פוצ'טינו "מועמד מוביל" להחליף מיידית את ארנסטו ואלוורדה בעקבות הסירוב של צ'אבי לקבל את התפקיד כאן ועכשיו, המסקנה ברורה. ראשי ברצלונה איבדו לחלוטין את הכיוון, את העשתונות ואת יכולת לחשוב בהגיון. הם טבעו בספינים של עצמם ושקעו עד צוואר במשבר מלאכותי פרי יצירתם. המצב גרוטסקי, ואלופת ספרד הפכה תוך ימים ספורים לבדיחה של ממש.
זריקת שמו של פוצ'טינו לאוויר מדגישה זאת יותר מכל, בין היתר כי היא מזכירה כיצד הפך הארגנטינאי למובטל. האם צדק יו"ר טוטנהאם דניאל לוי כאשר החליט לפטרו לפני כחודשיים? אפשר להתווכח על כך, ויש טיעונים בעד ונגד לנוכח תחושה הדדית של מיצוי. האם צדק לוי כאשר בחר בז'וזה מוריניו כיורשו? גם הנושא הזה פתוח לדיון, והתרשמות ראשונית גורסת כי היתה זו שגיאה, כי הפורטוגלי הספיק לפגוע בגישה המנטלית של שחקניו, לגרום להופעות פחדניות בהפסדים למנצ'סטר יונייטד, צ'לסי וליברפול, ולהעכיר את האווירה במועדון. ואולם, שתי השאלות האלה לא עומדות על הפרק כרגע, וכדאי להתרכז בדרך בה בוצע המהלך. הכל נעשה בשקט תעשייתי מופתי.
בום - יצאה ההודעה הרשמית על עזיבת פוצ'טינו. בחלוף מספר שעות בלבד - בום, יצאה ההודעה הרשמית על החתמתו של מוריניו. אף עיתונאי לא היה מוכן לזה, אף ספקולציה לא הופיעה בצהובונים. הדבר מוכיח כי גם בעידן הנוכחי אפשר לנהל משא ומתן חשאי ויעיל, אפילו עם דמות מקושרת וסנסציונית כמו מוריניו. המיוחד קיבל מראשי טוטנהאם הוראה מפורשת לשמור על שתיקה, ומילא אותה. למען האמת, זה לא ממש מסובך. עם רצון טוב משני הצדדים, קל למנוע הדלפות.
איך אפשר להיכשל במשימה הזו עם צ'אבי? למוריניו אין שום קשר לטוטנהאם - בדיוק להיפך, הוא זוהה עם שתיים מהאויבות המושבעות ביותר שלה, צ'לסי ומנצ'סטר יונייטד. לעומת זאת, צ'אבי הוא איש ברצלונה בכל מובן אפשרי. הוא גדל במועדון, הוא מגדיר את המועדון, הוא בשר מבשרו, עבור רבים הוא בעצם התגלמות המועדון. הוא משתוקק לאמן את ברצלונה, ומדבר על כך בכל הזדמנות. זו מטרת חייו. קל מאוד לגשש אצל אדם כזה. אפשר לשלוח לו הודעה בווטסאפ, אפשר להתקשר אליו. יש לו אינספור מקורבים ואנשי סוד במערכת, ואין צורך אפילו בפגישה פנים מול פנים. זה המקרה האידיאלי מבחינת ההנהלה, כי אין אפילו סיכוי קלוש להדלפה מצידו. האמון צריך להיות מושלם.
ואולם, מתברר כי עבור ברתומאו וצוותו, היתה דרושה כותרת. אין לדעת אילו נסיבות בפוליטיקה הפנימית הובילו לכך, אך לנשיא היה חשוב להחזיר את צ'אבי לסדר היום. מבחינה ספורטיבית נטו, לא היתה כל דחיפות בכך. האוהדים לא סבלו את ואלוורדה מאז מינויו. הם דרשו את ראשו אחרי הפיאסקו מול רומא ברבע גמר ליגת האלופות ב-2018, אבל ההנהלה בחרה להשאירו, ואף האריכה את חוזהו. הם דרשו את ראשו אחרי המפלה בחצי גמר ליגת האלופות מול ליברפול וההפסד בגמר הגביע לולנסיה ב-2019, וההנהלה החליטה להשאירו. חוזהו מסתיים בכל מקרה בתום העונה הנוכחית, ולכולם היה ברור שהפעם לא תהיה הארכה נוספת. הפסד דרמטי במפעל שולי כמו הסופרקופה, ועוד אחרי הופעה סבירה ביותר - סבירה בהרבה בהשוואה לקלאסיקו האחרון - לא היתה אמורה לגרום לברתומאו לשנות את דעתו ב-180 מעלות. משהו אחר התרחש מאחורי הקלעים, והוחלט לזרוק את ואלוורדה מתחת לגלגלי האוטובוס.
הביצוע היה מלוכלך ונבזי כלפי כל המעורבים. ואלוורדה, שהרגיש עד לא מכבר כי יש לו גב מההנהלה, לא עודכן כלל, וקרא את הידיעות בתקשורת כמו כולם. היחס הזה לא מקובל, כי המאמן לא חטא בדבר. אמנם לדעת רוב אנשי המקצוע והאוהדים כישוריו אינם הולמים את התפקיד, אך זו לא סיבה להשפילו פומבית ולזלזל בו אישית. ההדלפה לא היתה הוגנת גם כלפי צ'אבי, לו יש מחוייבות למעסיק הנוכחי בקטאר, אל סאד. קבוצתו אפילו משחקת ביום שישי הקרוב בגמר הגביע, וההמולה הפתאומית לא תורמת לה. ייתכן שהדבר חיזק את ההחלטה לפרסם את המגעים בקול תרועה רמה. הנהלת ברצלונה סברה כי גישוש דיסקרטי עלול להיענות בבקשה לקחת פסק זמן למחשבה, בעוד הפעלת לחץ ציבורי נרחב יעשה את שלו ללא דיחוי, וצ'אבי לא יכול לסרב.
אם זה היה הרעיון הטקטי, הרי שהוא התפוצץ לברתומאו בפרצוף. היה זה משגה בקנה מידה קולוסאלי. צ'אבי הוא לא מאמן מקרי שיקפוץ ברצון על הזדמנות הפז היחידה להגיע לקאמפ נואו. הוא המיועד, והוא יודע על כך. הקריירה העתידית שלו בברצלונה חשובה מדי בכדי להמר עליה. הוא רוצה לבחור את העיתוי בקפידה ולתכנן את הכל מראש. התייעצות שקטה היתה מאפשרת לכולם להבין היכן הם עומדים. החגיגה התקשורתית הלחיצה את צ'אבי, ואולי אף הפחידה אותו. אין לו שום כוונה לתפקד כמכבה שריפות עבור ברתומאו. הוא לא רוצה לדרוך על גופתו של ואלוורדה, ועוד פחות מכך הוא רוצה לקבל תווית תדמיתית כמי שדרך עליה. הוא לא מעוניין להתחיל את ג'וב החלומות שלו ברגל שמאל, עם אינספור ספקולציות זולות, אינטריגות מאחורי הקלעים ואווירה כללית של משבר. אז אחרי יומיים של מחשבה, הוא השיב בפשטות: "חכו לי עד הקיץ".
לו הכל היה נעשה בסתר, המועדון היה ממשיך להתנהל כרגיל. אחרי הכל, עדיין יש סיכוי סביר לזכות העונה בטרבל. ברצלונה מובילה את הטבלה בליגה, העפילה לשמינית גמר ליגת האלופות בפסגת בית קשה לפני דורטמונד ואינטר, וקיבלה הגרלה נוחה יחסית מול נאפולי - קבוצה שנמצאת במשבר עמוק מאוד ואמיתי, פרי יצירתו של הבעלים שלה. השחקנים, ובראשם ליאו מסי, עמדו תמיד מאחורי ואלוורדה ודיברו בשבחו. לא היה מתח בחדר ההלבשה, ולא היו עימותים שדרשו הסדרה. אם אפשר לבצע שדרוג בעמדת המאמן, זה עשוי להועיל, אך רק אם הולכים על בטוח. אך אין שום לזעזע את המערכת ללא פתרונות ממשיים. אלא שזה בדיוק מה שהנהלת ברצלונה עשתה. מספר הדלפות זיעזעו לגמרי את המערכת והרסו עד היסוד את המבנה הקיים.
כעת נקלע המועדון למבוי סתום. ואלוורדה, שהתכוון לעבוד כמיטב יכולתו עד הקיץ ולסיים את הקדנציה עם תארים נוספים, פגוע וזועם. המוטיבציה שלו נפגעה אנושות, המעמד שלו בעיני השחקנים נפגע אנושות, האמון ההדדי בתוך הקבוצה נעלם כלא היה. צ'אבי, שיכול היה להגיע בשמחה בקיץ, פגוע ומתוסכל אף הוא. סביר להניח שהוא מרגיש כי ניצלו אותו למטרות תעמולה מיותרת, וכעת דרכו חזרה תהיה קשה הרבה יותר. הוא עשוי להמתין עד הבחירות לנשיאות ב-2021, שם הוא מזוהה עם מועמד מתחרה של ברתומאו, ויקטור פונט.
ובינתיים, הצורך הפתאומי והביזארי להעזיב את ואלוורדה עלול לאלץ את בארסה לחפש פתרון קבוע ולא לחכות לצ'אבי כלל. מי יכול לבוא? רונאלד קומאן סירב, כמובן - הוא מתכונן ליורו 2020 עם הולנד. אז שמות מתחילים להיזרק לאוויר בקצב מסחרר. אריק טן האך? מרסלו גז'ארדו? קיקה סטיין? מסימיליאנו אלגרי? גבי מיליטו? תיירי הנרי? אולי מאמן קבוצת המילואים, חאבי גרסיה, כמינוי זמני? ובראש הרשימה פוצ'טינו, האיש שסירב קבל עם ועדה לקבל את התפקיד זמן רב שהוא כלל הוצע לו. פוצ'טינו? נפלתם על הראש? כן, ברצלונה נפלה על הראש. כל עוד ההנהלה הנוכחית שולטת במועדון, היא מסוגלת להפוך אפילו את פיטוריו של ואלוורדה לצעד לא פופולרי. מי היה מאמין שזה אפשרי?
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק