אדיוס: ארנסטו ואלוורדה הוא לא המאמן הנכון לברצלונה

בדקה ה-81 הוחלף אנדרס אינייסטה אחרי אחד המשחקים החלשים ביותר בקריירה. שיערו המלבין של הקשר האגדי קוצץ ובקושי נראה - וגם הוא עצמו כמעט ולא הורגש באולימפיקו. כשהוא נושק לגיל 34, הדיבורים על עזיבה רק הולכים ומתגברים, וההצעה השמנה מסין מוחשית מתמיד. האוהדים מתכוננים נפשית לפרידה, ולא מדובר רק באוהדי ברצלונה. אנדרס הקדוש הוא סמל עבור ספרד כולה מאז ה-11 ביולי 2010 ביוהאנסבורג, ואייקון מבחינת חובבי הכדורגל ברחבי תבל. אפשר לתעב את בארסה ולהעריץ את אינייסטה. אפשר לייחל למפלת בלאוגרנה אך לקוות במקביל להצלחת של העילוי הנדיר הזה. כשרונו חוצה גבולות ומאחד לבבות. מעטים מאוד השחקנים בתולדות הכדורגל שהצליחו לעשות זאת כמוהו.

כל עוד היה אינייסטה על הדשא, החזיקה ברצלונה ביתרון בסיכום שני המשחקים. הרומאים שרפו את המגרש, אבל הנסיונות להשיג את השער השלישי לא צלחו, בין היתר בזכות מארק אנדרה טר סטגן. אנדרס הקדוש אולי בקושי נגע בכדור, אבל כאשר הונף השלט עם הספרה 8, היתה תחושה שהמזל ייגמר לאורחים. ואכן, דקה תמימה מאוחר יותר נגח קוסטאס מנולאס לפינה הרחוקה ויצא לריצת אמוק. המבט העצוב של הגאון על הספסל אמר הכל. הוא הסתכל על חבריו חסרי האונים והחל להפנים - זה הסוף. אם הוא מסיים את דרכו בברצלונה, היה זה משחקו האחרון בקריירה בליגת האלופות. הערב שהחל בציון חגיגות 100 המשחקים המשותפים שלו עם ליאו מסי במפעל - הצמד הראשון שהגיע למעמד. האם זה הסתיים במספר העגול?

עוד בנושא

רומא הביסה את ברצלונה 0:3 והדיחה אותה ברבע גמר ליגת האלופות
ברצלונה המומה אחרי המפלה הכואבת: "הערב הכי עצוב של אינייסטה"
רומא בטירוף: הנשיא קפץ למזרקה, איטליה מצדיעה, בארסה נעקצת

העניין המטריד ביותר בחילוף של אינייסטה הוא כי היה הראשון של ארנסטו ואלוורדה בהתמודדות. על אף שראה כי הקבוצה לא מתפקדת בלשון המעטה, על אף שהמערך הטקטי שלו כשל באופן מוחלט, בחר המאמן לא לשנות דבר, ואז - ברגעי הסיום המכריעים ביותר - שילב דווקא את אנדרה גומש במקום המאסטרו. "הם לחצו אותנו במשך כל 90 הדקות ולא הצלחנו לפתח את המשחק הרגיל שלנו. לא התגברנו על הלחץ שלהם ושלחנו כדורים ארוכים", סיכם ואלוורדה במסיבת העיתונאים. אבל מה לעזאזל עשית על מנת לשנות את המומנטום? זו השאלה המהדהדת שנשמעת בכל רחבי קטלוניה, והתשובה המתבקשת היחידה היא כלום.

"בחרתי את ההרכב הזה כי הוא עבד במשחק הראשון", טען ואלוורדה, אבל האמת הטהורה היא כי הוא לא ממש עבד. נכון, בארסה ניצחה 1:4, ורוב האוהדים הנייטרלים ברחבי העולם בכלל צפו בסנסציה של ליברפול מול מנצ'סטר סיטי באנפילד, אז התוצאה הזו התקבלה כמובנת מאליה. ואולם אלה שראו את ההתמודדות, כולל בשידורים החוזרים, ידעו כי הרומאים קופחו. הם ספגו שני שערים עצמיים אומללים במיוחד, לא היססו לתקוף בכל הזדמנות, והגיעו ל-43 אחוזי החזקת כדור בקאמפ נואו - נתון מעורר כבוד. ואז, לקראת הגומלין, עשה המאמן אוזביו די פרנצ'סקו שיעורי בית והגה רעיונות נכונים על מנת לעצור את היריבה. מה שינה ואלוורדה? בעיקר את הגישה, כי באולימפיקו הוא הורה לשחקניו לשמור על היתרון בנחת.

ויש בגישה הזו שילוב מוזר מאוד, כמעט בלתי אפשרי, של שחצנות ופחדנות. מצד אחד, בארסה היתה בטוחה לחלוטין בהעפלה. בעצם, זה היה הלך הרוח כבר אחרי ההגרלה מול יריבה נוחה לכאורה. העיתון הקטלאני 'ספורט' יצא אז בכותרת שגרסה כי המקום בחצי הגמר מובטח וקבע: "המזל האיר פנים לברצלונה בדרך לטרבל אפשרי". אחרי הניצחון המוחץ על הנייר בשבוע שעבר, הבטחון העצמי היה בשמיים, והתחושה היתה כי ניתן לעלות ללא קשר לרמה שתוצג באולימפיקו. אבל אם זה המצב, מדוע להסתגר בסוג של בונקר, כאשר ברור כשמש שזו טקטיקה לא מתאימה עבור ההרכב של אלופת ספרד שבדרך? למה לא לנסות להבקיע ולגמור את הסיפור מוקדם? אולי כי זה הקבעון המחשבתי של המאמן.

כי אפשר להוציא את הנמלה מבילבאו, אבל אי אפשר להוציא את בילבאו מהנמלה. אין כאן כוונה להעליב, חלילה, את המועדון הבאסקי הנהדר, אבל הבדלי הגישה ברורים. אם בילבאו מובילה 1:4 מול רומא, היא תשחק בצורה מבוקרת מאוד בגומלין, וזה טבעי. בארסה חייבת לשחק אחרת, הן בגלל חומר השחקנים, והן בגלל המסורת, אבל ואלוורדה לא מסוגל להפנים זאת עד הסוף. ויש לו נסיבות מקלות - ההצלחה שלו עד כה היתה מסחררת בכל קנה מידה. הוא מוביל את הליגה הספרדית ללא הפסד, והשבחים זורמים מכל עבר על היעילות החדשה של הקטלאנים.

העונה, יותר מתמיד, הצליחה ברצלונה להשיג תוצאות מעולות כאשר היא משחקת גרוע. בשלב הבתים בליגת האלופות, למשל, היא כבשה תשעה שערים בלבד בשישה משחקים. בשלושה משחקי החוץ היה לה שער אחד בלבד, וגם הוא עצמי. במשחק הראשון מול צ'לסי בסטמפורד ברידג' היא בחרה בסוג של "בונקר עם הכדור", היתה ראויה להפסיד, אבל סחטה 1:1 מקרי בזכות ההברקה של אינייסטה ומסי. וגם זה עבר בשקט. אז למה לשנות? ואלוורדה ממש לא השתוקק להבקיע גם באולימפיקו. מבחינתו, לא היתה סיבה להתאמץ. וכאשר הסיבה הזו הופיעה לפתע, כבר אחרי השער המוקדם של אדין דז'קו, הוא ממש לא השכיל להחליף את הדיסקט.

ויש כאן הקבלה ברורה למדי למנצ'סטר יונייטד מעונת 2013/14, אשר רק מתעצמת אחרי ההערות המשונות של המאמן במסיבת העיתונאים על הקושי לזכות בליגת האלופות. ואלוורדה עבור ברצלונה הוא בערך כמו דייויד מויס עבור השדים האדומים. הוא מאמן טוב, שעשה קריירה נהדרת בקבוצת מרכז טבלה שאפתנית יחסית, אשר נדרש לקפוץ מספר גדול מאוד של מדרגות בבת אחת. בניגוד למויס, הסביבה תמכה בו כי נקודת הפתיחה שלו היתה קטסטרופלית, ולא באשמתו. אחרי העזיבה של ניימאר שהובילה למרד ציבורי נגד ההנהלה העלובה, היתה תחושה כי העונה תהפוך לפיאסקו מהדהד. קור הרוח של ואלוורדה, הגישה הסמכותית השקטה, הפשטות הכובשת שלו - כל אלה היו התרופות הנכונות. הוא התבונן בשלווה מהספסל כאשר ניצחון רדף ניצחון על בסיס שבועי. מסי כיכב, והמערכת נרגעה, אבל לרוגע הזה יש גם מחיר כבד. ברצלונה איבדה את התשוקה.

אתמול היה קל מאוד לראות זאת מול הקבוצה אשר תשוקה היא שמה השני. היא עוברת מהקהל לדשא, והתשוקה הזו גרמה לשחקנים להאמין שהכל אפשרי. בעוד כל העולם התרכז בעיקר בנסיונה של מנצ'סטר סיטי למחוק פיגור בן שלושה שערים מול ליברפול, רומא התכוננה לתת פייט לספינת הדגל הקטאלנית. אז מה אם הסיכויים קלושים? את האש בעיניים של דניאלה דה רוסי, אלסנדרו פלורנצי וראג'ה נאינגולן אי אפשר לכבות. אם נגזר עליהם ללכת הביתה, והם הרי רגילים להיות לוזרים בזירה האירופית, הם לפחות יעשו את זה בסטייל. השער של דז'קו הצית שריפה אמיתית, אבל היריבה עדיין היתה בתרדמת ואלוורדה קלאסית. פעמוני האזהרה צילצלו ברעש מחריש אוזניים, אבל בארסה ישנה.

ולמה שתתעורר? הרי רק לפני שבוע וחצי הובסה ברצלונה שוק על ירך על ידי סביליה, היתה אמורה לספוג לפחות חמישיה, ובכל זאת כבשה פעמיים תוך דקה, יצאה עם 2:2 ושמרה על מאזן ללא הפסד. בכל הקשור לליגת האלופות, היה כדאי לקטלונים לספוג את החמישיה הזו באנדלוסיה, כי אז אולי הגישה היתה משתנה מעט. התיקו ההוא חיזק מאוד את תחושת אי הפגיעות המזוייפת, ואיפשר למאמן ולשחקנים להמשיך לנוח על זרי הדפנה. אז מישהו היה צריך לשים לזה קץ. התשוקה של צ'לסי לא הספיקה, וגם התשוקה של סביליה לא הספיקה, אבל התשוקה של רומא - זה כבר משהו אחר לגמרי. ובעוד אינייסטה חזה במתרחש בפנים עגומות, חייך פרנצ'סקו טוטי ביציע הכבוד מאוזן לאוזן.

תקדישו מחשבה לקיסר. במשך רבע מאה כיכב טוטי במדי רומא, ומעולם לא הצליח להצעיד אותה לחצי גמר ליגת האלופות. והנה לכם, דווקא בעונה הראשונה בלעדיו, ההישג הושלם, אבל אין שמח ממנו. הוא לא מקנא בשחקנים, והוא הבטיח בשמם להיאבק עד טיפת הדם האחרונה מול בארסה כבר אחרי ההגרלה. בקטלוניה לא הקשיבו לו, וכעת האמת ברורה - היעילות של בילבאו לא מספיקה עבור מועדון בסדר הגודל הזה. ברצלונה זקוקה למשהו אחר לגמרי. גם אם התוצאות היו טובות במשך פרק זמן משמעותי, אסור להתעלם מהמהות. אסור לשכוח את הזהות.

שימור המורשת חיוני עבור בארסה. היא תזכה באליפות, ואולי גם תעשה היסטוריה ותשלים את העונה ללא הפסד, אבל הפיאסקו המהדהד באולימפיקו הוכיח כי ואלוורדה הוא לא האיש הנכון עבורה בטווח הארוך, קל וחומר אם אינייסטה אכן יעזוב. בעוד ההנהלה הורסת כל חלקה טובה, לפחות על הדשא צריך להפסיק להפוך את ברצלונה לבילבאו. הניצוץ צריך לחזור לעיניים. דרושה התחלה חדשה.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק