נתחיל בזה: אני לא מאמין בפיית שיניים, בסנטה קלאוס ובברק בכר התפטר. אני יודע שיש כאלה שמאמינים בכל הדברים הללו, וזכותם, אבל מצטער - אני לא. לא מאמין שאדם שלא נולד מיליונר יוותר מיוזמתו על חוזה כזה, בכסף ובתאריך. אני כן מאמין שברק בכר יושב עכשיו בבית וחש בעיקר הקלה. התקופה האחרונה היתה מסיוטת עבורו - אלו לא רק התוצאות והתסכול על חוסר היכולת לשחזר את מה שהיה; זו הבדידות. אט אט נפלו כולם, כל בכירי ההרכב של עונות האליפות, הסמלים והקפטנים, העוזרים והמנטליסטים והדוברים, אחד אחד התרסקו על המזח ובכר נשאר לבד. במסיבת העיתונאים לפרידה ממליקסון בכר הזיל דמעה - וזה לא היה רק כי מליקסון הולך. היה ברור אז שעידן הזהב תם סופית, והשאלה היתה רק לגבי המתי והאיך. באותו אחר צהריים בכה גם על סופו המתקרב.
אחרי משחק הגביע מול אשדוד אמר בכר ששטקוס הציל להפועל באר שבע את העונה, ובמועדון מספרים שהתכוון בעיקר לעצמו - אם היה מפסיד בהארכה, הבין, היה הולך הביתה, "מתפטר" כבר אז. הקץ רק נדחה, והנה, אין ברק בכר ואין סנטה קלאוס אבל לפי ההערכה הזהירה, בכל חודש של אבטלה פיית השיניים מהנגב תמשיך לבקר בחשבון העו"ש.
המצב המקצועי בבאר שבע לא טוב בואכה חסר תקנה, וזו אחריותו של בכר. כפי שנחמיא לו בהמשך הטקסט, כך נבקר אותו עכשיו. גם לדעוך צריך לדעת, ובבאר שבע זה קיצוני מדי, ומאמן כמו בכר צריך היה לעשות הרבה דברים אחרת. כבר מזמן למדנו שבישראל ובכדורגל בכלל אפילו שלוש אליפויות רצופות - גם בקבוצה שלא הניפה צלחת 40 שנה - לא אמורות להעניק חסינות מהפסדי ליגה להפועל תל אביב. אבל עיוור מי שטוען שאי אפשר היה לעשות את זה אחרת. בטיימינג אחר, בדרך אחרת. ואל תעזו להגיד "אבל ראניירי פוטר מיד אחרי שזכה עם לסטר!", כי בלסטר עשו את זה מחשש אמיתי לירידת ליגה. בהפועל באר שבע הנוכחית, האפורה והלא מרשימה, החשש היחיד הוא לא להגיע למקום שתמורתו מקבלים את הזכות להפסיד לקבוצה אירופית בכירה במוקדמות הליגה האירופית.
אין כאן שום טענה נגד המינוי של אבוקסיס ואפילו לא קריאה להשאיר את בכר בהווה רק בגלל העבר, אבל האקט הזה, הודעה שעתיים לפני משחק ענק, מרגישה מחתרתית, עצבנית ולא מכבדת כלפי שני הצדדים. ג'ורדי קרויף, למשל, ישב במסיבת עיתונאים עם הבוס גולדהאר, שם הכריזו השניים, בחודש מרץ 2018, על פרידה בסוף העונה. מכבי תל אביב היא הסטנדרט לגבי איך שמועדון ישראלי צריך להתנהל. לא חפה מטעויות כמובן, אבל בהחלט הסטנדרט. ושמו של קרויף לא הוזכר לשווא.
ערכו של בכר עבור באר שבע היה חשוב כשל קרויף עבור הצהובים. קרויף אמנם שלט ביותר תחומים וחולל מהפכה רחבה יותר בקרית שלום, אבל בעוד מכבי תל אביב ידעה ימים יפים גם לפני קרויף (והנה אנחנו רואים שגם אחריו), את מה שבכר עשה בבאר שבע לא עשו שם מעולם ורק אמיצים ינחשו שאי פעם יעשו. מה שהיה, היה, והסוף הזה היה מתבקש - גם עבור קרויף וגם עבור בכר - אבל דווקא עכשיו חשוב להזכיר: זו היתה תקופה ענקית, בלתי נתפשת של הפועל באר שבע. אלונה ברקת הפכה את הקבוצה הצנועה לרלוונטית, למקום ששווה להגיע אליו, לשם דבר בישראל. ברק בכר הפך אותה לאלופה. אפשר מיד לשפוך החוצה את כל טענות ה"בלי וואקמה זה לא היה קורה", אבל את זה אפשר לומר על הכוכב הכי גדול של כל אלופה, ואת זה נשמור לכל הבזים לתפקיד המאמן בספורט.
בכר טיפס עם באר שבע את השלב הכי קשה בסולם - מ-2 ל-1. מכמעט להגענו. מסגנות לאליפות. מווסרמיל ריק לטרנר מלא. מ"מכבי תל אביב גדולה עלינו" ל"מנצחים אותם גם עם עשרה שחקנים". בכר זכה באליפויות בעידן בו הצהובים מנחיתים כאן מאמני-על זרים ומוכשרים. הוא עשה את זה כמעט בלי ניסיון. הוא עשה את זה בסטייל, עם הגנות נהדרות והתקפות משוכללות, עם כדורגל מודרני, כדורגל זר כמו המאמנים של מכבי. הוא לא גנב, הוא לא עקץ, תחתיו באר שבע הפכה לאימפריה של ממש. והוא לא עשה את זה כי מכבי תל אביב דעכה, את האליפות הראשונה הוא לקח במאבק אדיר מול גרסה מצוינת של הצהובים, מול סגל חזק ועוצמתי. בכר זכה באליפות שלישית ברציפות, הישג נדיר ביותר, והוא עשה את זה עם פחות כסף מיריבותיו - הישג נדיר-עד-לא-סביר. כשמחפשים מאמן ישראלי שזכה באליפויות עוקבות מבלי שהחזיק בתקציב הגבוה ביותר, צריך לחזור עשרות שנים אחורה.
בכר הפך נמושה אירופית שחטפה עשיריות ושביעיות לראשונה אי פעם שמנצחת את אינטר פעמיים באותו שלב בתים (העונה ברצלונה הצטרפה למועדון) ולכזו שעושה 1:1 בסאות'המפטון של ואן דייק (וטאדיץ') ומעפילה לשלב הבא. הקבוצה הזו של 2016/17 היא אחת הטובות ששיחקו כאן. את השלישית הוא לקח על הגחון, ויש שיטענו שהיא דווקא המרשימה ביותר. בקבוצות של בכר היה קשה למצוא שחקן עונה - מה שמעיד, כמו במקרה של איביץ', על קבוצה מאומנת, שוויונית, מכונה של ממש.
ואת כל זה עשה מתחת לגיל 40 אחרי שלמד את המקצוע כמעט באופן אוטודידקטי ונזרק למים בקרית שמונה הצנועה - גם שם קטף גביע. כשעבר לבאר שבע רבים טענו שזה מוקדם מדי, שהוא ייכווה, והוא הוכיח את ההפך. על הדרך נכנס יותר מפעם אחת למצעדים יוקרתיים ברחבי היבשת - איזה מאמן ישראלי עשה את זה קודם? זה סיפור קריירה מדהים, פריצה משום מקום, במונחים מקומיים זו כמעט אגדה. בשקלול הכול - הקבוצות, ההישגים, הכדורגל, התארים, התקדימים - כבר בגיל הזה בכר נחשב לאחד המאמנים הישראלים הכי טובים שאי פעם היו כאן. כמובן שהוא המאמן הכי גדול ומוצלח בתולדות הפועל באר שבע.
לא שבבאר שבע יצטערו על ההחלטה - שוב, היא מובנת לגמרי - אבל סביר להניח שיתגעגעו מאוד. סביר להניח שהמועדון יארגן טקס יוקרתי, אירוע מכבד, משהו שיסיים הכי יפה את הקשר שהוליד כל כך הרבה דברים יפים. סביר גם להניח שאת ההישגים של בכר בבאר שבע הקבוצה לעולם לא תצליח באמת לשחזר, לא בדומיננטיות הזו, לא בכמות הזו. סביר להניח עבור אוהדי הדור הבא, מאמן ישראלי שזוכה בשלוש אליפויות רצופות על הקווים של הפועל באר שבע יהיה משהו דמיוני ובדיוני כמו פיית שיניים, כמו סנטה קלאוס, כמו ברק בכר התפטר.
orenjos@walla.co.il