סאן מנחם היקר, אתה צריך לפרוש מכדורגל: סיכום השבת בליגת העל

סאן מנחם צריך להיכנס היום לביתו ולמצוא שם מסיבת הפתעה מהסוג ההפוך. התכנסות מה-קוראים-אותה אינטרבנשן, התערבות. והאדם הראשון שצריך לדבר הוא אבא או אמא מנחם. והם צריכים לומר:

"סאן היקר, אתה צריך לפרוש מכדורגל".

מה?! למה?! אני בן 26, בשיאי, השחקן השני הכי משתפר במכבי חיפה אחרי נטע לביא, מגן לגיטימי בליגת העל, מהטובים, ואנחנו סוף סוף רצים לאליפות!

"הכול נכון סאן היקר", תאמר אמו, יגיד אביו, תגדיל אשתו, יחזק אחיו. "אבל אתה צריך לפרוש מכדורגל".

ואז הוא יישב על הספה ויצפה במצגת שהוכנה לכבוד האירוע. באחת השקופיות יחזרו למרץ 2017, לטרנר, שם עלה לכדור גובה והובאן נגח לו בראש והוא שכב 10 דקות לפני שפונה לבית החולים. צניחת לשון, זעזוע מוח, זו היתה פציעה רעה מאוד. מקרה קשה לצפייה.

בשקופית הבאה ההתרסקות מול רעננה במחזור הראשון. שם עלה גבוה מדי לכדור גובה די סתמי ונפל על הראש והצוואר והתקפל כמו פלסטלינה. המקרה קשה עוד יותר לצפייה. ההרגשה היתה 'אם יצא חי זה בונוס'. ואתה אומר, ואוו, שתי פציעות כאלה בשנתיים, הבנאדם צריך להסיק מסקנות.

ואז יעבירו לשקופית של אתמול. קרית שמונה, שוב, חשיבות משנית מאוד למהלך המשחק, סאן עלה גבוה מדי ושוב הצוואר שלו לבש צורת וי. וכולנו שוב חשבנו על נזקים הרבה יותר חמורים מ"יחמיץ את המשחק מול מכבי תל אביב".

אני משער שבשל אופיו ההרפתקני והאתלטיות המרשימה שלו, משפחת מנחם מכירה עוד מקרים. אבל אלו שלוש שקופיות יותר מדי, שלושה מקרים שצועקים - זה לא יכול להימשך ככה. עם כל הכבוד לאומץ, להקרבה, לאלסטיות של הצוואר, עמוד השדרה, המוח - משהו חייב להשתנות. הבוקר מנחם השתתף באימון השחרור של מכבי חיפה, "כשיר למשחק העונה", נאמר. כאילו הצוואר שלו לא נראה כמו פירמידה רק לפני 12 שעות.

יש סיבה שבפוטבול קריירה ממוצעת היא בת שלוש עונות וחצי, והגיל הממוצע 26, הגיל של סאן. זה ענף מסוכן, ושם מסוכן זה לא שבר באצבע או רצועה קרועה. מסוכן זה ראש, מוח, אבדן יכולת ללכת, מוות בטרם עת. אחד הקוורטרבקים הטובים בדור האחרון, אנדרו לאק (29), פרש בתחילת העונה אחרי יותר מדי פציעות מסוכנות; רוב גרונקאוסקי, הטייט אנד הכי טוב אי פעם, פרש בקיץ בגיל 29 כאלוף מסיבות דומות. לא משנה כמה סאן מנחם מרוויח ומוכר, הם ויתרו על הרבה יותר.

ועכשיו מנחם יאמר - בסדר, זה פוטבול, אני בכדורגל, זה הרבה פחות מסוכן. אבל הנה, סאן, הפציעות שאתה עברת הן בדיוק הסיבה שילדים באמריקה עוברים מפוטבול לכדורגל! ועם כל הכבוד לגמישות ולעמידות, אתם כבר יודעים איך גמרו מיטב אנשי הגומי, הפעלולנים, הכפילים, האיבל-קניבלים, הקוסמים.

זה אכזרי לדרוש מאדם לפרוש, לוותר על אהבת חייו, אבל הפעם זה למען הבריאות, המשך החיים התקין. איך אמר הליינבקר ג'ושוע פרי שפרש בגיל 24: "פוטבול היה הברכה הגדולה בחיי, אבל הדבר האחרון שרציתי הוא לשים את הבריאות שלי בסכנה בגלל משחק ומשכורת".

לצערנו זה יכול לקרות גם בבית, בכביש, או באימון אישי - כמו שקרה באופן מחריד לחביב אוחיון. אבל אצל סאן מנחם זו כבר נחיתה רעה שלישית שתועדה בשנתיים, וזו חייבת להיות לפחות נורת אזהרה. שחק אחרת, בחר את המלחמות והקפיצות שלך, או הרם דגל לבן. כל התהילה והכסף שבעולם לא יעזרו לך ולמשפחה שלך ולחברים שלך אם הנחיתה הבאה שלך תרגיש בדיוק כמו שהיא נראית.

בטרנר, גורדנה יצא 13 דקות אחרי שנכנס, אחרי שבגביע הוחלף בדקה ה-33. האינסטינקט הוא לדבר על כבוד - "לקפטן!", "לבכיר המשתכרים!" - אבל עזבו 'כבוד', המהלך פשוט מטומטם. בטח הכיסוי ה"מקצועי". אמנם אשדוד זו הקבוצה היחידה בה אנו תוהים האם המאמן התערב לבעלים ולא להפך, אבל לו זה "מקצועי" ולא "חוזי", אוואט בעצם הודה: זו אשמתי.

'השחקן לא מחויב?' - אשמת המאמן שהכניסו.
'השחקן עושה פרצופים?' - למה השתמשת בו?
'המאמן הרגיש שאם לא יעשה חילוף, יפסיד?' - החליף, הפסיד.

בקבוצה בריאה משחקים בשביל המאמן, לא מהפחד ממנו. גורדנה בכה אמש, אבל אוואט יבכה מחר - אם 'חדר ההלבשה' בכלל היה שלו, אתמול הוא איבד אותו..

בין שלל זרים פחם ז'וזואה הוא חתיכת יהלום - לבנות סביבו.

orenjos@walla.co.il