דימיטריס איטודיס: "המצלמות בפסקי הזמן יצרו מצב מגוחך"

מאות מאמנים יצאו לאורך השנים למסע בעקבות גביע אירופה; הם חוו קשיים, התמודדו עם לחצים, ספגו הפסדים ועברו לא מעט משברים. מעטים הצליחו להגיע לנקודת הסיום ולהפוך לאלופים, מעטים עוד יותר שיחזרו את ההישג והגיעו אליו פעמיים. דימיטריס איטודיס, אלוף אירופה המכהן עם צסק"א מוסקבה, הוא אחד מ-15 מאמנים שזכו בשני תארים יבשתיים לפחות, ועשה זאת בחמש עונות בלבד מאז החל לשמש מאמן ראשי ביורוליג.

"זה תענוג גדול לסיים את העונה עם זכייה בכל התארים, אבל מאמן יכול ליהנות מזה אולי 24 שעות, כי אתה מיד עובר להתרכז ביעדים הבאים וחושב על העתיד. ככה זה", אומר איטודיס בראיון בלעדי לוואלה! ספורט לקראת משחקו הערב (חמישי, 21:05) ביד אליהו נגד מכבי תל אביב.

"אנשים זוכרים לך את הזכייה בגביע, אולם הרגעים המכוננים שמגדירים אותנו הם דווקא המכשולים והנפילות", הוא מסביר. "התהליך שאתה עובר הוא זה שממלא ומספק אותך. בעונה שעברה זה בלט עוד יותר, אחרי שספגנו הפסדים בלתי צפויים לבודוצ'נוסט ובבית למכבי, ונגד באסקוניה בפלייאוף. אתה מתמודד עם הדברים, מנסה לתקן את הטעויות, וכשאתה מגיע לתהילה, אתה מעריך את זה".

בסיום הגמר ראינו בך צד שאיננו מכירים. נתת לרגשות להתפרץ, התחבקת ממושכות עם נשיא המועדון אנדריי ואטוטין, ממש התפרקת לעיני המצלמות.

"דיברנו אחר כך על הסצנה הזאת", מחייך איטודיס. "מהיום הראשון שהתחלתי לעבוד בצסק"א, אמרתי לו שאני רוצה להביא לו גאווה על כך שבחר בי. ואיך אני יכול לעשות את זה, חוץ מלעבוד קשה ולהביא תארים? אי אפשר להסתתר מאחורי העובדה שבמועדון כמו צסק"א סופרים גביעים. הוא הזכיר לי את זה באותו רגע. שנינו, ואני חושב שגם אנדריי יגיד לך את זה, שואבים מידע ולומדים זה מזה".

צסק"א מודל 2019/20 שונה מהקבוצה שבנתה בשנים עברו. היא חוותה מהפכה בלתי שגרתית בקיץ, ונפרדה מרוב כוכביה - בראשם ננדו דה קולו, סרחיו רודריגס, קורי היגינס ואותלו האנטר, מולו תשחק הערב לראשונה במדי מכבי תל אביב. "אני מחכה למפגש עם אותלו", מספר איטודיס. "הוא איש משפחה בראש ובראשונה, הפכנו לחברים וגם הבאתי איתי לכאן מתנה עבור הבת שלו. נהניתי מאוד לאמן אותו, ואין לי מילה רעה אחת להגיד עליו. הוא בחור שקט, אבל יודע להיות קולני ונוכח יותר כשצריך".

צסק"א נשענה במשך שנים על המשכיות ויציבות, בניגוד למה שקרה בקיץ האחרון.

"זאת הייתה אחת הקבוצות הגדולות של צסק"א, אם לא הגדולה שבהן, ולא רק בגלל התוצאות, אלא בגלל החומר האנושי והחיבור שהיה בינינו. לוקח זמן לבנות ולחבר את הקבוצה מחדש, ולא בטוח שיש לנו את הזמן הזה"...

אתה מסכים שאתם פגיעים יותר העונה?

"זה לא שלא היינו פגיעים בעונה שעברה. לצערי, אפשר לומר שאיבדנו שחקן נוסף מהעונה שעברה, בגלל הפציעה של וויל קלייברן. זה תהליך בפני עצמו, כי הפציעה שלו חתכה את הקבוצה לשני חצאים. הוא היה ה-MVP של הפיינל פור, הוא משחק בארבע עמדות, הוא יוצר, הוא סקורר, הוא הריבאונדר הכי טוב שלנו. בנינו את הקבוצה סביבו".

אבל חלף כבר חודש וחצי מאז איבדתם אותו, ועדיין לא החתמתם מישהו במקומו.

"זאת החלטה שקיבלנו, בהתחשב במצב השוק. דבר אחד בטוח: אי אפשר להביא עוד וויל קלייברן. אמנם לא שאלתי את לברון ג'יימס אם הוא מוכן לבוא, אבל ייקח לו זמן להשתלב באירופה, אז אולי אנחנו נסרב לו", צוחק איטודיס. "אנחנו בודקים את השוק, אנחנו מחפשים, ולא ניחפז לצעדים נמהרים".

זה לא סוד שבקיץ פניתם לכמה מהסנטרים המובילים ביורוליג. ניקולה מילוטינוב לא שוחרר על ידי אולימפיאקוס, בעוד ונסן פוארייה העדיף לחתום בבוסטון ועכשיו מוצא את עצמו בליגת הפיתוח. זה ברור מאליו שכוכבים כמו לוקה דונצ'יץ' ילכו ל-NBA, אבל זה לא מתסכל אותך - כמאמן וכאוהד של הכדורסל האירופי - לאבד נכסים שעוזבים כדי לשבת על הספסל?

"זה מתסכל, וזה עוד יותר מתסכל כשיש שני שחקנים שכבר היו די סגורים אצלנו, ובחרו ללכת לסין. גם הליגה הזו מתחרה בנו, ולעתיים גם ב-NBA. על כל ניקולה מירוטיץ' אחד שחוזר לאירופה, יש עשרה דונצ'יצ'ים שעוזבים. האיזון לא טוב".

גם אתה הפכת לאוהד של דונצ'יץ'?

"הוא נהדר. צ'ארלס בארקלי אמר שהיורוליג זה בולשיט, ואצלם זו הליגה האמיתית. אני לא אחד שנותן ציטוטים מפוצצים, אני מכבד את בארקלי ואני לא מכיר אותו באופן אישי, אבל היורוליג היא ליגה קשוחה. לא רק מקצועית, אלא גם מנטלית. שאלוהים יברך את לוקה. היה לו את זה כבר בגיל 13, והוא לא לבד: אתה רואה את יאניס אנטטוקומפו ואת בוגדן בוגדנוביץ', וגם הם שגרירים של הכדורסל האירופי. היום, קבוצות ב-NBA רוצות את ההשפעה הזאת, וכמעט כל אחת מחזיקה מישהו אירופאי בצוות האימון, סקאוט, אנליסט סטטיסטי".

אתה לפחות נושם לרווחה שדונצ'יץ' כבר לא כאן כיריב שלך?

"תאמין לי, הייתי מעדיף שהוא יהיה כאן, ושכולם יחזרו ליורוליג. כשהוא היה פוגש אותנו, היינו מנסים לעצור אותו".

ה-NBA היא יעד גם עבורך בעתיד?

"זה הארגון הטוב ביותר בכדורסל העולמי, ועבדתי עם דטרויט ופילדלפיה בליגות הקיץ, אבל כרגע טוב לי איפה שאני. יש לי חוזה בצסק"א גם לעונה הבאה. אחר כך נראה".

פנאתינייקוס ואולימפיאקוס נפגשו בשבוע שעבר, כשעל הקווים עמדו מאמנים מארה"ב ומליטא. מכבי וצסק"א ייפגשו הערב, ולשתיהן מאמנים יוונים. זה לא מוזר קצת?

"נחמד לראות מאמנים יוונים מצליחים, ואני שמח בשביל יאניס ספרופולוס שעושה עבודה מצוינת. בסוף, זה לא משנה מאיפה מגיע המאמן. זה בכלל לא אישיו. הבעלים שוכרים מאמנים רק כי הם טובים. אני אוהב את המדינה שלי, אני גאה להיות יווני, אבל אין לזה קשר לעבודה שלי בצסק"א".

שוחחת לאחרונה עם דיוויד בלאט?

"התקשרתי אליו כמה ימים אחרי שהודיע על המחלה. התעניינתי בשלומו כמה חודשים קודם לכן, כשראיתי שהוא מתקשה ללכת. חשבתי שזה בגלל הניתוח שעבר בגב. קיימנו שיחה אישית. הוא נלחם, ואני מתפלל בשבילו. הוא היה ווינר כמאמן, ואני בטוח שהוא יהיה ווינר גם בחיים".

בתקופה האחרונה חזר הכדורסל האירופי 30-20 שנים לאחור, כשכוכבי על החלו לנפק תצוגות מרשימות על בסיס שבועי. שיין לארקין קלע 49 נקודות מול באיירן מינכן, טייריס רייס צלף 41 בדרבי היווני, דה קולו הגיע ל-39 נגד באסקוניה ומייק ג'יימס הצטיין עם 31 נקודות בניצחונה של צסק"א על פנרבחצ'ה, והכניע במו ידיו את ז'לגיריס קובנה בהארכה בשבוע שעבר.

ההצגות האלה כמעט ולא קרו בעשור וחצי האחרונים. יכול להיות שמאמנים חוששים מאובדן שליטה?

"אני לא חושב. לא יודע איך מאמנים אחרים רואים את זה. לי הייתה הזכות להחזיר את ננדו מה-NBA, לעבוד איתו חמש שנים ולזכות בכל כך הרבה תארים. וכשיש לך שחקן עם כישרון טבעי כזה, אתה צריך לסמוך על האינסטינקטים שלו. אתה לא תוותר על לאמן אותו, לא תיתן לו להתפרע, אבל אתה זקוק ליכולת שלו ליצור. זה נהדר שיש סקוררים כאלה ביורוליג. ככל שיהיו יותר, כך הליגה תהיה יוקרתית יותר".

ג'יימס שונה מרכזים שאימנת בעבר.

"זה מבורך, וזה גם מאתגר. שוחחתי איתו רבות לפני שהחתמנו אותו, הסברתי לו מה הציפיות והדרישות ממנו, איך הקבוצה תיראה ותשחק. לוקח לנו זמן להכיר זה את זה. אנחנו עובדים רק שלושה חודשים יחד, ואני מרוצה מהדרך שבה אנחנו מתקשרים. הוא מוכן ללמוד ולהקשיב, ואני שמח על כך".

ב-1991, כשאיטודיס שימש עוזר מאמן בק"ק זאגרב, היא כמעט החתימה רכז ותיק שהיה אז קפטן נבחרת יוגוסלביה. אלא שאותו רכז, ז'ליקו אוברדוביץ' שמו, קיבל הצעה לאמן את פרטיזן בלגרד והחליט לפרוש. דרכיהם של השניים הצטלבו כעבור שמונה שנים, כשהסרבי מונה למאמן פנאתינייקוס והביא איתו את היווני כעוזרו; במשך 13 שנים הם עבדו יחד, זכו בחמישה גביעי אירופה והפכו לשותפים אלמותיים.

"אני תמיד אומר לז'ליקו שבאותו רגע ב-1991, ק"ק זאגרב הפסידה שחקן טוב, אבל הכדורסל הרוויח מאמן גדול", נזכר איטודיס. "נפגשנו שנתיים אחר כך, כשהוא היה בבדאלונה ואני עדיין הייתי עוזר המאמן בזאגרב. החלפנו מספרי טלפון, דיברנו לעיתים רחוקות, וב-1999 התחברנו".

איך הרגשת כשראית את פסק הזמן שבו הוא צרח על שחקניו בפנרבחצ'ה וקילל אותם?

"היו לי כל כך הרבה פסקי זמן עם ז'ליקו... אני כבר מכיר את הדרכים שלו להחדיר מוטיבציה בשחקנים. אני לא רוצה להגזים, אבל כל המצב הזה די מגוחך. המצלמה נכנסת לחדר הישיבות שלי, לאמבטיה שלי, לחדר המיטות שלי, בלי שום סינון, וזה לא דבר טוב.

"גם לי היה פסק זמן נגד אלבה ברלין, שבו השתמשתי במילים לא יפות כלפי השחקנים שלי. אני מבין שזה מעניין עבור האוהדים, אבל מי מרוויח מזה? היורוליג? הילדים שנחשפים לשפה הזאת? השחקנים שרוצים לשחק בעתיד אצל ז'ליקו, אצלי או אצל שרונאס יאסיקביצ'יוס?

"גם ב-NBA מכניסים מצלמות לפסקי הזמן, אבל החומרים עוברים סינון לפני שהם משודרים. אנחנו צריכים לספק כלים מעניינים, אבל להיות יותר זהירים לגבי מה שעולה לשידור, ולמנוע את הדברים האלה".