בית ספר לקוסמים: אטורה מסינה המחיש את ההבדל בינו לבין יאניס ספרופולוס

לאטורה מסינה יש היסטוריה מפוארת מול קבוצות ישראליות. הוא אחד מגורמי הטראומות העיקריים של מאמנים מקומיים מובילים, פרט לדיוויד בלאט, שניצחון על האיטלקי וצסק"א שאימן אז ב-2014 הוביל אותו לגמר היורוליג, לגביע ובהמשך למשרה ב-NBA. אלא שאת צביקה שרף ניצח מסינה פעמיים בתוך שנתיים ביד אליהו מסל ניצחון בשניה האחרונה, במשחקים שסימלו את שקיעת מכבי תל אביב באותו עשור; את פיני גרשון הוא השפיל בהצלבה ביורוליג ב-1998 וגבר עליו בעזרת פתרונות טקטיים מבריקים בגמר של 2006; ההגנה שלו כמאמן איטליה על משחק החיתוכים של נבחרת ישראל ביורובסקט 2017 שמה קץ, לפחות בינתיים, לקריירה של ארז אדלשטיין. לכן, אפשר היה לצפות שגם אמש, כשאירח את הקבוצה הכי חמה באירופה, הוא ישלוף מהשרוול פתרונות טקטיים גאוניים כדי לעצור אותה. רק שקשה היה למצוא כאלה, ומי שניסה את מזלו היה דווקא יריבו.

ניתן היה להאמין שיאניס ספרופולוס יגיע למשחק מלא ביטחון ביכולת של החבורה שלו לעצור את המארחת, לאור הניצחונות המשכנעים בפיראוס ובויטוריה. אלא שניכר היה שהיווני מודע לפערי האיכות בין מילאנו לבין הקבוצות האלו, ובעיקר מוטרד מהמיקום של האיטלקים בפסגת היורוליג באחוזי קליעה משלוש, עם 44 אחוז. הוא גם הפגין דאגה הגובלת בפאניקה מהשליטה במשחק של סרחיו רודריגס, שהפך מרכז מחליף (אך דומיננטי) בצסק"א לדמות המשמעותית ביותר של מסינה, האיש שהדמיון והיכולת האישית שלו מייצרים לאחרים ומתניעים את משחק ההתקפה. אז במקום ההגנה נטולת החילופים של מכבי מהמחזורים האחרונים, ספרופולוס חזר למדיניות הסוויצ'ים האוטומטיים מתחילת העונה. ההחלטה הזאת גם גזרה הרכבים גבוהים, כדי להימנע ממיסמצ'ים קיצוניים של שחקן פנים איטלקי על נמוך בצבע, והובילה לדקות משחק נרחבות לדני אבדיה, שנשלף מהמקפיא ל-16 דקות על הפרקט. גם הפיתרון לפוינט גארד הספרדי היה, באופן מפתיע, גובה: במחצית הראשונה הופקד עליו יובל זוסמן (שסופסל משום מה בהמשך) ובהמשך קווינסי אייסי.

רק שכל הרעיונות האלו מעניינים על הנייר וקרסו במבחן המעשה. אף אחד מהשומרים של מכבי לא הצליח לעצור את רודריגס, שסיים עם 18 נקודות ו-11 אסיסטים, ונבלם רק על ידי מסינה, ששם אותו על הפרקט רק ל-25 דקות. אחרי כמה איבודי כדור ברבע הראשון, דווקא מול הרכב קונבנציונלי של הצהובים, הספרדי התייצב ושלט במשחק לחלוטין. גם החילופים האוטומטיים לא היו שוס גדול, בלשון המעטה: אחרי שהצטיינה במשך מספר שבועות בהורדת אחוזי הקליעה ל-2 של היריבות למספרים מצחיקים, מילאנו קלעה ב-54 אחוזים מהטווח הזה, ניצלה מיסמצ'ים כדי לעשות סלים קלים בצבע ולסחוט עבירות (4 לבריאנט, האנטר ודיברתולומאו), ואחרי פתיחה חלשה גם איפסה את היד לשלוש וסיימה עם 11 שלשות ב-45.8 אחוז - כלומר מעל הנתון שכל כך הפחיד את ספרופולוס. הדגש על הקליעה של הגארדים לא בא לידי ביטוי במקרה של שחקן פנים כסקולה, שהמשיך עונת קליעה נהדרת עם 3 מ-4 מחוץ לקשת.

בדרך גם נתן ספרופולוס מעט דקות לשני הרכזים הטבעיים שלו, וולטרס ודיברתולומאו, ושיחק בהרכבים לא מאוזנים התקפית. הוא גם שם את הכדור בידיים של סקוטי ווילבקין, עוד משהו שנראה היה שהמאמן נגמל ממנו. ובמחצית השנייה, בייאושו, הוא שלף את ההרכב הענק והמוזר מהמחזור הראשון נגד חימקי, עם בלאק, האנטר ואייסי ביחד, שגם לא הצליחו לייצר עצירות בהגנה וגם סבלו מבעיות ריווח וקליעה קשות.

מנגד, זה לא שמסינה בא נטול פתרונות, והם היו מגוונים, אם כי לא קיצוניים: ניסיון לדחוק את ווילבקין לקו הבסיס כשהוא מבצע פיק אנד רול בווינג (טופ סייד) והגנת פלאט (עזרה של הגבוה מהצבע) בפיק אנד רול באמצע. ניכר היה שמסינה מוכן להסתכן בשלשות, ובלבד שמכבי לא תתחיל לנצל חילופים אוטומטיים או עזרה אגרסיבית מדי להנעת כדור מהירה אחרי חדירה והוצאת כדור, זו שאיפיינה אותה במשחקים האחרונים. את ווילבקין הקטלני הוא לא עצר, וגם לא את טיילר דורסי - הם ייצרו ביחד 10 מ-18 משלוש; רק שכמו שככל הנראה חזה מסינה, הכדור אכן לא זז יותר מדי בין הצהובים, ושאר הקבוצה רשמה 0 מ-9. מכבי אף חזרה לימי האיזון המטריד בין אסיסטים לאיבודים - 12 בכל עמודה.

בסופו של דבר, כוחה של הכנה ספציפית למשחק יפה לכמה פוזשנים, ומה שחשוב באמת הוא ההרגלים שמקנה המאמן לשחקניו באימונים. כאן התברר שוב שמסינה הוא מאסטר. אף שמילאנו משחקת בסגנון שונה לגמרי מהקבוצות הגדולות שלו בבולוניה ובמוסקבה, העיקרון דומה: הכדור עף מיד ליד במהירות שיא, כל שחקן יודע את תפקידו, מיסמצ'ים מנוצלים באמנות ושחקנים בעלי יכולת אישית כרודריגס, מיצוב ונדוביץ' מקבלים מקום ליצירתיות שלא באה על חשבון הקבוצתיות. גם אם בעידן הכדורסל המהיר נראה לפעמים שהשפעת המאמנים יורדת, האיטלקי מוכיח שבמקצוע הזה עדיין יש פערים בין המצוינים כמוהו לבין הטובים, כמו ספרופולוס.

השיטתיות היא גם זו שתכריע את גורל העונה של מכבי. כלומר, כל עוד היווני מאמין בעצמו ובקבוצתו, ולא משנה דברים באופן מהותי כדי להתאים את עצמו ליריבה. בסופו של דבר, הניסיונות האלו לא הצליחו בשלושת משחקי החוץ נגד חימקי, ריאל ומילאנו, קבוצות מצמרת המפעל שקלעו מול מכבי 93, 88 ו-92 נקודות בהתאמה. מול ברצלונה מחרתיים, וגם בהמשך העונה, אולי מוטב שהיווני יתמקד במה שהוא עושה טוב מאוד - הקניית שיטה התקפית והגנתית יציבה, על פני שינויים תהומיים כדי לנצח במשחק בודד. למרות ההפסד אמש, הכיוון של מכבי נכון, כל עוד מאמנה יתמקד ביתרונות שלה - ושלו.