משחק של דמעות: המשחק שהמחיש את הבעיות האקוטיות של מכבי תל אביב

בווידאו: מזכ"ל היורוליג ג'ורדי ברתומאו מברך את שמעון מזרחי

קשה לזכור מאמן, לא כל שכן זר, שזכה לימי חסד רבים יותר בישראל מאשר יאניס ספרופולוס. כמה גורמים שונים מסייעים לסבלנות סביב היווני: ראשית, הקהל המקומי התבגר ביחסו למאמנים מחו"ל, עד כדי מופעי הערצה נטולי פרופורציות לאנדי הרצוג, גם בזכות החינוך מחדש שהעבירה אותו קבוצת הכדורגל של מכבי תל אביב, שעבורה ישראלים הם לא אופציה; רמת הציפיות מקבוצת הכדורסל של המועדון התעדכנה מ"לקחת את היורוליג" ל"לא לעשות בושות"; ואחרי התצוגה החיוורת של נבן ספאחיה לא היה מסובך לרצות את הקהל, כי הכל יחסי בחיים. האיש שהוביל את אולימפיאקוס פעמיים לגמר היורוליג הגיע לחבורה מבולבלת ונטולת היררכיה, הנחיל לה כמה כללים בסיסיים בהגנה ובהתקפה (ווילבקין על תקן ספאנוליס, הגבוהים חוסמים והשניים שנשארו עומדים בפינות ולא מפריעים) ואפילו לקח אליפות, הישג לא טריוויאלי במכבי של העונות האחרונות.

אלא שאחרי שמכבי ניצלה אמש בנס מהפסד שלישי ברציפות ביורוליג, נתון שמצטרף להפסד בגמר גביע ווינר ולתחילת עונה מאוד לא מרשימה, ראוי לתהות מה החזון של ספרופולוס, אם יש כזה בכלל. נכון, הסגל של הצהובים רחוק מלהיות אידיאלי ומאוזן: הרבה עוצמה בצבע, מעט רכזים טבעיים וכמה זרים (וישראלים) חסרי ניסיון ברמות הגבוהות. ובכל זאת, היריבה אתמול לא ממש קשורה ליורוליג (למרות הניצחון המפתיע על פנרבחצ'ה), והייתה ביום מחריד (1 מ-20 מצטבר מהשדה לגארדים הזרים בארון, ג'נקינס ולורנזו בראון), שלא קשור רק, או בכלל לא, להגנה של מכבי. הכוכב האדום כמעט ניצחה כשהשחקן הטוב ביותר שלה, בפער עצום, הוא סטרטוס פרפרוגלו בן ה-35, וכשהיא מציבה על המגרש בדקות ההכרעה את הרכז המגוחך פיליפ צ'וביץ' (בנו של נשיא המועדון) ואת הגבוה נטול היסודות מייקל אוג'ו.

הבעיות של הצהובים מתחילות דווקא בהתקפה. פראן פראשילה, מאמן העבר ופרשן ההווה של ESPN, אמר השבוע בריאיון שבניגוד למקובל לחשוב, הרבה יותר קשה ללמד התקפה מאשר הגנה. הצורה שבה משחקת הקבוצה של ספרופולוס מתחילת העונה מאמתת את הקביעה הזאת. את הסדר היחסי של העונה שעברה מחליף כאוס. הכדור נתקע אצל ווילבקין לשניות ארוכות בכל פעם שהוא נתקל בגבוה בעקבות חילוף, במהלכים שנגמרים בדרך כלל בתוצאה מפוקפקת, נניח גג בפרצוף בזריקה משלוש במחצית הראשונה; בלאק, האנטר ואייסי מוצאים את עצמם רחוק מהסל, זורקים ומקבלים החלטות (רעות); אלייז'ה בריאנט חודר לסל כשארבעת שחקני החמישייה האחרים חונים באזור הצבע, מצב לא מתקבל על הדעת בעידן שבו המושג החשוב בכדורסל הוא ספייסינג, וכצפוי מאבד את הכדור; ומגמה שכבר אי אפשר להתעלם ממנה היא מספר אסיסטים כמעט שווה למספר האיבודים - 19 מול 18 אתמול, ומאזן מצטבר של 43 מול 40 מאז תחילת היורוליג - ולא כתוצאה ממשחק מהיר או הרפתקני במיוחד.

הדבר היחיד שמכבי עושה ברמה גבוהה יחסית כרגע הוא להפעיל את הגבוהים, בלאק והאנטר, בעיקר אחרי פיק אנד רול כששניהם מבודדים בצבע. היא פרחה אתמול גם ב-5 הדקות הראשונות וב-5 הדקות האחרונות במשחק הריצה, תחום שקריטי במיוחד לעמרי כספי המצוין. אלא שניכר שמשחק הריצה הוא לא כוס התה של ספרופולוס ומכבי לא עושה זאת בעקביות או מתוך מדיניות מסוימת שמוכתבת מלמעלה.

זה לא שבהגנה הכל מושלם - רחוק מזה. החילופים של מכבי בהגנה בעייתיים בעיקר בגלל פערי המימדים בין הקו הקדמי לקו האחורי. הפיתרון של ספרופולוס גם מול חימקי וגם אתמול היה להציב את קווינסי אייסי כשומר על סמול פורוורד - אתמול על פרפרוגלו במחצית השנייה. רק שהתשובה ההגנתית תוקעת את ההתקפה של מכבי ומחרב כל זכר לריווח, בשל הסלעים שאייסי משליך. החמאנו להתקפה של כספי, אבל הכוכב האדום חזרה למשחק בעיקר בזכות חגיגת שלשות וריבאונדים בהתקפה של אוניין דובריץ', שפליט ה-NBA הישראלי הופקד עליו. למזלה של מכבי, היא לא נענשה על חטאיה ההגנתיים בעיקר בזכות השלומיאליות של הצמד צ'וביץ' את אוג'ו בפיק אנד רול ובגלל יום הקליעה הזוועתי של בארון.

וכך, גם בשל ההפסקות הבלתי נגמרות של שלישיית השופטים חובבת המסכים, הפך משחק המחווה לשמעון מזרחי ממפגן כוח לחוויה מייאשת ומתישה. קל לשייך זאת למחדלים של ראשי מכבי בעונות האחרונות, אבל נדמה שניתן להפנות כמה שאלות גם לאיש על הקווים. למשל, אם הוא מאמין בסגל שהוא מאמן, ומה התוכנית שלו כדי לסייע לצוות האפרורי הזה להעפיל לטופ 8. נכון לעכשיו, נראה שספרופולוס בעיקר מאלתר ומקווה לטוב. כשתתייצב מולו קבוצת יורוליג אמיתית זה עוד ייגמר בבכי, ולא רק בדמעות התרגשות של היו"ר הנצחי.