"התאכזבתי מעצמי, ורציתי לפצות": הטוויסט המפתיע של סקוטי ווילבקין

בווידאו: ג'ורדי ברתומאו מברך את שמעון מזרחי לרגל יום הולדתו ה-80

בחמש הדקות הראשונות, אמש (חמישי) ביד אליהו, טסה מכבי תל אביב ל-2:17 על הכוכב האדום בלגרד.

בחמש דקות ההארכה, טסה מכבי ל-2:17.

בין לבין, התרחשו עוד 35 דקות של כדורסל - שהפכו כמעט לשלוש שעות ברוטו, הודות לשופטים חסרי ביטחון וכריזמה, שעסקו לאורך רוב הערב בצפייה בטלוויזיה. רכבת ההרים נעצרה בתחנה הנכונה מבחינת הצהובים, אבל לצד ניצחון הבכורה ביורוליג הם סימנו לעצמם לא מעט נקודות מטרידות.

לדוגמה, חמש הדקות האחרונות של המועד החוקי, שבהן רצו הסרבים ל-0:10 ומחקו את כל הפיגור שנערם בעמל רב. שמונה התקפות היו לצהובים בפרק הזמן הגורלי הזה - ארבע הסתיימו בהחטאות מהשדה, שלוש באיבודי כדור ואחת בעבירת תוקף. "אנחנו לא צריכים להגיע לסיטואציות האלה", הודה עומרי כספי. "נכנסנו לפאניקה כשהם חזרו למשחק", שיחזר יאניס ספרופולוס.

או, למשל, הבריחה לפעולות סוליסטיות להצלת המולדת ברגעי משבר על ידי הגארדים - ובראשם סקוטי ווילבקין. בשבוע שעבר במדריד זה כמעט הספיק מול ריאל, אף שמכבי סיימה עם תשעה אסיסטים בלבד; אתמול נגד הכוכב האדום זה היה די והותר, אף שב-15 הדקות של הרבע הרביעי וההארכה רשמה המנצחת רק ארבעה אסיסטים. זה לא יספיק לאורך זמן. ככל שהעונה תתקדם ותחושת הדחיפות תתגבר, יידרשו תיאום וטקטיקה ברמות אחרות.

דבר אחד מהותי השתנה בכל זאת, והוא נוגע לווילבקין. הוא לעולם לא יפגין ביורוליג את העליונות שהייתה מנת חלקו בדרך לזכייה בתואר ה-MVP של היורוקאפ לפני שנתיים, והנחיתות שלו במאסה גורמת לו לבזבז לא מעט אנרגיה בעצם ההתמודדות הפיזית עם השחקנים שמולו; אבל בשבוע האחרון, בניגוד לעונה שעברה כולה, הקליעות שלו צוללות פנימה דווקא כשהקבוצה זקוקה להן.

כך מספרים המספרים: בעשר הדקות המכריעות של המשחקים הצמודים מול ריאל והכוכב האדום (חמש האחרונות בשבוע שעבר בזמן החוקי, ואתמול בהארכה) ווילבקין קלע 20 נקודות מתוך 30 של הקבוצה כולה, תוך שהוא מדייק ב-6 מ-7 מהשדה. 85.7 אחוזים.

הנתון הזה מרשים עוד יותר כשמביטים על מה שהגארד עושה לפני המאני טיים. עד לרגעי ההכרעה בשני המשחקים, הוא קלע 18 נקודות ב-38 דקות, ופגע רק ב-5 מ-17 מהשדה (29.4 אחוזים). הכדררת המיותרת, קבלת ההחלטות השנויה במחלוקת, חוסר היציבות ואיבודי הכדור המיותרים עדיין שם, אבל ברגע שבו ווילבקין מפנים כי הגיעה העת להתעלות - הוא מצליח להתהפך ולשנות פאזה באופן קיצוני.

"הייתי קצת מאוכזב מעצמי, מהצורה שבה שיחקתי, ורציתי לנצל את תוספת הזמן כדי לפצות על כך", הודה האמריקאי בסיום. "אני אפילו לא זוכר מה המאמן אמר לנו לפני ההארכה. כעסתי בגלל שלא הצלחנו לגמור את המשחק, ופשוט אמרנו אחד לשני: בואו נחזור למגרש כקבוצה. קלעתי כמה קליעות גדולות, אבל כולנו העלינו את רמת האינטנסיביות, ולכן הכוכב האדום קלעה רק שתי נקודות. בסוף, הכל מתחיל ונגמר בהגנה".

קשה היה להתעלם בשבוע שעבר מהשורה הסטטיסטית הריקה והמיותמת של יובל זוסמן נגד ריאל מדריד. נראה כי היא לכדה גם את עיניו, ואתמול עלה לפרקט זוסמן אחר. בתוך שתי דקות הוא כבר ניפק שני אסיסטים, זריקה לסל, עבירה וחטיפה, ולבסוף העמיד שורה שונה בתכלית ומגוונת לעילא - שמונה נקודות, שישה ריבאונדים, ארבעה אסיסטים וארבע חטיפות.

זוסמן אינו מסוג השחקנים שיכפה את עצמו על המשחק, ייקח בכוח את האחריות על עצמו וייצא למהלכים התקפיים הרפתקניים. זהו אופיו, ואין טעם לדרוש ממנו לשנות את הטבע הבסיסי שלו. אבל הצורה שבה שיחק אתמול היא זו שהקנתה לו את הנתון המשמעותי מכולם: לבסוף, הוא קיבל יותר דקות מכל אחד אחר בקבוצה (33:02), ובדיוק בדרך הזו - היעילה, השקטה, ההגנתית והאפורה - הוא ירוויח את מעמדו.

בטבלה הרשמית של היורוליג, הצהובים נותרו בהפרש סלים שלילי של 7-, זכר לערב ההוא מול דרושפאקה ב-2016, כשניסו להחטיא שוב ושוב בכוונה כדי לגרור את המשחק להארכה ולסדר לעצמם הזדמנות לניצחון בהפרש גבוה יותר. בעקבות האירועים באיסטנבול, תיקנו בהנהלת המפעל תקנה שעל פיה יוכנסו לשקלול הטבלאות רק הנקודות שנקלעות בזמן החוקי. כלומר, אם מכבי תל אביב תסיים את העונה במאזן זהה לזה של הכוכב האדום - יעמוד לזכותה ניצחון מאתמול, אבל באפס נקודות הפרש.

למען האמת, אוי לה, למכבי, אם היא תסיים את העונה במאזן זהה לזה של הכוכב האדום הבינונית. מדובר עדיין במועדון הכי מרגש ורומנטי ביורוליג, שמייצר כוכבים סרביים כמו במפעל, מנטרל את פערי התקציבים מהיריבות ונהנה מתמיכת הקהל הגדול והפנאטי ביותר. גם אמש, בערב שהתחיל (ונגמר) כמו סיוט בלהות מבחינת האדומים, הם הפגינו קשיחות מנטלית, לא ויתרו לרגע והיו כפסע מאחד הקאמבקים המפתיעים והבלתי נשכחים.

ועדיין, מוזר לראות את "צרבנה זבזדה" הגאה מעלה בפתיחת המשחק חמישייה הכוללת ארבעה אמריקאים, כשהזרים המרכזיים שלה אמנם ראויים, חכמים ונבונים, אבל בני 35 (סטראטוס פרפרוגלו), 34 (מו פיי), 33 (ג'יימס גיסט) ו-32 אחרי שנה ללא כדורסל (דריק בראון). ייתכן שהניצחון בשבוע שעבר על פנרבחצ'ה סינוור מעט, בהחלט ייתכן שבליגה כה ארוכה ותובענית זו הדרך היחידה לשרוד, וברור מאליו שהקבוצה הזו טובה פחות בחוץ מאשר בבית, אבל נראה כי משהו בכל זאת השתנה בה. משהו ביופי שלה נפגם.