הקלישאה גורסת שבכדורסל אין ואקום, אבל אם יש משהו שהוכח בשבוע האחרון הוא שבכל הנוגע ל-NBA, אין חלל ריק גם בסיקור התקשורתי. אחרי שבועות ארוכים שהדרמה כתבה את עצמה - הפרחים לדוראנט, קיירי, קוואי, ג'ורג', ווסטברוק ועוד רבים וטובים - הימים האחרונים של הפגרה הצריכו קצת יצירתיות בפאנלים. באוטוסטרדה האינסופית של חדשות ופרשנויות ב-NBA מתנהל מרדף מתמיד אחרי הסיפור הבא - מציאותי, בדיוני, לא חשוב, רק תביאו.
וכך, בצדק או לא, נולד בשבוע האחרון נרטיב חדש: זאיון וויליאמסון, בתול NBA שעדיין לא עשה דבר כדי להלהיב או להדאיג, הושבת מליגת הקיץ לא בגלל פציעה, אלא בגלל עלייה במשקל (כביכול) שפגעה בכושרו הגופני - נורת אזהרה לקראת המעבר למקצוענים. ההוכחה: תמונה מזווית לא מחמיאה שצולמה בליגת הקיץ, ובה בטנו של וויליאמסון נראית עגלגלה באופן מחשיד.
"לזאיון יש משקל יתר משמעותי. הוא רחוק מלהיות בכושר מספק ל-NBA, וכך לעולם לא יוכל להשתפר", הזהיר פרשן ESPN סת' גרינברג, ואחרים הצטרפו במקהלה: צ'ארלס בארקלי, מאותגר משקל במיל', טען ש"זאיון לא שמן, אבל הוא לא יכול לשחק ב-NBA במשקל הזה"; קנדריק פרקינס, עוד אחד שלא התברך בגוף שרירי במיוחד, צייץ ש"הפליקנס צריכים לנעול את זאיון בבית ולא לתת לו לצאת. תאמינו לי, שיחקתי בניו אורלינס, האוכל המטוגן נמצא שם בכל מקום"; גילברט ארינאס הטעים ש"זאיון חייב להשיל לפחות 10 ק"ג מגופו ולהתחיל לחשוב כמו שוטינג גארד, לא כמו סנטר"; אפילו המאמן לשעבר מייק ששבסקי הגדיל את המסתורין כשטען ש"זאיון לא היה בכושר לליגת הקיץ - לא פיזית, לא מנטלית".
והכל (כמעט) על סמך תמונה תמימה.
עוד בנושא
השיחות על טרייד מוקפאות: כריס פול צפוי לפתוח את העונה בת'אנדר
קמבה ווקר: "רוצה לטעום את טעם הניצחונות, בגלל זה הגעתי לבוסטון"
דיווחים בארה"ב: "ג'רי סלואן במצב קשה מאוד, לא נותר לו הרבה זמן"
התהיות על הממדים הפיזיים יוצאי הדופן של וויליאמסון והשאלות כיצד יתורגמו ל-NBA כבר נשמעו בעבר, וזאיון - 130 קילו על 201 סנטימטר - הדף אותן כל אימת שהיה על הפרקט. כך או כך, למרות שוויליאמסון הוא דוגמה חיה לכך שמשקל גבוה לא תמיד שווה כבדות, בקיץ האחרון הוא רחוק מלהיות לבד.
בליגה שמשחקת מהר יותר עם כל שנה שעוברת, שהופכת סנטרים לא תנועתיים לזן נכחד, שדורשת מהשחקנים כושר גופני עילאי, השיימינג של כל מי שהעלה את גופו קילוגרמים מיותרים הוא כבר כמעט ספורט לאומי. צ'ארלס בארקלי ייעץ השבוע לג'ואל אמביד "להתחיל להזיז את התחת השמן שלו ולרדת במשקל", וגם פרשן רציני יותר כמו זאק לואו השתמש רק לאחרונה במילת המפתח "משקל יתר", כשתיאר את האתגרים הבאים שמחכים ללוקה דונצ'יץ', אמביד וזאיון.
רזון הוא צו השעה ב-NBA. תשאלו את דיון ווייטרס, ששמע ירידות ברשתות ובאולפנים על הקילוגרמים העודפים, והשבוע, אחרי דיאטת רצח, העלה לאינסטגרם תמונת לפני ואחרי מפוצצת בשרירים וריבועים בתוספת "הקדשה" לכל אותם אנשים שנכנסו לו למכנסיים כשהתאושש מפציעה קשה. או את דריימונד גרין, שהשיל 10 ק"ג תוך פחות מחודשיים אחרי פגרת האולסטאר בעונה החולפת, אחרי פתיחת עונה שגרמה לפרשנים לחרוץ ששיאו מאחוריו; או עוד עשרות שחקני NBA שהפכו בשנה האחרונה לטבעונים, לא בהכרח בגלל רתיעה מבשר, אלא בראש ובראשונה מסיבות בריאותיות;
זה הרבה מעבר ללחץ חברתי. מעשית, מאחורי המגמה מסתתרים מניעים מקצועיים לחלוטין שחלקם מגובים במחקרים. אחד כזה נערך בהרווארד בשנת 2017, וניסה למצוא את ההשלכות לעלייה הדרמטית בקצב המשחק ב-NBA. הממצאים היו חד משמעים: בזמן שלא נמצא כל תימוכין להנחה שהליגה עוברת לסמול-בול ומתבססת על שחקנים נמוכים יותר, כן נמצאו הוכחות לכך שהשחקנים בליגה הופכים רזים יותר. בין 2013 ל-2017 נרשמה ירידה בולטת במשקל של שחקן ה-NBA הממוצע, זאת בניגוד מוחלט למגמה של 13 השנים הראשונות במילניום החדש, במהלכן עלה המשקל הממוצע בהדרגה.
החוקרים השתכנעו עד כדי כך בממצאים על ה"סמול-בול", עד שהציעו שם חלופי. "אולי צריך לקרוא לזה סקיני-בול' - כדורסל-רזים, בתרגום חופשי - כתבו. "השינוי האמיתי בליגה לא בא לידי ביטוי בסנטימטרים, אלא בקילוגרמים. הקבוצות הופכות להיות יותר מהירות ויותר רזות".
לא תמיד כינוי הגנאי "שמן" היה העלבון הכי גדול שאפשר להטיח בשחקן NBA. בשנים עברו, 10, 15, אפילו 20 שנה אחורה, רווחה ההנחה שמשקל יתר עדיף על תת משקל. בחלק מהמקרים, הוספת שומנים היה אפילו כורח המציאות.
שניים מהשחקנים הגדולים בתולדות המשחק עשו בו שימוש אסטרטגי: שאקיל אוניל רשם העלאה יזומה במשקל בשנת 2000, אחרי שארווידאס סאבוניס הכבד הקשה עליו בפלייאוף, באמונה שלמה שזה המרכיב שחסר לו כדי להפוך למפלצת של ממש. הוא הנחה את השף האישי שלו להוסיף לתפריט היומי מנה גדושה של בשר ותפוחי אדמה, ובסופו של דבר, על אף הקריירה המופלאה, סבל ממשקל עודף שנים קדימה. לעומתו, צ'ארלס בארקלי ניסה לאכול את דרכו החוצה מפילדלפיה, שרצתה לבחור בו בדראפט בניגוד לרצונו. צ'אק עמד על אז על 135 ק"ג, קצת יותר מזאיון וויליאמסון, אבל החליט לעשות הכל כדי לגרום לסיקסרס לדלג עליו. כן, כולל מרתון אכילה של 48 שעות שבמהלכו העלה לא פחות מתשעה ק"ג (לטענתו).
אמיר ג'ונסון, שנבחר בדראפט 2005 על ידי דטרויט, סיפר שראשיד וואלאס ייעץ לו בתחילת הדרך להרבות בשתיית בירה כדי להוסיף משקל ו"להיות עוצמתי יותר".
"אף אחד ב-NBA לא היה בעד משקל עודף, מעולם. אבל בהחלט היו תקופות שבהן זה לא הפריע עד כדי כך, כמו שזה עלול להפריע היום", הסביר בשנה שעברה מאמן בכיר בליגה ל"דה רינגר".
אפשר רק לדמיין איזה יחס היה מקבל לברון ג'יימס אם היה מצטרף ל-NBA בשנת 2019. סביר להניח ש-130 הק"ג שסחב בשנתיים הראשונות היו מעלות הרבה יותר סימני שאלה, ממש כמו במקרה של הביאה השנייה שלו, זאיון.
במובן הזה, לברון הוא המודל. איש הברזל של ה-NBA הוא גם אחד הסופרסטארים הכי פחות פציעים אי פעם, למרות שממדי גופו היו אמורים לדאוג לגורל אחר. כמו זאיון בגרסתו הנוכחית, גם לברון בגרסה המוקדמת היה טנק מרכבה עם אתלטיות מהסוג המבלבל: משקלו היה מעל הרצוי, אבל הניתור היה הרבה מעבר לזה. בשלב מסוים לברון התייצב על משקל נמוך יותר, אם כי לא בצורה מאוד משמעותית.
"אנשים שרק רואים את המשקל שלי, הם מסתכלים על המספר ובוחנים אותו ביחס לנורמה", אמר וויליאמסון, הכי מפלצת מחוץ לנורמה, בראיון ל"דה אתלטיק" בחודש מרץ. "אני אמור להיות עם משקל יותר, אמור להיות שמן ואיטי, אבל אני די מהיר, ומרגיש שאני מסוגל לשמור גם על גארדים. המשקל שלי לא משפיע עליי בכלל. אם הוא היה משפיע, הייתי נכנס למשטר אכילה סופר-קשוח ומוריד 20 ק"ג, או משהו. אבל אין בזה שום צורך".
גם מייק ששבסקי טען באותה כתבה ש"לא ראיתי מעולם אתלט כמו זאיון. המשקל שלו מתעתע, כי כשחושבים על אנשים במשקל כזה, אוטומטית חושבים שהם שמנים ולא בכושר. במקרה שלו ההפך הוא הנכון. אחוזי השומן שלו נמוכים, יש לו מאסת שריר אדירה, התנועה שלו חלקה, וכמובן שהיכולות בשמיים. שום דבר לא ימנע ממנו להיות כוכב".
ב-NBA, מסתבר, עדיין יש מי שמפקפק בכך.
