להגדיר את הלא מוגדר: האתגר של ברצלונה אחרי ההצטרפות של אנטואן גריזמן

ההגדרה הטובה ביותר של אנטואן גריזמן היא שהוא לא ניתן להגדרה. הוא קצת מהכל, פסיפס של סגנונות ותרבויות, וזה מתחיל כבר בסוגיית הזהות הלאומית. תשפטו בעצמכם. אביו ממוצא גרמני, ולכן שם משפחתו ממש לא צרפתי. אימו פורטוגלית, וסבו המנוח אפילו היה כדורגלן לא רע בתקופתו. כילד, בילה אנטואן זמן רב בפורטוגל בחופשות, ולכן אפילו שקל לייצג את הנבחרת באדום-ירוק כאשר נזרק מהנבחרת הצעירה של צרפת מסיבות משמעתיות ב-2012.

באותו שלב, הוא כבר הרגיש מזוהה מאוד גם עם חבל הבאסקים - הרי הוא הצטרף לאקדמיה של ריאל סוסיאדד עוד בגיל 14, אחרי שלא קיבל כלל הזדמנות בליון אהובתו. עשור שלם מחייו בילה גריזמן בסן סבסטיאן, אבל את ההשפעה הגדולה ביותר בתקופה המדוברת שאב דווקא מהאורוגוואים. המאמן האורוגוואי מרטין לסארטה היה האיש שהאמין בו בעיניים עצומות והעניק לו הופעת בכורה בהרכב בקבוצה הבוגרת. החלוץ האורוגוואי קרלוס בואנו לקח אותו תחת חסותו, והפך עבורו לסוג של אח בכור. ההזדהות היתה כה עמוקה שגריזמן חש שייכות לעם האורוגוואי, מכור למאטה, התייעץ עם דייגו גודין לפני שעבר לאתלטיקו מדריד ב-2014, הפך לחברו הטוב ביותר, ואף הרגיש צורך להתנצל אחרי הבקיע מולו (עם הרבה מאוד מזל) ברבע גמר המונדיאל האחרון.

אז יש כאן הכל - גריזמן הוא צרפתי, גרמני, פורטוגלי, באסקי, ספרדי ואורוגוואי בו זמנית. הוא גם קצת אמריקאי, כי אהבתו לכדורסל ו-NBA לא יודעת גבול, הוא אוהד שרוף של שיקגו בולס, ומקפיד לנסוע לצפות במשחקים מעבר לאוקיינוס כאשר זה מתאפשר. ואם זה לא מספיק, המודל לחיקוי שלו היה במשך שנים ארוכות דווקא דייויד בקהאם, עד כדי כך שהוא בחר בחולצה מספר 7 רק בגלל הקשר האנגלי.

עוד בנושא

גריזמן חתם לחמש שנים בברצלונה, אתלטיקו מדריד מתכננת תביעה
גריזמן במסר לאוהדי בארסה אחרי החתימה: "המטרה היא לזכות בהכל"
פז חסדאי לא מבין: איזו סיבה יש לגריזמן לעזוב את אתלטיקו לטובת ברצלונה?

גם על המגרש אי אפשר לדחוף את גריזמן למשבצת ספציפית. האם הוא חלוץ? חלוץ שני? אולי הוא בכלל צריך להיות פליימייקר? ואולי שחקן אגף? רבים הספיקו לשכוח, אבל העמדה האחרונה טבעית מאוד מבחינתו. את כל העשור בריאל סוסיאדד בילה גריזמן על הקו השמאלי - הן כקיצוני טהור, והן כקשר שמאלי קלאסי. למעשה, הוא ניסה להידמות לבקהאם כי ראה את עצמו כשחקן קישור. הוא פשוט פעל בצד השני של המגרש כי הוא שמאלי, ולא ניחן בתכונותיו של אריאן רובן דווקא. בשורה התחתונה, מדובר בשחקן רב גוני במיוחד, וזו הזווית הנכונה לראות את מעברו לברצלונה. אלופת ספרד מקבלת תמורת 120 מיליון יורו כוכב שמסוגל למלא מספר עמדות, או אולי - ליתר דיוק - שחקן שאין לו עמדה.

מגבלה אחת בלבד יש לגריזמן בחלק הקדמי - הוא לא מספיק יעיל כחלוץ רחבה מרכזי דומיננטי. גם זה נוסה לא פעם, אך לא בהצלחה יתרה. דידייה דשאן, למשל, למד זאת היטב במשחק הראשון במונדיאל ברוסיה מול אוסטרליה, כאשר הציב את גריזמן בחוד, עם קיליאן אמבפה ועוסמאן דמבלה באגפים. זה ממש לא עבד, בלשון המעטה, ודמבלה שילם את המחיר. הקיצוני הצעיר של בארסה הודח מההרכב לטובת אוליבייה ז'ירו, גריזמן זז אחורה, והפאזל הסתדר. בעצם, אם משתמשים בגריזמן כחלוץ שני, כדאי מאוד לעשות זאת עם מספר 9 פיזי מאוד לפניו. ז'ירו ממלא את התפקיד בנבחרת, דייגו קוסטה עשה זאת באתלטיקו. לואיס סוארס לא בהכרח עונה על ההגדרה באופן מושלם, אבל הוא האחרון שצריך לדאוג למקומו בעקבות רכישתו של גריזמן. שיתוף הפעולה ביניהם יכול להיות פנומנלי.

לשם התחלה, הם יצטרכו לשבת על כוס מאטה ולדבר על נושאים בצבעי תכלת. סוארס הוא "המתנגד" הבוטה ביותר לניסיונות ה"התחזות" של גריזמן לאורוגוואי כדבריו. החלוץ דיבר על כך בניז'ני נובגורוד בקיץ שעבר, הן לפני והן אחרי המפגש ברבע גמר גביע העולם. "הוא יכול לדבר הרבה, אבל הוא לא מבין אותנו באמת. הוא לא יודע מה זה להיות אורוגוואי", סינן סוארס בכעס. כעת הוא עשוי לגלות כי המצב קצת שונה, ויהיה להם קל למצוא שפה משותפת. בסופו של דבר, אחד השיקולים החשובים ביותר מאחורי הישארותו של גריזמן באתלטיקו ב-2018 היה גודין, הסנדק של בתו. כעת, אחרי שהבלם האגדי עזב לאינטר, זו לא היתה אותה קבוצה עבור גריזמן. נוטים לזלזל בהיבטים החברתיים, אולם לעתים הם קריטיים עבור כדורגלנים. כמו בכל מקום עבודה, אתה רוצה להיות בסביבה שנעימה לך. אם קולגה אהוב עוזב, גם אתה עשוי להרגיש שהגיע הזמן לאתגר חדש.

הדחף לעבור לברצלונה לא חדש. בקיץ שעבר עשה גריזמן סרט על ההתלבטות בין שתי האופציות, אשר הופק באופן ביזארי למדי על ידי החברה בבעלותו של ג'רארד פיקה. הסודות המסחריים נשמרו היטב, ובהנהלה הקטלאנית לא ידעו עד השידור כי הכוכב העדיף לדחות את ההצעה של בארסה ולחתום על חוזה חדש באתלטיקו.

עם זאת, הוא הקפיד להשאיר את דלת היציאה פתוחה לרווחה. סעיף השחרור עמד על 100 מיליון יורו לפני שנה, ועלה ל-120 מיליון בלבד. שינוי קוסמטי, ולא מעבר לכך. לו היה נחוש להישאר אצל דייגו סימאונה לשנים ארוכות, היה דואג גריזמן לדרוש העלאה עצומה בשכרו ומסכים כי סעיף השחרור יאמיר לסכום לא ריאלי. הוא לא עשה זאת, כי הכסף לא משחק תפקיד מבחינתו. הוא כבר עשיר מספיק, ורוצה בעיקר ליהנות ולהתקדם מקצועית. אחרי חמש שנים באתלטיקו בהדרכת אותו מאמן, אפשר להבין את תחושת המיצוי. אפשר גם להריע לו על כך שלא שקל ברצינות את האפשרות לקבור את עצמו בפריס סן ז'רמן. המעבר לפרמיירליג קצת זר לו, אחרי שבילה את כל הקריירה בליגה הספרדית. אז מה כבר נשאר? רק ברצלונה.

עכשיו צריך רק למצוא את הדרך לשלב את הכישורים של גריזמן בקאמפ נואו, ולדעת פרשנים רבים זה לא טריוויאלי, כי הוא מתיישב לכאורה על המשבצת של ליאו מסי. אבל הנה לכם הנקודה החשובה ביותר - למסי אין משבצת. בברצלונה הנוכחית, הוא עושה ככל העולה על רוחו. הוא יורד למרכז המגרש כדי להתחיל התקפות, נע לאגפים, צץ ברחבה, מכדרר מימין לשמאל ומשמאל לימין. התלות של בארסה במסי מעולם לא היתה גדולה יותר מאשר בעונה שעברה. הוא כבר לא חלק מהשיטה - הוא השיטה בעצמו.

כאן עשוי להיות הפתרון. לא ניתן להגדיר את התפקיד של מסי, ולא ניתן להגדיר את התפקיד של גריזמן, אבל יש מספיק מקום על המגרש לשניהם, ומדובר בשחקנים חכמים מאוד שמסוגלים למצוא דרך לשתף פעולה מבלי לדרוך זה לזה על הרגליים. אם יקבל תפקיד חופשי, יוריד גריזמן את העומס מהפרעוש. תפקיד כזה יאפשר לו למצות את כל התכונות החזקות שלו. בדיוק כמו מסי, הוא יכול לרדת למרכז המגרש כדי להתחיל התקפות, לנוע לאגפים, לצוץ ברחבה, לכדרר מימין לשמאל ומשמאל לימין. תנו לשני האמנים לצייר ביחד, ותיהנו מהתוצאה.

לכך כדאי להוסיף מימד נוסף - הגעתו של פרנקי דה יונג, כי גם את הקשר ההולנדי הצעיר אי אפשר להגדיר באופן ברור. הוא משובץ לכאורה בתפקיד נסוג מאוד, ואף שימש במשך מספר חודשים כבלם באייאקס, אך נע לאורך המגרש, ניחן בכישורים של פליימייקר, ומשפיע מאוד על בניית התקפות. לפיכך, יש כעת לברצלונה לפחות שלושה שחקנים שיכולים ביחד להגדיר את הלא מוגדר - טוטאל פוטבול במיטבו. מסי, גריזמן ודה יונג מסוגלים להפוך את הבלאוגרנה לקבוצה הכי לא צפויה בתבל. הם יטיילו על המגרש, ואי לא יצליח לחזות את תנועותיהם מראש. כל מהלך יכול להניב משהו אחר לגמרי.

דרוש רק מאמן שיעז לעשות זאת. דרוש מאמן שישכיל לא להגביל כלל את חניכיו הגאונים. דרוש מאמן שיפסיק לבנות את הקבוצה רק סביב מסי ויחזיר אותו למימדים האידיאליים - הוא צריך להיות חלק מרכזי מהשיטה, אך לא השיטה בעצמו. האם ארנסטו ואלוורדה מתאים לאתגר הזה? כלל לא בטוח. ואם הוא ינסה להפוך את גריזמן ודה יונג למביאי הכדורים של מסי, הוא יהרוס אותם. הם לא מתאימים לכך, ולא לשם כך הם הגיעו לקטלוניה. הצלחת הבחירה של גריזמן לא תלויה רק בו.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק