בווידאו: התגובות ל-0:1 של אייאקס על טוטנהאם
48 אחוזי החזקת כדור, במשחק ביתי, מול קבוצה שמתבססת דווקא על סגנון מעבר מהיר מאוד. זהו נתון כמעט בלתי נתפס עבור ברצלונה. בעבר - עם פפ גווארדיולה, טיטו וילאנובה, טאטה מרטינו, אפילו לואיס אנריקה - זה היה בלתי אפשרי. עם ארנסטו ואלוורדה זו יכולה להיות המציאות. לאור התוצאה, 0:3 על ליברפול בחצי גמר ליגת האלופות, יהיו שיגידו כי המטרה מקדשת את האמצעים. האם אפשר לבקר מאמן שניצח בפער כה משמעותי?
בפועל, ברור שאפשר, ואפילו כדאי. לפעמים התוצאה משקרת, והמזל שיחק תפקיד משמעותי מאוד במתרחש. וגם מארק אנדרה טר סטגן, כמובן. עם כל חודש שעובר, העובדה כי הוא עדיין לא הדיח את מנואל נוייר מעמדת השוער הראשון בנבחרת גרמניה הופכת להזויה יותר ויותר. זה כבר תיאטרון האבסורד בחסות יואכים לב, אבל אנחנו לא מדברים עכשיו על יוגי. הנושא הוא בארסה, אותה הפך ואלוורדה באמנות אין קץ לסוג של בילבאו משודרגת.
זו לא קללה, ובוודאי לא זלזול. לגישה הזו יש זכות קיום, במיוחד אם אתה מרגיש נחיתות איכותית. השאלה היא אם ברצלונה באמת צריכה להרגיש נחותה אל מול ליברפול. הרי עד לא מכבר, הקטלאנים לא היו מעלים על דעתם לתת את הכדור ליריבה במשחק חשוב, להסתגר בסוג של בונקר במשך דקות ארוכות ולקוות לטוב. אתמול הם עשו את זה, וניצחו בגדול. הגמר האירופי מעבר לפינה. האליפות כבר הובטחה. גם גמר הגביע בדרך. יש כאן סיכוי אמיתי לטרבל. ואם וכאשר הטרבל הזה יושג, הוא יהיה רשום על שם שחקן אחד. בלעדיו, כל תורת בילבאו הזו היתה קורסת.
עוד בנושא
למרות שליטה של ליברפול: ברצלונה הביסה 0:3 בקאמפ נואו, צמד גדול למסי
בצל החגיגות, ליאונל מסי תקף את הקהל: "מגעיל לראות מה שעושים לקוטיניו"
"אל תשוו יותר למספר 7 של יובנטוס": באלוטלי, וידאל ואחרים מהללים את מסי
יורגן קלופ מיואש, וירג'יל ואן דייק: "יכול לשמוח שאני לא פוגש את מסי בכל עונה"
כי זו העונה הגדולה ביותר בקריירה של ליאו מסי. הפרעוש הארגנטינאי כבר מזמן לא מתחרה עם שחקנים אחרים, אלא מנהל קרבות מול עצמו. ועכשיו הוא מנצח את עצמו, שוק על ירך. היו לו עונות פוריות יותר, ודי להזכיר את 73 השערים בכל המסגרות ב-2011/12 כמתנת פרידה לגווארדיולה, אבל מעולם חשיבותו לא היתה גדולה יותר. מעולם לא היתה השפעתו כה עצומה. פעם הוא היה חלק מהשיטה - אמנם חלק מרכזי מאוד, אבל עדיין רק חלק. השחקנים שהגדירו יותר מכל את הסגנון של ברצלונה היו צ'אבי ואנדרס אינייסטה. אינספור פרשנים טענו כי מסי תלוי בהם ומסוגל להצליח רק לצידם. ולראיה - הוא תמיד נכשל לכאורה בנבחרת. אבל הנה לכם התשובה. צ'אבי כבר מזמן בקטאר, אינייסטה עבר הקיץ ליפן, וברצלונה משחקת כדורגל אחר לחלוטין. הסגל שלה חיוור יחסית גם בהשוואה לארגנטינה, אבל מסי לוקח אותה על גבו לעונה מזהירה. כלומר, התוצאות מזהירות. הכדורגל לא משהו, אם מוציאים את מסי מהמשוואה. אם לוקחים אותו בחשבון, הכל משתנה ב-180 מעלות.
מסי עבר הסבות טקטיות רבות במהלך הקריירה בקאמפ נואו. הוא החל כקיצוני, הוסט לעמדת החלוץ המרכזי, עבר לתשע מדומה, לאחר מכן קיבל משימות גמישות למדי באגף במסגרת שלישיית MSN כדי לפנות משבצת מרכזית יותר ללואיס סוארס. כפי שאפשר לראות, המגמה תמיד היתה בכיוון של חופש פעולה. התפקיד היה פחות ופחות מוגדר, אבל עכשיו - בעונת 2018/19 - כבר בכלל אין תפקיד. מסי עושה הכל. הכל עליו. הוא מנהל את המשחק, מבשל וכובש. בימין, בשמאל ובמרכז. מקרוב ומרחוק. מספר ניסיונות הבעיטה מחוץ לרחבה עלה באופן ניכר. מספר השערים שהובקעו בכדורים נייחים עלה אף הוא. במשחקים רבים, הטקטיקה של ואלוורדה היא לתת את הכדור למסי. זה הכל.
הוא מלך הבישולים בליגה הספרדית עם 34 כיבושים, וגם מלך הבישולים עם 13. בסך הכל, תרומה ישירה ל-49 מתוך 86 השערים של בארסה. בליגת האלופות יש לו 12 שערים ושלושה בישולים, כלומר תרומה ישירה ל-15 מתוך 26 השערים של בארסה. תחברו ביחד, ותקבלו 66 מתוך 112, כלומר 59 אחוזים. הנתון הזה מעולם לא היה גבוה יותר. הוא מפלצתי לחלוטין. הקטלאנים פשוט מצפים ממסי לנצח משחקים לבדו. והוא עושה את זה. זוכרים את המשחק בסביליה בפברואר? האנדלוסים היו צריכים לנצח אותו בתוצאה גבוהה למדי, והובילו 1:2 כאשר נותרו 23 דקות לסיום. התוצאה הסופית - 2:4 לבארסה, עם שלושער ובישול של מסי. האסיסט המדובר לסוארס, אגב, הגיע בזמן פציעות והרס נתון סטטיסטי מטורף. אלמלא המסירה לאורוגוואי, מסי היה כובש את כל שערי הליגה של ברצלונה בחודש קלנדרי אחד.
יהיה מטופש להספיד את יתר השחקנים. לצורך העניין, מסי לא היה מעורב בשער הראשון של הבלאוגרנה אתמול, אשר היה שילוב של מסירה מושלמת של ג'ורדי אלבה ותנועה פנומנלית ללא כדור של סוארס. ובכל זאת, התבוננות פשוטה בסגל הנוכחי מגלה כי אי אפשר להשוות אותו לסגלים הקודמים. סוארס קצת פחות חד העונה בהשוואה לשנים הקודמות, ולראיה היה זה הכיבוש הראשון שלו בליגת האלופות. פיליפה קוטיניו, עוסמאן דמבלה ומלקום לא מצדיקים בינתיים את המחיר ששולם תמורתם. הקישור אפילו לא קרוב לאיכות של צ'אב ואינייסטה. ההגנה סבירה, אך לא מעבר לכך. היא זקוקה לעתים תכופות לקסמים של טר סטגן.
ובשורה התחתונה, זה מסי. פעם הוא היה היהלום שבכתר. עכשיו הוא הכתר. בלעדיו, ברצלונה הנוכחית לא היתה זוכה באליפות ולא היתה מצליחה בליגת האלופות. ואלוורדה סומך עליו בעיניים עצומות. הוא אפילו נותן לליברפול את הכדור בקאמפ נואו. והרי ליברפול שיחקה נהדר אתמול. לא מדובר רק ב-52 אחוזי החזקת כדור. כל הנתונים הסטטיסטיים לטובתה. יותר ניסיונות בעיטה, יותר מסירות, יותר מסירות מדויקות, שחקניה עשו קילומטרז' גבוה יותר. הם רק לא השכילו לשים את הכדור ברשת. מסי עשה זאת פעמיים, בקלילות הזויה. הכדור החופשי שטס לחיבורים והפך לשערו מספר 600 בקריירה במדי בארסה היה אבסורדי באיכותו. האורחת ידעה שהמשימה ההגנתית החשובה ביותר היא לעצור את מסי. הפעם, הרבה יותר מבעבר, פירוש הדבר הוא לעצור את ברצלונה. אז מה אם היא ידעה? זו משימה בלתי אפשרית.
ואם זה לא מספיק, מסי גם עושה יותר עבודה הגנתית מבעבר. "ליאו מחלץ כדורים, וזה אומר הרבה על המחויבות שלו לקבוצה ולחבריו. הוא המנהיג של הקבוצה הזו", אמר ואלוורדה במסיבת העיתונאים. זה לא תמיד היה כך. לא פעם הואשם מסי בכך שהוא בוהה במתרחש באדישות במשך דקות ארוכות. לא עוד. העונה הוא מעורב תמיד, כי כל הקבוצה תלויה בו. כל הישגיה הם הישגיו. הוא הוכיח באופן חד משמעי שאינו תלוי בשיטה המסורתית של ברצלונה. בעידן ואלוורדה, ללא אינייסטה, היא פשוט מתה. אין יותר שיטה. מסי הוא השיטה. לכן, דווקא אחרי מונדיאל אישי קטסטרופלי, זו העונה המזהירה בקריירה שלו. היא יכולה להסתיים בטרבל של שחקן אחד.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק