פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      • סיכום
      • טבלאות

      בדיוק לפי התסריט: סיכום מסע משחקי החוץ של נבחרת ישראל במוקדמות יורו 2020

      להתאבל על מפלה בפולין זה חוסר אחריות ובעיקר חוסר הבנה של המפה. אפשר לחלום, צריך לנסות, חובה להאמין - אבל אם כשלנו, נא להגיב בהתאם. אורן יוסיפוביץ מבקש: אל תשתמשו בביטוי "חזרנו לפרופורציות הנכונות" כי הפעם - בעיקר בתוך הנבחרת - אף אחד לא יצא מהן

      דור פרץ, שחקן נבחרת ישראל, מול נבחרת פולין (GettyImages)
      הגיע הזמן שהנבחרת תישפט גם לפי יריבתה. הגיע הזמן לבקר אותה בחוכמה ולא בהתלהמות. פרץ רודף אחרי הפולנים (צילום: אימג'בנק - GettyImages)

      כשהגענו לכיתה י', חטיבה עליונה בבית הספר האזורי שליד קיבוץ כברי, נפתח פרויקט מיוחד, יוקרתי ופומפוזי: כיתה למסלול בגרות "מואצת", י'/8, שמטרתה לסיים את הלימודים בתום כיתה י"א. 11 תלמידים נבחרו, כולל אנוכי (איזה הרכב!) ויאללה, לעבודה - 5 יחידות מתמטיקה, 5 אנגלית, 5 פיזיקה, 5 מחשבים, כל החובה - ולסיים בשנתיים במקום שלוש, בבקשה.

      זה היה נחמד. רצינו, חלמנו, השקענו, אפילו קיבלתי 100 בבגרות בלשון (טוב, נו, קיבלנו 100 ב'מגן' והבגרות בוטלה בגלל קטיושות; נסראללה, אתה אח).

      אבל לסיים את הלימודים ב-11 שנים במקום 12 - לא הצלחנו.

      החבר הטוב 'קונטה', איש גדול שזכה לכינוי שהיום לא עובר את רף הפוליטיקלי קורקט, היה הראשון לנשור. כבר באמצע השנה הראשונה הוא עבר למסלול בגרות מוגברת, הרמה הכי גבוהה בבית הספר פרט למסלול המואץ. אחריו נפלנו אחד אחרי השני, וכולנו התמזגנו עם המסלול המוגבר, וכולנו סיימנו כמו תלמידים טובים ובעיקר נורמטיביים. הכיתה ה"מואצת" נסגרה.

      הרבה מים עברו מאז בגעתון, אבל גם אז אף אחד לא ראה בזה טרגדיה ענקית. אף אחד מאיתנו לא התאבל, אף הורה לא נישל אותנו מאף ירושה, אף מורה לא הוכתה, המנהלת הבלונדה לא התפטרה. כולם הבינו - זה שהאמנו בעצמנו וניסינו לא הפך אותנו לכושלים רק בגלל שלא הצלחנו. היום בבוקר אפילו הייתי צריך עזרה (תודה, קונטה, תודה, דפנה) להיזכר שאכן היה פרויקט כזה. קרה, נגמר, עבר.

      עוד בנושא

      הפסד ראשון בקמפיין: ישראל הובסה 4:0 בפולין
      ערן זהבי בסיום: "אנחנו עדיין במקום השני בבית"
      אוסטריה וסלובניה הביסו ונצמדו לישראל בבית ז'

      ישראל בפולין, בית"ר-מוחמד, משחק 5 המטורף, הכנה לקופה אמריקה: ספיישל הפודיום

      ערן זהבי שחקן נבחרת ישראל (רויטרס)
      זה מה שאנחנו שווים. ישראל (צילום: אימג'בנק - GettyImages)

      כשפורסמה ההגרלה למוקדמות יורו 2020 היו ברורים שני דברים: יש נבחרת אחת מעל לכל היתר, פולין, ויש ארבע די צמודות. לקראת צמד המשחקים האחרון בריגה ובוורשה הדבר היה ברור עוד יותר: נבחרת ישראל תוציא שלוש נקודות. היא בוודאות תנצח בלטביה, היא בוודאות תפסיד בפולין. הפתעות יכולות להתרחש, אבל כדי לנצח את נבחרת דרג 1 בחוץ צריכים להסתדר כל כך הרבה כוכבים בשמיים וראובן עטר אחד על הדשא - כן, זה קרה ב-1993 בפריז אבל מאז זה לא קרה. ולנתח את נבחרת ישראל ואת הדרך של הרצוג על סמך 90 דקות בוורשה זה לא רק חוסר אחריות - זה פשוט מטומטם.

      להתאבל ולקטר על מפלה בפולין זה כמו להתאבל כשלא מצליחים לסיים את הלימודים ב-11 שנים. אפשר לחלום, צריך לנסות, חובה להאמין - אבל אם נכשלנו, נא להגיב בהתאם. וכן, יש חשיבות לסמנטיקה, ובבקשה אל תגידו "חזרנו לפרופורציות הנכונות" כי הפעם אף אחד לא יצא מהן. אל תגידו "נבחרת ישראל חזרה לגודל הטבעי" כי לא הלכנו לשום מקום. אוהדי הנבחרת, מסקריה ובעיקר שחקניה ומאמניה לא התבטאו בשחצנות אחרי לטביה, לא היו שאננים, לא הסתחררו. הם באו בגישה הבריאה ביותר - מותר לרצות לנצח בפולין. מותר גם להפסיד. זה לא פשע.

      צפו בתקציר המשחק

      כמו שאמר שרן ייני במבואת השחקנים בגלזגו אחרי השלישייה שחטפנו מג'יימס פורסט - זו הרמה שלנו. הם משחקים בקבוצות האלה, ואנחנו באלה. הם שם, ואנחנו כאן. ובגדול, התוצאה לא משקרת. אתמול ייני שוב הוכיח שיש חלוצים עמם הוא מסוגל להתמודד ויש כאלה שגדולים עליו. הוא הראשון שיודה בזה. ומי שחושב שההגנה הישראלית יכולה להתמודד עם אנשים דוגמת לבנדובסקי ופיונטק - הוא פטריוט ברמת טיל. הוא לא ריאלי. ריאלי זה להבין שזה המשחק שאפשר לזרוק. שזה היה המשחק הכי פחות חשוב של הרצוג מאז שהגיע. זה היה פרירול, שיחקנו עם הכסף של הקזינו. אין מה להפסיד.

      כדי לנצח את פולין בפולין צריך ערב מושלם. צריך שזהבי לפחות יבעט לעבר השער ולא יחליף רגל, צריך שייני-טהא-ביטון ישחקו כמו שמעולם לא שיחקו, צריך שהרוש ייראה כמו לויטה בשיאו, צריך שנאתכו ימשיך לבשל, צריך שכיאל ישחק כמו הרכב בפרמיירליג, צריך שבן הרוש יהיה טואטחה, צריך שדאבור יזמין את לבנדובסקי, פיונטק ומיליק לחתונה - ואולי גם זה לא היה עוזר. וזה בסדר.

      זה לא שהמשחק הנרפה והחלש של שחקני הנבחרת צריך לקבל פטור מביקורת. אפשר לבקר, והרצוג בעצמו כבר החל לעשות את זה, וטוב שכך. יש הרבה מה ללמוד. זה היה 4:0 של טעויות מטומטמות, משחק שהרגיש יותר כמו הפסד 2:1 סולידי אבל הפך למה שהפך בגלל מחצית שנייה רעה מדי. אבל הגיע הזמן שהנבחרת תישפט גם לפי יריבתה. הגיע הזמן לבקר אותה בחוכמה ולא בהתלהמות. הגיע הזמן להבין שעם כל הכבוד, ייני צודק - זה מה יש.

      שרן ייני, נבחרת ישראל בכדורגל (GettyImages)
      העולם בהלם: שרן ייני ולואי טהא התקשו מול לבנדובסקי ופיונטק (צילום: גטיאימג'ס)

      הגיע הזמן להיות ריאלים: כדי לעלות לטורניר גדול ראשון אחרי 50 שנים שחונות צריך לסיים במקום השני ולא לדפוק את פולניה. הבוקר, אגב, אנחנו עדיין מעל הקו - תראו את הטבלה.

      הבוקר ובחודשים הקרובים הצוות האוסטרי יישפט לפי התנהלותו בהכלת המפלה. אם יידעו ללמוד מצד אחד ולשים מאחור מצד שני, כולם ירוויחו. בתמונה הרחבה הנבחרת עם 7 מ-12, מספר נקודות ראוי והולם לרמתה, וכרגע היא מדורגת שנייה בבית למרות שהיתה שלישית בהגרלה. עם כל הכבוד להרצוג ולחבר'ה שרצו "מואצת" ליום אחד, בכדורגל אנחנו אפילו לא מסלול בגרות מוגברת, היא גם לא כיתה טיפולית. היא באמצע, בקושי רגילה. וככה צריך לשפוט את הנבחרת - תמיד לרצות לנצח, תמיד לחלום, אבל בעיקר להפנים שאם נסיים מעל הדרג שלנו - כמו לסיים את בית הספר בכיתה י"א - זו תהיה הפתעה נעימה ואדירה.

      orenjos@walla.co.il

      בית ז'

      קבוצה שערים
      1 פולין 6 4 1 1 2-8 13
      2 סלובניה 6 3 2 1 5-12 11
      3 אוסטריה 6 3 1 2 6-13 10
      4 נבחרת ישראל 6 2 2 2 11-11 8
      5 צפון מקדוניה 6 2 2 2 8-8 8
      6 לטביה 6 0 0 6 21-1 0